 |
/images/archive/gallery/162/407.jpg ילצין ופוטין. אחד מקלל, אחד מנומס.
צילום: אי-פי  |
|
|
| בלשנית רוסית: לקללות תפקיד מרכזי בפוליטיקה |
|
| לנין כינה את טרוצקי "זונה", ואת מולוטוב "ישבן מאבן" |
|
|
|
 | דפדף בכיף |  | |
אלכס דורון
1/9/2004 9:09 |
|
|
|
|
|
|
|
ויכוח ערני פרץ בתקשורת הרוסית סביב השאלה: מדוע מנהיגי האומה מרבים כל כך לקלל ולגדף? הבלשנית פרופ' טטיאנה אחמטובה, החוקרת את הנושא כבר שנים לא מעטות, נדרשה לעניין מההיבט המדעי היסטורי, ואמרה ל"פראבדה" כי לגידוף מעמד מרכזי בתרבות ובפוליטיקה הרוסית מדורי דורות.
דוגמאות? בבקשה: אבי המהפכה הבולשביקית, לנין, כינה את טרוצקי, שלא בפניו, "זונה" ו"פרוצה", ואת מולוטוב "ישבן מאבן". סטאלין לא התבייש לכלול בפקודות שכתב במו ידיו גידופים שכללו מלים גסות מאוד, "למרות שהיו לא מעט נשים במשרדו". הוא גם נהג לפזם גידופים בחרוזים בנשפים בקרמלין. חרושצ'וב התפרסם כמי שכינה את חוגי האמנים "סדומאים", שטופים במעשי סדום, ואילו ליאוניד ברז'נייב אהב לגדף במסעות צייד. "רק סוסלוב, גרומיקו ואנדרופוב, אנשי החוג הקרוב של ברז'נייב, לא גידפו", הדגישה החוקרת הרוסית. "למרבה ההפתעה, מיכאיל גורבצ'וב, בעיני רבים ג'נטלמן, הירבה לגדף ואף עשה זאת בפומבי. למשל, אחרי חשיפת הקשר להפילו כינה את הקושרים 'שמוקים'". גנרל אלכסנדר לבד "לא מסוגל להוציא משפט אחד מפיו ללא גידוף עסיסי, כולל מול מצלמות טלוויזיה", ציינה החוקרת בסקירתה.
הנשיא לשעבר בוריס ילצין אהב לגדף בעת שפנה לכפופים למרותו, ובפגישות עם פועלים פתח תמיד בקללה עסיסית, "לצורך יצירת תקשורת טובה עימם". יוצא דופן, לדברי החוקרת, הוא הנשיא ולדימיר פוטין, "שהפסיק לקלל אחרי כיתה ו'".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
