בלי פילטר
ח"כ צבי הנדל לא סופר סיגריות. מחזיק סיגריות בכל מקום, במגירות, ברחבי הבית, באוטו. מתחיל לעשן מוקדם בבוקר אחרי התפילה. משתדל להתחשב בכולם. יוצא החוצה ממסעדות, אבל זה לא עוזר. צועקים עליו, ודופקים לו את ההנאות הקטנות של החיים. עכשיו זה הזמן שלו להוציא קיטור
יובל הימן
,
28.03.08,
10:15
ח''כ צבי הנדל
צילום: שימי נכטיילר
"הפסקת עישון היא הדבר הכי קל שעשיתי מעולם. אני אמור לדעת כי עשיתי את זה אלפי פעמים" (מארק טוויין)
תמונה אחת מסוף שנות השמונים זכורה לי במיוחד. שני וטרנים שנפצעו במלחמת ששת הימים יושבים אחד מול השני במשרד של תחנת דלק. בעל תחנת הדלק איבד עין במלחמה. הוא ישב עם סיגריה תקועה בפה בדיוק מתחת לעין הזכוכית, ולא הוציא אותה מבין שפתיו עד שהגיע לפילטר. הוא כיבה אותה ומיד הדליק אחת נוספת. חברו, איש גדול בעל כובע בוקרים ורגל תותבת, הדליק סיגריה, לקח שאיפה אחת וכיבה. שנייה אחר כך הוא הדליק עוד אחת, לקח סחיבה בודדת, כיבה, וחוזר חלילה. הם דיברו ודיברו ולא הפסיקו. למביט מבחוץ נראה היה שהם נהנים מכל רגע. רק מעשן יודע זאת: סיגריה טובה עוזרת לשיחה קולחת.
סיגריה זה כיף, אך זאת אינה שעתם היפה של המעשנים. נהפוך הוא. הפכנו לנרדפים בידי החוק, בידי צדקנים שעשן התחיל פתאום להפריע להם ובידי פקחים של גופים מוניציפליים, שחומדים את כספנו בעזרת דוחות על עישון שבתחתיתם קנס בן ארבע ספרות. אסור לנו לעשן בבתי קפה, במסעדות, בברים, במועדונים, בעבודה, באוויר הפתוח. באנגליה הגדילו לעשות לאחרונה, ויש שם כמה מגרשי כדורגל שאסור לעשן בהם. עכשיו בואו ניקח אותי כדוגמה. אני מעשן. לא הרבה, אבל מעשן. נוסף על כך, אני אוהב לאכול ולשתות אלכוהול וקפה; אני עובד, מטייל באוויר הפתוח ואני אוהב כדורגל. אם ניקח אותי כדוגמה, ויש עוד מיליונים כמוני, נדפקו לנו ההנאות הקטנות של החיים. בשם כל מעשני ישראל, איחולים לבביים שלוחים למשרד הבריאות ולח"כ גלעד ארדן.
איש המרלבורו מעשן אירופה
"אוכל טוב, סקס טוב, עיכול טוב, שינה טובה: להנאות יסוד חייתיות אלה האדם הוסיף רק סיגריה טובה" (מיניון מקלאפלין, סופרת ועיתונאית אמריקנית)
חוק איסור עישון במקומות ציבור מוכר וידוע לכול. הוא נועד לשמור, בצדק, על זכותם של אלה שלא מעשנים לנשום אוויר נקי; אך בד בבד, הוא ספרטני ומדכא בעבור המעשן. מי שנלחם היום את מלחמתו של המעשן הקטן והחבול הוא ח"כ צבי הנדל, מעשן סיגריות "אירופה" (אם אפשר לכנות "מעשן" את מי שמעשן "אירופה"). לאחרונה הוא העלה הצעת חוק שמטרתה למצוא שביל זהב, שבאמצעותו יוכלו המעשנים לעשן במקומות מסוימים, ואילו במקומות אחרים ייאסר העישון. "עם הזמן למדתי שהחוק הוא אובססיה מעל ומעבר לצורך לתת אופציה למי שלא מעשן לא לסבול", מנמק הנדל את התנגדותו לחוק במתכונתו הנוכחית, "זה מאוד לגיטימי ואני מאוד מזדהה עם העובדה שמי שלא מעשן לא צריך לסבול. אבל זה כבר מזמן חרג מהעניין הזה. אם היו לי עוד ספקות בסוגיה הם התנפצו בראיון ברדיו עם עורך דין שעומד בראש עמותה נגד עישון. אמרתי לו 'תשמע, אתה רוצה שמי שלא מעשן לא יסבול, ואני מסכים ב-100 אחוז, אבל לא צריך לרדוף'. הוא אמר לי, 'לא, אני רוצה שכולם יפסיקו לעשן'. אמרתי לו שאת זה לא אתן לו".
לעומת תאילנד, מדינת ישראל קלה באיסורים שחלים על עישון. בארץ של מלך סיאם נחקק חוק שלפיו חובה לטשטש עישון בסדרות טלוויזיה ובסרטים. לדידו של הנדל, כל עוד אין חוק שאוסר על עישון סיגריות בכלל, צריך להפסיק את הרדיפה עד חורמה, כדבריו, של המעשנים. "כל מה שאני מציע הוא לתת גם למעשנים אפשרות לחיות", ממשיך הנדל, "והחוק שלי לא עבר בפעם הקודמת".
בבסיסה קבעה הצעת החוק המקורית של הנדל כי כל גוף מוניציפלי יוכל להקצות רישיון עסק שמותר לעשן בו ל-20 אחוז מהמסעדות, הברים, בתי הקפה והמועדונים בעיר. קרי, כל מי שמגיע למקומות האלה יידע שהוא בא לבית עסק שמותר לעשן בו באופן חופשי. כאמור, הצעת החוק המקורית לא עברה, והנדל הגיש לפני כשבועיים הצעה מתוקנת. "למדתי משיחות שהיו לי עם נוגעים בדבר ושיניתי את ההצעה", מסביר איש המרלבורו מהמליאה, "את המסעדות הורדתי לעשרה אחוזים, והוספתי את השטחים הפתוחים של המסעדה, שהיום אסור לעשן בהם. את הברים והמועדונים העליתי ל-40 אחוז. וזה הגיוני. מה יעשו בגדרה, שיש בה שתי מסעדות וארבעה בתי קפה? לא יודע, אחד מהם יקבל.
"בינתיים שמעתי שבעקבות בג"ץ שהגישו בתי קפה וברים יש הרהורי חרטה במשרד הבריאות והם מחפשים דרך לשחרר את הלחץ. אני מוכן להיכנס איתם להידברות על האחוזים, רק שיהיה משהו שאנשים לא ירגישו שרודפים אותם. קיבלתי פניות בעיקר מתל אביבים, כי כנראה שם נושא האכיפה של חוק העישון נכנס להילוך גבוה. הסביר לי פקח מדוע האכיפה כל כך טובה. הוא אמר שכל דוח זה 6,000 שקל – המקום 5,000 והמעשן אלף. הוא אמר לי, 'עד שאני מגיע ל-6,000 שקל ברפורטים לוקח לי יום שלם. פה אני עושה את זה במכה אחת'. התלבשו על זה והזניחו הכול. כולם היו עסוקים בעישון, ובגלל זה קמה הזעקה. לעירייה זה מכרה זהב. הם הבטיחו, בלי קשר לחוק, שהם יפסיקו לתת דוחות על עישון במרפסת, אבל אמרו לי שהם עדיין ממשיכים".
סיגריות צילום: ארכיון
אפילו פופאי לקח שאכטה
"ברור היום מעל לכל ספק שסיגריות הן הגורם מספר אחת לסטטיסטיקה" (אנונימי)
ולחשוב שפעם סיגריה הייתה סמל סטטוס. נבירה באינטרנט מלמדת כי כמה מאושיות החברה האנושית היו מעשנים לא קטנים. נראה שאלברט איינשטיין, תומס אדיסון, וינסטון צ'רצ'יל, זיגמונד פרויד, סי אס לואיס, ג'יימס דין, אלפרד היצ'קוק, ג'ון לנון, פבלו פיקאסו, המפרי בוגרט, מרילין מונרו, ג'ון וויין, פרנקלין רוזוולט ויצחק רבין, אם למנות רק כמה, לא היו מגיעים לאן שהגיעו בלי שאכטה מרגיעה פה ושם מסיגריה, מסיגר או ממקטרת. דמותם של גיבורים ספרותיים לא מעטים, כמו שרלוק הולמס של ארתור קונאן דויל, סם ספייד של דשיאל האמט והנרי צ'ינסקי של צ'רלס בוקובסקי, למשל, נבנתה בין היתר בזכות עישון.
וזה בלי להזכיר כלל גיבורים מסרטים. מצחיק עוד יותר לחשוב שדמויות מצוירות מן העבר הלא רחוק, שקהלן המובהק הוא ילדים, צוירו עם אביזר עישון בפה. דוגמה? בבקשה. פופאי והמקטרת הנצחית ולאקי לוק עם הסיגריה שמעולם לא יצאה מפיו. תארו לכם מה היה קורה אם דורה הייתה מגניבה שאכטות במחששה אחת ליום. וזה בסדר גמור: ילדים ובני נוער לא צריכים להיחשף לחומר שיווקי מדיף ריח ניקוטין ומוסתר בערמומיות. מצד שני, מלחמת גוג ומגוג במעשן הבוגר זה כבר מוגזם.
"יש בעיה רצינית בקמפיין הזה של הבריאות, של הירוקים, של הטבע, הכול יחד, הם הפכו את זה לדת קיצונית", חורץ הנדל, "אני יהודי דתי, אבל יש גם חרדים וערלך שלא מכירים במדינה – אז הם קצת יותר קיצוניים מהערלך עם הפיג'מות. יש הרבה מאוד מקרים שזה עובר את השכל הישר. קרו לי שני מקרים בסוגיית הסיגריות, עוד לפני גלעד ארדן עם החוק. הייתי בטקס יום העצמאות במושב. ישבנו בחוץ עם כיסאות. אני לקחתי את הכיסא שלי והלכתי איזה שבעה מטר אחרי השורה האחורית. באה אורחת של מישהו מהחבר'ה במושב והתיישבה מטר לידי. היא לא הספיקה להסתדר במושב שלה והתחילה לצעוק עליי, 'למה אתה מעשן פה, אני מבקשת שתכבה את הסיגריה'. אמרתי לה שעם כל הכבוד, אין לי שום כוונה לכבות את הסיגריה. אתה מבין, אני בכוונה התרחקתי מהציבור אף על פי שישבנו בחוץ, אפילו לא תחת סככה, והיא צועקת עליי 'חוצפנים כל חברי הכנסת האלה'.
"מקרה שני היה לי בירושלים בעמק רפאים. אכלנו במסעדה, לפני החוק, ואני יצאתי החוצה לעשן ונשענתי על הברזלים. מחוץ למסעדה. יצא בן אדם מהמסעדה והתחיל לצעוק עליי שזה מפריע לו. תשמע, אנשים חולים, אני אומר לך. גם אם לא הייתי מעשן ושונא עישון, מטעמי נימוס לא הייתי מעז לצעוק על אף אחד. בקיצור, יש בסוגיה הזאת מין טרנד של דת מאוד קיצונית".
מה שהכי מרגיז את הנדל בקמפיין נגד העישון הוא מקרה של דיסאינפורמציה מקאברית בנוגע למתנגדים לחוק נגד העישון. "הייתה אמירה שמאוד הרגיזה אותי", אומר הנדל, "מישהו הפיץ סלוגן כזה: 'כשהחוק עבר, היחידים שהצביעו נגד היו צבי הנדל ויהודית נאות, ואתם יודעים איפה יהודית נאות היום'. יהודית נאות נפטרה לפני ארבע שנים, והחוק עבר לפני שנה. היא לא הייתה בכנסת הקודמת ולא השתתפה בהצבעה. אני אומר לך שזה הפך לאובססיה מאוד קיצונית".
הקיצוניות הזאת מכלה כל חלקה טובה, וכך יצא שמאז שהאמריקנים החליטו למסות את הסיגריות בצורה מטורפת, גם השלטונות בכנען נדבקו בחיידק, והמעשן נאלץ לשלם סכומים דימיוניים בעבור קופסה של הרגל. מגונה או לא, זה כבר בעיני המתבונן. "הסוגיה הזאת של העישון והטיפול במעשנים כבר מזמן אינה הגיונית ומידתית משום כיוון שהוא", מתרעם הנדל, "מה הם לא עשו? על חצי מקופסת הסיגריות צריך שיהיה כתוב שאתה תהיה אימפוטנט ושאמא שלך לא חשוב מה, ומה לא. אין דבר כזה בעולם. כל זה למה? כי לא מצליחים לעשות חקיקה שזה כמו סמים, כי זה באמת לא סמים".
אומרים שאנחנו נטל על החברה.
"להפך, אם אני לא אעשן לא תהיה להם פרנסה, מסכנים".
לא, אומרים שאנחנו מגבירים מקרי סרטן ומחלות אחרות בסטטיסטיקה ושהמדינה צריכה להוציא יותר כסף על תרופות ומיטות אשפוז.
"המדינה, ברוך השם, כמות הכסף שהיא לוקחת בחוק בריאות ממלכתי יכולה להספיק לכולם, גם לתינוקות שנולדו אתמול ויעשנו. אנחנו לא נטל ולא בטיח".
צבי הנדל צילום: ראובן קסטרו
האמת? עישון פסיבי זה שטויות
"הדבר היחיד שאני מתגעגעת אליו בסקס זה הסיגריה שאחרי. אחרי הראשונה בבוקר, הסיגריה שאחרי סקס היא הטובה ביותר. הטעם שלה כל כך טוב שגם אם הייתי פריג'ידית, הייתי מעמידה פנים שאיני כזאת רק כדי שאוכל לעשן אותה" (ורנס קינג, סופרת ובעלת טור)
דעתה של פלורנס קינג המצוטטת למעלה היא דעה אחת מתוך עשרות. לכל אחד יש את הסיגריה האהובה עליו. יש שאוהבים סיגריה אחרי ארוחה דשנה, אחרים מעדיפים סיגריה בתום אורגזמה, יש כאלה שאוהבים שהסיגריה שלהם מלווה בכוסית ויש כאלה שאוהבים את הסיגריה שלהם בצאתם מאשפוז ממושך אחרי ניתוח מעקפים. כל אחד והשיגעון שלו. "אין לי מושג מה הפסיכולוגיה של זה, אבל ברור לי שזה פסיכולוגיה", מנסה הנדל לשווא להסביר מה הקיק שלו, "אולי העיסוק באצבעות. שאלו אותי למה אני לא מפסיק ואמרתי שלא החלטתי להפסיק".
כמה אתה מעשן ביום?
"כמה שיש. אני מתעקש לא להגיד לאף אחד".
אתה עובר קופסה ליום?
"אני לא סופר".
אתה מחזיק במגירות?
"כן. יש לי במגירות, באוטו, בבית. בכל מקום".
זה אומר שאתה מעשן הרבה. מה הדבר הראשון כשאתה עושה כשאתה קם בבוקר?
"אחרי התפילה, מעשן. למשל בשבת, בערב שבת אחרי ארוחת השבת זה קצת חסר לי. במהלך השבת זה לא חסר לי ואני לא מחכה לזה, אבל כשיוצאת השבת – על השנייה. כשהייתי בחוץ לארץ, שם השבת יצאה ב~22:00 בלילה ואנחנו רגילים שהיא יוצאת ב-19:30, הזמן הזה היה כמו נצח. זה הכול בראש".
איך זה סיגריה אחרי הארוחה?
"יש לה כל מיני דימויים שהם לא בשביל ההקלטה. זה נעים".
זה תענוג לא קטן. הסיגריה מורידה את האוכל.
"אומרים שעישון עוזר לעיכול. דיברתי עם רב אחד שמעשן על ההלכה שדורשת להישמר לנפשותיכם. הוא אמר לי שיש מחקרים שלפיהם זה עוזר לעיכול, ושאם אני מחפש תירוצים כנגד, יש גם תירוץ הפוך. אני לא מחפש תירוצים, אז הכול בסדר".
מה העצה שלך למעשנים?
"אני מאמין שהחוק שלי יעבור בפעם השנייה, ואז זה יקל עליהם. העצה שלי לכולם היא להיות בני אדם. שאדם שמעשן, גם במרפסת, יתחשב ויזוז או יכבה את הסיגריה, אלא אם עומד מולו שרלטן. וגם שהלא מעשנים יהיו בני אדם. שלא יהיו קנטרנים".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
