אני מאשים
הוא היה אחד השחקנים הטובים בארץ, זכה בהישגים ותארים, אבל סיים בטונים צורמים כמעט עם כל קבוצה, עד שנחת השבוע במכבי הוד השרון מהליגה השנייה. בראיון ל"זמן השרון" תוקף פפי תורג'מן את המאמנים של ירושלים ("חוצפנים וקטנים"), את הגליל ("לא ידעו מה הם רוצים מעצמם") וגם את עצמו ("אני לא טיפוס קל"). פפי בשכונה
איתי אילנאי
,
31.12.07,
13:55
פפי תורג'מן
צילום: אלי דסה
"לא הייתי מוותר על אף רגע. הכישלונות, הרגעים הקשים והנפילות, זה מה שמחשל אותך ומביא אותך להצלחות" (פ. תורג'מן, שחקן מכבי הוד השרון)
שלום "פפי" תורג'מן כבר הגיע לשלב הסיכומים, אבל לפני שהוא תולה את הנעליים שווה לשבת לשיחה עם אחד הכוכבים שדרכו במגרשנו. הוא התחיל בגן הפעמון בירושלים, כששיחק עם החבר'ה מהשכונה. אחר כך שיחק 11 עונות בהפועל ירושלים, ויחד עם עדי גורדון הוביל אותה לשתי זכיות בגביע המדינה. מאז הספיק לעבור תקופה קצרה בגבעת שמואל, חתם במכבי רעננה, שוחרר לפני תחילת העונה, עבר לליבורנו האיטלקית, עזב באמצע העונה חזרה לגבעת שמואל. אחר כך הספיק לשחק בהפועל תל אביב, בגליל עליון ובמונס הבלגית. באמצע עוד שיחק בנבחרת, ואף היה הקפטן שלה. אחרי מנוחה של שנתיים חזר העונה לשחק בהפועל אשקלון, שם השתכר 18 שקל בחודש. מבולבלים? גם אנחנו.
למה שחקן מוכשר ומוערך כמוך לא מצליח למצוא בית?
"בוא נגיד שמרוב הבחינות להסתובב זה לדעת מאיפה אתה בא ולאן אתה הולך. מאז שעזבתי את הפועל ירושלים לא הצלחתי למצוא מקום שבו אשחק במשך תקופה ארוכה. זה היה גם באשמתי וגם באשמת הקבוצות. אני לא תמיד טיפוס קל. אני פשוט אדם מאוד דומיננטי שבדרך כלל גם אומר את מה שהוא חושב, ולא בכל מקום קל לקבל את זה. עובדה שלא נשארתי בהרבה מקומות למרות שהיו לי תקופות טובות.
איפה למשל?
בגליל הייתה תקופה שמאוד נהניתי. הייתי בטוח שאני אשאר ולא נשארתי. גם בהפועל תל אביב נהניתי ולא נשארתי. זה דברים שלא היו תלויים בי. רציתי להישאר. זאת הייתה קבלת החלטות של המאמנים, למרות שבשני המקומות האלה היו לי עונות טובות. בהפועל סיימתי ממש טוב ואפילו הצלחתי להנות תחת ארז אדלשטיין. בסוף השנה הוא לא לקח אותי, לא יודע למה. כך גם היה בגליל. מאוד נהניתי ורציתי להישאר. עודד קטש בדיוק הגיע והם לא ידעו מה הם רוצים, ועד שהם זזו חתמתי בבלגיה".
אפילו חרוש שגילה אותך ויתר עליך.
תורג'מן מחייך ונראה כאילו הוא נזכר בשמחה ואולי גם קצת בצער בימים טובים יותר: "שיחקתי מכיתה ב'. גדלתי בירושלים, ושיחקתי בשכונה ובבית הספר. בגיל 16 יורם חרוש ראה אותי משחק בגן הפעמון, והעביר לי מסר להגיע לאימון. באחד הימים הגעתי לאימון של הנוער, ונשארתי".
עשה רושם שרק שם, בירושלים, הסתדרת.
"היה תענוג גדול לגדול בהפועל. לשחק באגודה בסדר גודל של הפועל, למרות שבזמנו היא לא הייתה מועדון גדול, זו חוויה. לשחק ולצמוח בנוער של מועדון ולהפוך להיות שחקן מרכזי, להגיע למקומות דרך המועדון, זו הגשמה של כמעט כל השאיפות. זה יותר כיף מאשר לגדול באיזו קבוצה ושתבוא קבוצה אחרת ותקנה אותך".
בעצם, אם להיות הוגנים, תורג'מן כבר פרש לפני שנתיים. הוא אף פעם לא רצה לפרוש, אבל ככה יצא. לא התאים לו להיגרר בקבוצות שוליות, בקבוצות בכירות זה לא הסתדר, ואחד הגארדים הטובים של שנות התשעים מצא את עצמו יושב בחוץ. לפני כמה חודשים חזר ונחת באשקלון, תמורת חוזה מינימלי, וצפה מהספסל ביובל נעימי, ירושלמי גם הוא, שלא מתקרב לרמתו של תורג'מן בשום קנה מידה, מקבל דקות איכות. באופן לא מפתיע, אשקלון לא רשמה הצלחות יוצאות דופן למעט נצחון נדיר על בני השרון.
בשבוע שעבר, בגיל 37, נחת תורג'מן בליגה הלאומית, במכבי הוד השרון. יחד עם גיא קנטור ינסו זקני השבט להשאיר את הקבוצה הצעירה של המאמן עמי נאווי, בליגה.
"הגעתי לכאן בזכות גיא ועמי", אומר תורג'מן. "עם גיא התאמנתי ביחד ברעננה ואנחנו חברים שנים. אנחנו נמצאים באותה חבורה. לשחק עם גיא זה תענוג, זה פרס להוד השרון. הוא יכול לשחק בכל קבוצה בליגה הראשונה ואני לא אומר את זה בגלל שהוא חבר שלי. גם עם עמי, מולו שיחקתי בסדרות הגדולות של שנות ה-90 בין ירושלים להפועל תל אביב, יש לי שפה משותפת".
איזו קבוצה מצאת בהוד השרון?
"זה מועדון קטן ואזורי שיש לו מחלקת נוער טובה מאוד שמשקיעים בה הרבה. יש הרבה חבר'ה צעירים ומוכשרים וזה מאוד מוצא חן בעיני".
איך זה לרדת לליגה הלאומית אחרי קריירה מפוארת?
"זו סיטואציה אחרת. בסופו של דבר הגעתי לשלב שבליגה הראשונה אני לא נהנה ולא מקבל דקות משחק. גם הקצב לא כמו פעם. לפעמים אתה לא מוצא את המקום שלך, אתה לא מסתדר".
פפי תורג'מן במונס הבלגית צילום: עודד קרני
ירושלים הקטנה
מהן המטרות שלך העונה?
"ליהנות מכדורסל. לא הספקתי לחשוב על לעלות ליגה. אני לא אוהב ששחקנים באים למקום מסוים ובלי להכיר מתחילים לצאת בהצהרות. המטרה שלי זה להפריע כמה שפחות, להשתלב בצורה חלקה וליהנות. כמובן שמצפים שאני אביא ניסיון, שאני אעזור לחבר'ה הצעירים. אם אני אצליח לשפר או לעזור רק לאחד מהחבר'ה הצעירים, עשיתי את שלי".
בעצם מצפים ממך שתהיה אבא?
"אפשר להגיד כך, אם אתה מתכוון לאבא במובן של ניסיון והדרכה – אז כן, כמו השם שלי".
רגע, פפי זה לא גור?
"זה מצרפתית. במקום אבאל'ה קראו לי פפי. אני פפי מאז שאני זוכר את עצמי. למעט אפי בירנבוים, כולם קוראים לי פפי. הוא היחיד שקורא לי שלום. הוא אוהב את זה".
עם כל הכבוד למכבי הוד השרון, הבית של פפי תמיד יהיה במלחה. פפי, וירטואוז ושחקן נשמה, היה יקיר האוהדים במלחה שבמשך שנים דורשים ממנו ומהנהלת הקבוצה להחזיר את הסמל לעונת פרישה. אבל להנהלה של הפועל ירושלים, כך טוען תורג'מן ואפשר לראות בעיניים שלו שזה כואב, כמה שזה כואב, היו תוכניות אחרות. "רציתי לתת עונת פרישה בירושלים, אבל הם בחוצפתם אפילו לא חזרו אלי. מבחינת הגוף שלי זה היה אפשרי, אבל מבחינת הפועל זה לא היה אפשרי".
למה?
"את זה צריך לשאול אותם. כל מאמן שמגיע להפועל ירושלים משוכנע שהוא מדען טילים בנאס"א, שהוא בונה קבוצת NBA. זה מעצבן ומרגיז אותי שיש אנשים קטנים כאלה. כל המאמנים שאימנו בהפועל מאז שעזבתי נתנו לי את אותן תשובות. חלק בחוצפתם אפילו לא חזרו אלי. אבל זה לא המאמנים אשמים, זה מי שמנהל את המערכת".
תורג'מן כל כך התייאש מהמערכת שהוא עבר להתרכז בתחומים אחרים. "בשנתיים האחרונות עברתי לעסקים ופתחתי סניף של ארומה. בוא נגיד שאני לא איש עסקים, אני מנהל את המקום כמו שאני חושב, כמו מאמן. לא שיחקתי שנתיים והתגעגעתי. רציתי לשחק ולהתאמן וככה הגעתי בתחילת העונה לאשקלון".
לטענתו, הוא עזב את אשקלון אחרי ארבעה חודשים מפני שלא קיבל הזדמנות לשחק. "כשהגעתי לקבוצה לא רציתי שום דבר, רק להתאמן. אמרתי להם שאני אשחק בחינם, אבל הסבירו לי שבבקרה התקציבית חייבים חוזה. אמרתי להם אין בעיה, תרשמו מה שאתם רוצים. אז רשמו סכום סמלי: 18, ח"י שקלים בחודש".
בין כל הקבוצות שהחלפת לא רצית אף פעם להגיע למכבי תל אביב?
"לא. קיבלתי הצעות להגיע למכבי תל אביב (הוא אומר באנדרסטייטמנט, כיוון שמכבי רדפה אחריו לא מעט באמצע שנות התשעים, א"א), אבל בחרתי מרצון מלא לא להגיע. היה לי טוב בהפועל ולכן נשארתי. כשכבר לא היה לי טוב – זה לא היה אקטואלי".
במבט לאחור, הקריירה שלך הייתה הצלחה, או החמצה?
"אני לא חושב על זה יותר מדי. נהניתי הרבה מאוד שנים. לא הרבה שחקנים מצליחים ליהנות הרבה שנים מכדורסל. אחרי הפועל היה יותר קשה, אבל זה גם חלק מקריירה של שחקן. כמו שאומרים: אין הצלחות, בלי כישלונות".
לאיזה רגע בקריירה היית חוזר?
"הרבה מאוד רגעים, הרוב בירושלים. הזכיות בגביע, אליפויות אירופה עם הנבחרת".
מה אתה זוכר מהנבחרת?
"במיוחד את החבר'ה. היו משחקים טובים, השתתפתי בשלוש אליפויות אירופה ונהניתי מכל רגע. אבל אם אני חושב לאחור מה היה הכי טוב זה החבר'ה, השחקנים. שיחקתי שבע שנים בנבחרת אז הייתה לי זכות לעבוד עם כמה דורות של שחקנים ומאמנים".
מה הלאה, אימון?
"יש לי תעודת מאמן, אבל נכון לעכשיו זה לא מדבר אלי. עדיין לא. יכול להיות שדברים ישתנו. הציעו לי באשקלון להצטרף לצוות המקצועי וסירבתי".
הוד השרון זאת תחנה אחרונה?
"לא יודע, ממש לא יודע. אני רוצה ליהנות. לא חזרתי לכדורסל עם תכניות בשביל לבנות קריירה או בשביל לחזור למעמד שהיה לי לפני כן. חזרתי רק בשביל ליהנות מכדורסל. אפילו מהאימונים אני נהנה".
אז המשחק חזר להיות האהבה העיקרית בחיים?
"כדורסל זה הכיף הכי גדול, אבל האהבה הגדולה זו המשפחה. המשפחה שלי כבר הרבה שנים קודמת לכל. זה הדבר הכי חשוב בחיים שלי. יש לי שלושה ילדים, ומהרגע שאתה מתחתן ויש ילדים זה הופך להיות מספר אחת בסדר העדיפויות, ככה לפחות זה אצלי".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
