טראש טוק - ירושלים

טראש טוק
עזבו אתכם מ"כוכב נולד" וצביקה הדר. הדבר הגדול הבא הוא תחרות להקות הנוער "נותנים ברוק". "פיוז", להקת טראש-מטאל של ארבעה ילדים טובים ירושלים, הגיעה לגמר במועדון "בארבי" ומאיימת לתת לכולם בראש עם ניסור גיטרה, בייבי פייס ומברשת צבע

אשר קשר , 11.04.08, 8:42

להקת ''פיוז''
צילום: פלאש 90

בחור צעיר עמד על פיגום רעוע וצבע במרץ את קירותיו החיצוניים של בניין בפסגת זאב. אחת לכמה דקות הוא לקח אתנחתא מוזיקלית מחידוש פניו של הבניין והתחיל לתופף. מברשת, שפכטל, מקל ערבוב. מה שבא ליד. הבחור הצעיר תופף בקצב על המעקה של הפיגום, על דליים של צבע, על הקיר.

רוב הסיכויים כי איש לא הבחין בבחור הצעיר, אביב זוהר שמו, על זרועותיו העבות, נותן סשן על סט התופים המאולתר באמצע יום חמישי שעבר. ולמה שיבחינו בעצם? הרי אין כל הפתעה בלראות בחור צעיר צובע על פיגום. האדם הממוצע לא היה נותן בו מבט שני. סתם עוד צבעי על פיגום שנותן טיפול קוסמטי לקיר.

ובכן, אל תטעו באביב זוהר. הוא לא סתם עוד צבעי בניין אלא המתופף של להקת הטראש-מטאל הירושלמית הצעירה "פיוז". הם כמובן גם לא היו יכולים לזהות את השיר "את האמת", שאותו תופף זוהר, אבל הם יכירו אותו בקרוב מאוד, כנראה.

בסוף החודש תשתתף "פיוז" בגמר תחרות להקות הנוער "נותנים ברוק", שיתקיים במועדון "בארבי" בתל אביב, בחסות אתר האינטרנט Flix ועיתון "מעריב לנוער", במה שתהיה מבחינתם רבע שעת התהילה הראשונה שהם יוכלו להכניס לרזומה. יחד עם "פיוז" יתמודדו על התהילה ואהדת השופטים (ביניהם האייקון ג'קו אייזנברג) עוד להקות צעירות ומקוריות שם דוגמת "כת הטווס", "פינקי", "דימנטד" ו"אלכימיה".

"עשרות להקות הגישו מועמדות", מספרת רוני הרפז, עורכת תוכן ב-Flix, האחראית על התחרות, "מתוכן נבחרו 12. ערכנו להן ראיון מצולם והשמענו שיר מקורי שלהן. מתוך ה-12 בחרו גולשי Flix וקוראי "מעריב לנוער" את חמש הלהקות שיעלו לגמר". "פיוז", על ארבעת חבריה הירושלמים, הגיעה, כאמור, לגמר הנחשק ותנסה להביא כבוד למגזר, אגב ניסור מיתרי גיטרת ג'ייסון קלי עם שפיצים.

ילדים טובים ירושלים, הטראש רוקרים שמרכיבים את "פיוז". הם רחוקים מהדימוי הפרוע, הכסאחיסטי, כמו שמשה דץ רחוק בפראות מטום אראיה, הסולן והבסיסט של להקת הטראש האמריקנית "סלייר". מיודעינו, אוחז המברשת אביב זוהר בן ה-16 מתיכון פסגת זאב, הוא הדובר הרשמי של הלהקה.

חברו לשכבה בתיכון, איתי איתמרוב, הוא הסולן, הגיטריסט והיחיד עם שיער ארוך בהרכב. בן גילם איציק משעלי נותן בגיטרה המובילה ולומד בתיכון רנה קסין. החבר הרביעי, אנטון ספונוב (17) הוא בעל בייבי פייס וזקנקן, שבעזרתו הוא מנסה לשווא להסתיר את העובדה המרה עבור רוקר. הוא לומד בתיכון אמית טכנולוגי ומנגן בס.

ביום רביעי שעבר הקליטו חמש הלהקות הצעירות שהגיעו לגמר את הקליפים שלהם עבור אתר Flix במועדון "שבלול" בנמל תל אביב. חברי "פיוז", כמתחייב מהקטע הטראשיסטי, הגיעו באיחור אופנתי, אך לא מכוון. הרכבת מירושלים לתל אביב, כידוע, אינה מופת למהירות.

רגע אחרי שנחתו בנמל שליד ארובות רדינג, הם הביעו פליאה ירושלמית תמימה מקרבתו הגאוגרפית של הנמל לחוף הים והביעו צער מתייסר על כך שלא הביאו איתם בגדי רחצה ביום אביבי נאה. להקת טראש-מטאל שחיה את הקטע הפרוע הייתה נכנסת למים עם תחתונים, אם בכלל. אך, כאמור, חברי "פיוז" תמימים ורגועים יחסית לז'אנר.

''פיוז'' על הבמה צילום: רענן כהן

נותנים עבודה

לפני שנה פגשו זוהר, איתמרוב וספונוב את משעלי במסיבה ומיד נוצר בין הארבעה קליק. כעבור זמן קצר הם התחילו לנגן יחד. "בהתחלה התאמנו בבית של סבא וסבתא של אנטון ברמות", אומר איתמרוב, "יש להם מקלט צמוד לבית, אז יכולנו לעשות כמה רעש שרצינו".

אתם עדיין עורכים שם חזרות?
"לא, הם עברו דירה, אז עכשיו אנחנו מתאמנים באחד החדרים שנתנו לנו במתנ"ס פסגת זאב. הם התנו את זה בכך שנופיע כאשר הם יבקשו מאיתנו".

איך הגעתם לשם "פיוז"?
"הייתה לנו ישיבת להקה, זרקנו שמות לאוויר, כמו 'גיליוטינה', למשל, שנפסל מיד לשמחתנו, ואז מי שהיה היח"צן שלנו, הציע את השם 'פיוז'. זה מצא חן בעינינו, כי רצינו שם שיתפוס גם באנגלית וגם בעברית".

ניגנתם בהרכבים אחרים לפני כן?
משעלי: "לי היה הרכב, אבל לא היה לנו שם וניגנו בעיקר קאברים ל'גאנס אנד רוזס'".

מה ההשפעות שלכם?
זוהר: "להקות ישראליות כמו 'היהודים', 'אינפקציה', ואביב גפן. בחו"ל אנחנו מעריצים את 'פנתרה', 'מטאליקה', 'הדרים ת'יאטר' אבל בעיקר 'מגה דת''".

ברגע שזוהר אמר "מגה דת'", כולם התחילו לצחוק.
משעלי: "אנחנו צוחקים בגלל שאביב משקיע כמעט את כל הכסף שלו במזכרות שקשורות ל'מגה דת'". וזוהר מעיד על עצמו: "השקעתי משהו כמו 3,000 שקל".

כדי לממן את ניצני הקריירה, כמו גם את גחמות ההערצה של זוהר, ארבעת חברי "פיוז" עובדים בעבודות שונות. "אנחנו באמת משתדלים לא לנגן על חשבון ההורים שלנו", אומר זוהר. "איציק עובד כסאונדמן באולפן הקלטות וגם בחתונות ואיתי מצטרף אליו לפעמים. אנטון מחלק פליירים ואני עובד בצביעה ובדברים נוספים שצצים לפעמים".

בזמן שחיכיתי לפיוזים, שבוששו להגיע עקב אטיות הרכבת המרגיזה מירושלים לתל אביב, האזנתי ללהקה הצעירה ביותר שתופיע בגמר, דרדקי "כת הטווס", שאתמול עלו לתורה. הטווסים הצעירים טוענים בתוקף כי הם מושפעים עמוקות מ"רד הוט צ'ילי פפרס". אז אומרים.

למרות זאת, התשוקה וההתלהבות שלהם הזכירו לי נשכחות. בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון. בדרך המשעממת חזרה להווה, עיינתי בגיליון "מעריב לנוער" שהיה מונח על השולחן. למרבה ההפתעה, התחוור לי כי זה עדיין אותו "מעריב לנוער" של אז: אותם הלבטים, אותם המפורסתמים ואותן הבעיות באותו המדור ממש.

זו אותה ילדה בת 12, עם חזה גדול מדיי לגילה, שמתעקשת שהבנים אוהבים אותה בגלל האופי שלה. בת 11 שמספרת שאבא שלה צועק עליה ללא הפסק, שיש לה רק שתי חברות, הסבתא שלה, שהייתה מאוד קרובה אליה, נפטרה לפני כחודשיים והכלב ברח לפני כמה ימים.

"האם כדאי להתאבד או לנסות להמשיך לחיות?", היא שאלה. לפסיכולוגית לא הייתה תשובה חד-משמעית לקושיה. בת 14 הותירה את הפסיכולוגית המומה כששאלה אם זה בסדר לאונן עם מקלות אוזניים, אקט שבהחלט לא היה קיים לפני 20 שנה ואז דווקא כן היו מקלות אוזניים.

להקת היהודים. השפעה על ''פיוז'' צילום: אלוני

הזאטוטים מול הגברים שבדרך

חברי "פיוז" עלו על הבמה. כבר בטייק הראשון עור התוף נרעד קלות והמחיש את ההבדל בין הילדים שמנגנים בערך ("כת הטווס") לגברים שבדרך ("פיוז"). רק שלוש שנים מפרידות בין עוללי "כת הטווס" ובין נערי "פיוז" שעלו אחריהם, אבל ההבדלים עצומים.

מוטיבציה ברוק כבד, כמו בכל ז'אנר מוזיקלי אחר הכרחית כדי להביע רגש, במיוחד כאשר אתה צורח ללא הכרה או מתופף,לכאורה,בפראות. הרגש שהגיע מהחבר'ה מפסגת זאב היה דומיננטי בהרבה מהרגש שהגיע מהטווסים הזאטוטים מצפון תל אביב.

חברי "כת הטווס" ביקשו להישאר לסשן של "פיוז" ונענו בחיוב על ידי הירושלמים. למרות הכנסת האורחים האדיבה, כש"פיוז" התחילו לנגן, הטווסים פרצו בצחקוקים בינם ובין עצמם. כעבור כמה דקות, כשהבטתי בהם שוב, הם כבר התייחסו אחרת לגמרי להופעה. הם שתקו ולסתותיהם כמעט הגיעו לרצפה לולא החזיקו אותם בכפות ידיהם.

מול הצחקוקים הראשונים של עוללי "כת הטווס", בלטה הרצינות התהומית של חברי להקת "פיוז" על הבמה. האיחור שלהם, מתברר, לא הלחיץ אותם כלל. למרות הגערות של הסאונדמן, שנראה עייף עד אימה, והצלם חסר הסבלנות, הם כיוונו את כלי הנגינה שלהם בדקדקנות ראויה לשבח.

גם לאיתמרוב וגם ולמשעלי יש גיטרת ג'ייסון קלי עם שפיצים. "קנינו את זה כשהתלהבנו מ'מטאליקה'", הסביר משעלי, "ממש במקרה, שנינו קנינו את אותה הגיטרה". הם כיוונו את האפקטים ושרו את השיר "את האמת" שלוש פעמים ברציפות עד שהיו מרוצים מהתוצאה.

ספונוב וזוהר העניקו יציבות מחויבת המציאות מאחור עם הבס והתופים למשעלי ולאיתמרוב. חוץ מזה היה גם סולו תופים נאה של זוהר באמצע השיר, ומשעלי, שנבהל בתחילה מהפידבק של עצמו, התגבר על הכשלים הטכניים וניגן היטב.

איתמרוב שר, בתחילה חלש מדיי, אבל הקול שלו הלך והתרומם לגובה המתאים, יחד עם הביטחון שנצבר. "אני אוהב לערבב אנגלית ועברית, אוהב לשחק עם המילים", העיד משעלי אחרי ששאלתי מדוע הוא משרבב מילים באנגלית.

תמיד היית זמר?
"לא מיד. בהתחלה הייתי ממש גרוע וכששמעתי את עצמי בהתחלה שר אפילו קצת נבהלתי, אבל למדתי ולימדתי את עצמי לשיר. בהתחלה הייתה לנו זמרת, אבל לא הסתדרנו איתה. היו בינינו חילוקי דעות והיא עזבה את הלהקה".

יש ביניכם ויכוחים וסכסוכים?
זוהר: "בקטע הזה התבגרנו. פעם המריבות שלנו היו על רקע אישי, כמו למשל שמישהו לקח את החברה של מישהו אחר".

היה דבר כזה?
"לא", הוא צוחק, "זו רק דוגמה למשהו שיכול לקרות כשמישהו כמו איתי נמצא איתך בלהקה. היום הוויכוחים הם על עניינים יותר מקצועיים, כמו מי יעשה מה".
משעלי: "אנחנו בכל זאת מתערבים אחד לשני במוזיקה, כי ככה זה להקה כמו שאנחנו מבינים אותה".

יש לכם מעריצות?
"תשמע", אומר אביב ופניו מאדימות מעט שעה ששאר בני העשרה צחקקו, "הן עדיין לא מחכות לי מתחת לבית, אבל האמת היא שאת הידידות האחרונות שלי הכרתי בכל זאת מהופעות שלנו".
ספונוב: "מי שהולך לו באמת עם בחורות הוא איתי".

כן, איתמרוב? יש לך חברה?
משעלי: "תמיד יש לו חברה. בבתי הספר שלנו כולם יודעים שיש לנו להקה. גם בבית הספר שלי וגם בפסגת זאב, ראו אותנו בהופעות או שמעו עלינו. כולם גם זוכרים שחיממנו פעם את 'מוניקה סקס'".

להקת ''פיוז''. המעריצות עדיין לא מחכות צילום: פלאש 90

גרופיז, "צ'אבי" ו"דמיס רוסוס"

בר חבה (16.5), הלומדת עם אתמרוב בכיתה, הולכת להופעות של ההרכב כמעט מאז שהוא הוקם. "יש להם מעריצות, כמובן", היא אומרת, "ויש גם את הבנות שצורחות בהופעות. כולם מכירים אותם בבית הספר. לפעמים אתה יכול לשמוע בחצר צעקות כמו, 'וואי, איך אני אוהבת אתכם', או 'לא ידעתי שאלה אתם', אנשים לא מאמינים שהם ברמה כזאת גבוהה".

את כל החומר כתבתם בעצמכם, או שאתם עושים גם קאברים?
"יש לנו כבר שמונה שירים מוכנים להקלטה ואנחנו עושים קאבר אחד, 'גן עדן' של שמעון בוסקילה".

מה השיר שלכם שאנשים הכי אוהבים?
זוהר: "'צ'אבי'. אני יודע את זה, כי רוב האנשים זוכרים דווקא את השיר הזה. מישהו שאני לא מכיר צעק לי פעם ברחוב הלל 'צ'אבי'. זה שיר מוצלח ומאוד מצחיק". גם המעריצים אוהבים את הלהיט המתבשל של "פיוז". "אני מת על 'צ'אבי'", אומר חיים שימשילשווילי שלומד בתיכון פסגת זאב. "זה שיר מדהים. עוד שיר שאני נורא אוהב זה 'מכתב אהבה'". השיר נכתב על ידי אלי משעלי, אבא של איציק.

"זה נכון", מודה אלי משעלי, "נתתי להם את אחד השירים שלי. אני כותב כבר שנים. הוצאתי שני ספרי שירה ויש לי אתר באינטרנט. לכבוד הוא לי לתת להם את אחד השירים שלי. אני מזדהה לחלוטין עם האהבה העזה שלהם למוזיקה. אני עצמי אוסף תקליטים כבר מגיל שמונה".

מה היה התקליט הראשון שלך?
"'דמיס רוסוס', יש לי אותו עדיין".

זה נורא רחוק מהמוזיקה של "פיוז".
"זה לא משנה. מוזיקה טובה היא מוזיקה טובה ולא חשוב באיזה הסגנון מדובר. יש לי את הדיסק שלהם באוטו ואני הולך להופעות שלהם".

אתה עוזר לאיציק גם עם כסף?
"כמה שאפשר, אבל ארבעתם יודעים היטב שהם חייבים לעבוד, כי ההורים של כולם לא מיליונרים בלשון המעטה. לשמחתי, הם כולם בחורים רציניים ולא מקבלים שום דבר כמובן מאליו".
איתמרוב: "ההורים שלי דווקא עזרו לי עם כסף. בהלוואה שקיבלתי קניתי קצת ציוד ולקחתי שעורי מוזיקה".

ספונוב: "גם אמא שלי מאוד תומכת, אבל יותר מבחינה מקצועית, היא למדה מוזיקה בצעירותה".
זוהר: "גם ההורים שלי מסייעים. אבא שלי לא קיבל בהתחלה כל כך טוב את העובדה שאני הולך חזק על המוזיקה, אבל כשראה כמה אנחנו רציניים הוא הבין ומאז הוא מאוד עוזר. אני מילדות מתופף על כל דבר: על כיסאות, על שולחנות, על חברים שלי".

ואיך המוזיקה שלכם מסתדרת עם הלימודים?
זוהר: "כרגע זה די מסתדר". משעלי מספר שהוא התחיל להשתפר בזמן האחרון, ורק איתמרוב אמר בכנות שכבר מבית הספר היסודי אין לו מוטיבציה והמצב הדדי.

אתם עומדים להופיע בקרוב?
"החודש יש לנו הופעה ב"צוללת צהובה" ויש כמובן את הגמר של "נותנים ברוק" בסוף החודש ב"בארבי". הפרס הוא השקת סינגל ופרסום שלו ברדיו. זה כמובן יסייע מאוד להוציא את הדיסק שלנו".

אז אתם תהיו להקה מפורסמת כשתהיו גדולים?
"אנחנו ריאליים. קשה להתפרנס ממוזיקה".

ריאליזם בגיל 16, האם יש חיה כזאת? מתברר שכן. בכל מקרה, גם אם לא ינגנו וישירו, הם רוצים לעסוק בדברים קרובים למוזיקה. משעלי רוצה להמשיך לעבוד כסאונדמן, איתמרוב חולם להיות מעבד, לזוהר עדיין אין משהו מוגדר חוץ מלהמשיך ללמוד אלקטרוניקה וספונוב, הוא לא מדבר הרבה, ככה זה עם בסיסטים.

ספונוב, מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?
"מכונאי. אני לומד את זה כרגע ורואה בזה המון אתגר. יש משהו מקסים במכונאות רכב, למרות הדימוי המלוכלך. אני אוהב את הלכלוך. יש המון יופי מתחת ללכלוך הזה. זה כמעט כמו המוזיקה שאנחנו עושים".