גלים קצרים
השדרנית ורד יפתחי-גרין ממושב תרום אומרת מול המיקרופון כל מה שהיא חושבת, ולא מפסיקה לריב עם המנהלים ברשת ג'. הם קוראים לה ורד יפתחי–שקאקי, אבל היא לא משנה את דעותיה על המדינה, שאותה היא רוצה לשרת, אבל בחו"ל
הילה קובו
,
19.12.07,
18:34
ורד יפתחי-גרין
צילום: שימי נכטיילר
אני מתלבטת אם לקרוא לוורד יפתחי-גרין "הילדה הרעה" של רשת ג'. בכל זאת, רשת ג'. אותה תחנה שלא תוכלו להאזין בה לקלי קלרקסון או לביונסה, אבל כן לדן כנר ולמלאכי חזקיה. אותה תחנה שעל לוח המודעות שלה תלויה הזמנה למופע של רותי נבון (בלהיטה החדשני "חשמל זורם בכפות ידיך") וששולחן הבקרה באולפן שלה מגלה סימני התפוררות קשים. אם היא הייתה "ילדה רעה" במובנה המקובל, היא כנראה כבר לא הייתה שם. יפתחי-גרין עצמה מתפלאת. "אני פלפלית? אני תמיד בטוחה שבשידורים אני נשמעת כזו יאכנע של רשות השידור. אם הייתי ברדיו אחר, כל יום הייתי מוציאה כותרת אחרת. פה אני מה זה סותמת את הפה".
אז לא כל כך "רעה" וכבר לא בת 16, אבל יפתחי-גרין יודעת משהו על העולם הזה. ואל תטעו, היא כן אומרת את זה בקול רם, מה שהופך אותה לאחת המגישות הכי דעתניות בקול ישראל. ב-15 שנות עבודתה ברשת ג' היא התנצחה לא פעם עם עמיתיה, צברה השעיות ממנהליה וגם ספגה ביקורות ממאזיניה. לא סתם קורא לה העורך המוזיקלי של תכנית הבוקר, יוסי כסיף, בשם החבלני "ורד יפתחי-שקאקי", על שמו של מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי, שחוסל במלטה על ידי צה"ל.
היא מגישה כל יום את תכנית הבוקר של ג', בין 7:00 ל-8:00, אך מוכרת יותר מתכנית הדגל של התחנה, "אגן הים התיכון", המשודרת כל יום שישי במשך שלוש שעות ("תכנית מזרחית עם רייטינג פשוט היסטרי"). היא גם מנדבת את קולה לפרומואים ולג'ינגלים ומבצעת פעם בשבועיים משמרות במוצאי שבת - "על אף שאני ממש לא מתלהבת מזה. אני עושה את זה כי אין כוח אדם. הכול מקוצץ, אין תקנים. אז ממחזרים את המגישים".
ממה את הכי נהנית במה שאת עושה?
"מתכנית הבוקר, כי זו תכנית אישית שלי שבה אני יכולה להביע את דעתי".
כשהגעתי ב-6:30 בבוקר אל אולפני רשת ג' בעיר על מנת לצפות בשדרנית בפעולה, יפתחי-גרין הייתה עדיין בדרכים. ב-6:50 היא הגיחה עם חיוך מאוזן לאוזן ובטן של חודש שביעי. "הגעתי בשבילך ממש מוקדם, בדרך כלל אני מגיעה שתי דקות לפני השידור", היא מסבירה ומיד שמה על עצמה אוזניות. "בוקר טוב לכם", היא קוראת בקולה הנעים. "עוד בוקר שהתיכוניסטים שובתים בו. היסודיים, אגב, אמורים ללכת לבית הספר. אממה, ההורים יכולים להחליט שלא לשלוח אותם. מה שנשאר לנו בשעה הזו זה לנסוע באיזי ולהתפנן על המוזיקה".
תגידי, את תמיד משדרת עם מסטיק?
"עזבי, לא שומעים אותו. בדרך כלל זו גם שעת האוכל שלי, אבל עכשיו אני מכבדת את נוכחותך".
ואת לא צריכה לחשוב שנייה מה את הולכת להגיד לפני שאת עולה לשידור?
"ממש לא. אני פותחת את המיקרופון ופתאום הכול יוצא. זה טבוע בי. לא תמיד זה פועל לטובתי, אבל זה הפטנט. לא לחשוב יותר מדיי".
לאחר שעה קלה, שבמהלכה ציינה שגם בנותיו של המגיש זוהר חן, שמשדר לפניה ואחריה, לא הולכות היום לבית הספר, ולא הפסיקה להעיר לנהגים בדרכים ("אני משתגעת מאיך שהם נוהגים. פעם גם אני נהגתי ככה, כמו בהמה, אבל השתניתי"), מסתיים השידור. כשברקע מהדהדת פרסומת על ירושלים המאוחדת והשלמה, אני מנצלת את ההזדמנות לשוחח עם כסיף, עורך תכנית הבוקר ועורך מיתולוגי ברשת ג'. "התברכתי בשדרית שאני מאוד אוהב", הוא אומר על יפתחי-גרין. "אכפת לה והיא מחייה את הבוקר, גם אם אני לא תמיד מסכים עם מה שהיא אומרת".
עם מה אתה לא מסכים?
"לאחרונה, לדוגמה, היא התנפלה בשידור על מישהו שעישן פה יום קודם, וזה לא צריך לעניין את המאזינים. ברשת ג' רוב ההגשות הן קורקטיות והיא קצת יוצאת מהקורקטיות הזו. אם היא לא אוהבת משהו היא תספר על זה לכולם".
ורד יפתחי-גרין. ''אין לי ממד זמן'' צילום: פלאש 90
המיקרופון פתוח והכול יוצא
באותו זמן נכנס לחדר זוהר חן וניגש אל המיקרופון: "דיברת גם על חיי המין שלי?", הוא עוקץ את יפתחי-גרין בחיוך. "הבנות שלך הן חלק מחיי המין שלך, לא?", היא עונה בלי להתבלבל. אל החגיגה מצטרפת לבסוף השדרית מיכל שמואלי ("מהדור היותר ה... בקיצור, מדור קודם לי"): "את יודעת, מאז ההיריון מאוד השתנית דווקא", היא אומרת ספק לוורד, ספק לכתבת שלצדה. כשיפתחי–גרין ואני מתיישבות לראיון במזנון רשת ג' אני פותחת בשאלה הבלתי נמנעת.
על איזה שינוי שמואלי דיברה?
"זה לא מאז ההיריון, זה הכול בגלל בעלי, דניאל - אוי, כל כך מצחיק אותי לקרוא לו בעלי", היא מספרת על בעלה הטרי, המוזיקאי דניאל גרין, אשר צעיר ממנה בארבע שנים ושאת בתם המשותפת היא נושאת כעת ברחמה. בהמשך היא אכן תזנח את "בעלי" ותעבור לשם התואר המקורי "מאמי", שאותו היא מחלקת, אגב, גם לכל באי המזנון. "דניאל המאמי שלי אחראי לכל הסוויץ' בחיי. בעקבות המפגש איתו השתניתי ב–180 מעלות. בכל תחום בחיים שלי - יש ורד שלפני וורד שאחרי".
עד כדי כך? מה היית קודם?
"סיפרתי לך קודם שהייתי די בהמה בנהיגה שלי, אז זה היה ככה בכל תחום בחיים. מאז שדניאל נכנס לחיים שלי הוא שם לי את המראה הכי מחבקת שיש, ועכשיו אני מברכת על כך בכל רגע. בכלל, אנחנו תמיד צוחקים שאני המושבניקית הפלאחית השחורה והוא הג'ינג'י האצילי מהרצליה. לפני שהכרתי אותו הייתי תמיד מגניבה כזו וכיפית, אבל לא באמת הקשבתי לאנשים, לא ראיתי אותם, לא התחשבתי בהם. נורא שפטתי ונתתי ציונים על ימין ועל שמאל. זו התכונה הכי דפוקה בעולם, שגרמה לאנשים סביבי להרגיש לא בנוח. היום אני חושבת קודם כול מה הצד השני מרגיש, בזכות דניאל".
זה הפריע בעבודה?
"כל הזמן", היא עונה ומספרת על תאקלים עם עורכים לשעבר, עם חברים למקצוע ועם שדרים בתחנה. לזה התפרצה לחדר, לזאת הייתה חסרת סבלנות, בהוא לא התחשבה כשביקש שלא תעשן בסביבתו (בתקופה שעישנה. עכשיו היא הפכה ללוחמת האוויר הנקי).
במבט לאחור, עד כמה זה הפריע לך להתקדם?
"אני חושבת שהייתי במקום הרבה יותר טוב - גם מבחינה מקצועית - אם הייתי פוגשת את דניאל מוקדם יותר ומבינה את כל הדברים האלה. אבל בסדר - כל דבר בעתו".
ומה את מעניקה לדניאל בחזרה?
"הוא אמר לי לאחרונה איך הוא קצת דשדש עם המוזיקה שלו ושהוא פורח בזכותי. אני חושבת שאני נותנת לו קצת פלפל. אני גם נורא תומכת ומאפשרת לו דברים. אפילו אומרת לו שילך לעשות סיבוב הופעות חצי שנה במועדונים בחו"ל כמו שתמיד חלם. לא הרבה נשים היו מעזות לומר את זה".
"בינואר אהיה בת 36, אז בואי נגיד שאני בת 35. זה תופס, נכון? כי יש לי עוד חצי שנה", אומרת יפתחי-גרין בבוקר יום א' של חודש דצמבר. אני שוקלת האם להרהיב עוז ולהעמיד את הבחורה על טעותה, אלא שאז היא מצביעה על בטנה: "הנסיכה שלי אמורה לצאת בדיוק ביום ההולדת שלי, אה, אז מה פתאום חצי שנה - יש לי עוד חודשיים".
ורד יפתחי-גרין. ''בעבר לא באמת הקשבתי לאנשים'' צילום: שימי נכטיילר
מושבניקית טוטאלית, מכל הכיוונים
חודשיים, חודש, למה להתקטנן כשמדובר באירוע זניח כלידת צאצא. כשהיא מתקשה לומר גם כמה זמן היא נשואה לבעלה אני מבינה שמדובר כאן בדפוס. "עזבי, אני לא כל כך טובה בזמנים", היא משחררת את האנדרסטייטמנט של השנה וממשיכה לספר על עצמה: "אני מושבניקית טוטאלית, בנשמה, מכל הכיוונים".
יפתחי-גרין גדלה במושב הדתי תרום, שבו היא חיה גם היום ("בגדול, זה בין בית שמש לרמלה", היא מסבירה לכתבת המאותגרת גאוגרפית). היא הבת השנייה מבין ארבעה אחים. אמה עובדת כיום כנהגת קטר בגן החיות התנ"כי ("אני כבר מחכה לקחת את הילדה לסבתא בגן החיות"), ואביה חקלאי. כיום היא אינה דתייה, אך בחטיבת הביניים התעקשה ללמוד בפנימייה החרדית כפר אליהו שליד גדרה, שם הלכו ללמוד כל חברותיה ("מקום חרדי לחלוטין - ג'ינס וצבע אדום היו מחוץ לתחום. קוקו גבוה כזה של אייטיז היה שיא הפריצות"). מהר מאוד הפנימייה הצטערה על כך: "אויש, מה שאני עשיתי להם שם", נאנחת ורד. "הייתי ילדה מופרעת, בעצם לא יודעת אם מופרעת, אבל חיה, תוססת וקונדסית. הייתי נורא מצטיינת, במיוחד בתחום המתמטיקה, אבל היה קשה לסבול אותי. אפשר לומר שזה הקו שמתאר את כל חיי - מאוד טובה במה שאני עושה ובאותו זמן בלתי נסבלת", היא מחייכת. "בקיצור, העיפו אותי בכיתה י'".
במה היית טובה בבית הספר?
"ספרות והיסטוריה היו מהסיוטים הגדולים שלי. אני לא קוראת ספרים, קשה לי. היום אני מבינה שאני פאקינג דיסלקטית בטירוף. הבנתי את זה בעקבות העבודה העיתונאית שלי, כשראיתי שקשה לי להתרכז כשיש לחץ והיסטריה במערכת. בכל מקומות העבודה שלי תמיד הוגדרתי על ידי הבוסים שלי ככתבת הכי מוכשרת עם הכתבות הכי טובות - אבל עד שאני מסיימת אותן, אני מוציאה את הנשמה לכולם. גם קשה לי לזכור דברים - אני משתגעת מאלה ששולפים לי תאריכים בשניות. זה מפני שאין לי ממד זמן. היום אני אפילו מחפשת מישהי לעבוד איתה על זה".
כן, לקטע עם ממד הזמן כבר התוודענו. את הולכת גם לטיפול פסיכולוגי?
"לא, ממש לא. כל החיים שלי אני לבד וכל החיים שלי טיפלתי בעצמי וניתחתי עם עצמי תסריטים. אני עוד לא מרגישה שאני צריכה, אם כי אולי אני גם טועה".
על אף שבאה מבית דתי, יפתחי-גרין התגייסה לצבא ושירתה כמוכמת חוף בחיל הים ("בנות שיושבות מול המסך ומגלות חדירות של מחבלים"). כבר אז, כשדיברה בקשר, אמרו לה שהיא נשמעת מדהים ושבכלל הייתה צריכה ללכת לגלי צה"ל. במהלך השירות, כאשר הוצבה בראש הנקרה, קיבלה גם תעודת הערכה מאלוף פיקוד צפון דאז, איציק מרדכי, על איתור סירת מחבלים שהסתננה מלבנון. אני מנצלת את ההזדמנות כדי לשמוע מה היא חושבת על המפקד לשעבר מרדכי. ורד לא מאכזבת: "יש לי בעיה קשה איתו, אבל הוא הורשע ושילם את חובו. הוא כבר הכי למטה שאפשר, אז אני לא כל כך יודעת איך צריך להתייחס אליו עכשיו. אסור לשפוט אדם פעמיים על אותה עבירה".
עד היום הוא מכחיש את הכול, אבל נראה שהוא פשוט לא מבין מה הוא עשה לא בסדר.
"אני אגיד לך מה, הוא... נו, באמת, מה את יכולה לצפות מ...", היא אומרת בצחוק ומסרבת להסגיר את מחשבותיה.
אחרי הצבא הלכה ללמוד בשלוחה של אוניברסיטת בר אילן קרימינולוגיה תוך כדי השלמת בגרויות. במכללה הייתה פעילה באגודת הסטודנטים וערכה את העיתון של המוסד, אבל מהר מאוד הבינה שלימודים זה לא ממש בשבילה. היא ארזה את חפציה ועברה לתל אביב, שם שימשה אופר לבתו הצעירה של איש העסקים דודי אפל. "מדובר במשפחה מאוד מלוכדת", היא מספרת.
הילדים מזכירים במשהו את אבא דודי?
"הם מקסימים. עזבתי אותם אחרי שלושה חודשים והבנתי שילדים באותו זמן לא היו הקטע שלי".
ודודי? איך התרשמת ממנו?
"הוא איש משפחה חם. אבא חם ואוהב. כמה זמן אחר כך התפוצצה פרשת בר–און–חברון והופתעתי מאיך שהוא הוצג שם".
דודי אפל. ''איש משפחה חם'' צילום: אלי דסה
המדינה הגיעה לסירחון טוטאלי
לאחר מכן למדה קריינות בקורס באולפני גבע והחלה לעבוד כקריינית בקניונים ובתחנה פיראטית בראשון לציון. לאחר שזו נסגרה והיא נותרה חסרת עבודה, התקשרה למנחם פרי מרשות השידור והציעה את שירותיה. כעבור שנה פרי הרים אליה טלפון. "את זוכרת שאמרתי שאולי אחזור אלייך? אז הנה ההזדמנות שלך. שמעון פרנס נמצא ביוון, אנחנו תקועים מחר ב–14:00 בצהריים, אין לי אף מחליף, ויש רק בעיה אחת - אף אחד לא יוכל לחפוף אותך. את מוכנה לקפוץ למים?", הוא שאל. "בטח!", ענתה לו יפתחי–גרין בלי לדעת איפה המתג של המיקרופון ואיך נראה תקליט, "אבל כשעליתי לאוויר הייתי בן אדם אחר וההתרגשות לא ניכרה. מאז שימשתי המחליפה הקבועה של פרנס בימי שלישי".
בהמשך עבדה יפתחי–גרין במשך שבע שנים בחדשות המקומיות של הוט ושלוש שנים ככתבת פרלמנטרית בערוץ הכנסת. כיום היא עוסקת בעבודות עיתונאיות שונות לצד העבודה ברשת ג'.
מתפרנסים מרשת ג'? אם אני לא טועה, השבוע לא קיבלתם משכורות.
"אני דווקא כן קיבלתי שכר, כי אני אחד מ–100 אנשים במעמד פרילנסר שנמצאים בתביעה נגד הרשות. דווקא לאלה עם החוזים התעכבה החודש המשכורת. אבל בפירוש אי אפשר להתפרנס רק מזה, ובגלל זה אני עושה עוד דברים".
איפה את רואה את עצמך בעוד כמה שנים?
"בכנות, אני לא יודעת. אני חודשיים לפני לידה וזה אחד המלכודים של אישה. קשה להיות עיתונאית כשב–16:00, כשצריך לאסוף את הילדה מהגן, רק מתחיל היום בחדשות. יש כמה מקומות שהצעתי להם את עצמי לאחרונה, ואת רואה שהם מסתייגים ממך ברגע שהם רואים את הבטן. לשאלתך - האמת שהיום הייתי רואה את עצמי בטלוויזיה בתכנית עם אג'נדה. גם קצת חבל לי שרשות השידור לא לוקחת אותי בתור עורכת בחדשות. אם זה היה קורה, הייתי משנה לחלוטין את הסדר המקובל של האייטמים: לא הייתי פותחת את המהדורה בפליצה של קונדוליזה רייס שמעניינת לי את הסבתא, אלא בשני נערים שנהרגו בתאונה כי הם שתו. זה גם יותר מעניין לפתוח במשהו שחצי מהאוכלוסייה מזדהה איתו. לדעתי, מזמן הייתי צריכה להיות במקום הזה, של מגישה דעתנית במקום יותר מוכר, שיכול לשנות ולעזור. אם לא אהיה במקום הזה, אולי אהיה בחו"ל עם דניאל".
נדמה שיש לך לא מעט ביקורת על המדינה.
"המדינה הזו הגיעה לסירחון טוטאלי, שלא משנה כמה כלור תשפכי כדי לחטא - שום דבר לא יעזור. הייתי כתבת בכנסת שלוש שנים ואני יודעת משהו על הנבחרים שלנו. כמו במערכון של 'ארץ נהדרת' -צריך להפוך את הכול, צריך להתחיל הכול מההתחלה. הבסיס היום–יומי שלנו פה זה מלחמות - מלחמה על הכסף, על העבודה, על הכביש. זוג צעיר היום לא יכול לחיות כמו בני אדם, לקנות בית, להתפרנס, אלא אם כן יש גיבוי יפה מההורים. החיים פה מבוססים על מבזק כל חצי שעה. זה נראה לנו טבעי ואנחנו חיים את זה, אבל זה כל כך טוחן את המוח. זה רעש רקע כללי שלמדנו לחיות איתו. הכול כאן רקוב מהיסוד. לא כל אחד בנוי לזה. אפשר לעשות שירות מדהים למדינה גם מרחוק".
את מבקרת את המבזקים כל חצי שעה ברדיו. למעשה את מבקרת את המקצוע שלך, את הבאר שממנה את שותה.
"אני לא בוגדת ולא מבקרת, אני רק מתארת מציאות שבה אני מרגישה קצת ממולכדת. מצד אחד, אני לא רוצה לשמוע רדיו בעצמי, בחיים הפרטיים שלי, כי אין לי כוח להיות דבוקה למבזק. מצד שני, מבחינה מקצועית, אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להיות עם האצבע על הדופק. אגב, ברשת ג' אני באמת לא עושה עבודה עיתונאית–חדשותית רגילה. בתכנית הבוקר, בניגוד כמעט לכל תכניות הבוקר בשאר הרשתות, אין חדשות ועיסוק בנושאים שעל סדר היום, אלא רק מוזיקה ומלל רגוע. כי אנשים, בעיקר צעירים, קצת רוצים לברוח מהלחץ, ולדעתי לתכנית שלי יש את הרייטינג הכי גבוה ביום".
חובבי ציון. ''לא יכולתי לסבול את 'רוצה בנות''' צילום: נועם וינד
מלחמות נגד מנהל התחנה
בינתיים יפתחי–גרין שואלת את השאלות הקשות, מנסה לפחות, במסגרת עבודתה כמגישה. כאמור, זה לא תמיד מתאפשר לה. "כבר כמה פעמים, אני אפילו לא זוכרת בדיוק מה אמרתי, השעו אותי או זימנו אותי לשיחה אצל מנהלי הרשת", היא מספרת. "הם הסבירו לי שזה רדיו ממלכתי ושאסור לי להביע דעה. שתביני, המקום הזה, רשות השידור, הוא בעייתי לא בגלל הבוסים, אלא בגלל מה שהאנשים מצפים ממנו. ברגע שהבוסים מקבלים ריקושט מבחוץ הם חייבים להעיר לי. זו הרי לא תחנה פרטית שלהם, אנשים משלמים אגרה. יש לי כל כך הרבה נושאים שהייתי רוצה לדבר עליהם, אבל פשוט אסור לי".
בין השאר הובילה יפתחי–גרין מלחמה על תנאי העבודה של השומרים ברשת ג' ועל דרישת התשלום לאבטחה במסעדות. כשאמנון שילוני, מנהל רשת ג', השתעשע ברעיון של לא לשדר אמנים שלא שירתו בצבא, היא ענתה לו שלא יעז ושאם ככה - שגם לא ישמיע שירים דתיים וחסידיים, כי גם החרדים לא משרתים וגם הבנות של הציונות הדתית לא הולכות לצבא.
מלחמתה המפורסמת ביותר הייתה סירובה להשמיע את השיר "רוצה בנות" בתכנית הבוקר. "שמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה בתכנית. ברגע שקלטתי את המילים שלו הורדתי אותו מיידית וגם גערתי בשידור בעורך המסכן שלי, יוסי. אחר כך הוא הסביר שזה שיר השבוע ושהוא חייב לשים את זה. יום למחרת השמעתי את שני הביטים הראשונים ושוב הורדתי אותו על דעת עצמי. בסופו של דבר זכיתי באופן מפתיע לגיבוי מהבוסים שלי והשיר לא הושמע עוד בתכנית".
תגידי, מה את רוצה מהשיר הזה? שיר נורא חמוד.
יפתחי–גרין מזכירה לי שורות נבחרות: "'רוצה בנות... רוצה אותן בשירותים... ההוא יצא, אני רוצה לעשות גם... מזל שאלוהים ברא את יד ימין...'. השיר הזה גם שוחרר בתקופה של אווירה חברתית מאוד בעייתית - עם כל פרשות קצב ורמון ועם עוד שתי פרשיות אונס נוספות. לא יכולתי לסבול את זה".
עם השיר "זה", של להקת "הפה והטלפיים", שהושמע באותו בוקר בתכניתה ("זה נמס בפה. זה משתין בקשת. זה עמוק. זה אלסטי") אין לה בעיה: "זה מתוחכם יותר, זה לא זול והמוני". בשבוע שעבר הוזכר שמה ב"זמן תל אביב" כמי שחושדת שחיים צינוביץ' הוא שעומד מאחורי השיר "שחור וארוך" של זמר המתקרא "חתוכה", שהקליפ רווי המיניות שלו הוא הדבר החם ברשת האינטרנט. כשהיא שומעת שצינוביץ' נשבע שזה לא הוא היא אומרת: "איזה פדיחה, כבר דיברתי עליו בשידור. הוא מדבר שם שיש לו חציל גדול, בסוף זה יתברר כקדימון לפרסומת של מועצת הירקות".
את בטח מקבלת תגובות ממאזינים.
"אני אספר לך דווקא על התגובות הפחות טובות, כי הן יותר חשובות לי. פעם תפסה אותי מישהי במסיבה ושאלה אותי בחיוך: 'את ורד יפתחי?', עניתי לה שכן, אז היא המשיכה: 'את כל כך מעצבנת אותי! אני לא מסוגלת לשמוע אותך, את קודחת לי. לא על כל דבר אני צריכה לשמוע מה דעתך'. שתביני שהערצתי את האישה הזו ושתיתי בצימאון כל מה שהיא אמרה לי. אמרתי לה שאני לוקחת לתשומת לבי, אבל אם היא עדיין מרגישה שזה ככה אצלי, אז בפעם הבאה שלא יתבאס לה הבוקר ושתעביר תחנה".
דיברת על הקשיים בקריאה. את הכתבה הזאת תצליחי לקרוא?
"כשאני קוראת כתבות ארוכות זה תמיד במקבצים, ואני אקפוץ תמיד מפסקה לפסקה. אני לא יכולה לעשות שום דבר באופן רגיל ושטאנצי, אז אני כבר מודיעה לך שאני לא אקרא מההתחלה ואולי אתחיל דווקא מהסוף".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
