שיפודי המזרח
רחוב צלאח א–דין במזרח העיר הפך לזירה למאבק יום–יומי בין שתי משפחות פלסטיניות ידועות, משפחת אבו עצאב ומשפחת מאלחי, שקשורה בכנופיית פראג' הידועה. יש מכות, יריות, סכינים ודקירות, מעצרים והימורים, והיד עוד נטויה. ומי אשם בסכסוך הדמים? הכיבוש, כמובן
יוסי אלי
,
17.12.07,
13:24
רחוב צלאח א-דין
צילום: איור: מירב שלום
הרחוב המרכזי של מזרח העיר נקרא על שמו של המצביא המוסלמי הגדול צלאח א–דין. פירוש השם הוא "צדקת האמונה". בעולם הערבי נתפס צלאח א–דין כמנהיג רחמן ואצילי, אולם מה שקורה בסמטאות שיוצאות מהרחוב נראה אכזרי ולגמרי לא אבירי. הסכסוכים האלימים בין משפחות פשע, המטענים שהונחו בכמה בתי עסק והיריות יצרו אווירה שמזכירה קצת את ימיה השחורים של שיקאגו בשנות השלושים.
בשעות הערב מעדיפים מרבית התושבים להסתגר בבתיהם ואוסרים על ילדיהם לצאת החוצה לשחק. לעתים קרובות הם שומעים שריקות של כדורים או נתקלים בסוחרי סמים שמציעים להם כמויות גדולות למדיי, שהוברחו מהשטחים, בסכומים סמליים; שלא לדבר על אירועי דקירות, המתרחשים כמעט בכל יום. המשטרה חושדת כי מזה שנים מנהלת משפחת אבו עצאב, אחת המשפחות העשירות במזרח העיר, מאבק עיקש במשפחת מאלחי. בתקופה האחרונה גלש המאבק לפסים אישיים ואלימים מדיי.
לפני כחודש היו עדים עוברי אורח ברחוב לקטטה המונית ממש בסמוך לתחנת המשטרה שלם ולמרפאת שירותי בריאות כללית. אדם אחד נדקר באותו אירוע, ואחר נורה בידו. המשטרה עצרה שני אנשים: ראמי אבו עצאב, מנהל סניף שירותי בריאות כללית ברחוב, ואוסאמה מאלחי, אחד מבני המשפחה היריבה. במהלך הדיון להארכת המעצר הראשונה גרסה המשטרה כי אבו עצאב הוא החשוד המרכזי בפרשה ובאירועי האימים שחוו התושבים בתחילת נובמבר ובכלל. הוא נחשד בנשיאת נשק שלא כדין, בירי בנשק חם באזור מגורים ובחבלה. למרות זאת, יש אנשים שמפנים אצבע מאשימה דווקא כלפי משפחת מאלחי, הידועה בהיסטוריה האלימה שלה.
"ראמי לא אשם", טען השבוע אחיו הבכור, עו"ד רג'אח אבו עצאב (49). "אני לא יודע מי התחיל את כל המהומה ואיך אחי היה מעורב, אבל יש לי הרגשה שהאשם הבלעדי בבלגן הוא מישהו אחר, שלא אנקוב בשמו, שעוזר למדינה. כעת אני לא יכול להוסיף דברים, אבל כאשר יהיה לי חומר חותך ומספק, אני אתלונן ואתבע אותם. מה שאני יכול להגיד זה שיש אנשים שיש להם אינטרס והם נמצאים בתפקידים מכריעים מן הבחינה הציבורית, שיכולים להשפיע על כל מהלך החקירה".
אין כמעט אדם ברחוב הפלסטיני שאינו מכיר את משפחת אבו עצאב. רבים גם מכירים את בית המידות המפואר שראמי מחזיק בשכונת שיח ג'ראח. אם עולים קילומטר במעלה השכונה, אפשר להיתקל בשני האמרים שחורים, ב–מ–וו 4Z, ובכמה מכוניות נוספות שמלמדות מי שולט כאן. רג'אח מספר: "אבא שלי, רג'אב אבו עצאב, החליט לפתוח עסק בשם 'רג'אב ובניו'. הוא מכר מוצרי חשמל והשקיע במרפאות במזרח העיר, ונוסף לכך השקיע כספים בכל מיני תחומים. אני למדתי משפטים והקמתי משרד משלי פה בעיר. אולם לאחר האינתיפאדה הראשונה ואחרי שהעסק לא הצליח, הצטרפתי לאבי. עם מותו התחלתי לנהל בעצמי את העסק. למעשה, אני הדואג הבלעדי למשפחה".
מלבד העסקים הפרטיים ניסה רג'אח את מזלו כמועמד עצמאי בבחירות לפרלמנט של הרשות הפלסטינית. רג'אח: "נכנסתי כמועמד עצמאי למירוץ מכיוון שהרגשתי שאני יכול לתרום לתהליך השלום. למעשה, כולם הופתעו מאוד כאשר הפסדתי".
מה אתה חושב על מעורבותו של ראמי בקטטה הגדולה?
"אני יודע שהוא לא מלאך, אבל מה שקרה באותו אירוע זו הצגה אחת גדולה. אני בעצמי רודף אחר הצדק. אנו חיים במדינה של חוק וחייבים לשמור על החוק ועל זכויות האדם. פשוט יש הרבה אנשים שמקנאים בנו בשל העובדה שאנחנו מצליחים כל כך. הם רוצים שנפסיק להתקדם מכיוון שזה מפריע להם שהגענו למצב שבו אנו נמצאים כיום. הם מנסים לתפור לנו תיקים. אבל ברוך השם, אנחנו מסתדרים. יש פתגם בערבית שאומר 'תמשיך ללכת קדימה ותפתיע את מי שמקנא בך'. אנחנו בסך הכול משפחה טובה, עוזרים אחד לשני, ואין לנו שום חשבונות פתוחים עם משפחות אחרות.
"אני רוצה להקים עכשיו חברה לחקירות פרטיות", מוסיף רג'אח, "כדי לעזור לאנשים להגיע לאמת. כל אדם שסרח - שיקבל את העונש שלו, אפילו אם מדובר באחי. אם אגלה שהוא אשם, על אף שאני לא מאמין, שיקבל את עונשו. אני אדם מאוד ניטרלי. לא אוהב בעיות שנוצרות בין אנשים".
הווילה של פראג', סילוואן צילום: שימי נכטיילר
יחסי מין עם נערה נוצרייה
רג'אח, מתברר, משמש בורר בקרב החמולות בעיר. את הדיונים הוא מנהל במשרדו המפואר שמעל חנות האלקטרוניקה שלו, ברחוב סולטאן סולימאן. "אני לא אוהב מצבים שבהם יש בעיות בין משפחות. אם פונים אליי מאחת המשפחות ומבקשים את עצתי ועזרתי כדי לסיים סכסוך ולגשר ביניהם, אני תמיד מוכן ומזומן. אני לא מחפש את זה, הם פשוט באים אליי. מה שאני יכול לעשות אני עושה. אני לא מקבל על זה לא פרסום ולא כסף, זה סוג של התנדבות בקהילה. תמיד השלום טוב יותר ממלחמה", הוא מסכם.
לפני שמונה חודשים נפצע ראמי אנושות משבעה כדורים, שבמזל לא הרגו אותו. "השמועה אומרת שראמי הטריד נערה מחמולה נוצרית ואפילו איים על אביה שיקיים איתה יחסי מין מול עיניו", סיפר מ', אחד ממקורבי המשפחה. "ראמי קיים את הבטחתו, ותוך כדי המעשה התקשר לאביה כדי שישמע אותה. האב רתח על מה שעשה ראמי ולכן שכר חבורה של עבריינים, שילם להם 15 אלף שקל והם ירו בו שבעה כדורים. אבל כמו שאנחנו רואים, ראמי נותר בחיים. יש לו שבע נשמות לבחור הזה".
ראמי עצור מאז האירוע האחרון ברחוב צלאח א–דין. "מדובר בשתי משפחות שמפעילות בתי קפה באזור", סיפר מפקד תחנת שלם, רפ"ק אבי כהן. "באותם בתי קפה, על פי החשד, מפעילות המשפחות הימורים בחצר האחורית. ממודיעין ומשיחות השטח שקיבלנו עולה החשד כי מדובר בריב שפרץ כתוצאה מתחרות על לקוחות באותם בתי קפה. באירוע עצמו היו מעורבים כעשרה חשודים, והפרקליטות עומדת להגיש כתבי אישום נגד כולם. לאחר הקטטה סגרנו את כל בתי הקפה של שתי המשפחות בצו שיפוטי. אני יכול להגיד שמפני שאותם בתי קפה סגורים, התושבים מקבלים את העניין בברכה. משפחת אבו עצאב ומשפחת מאלחי מוכרות למשטרה מאירועים קודמים", סיכם כהן.
ואכן, מרבית התושבים באזור מרגישים הקלה מסוימת מכך שבתי קפה של אבו עצאב ומאלחי נעלמו מהשטח. "כאזרח שמתגורר במזרח העיר, כאשר אני שומע על בלגנים בין משפחות זה כואב לי באופן אישי", מספר ש', תושב העיר העתיקה המתגורר במקום. "חייבים לפעול נגד העולם התחתון, כדי שחס וחלילה לא יקרה דבר לילדינו בעת שהם יוצאים מבתיהם. למעשה, אני ממש מתבייש להיות שייך למקום הזה".
אם ראמי אבו עצאב מטריד את מנוחתם של תושבי מזרח העיר, אוסאמה מאלחי מפחיד אותם ממש. מאלחי (32), תושב בית חנינה, מחזיק בית קפה ברחוב צלאח א–דין, שנודע גם כמקום הימורים וסחר בסמים. בן דוד של אביו, סופיאן פראג' (50), נחשב לאחד הפושעים המיתולוגיים במזרח העיר ולמי שזוכה תמיד ליחס מיוחד מהשלטונות הישראליים. "מי שהתחיל את כל הבלגן הוא מאלחי. אני בטוח בכך", מספר ד', שמכיר היטב את כל הדמויות. "הוא מגיע ממשפחה של רמאים, סוחרי סמים ואנשי העולם התחתון הגדולה במזרח העיר. פראג' היה אחד העבריינים הגדולים ביותר אצלנו, וכל המשפחה ממשיכה בדרכו העבריינית".
פראג', כך נראה, החליט בשנים האחרונות לפרוש מעולם הפשע, אבל המשפחה הענפה שלו עדיין לא יצאה לפנסיה. לפני כחודשיים פשטה המשטרה על ביתו של פראג' בסילוואן, ממש ליד שער הכניסה לעיר דוד, בחיפוש אחר אמצעי לחימה וסמים. המשטרה פרצה את דלת הבית, עשתה סריקות בכל החדרים ואפילו ביצעה חיפוש במכוניתה של המשפחה. אולם למרבה ההפתעה (או שלא), המשטרה לא הצליחה למצוא דבר בתוך הבית.
"סופיאן פראג' התחיל לעבוד לפני יותר מ–25 שנה", מספר ע', אחד ממקורבי המשפחה המעורה היטב בעולם הפשע ובסכסוך החמולות במזרח העיר. "הוא ניהל בתי זונות, מכר סמים והיה מעורב בקרבות ירי בלי סוף. המשטרה הצליחה לשים את היד על פראג', אבל אחרי כמה חודשי מאסר הוא נהג לחזור לפשע ולחיי העולם התחתון במזרח העיר. בכלא היה לו סכסוך ממושך עם החמולה הדרוזית, בני משפחת פארס, שאחד מהם רצח את אחיו עומר בכלא. רק בתקופה האחרונה הוא הפסיק עם מעשיו והחל לנהל חיים 'נורמטיביים', לכאורה".
רחוב צלאח א-דין. סוחרי סמים ושריקות של כדורים צילום: איור: מירב שלום
רצח והוצאה להורג
ע' מתכוון בדבריו לכנופיית סילוואן המפורסמת, שבראשה עמד סופיאן פראג' בכבודו ובעצמו. כבר בשנות השמונים ייחסה המשטרה לכנופייה מעשים של שוד מזוין בעיר העתיקה ובמזרח העיר, עשרות עבירות של פריצות, אחזקה וסחר ברכוש גנוב, וסחר בסמים מסוכנים בהיקף נרחב. אבל שיא הפעילות הפלילית של הכנופייה נרשם בינואר 1986, כאשר האח עומר פראג' רצח את רס"ל אבי ביאזי, רכז המודיעין של המשטרה בעיר.
ביאזי פעל נגד הכנופייה במרץ. כאשר אנשי פראג' הרגישו כי הוא עלה על עקבותיהם הם החליטו לחסלו, בתקווה שאם ייעלם, הדבר יציל אותם מסורג ובריח. אנשי הכנופייה לא ידעו כי ביאזי הספיק לעדכן את המשטרה במידע מודיעיני שהגיע אליו. דקות ספורות לאחר הרצח מיהרו השוטרים לביתו של עומר פראג' ועצרו אותו בעת שניסה להשמיד ראיות. בחצר ביתו של פראג' עדיין בערה אש, ובה בגדי הרוצחים. הוא הכחיש כל קשר לפרשה, אולם לאחר 17 שעות של חקירה הוא נשבר והודה ברצח, ואף הסכים לשחזר הכול לעיני מצלמות הווידאו של המשטרה.
על פי השחזור, פראג' ושלושה מחבריו הצליחו לגנוב רכב ולהגיע לכיכר צה"ל מיד אחרי שביאזי הוריד את אשתו רות בעבודתה במשטרת המחוז שבמגרש הרוסים, והיה בדרכו לקישלה בשער יפו. חברי הכנופייה חסמו את דרכו, אולם ביאזי, שוטר מנוסה וערני, שלף את אקדחו. צרור יריות של תת–מקלע קלצ'ניקוב שנורה מתוך המכונית של פראג' הקדים אותו. הוא נפגע בראשו ובחזהו, צנח על המושב ומת מיד. פראג' הורשע ברצח ונידון למאסר עולם. הוא החל לרצות את עונשו בכלא איילון, אולם הוא לא ידע שבגזר דין אחר, זה שניתן בעולם התחתון, הוא נידון למוות.
כ–11 שנה לאחר הרשעתו של עומר, בינואר 1997, הוא הוצא להורג על ידי אסיר עולם אחר, אמיר פארס, בגיל 31. השוטרים לא פירטו בפני המשפחה את נסיבות הרצח, אולם מאז ועד היום חברי המשפחה לא מאמינים כי פארס רצח לבדו את עומר, והם בטוחים שאנשים נוספים השתתפו במעשה.
"כאשר עומר ריצה את עונשו בכלא נפחא השוטר הדרוזי אמר לי 'למה את באה לבקר את עומר? אנחנו נהרוג אותו'", טענה אז אמו של עומר, אום סופיאן. "הסוהר קילל אותי והורה לשוטרת לערוך חיפוש על גופי. היה ברור שהם רוצים להשפיל אותי". גם אחיו של עומר, חאלד פראג', טען אז כי מדובר בקונספירציה משטרתית. "כיצד קורה שהסוהרים לא שמעו ולא ראו דבר?", שאל אז חאלד. "שמענו מאנשים בתוך הכלא שעומר היה מוטל על האדמה במשך שעה לפני שפונה לבית החולים. איפה היו הסוהרים? איפה מצלמות הווידאו שמותקנות בתוך הכלא?".
תופעת מלחמת החמולות בעיר המזרחית אינה זרה לרשויות וגם לא לראשי הציבור הערבי, שממהרים להאשים את הכיבוש ואת הקיפוח בידי השלטונות הישראליים. עדנאן אל–חוסייני, יועצו של אבו מאזן, יו"ר הרשות, לענייני ירושלים, טוען כי "החנק שיצרה הממשלה הישראלית במזרח העיר גרם למתיחויות של אנשים בינם לבין עצמם.
"תופעות הסחר בסמים, למשל, נפוצה בכל המדינות בעולם. לדעתי, התופעה במזרח העיר אינה גדולה יותר ממה שקורה בכל מדינה אחרת. אני לא אומר שאין פשיעה. יש הרבה אירועים שבהם סכינים נשלפים וכדורים שורקים, אולם האנשים, בלי יוצא מן הכלל, נשמעים למסורת הקהילתית", סבור אל–חוסייני.
המסורת הערבית דורשת מן החמולות לסדר את המתיחויות ביניהן מבלי לערב את הרשויות. אותה מסורת מעדיפה להסדיר את הסכסוכים דרך צד שלישי, שיברור בין הצדדים, וזו החלטה שהאשם חייב לציית לה. "כאשר יש מריבה בין בני אדם, הקהילה מתערבת ומוצאת פתרון לסכסוך", מוסיף אל–חוסייני. "איש מכובד בקהילה תובע הפסקת אש, ואחר כך הוא מזמין את שני הצדדים ומטיל עונשים. לפעמים מדובר בקנסות, לפעמים בסגירת עסקים לתקופה מסוימת, ובמקרים קיצוניים יותר פוסק אותו המוכתר או האדם המכובד כי על אחד הצדדים לעזוב את העיר לתקופה מסוימת. זוהי מסורת מוסלמית שהשתמרה במשך דורות. ממש כמו חוק, אחרת אף אחד לא יכול לשלוט על היחסים בין האנשים".
תופעות הפשע והמלחמות בין הכנופיות יימשכו גם אם מזרח העיר יהיה באחריותה של הרשות הפלסטינית?
"לצערי, כמו בכל העולם, הפשע יימשך. אנחנו נפעל לפי המסורת. אפשר לראות שזה עובד מצוין במדינות ערביות אחרות. ירדן, למשל, היא אחת המדינות שמקיימת את המסורת בצורה הטובה ביותר. המוסדות הציבוריים ממש מרוויחים מכך. למשטרה, למשל, זה עוזר מאוד. כלומר, אם יש בעיות בין בני אדם, עדיף שיפתרו אותן באופן עצמאי".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
