חולם על ליברפול, אולי על הפועל חיפה - חיפה

חולם על ליברפול, אולי על הפועל חיפה
זה יכול להיות סיפור הסינדרלה של השנה. חליל דיאבי, פליט בן 17 מגינאה שטוען שהוא כוכב כדורגל, כלוא בקציעות ומטריף שם את כולם ביכולת הכידרור שלו. איש העסקים דוד כבסה, ששמע את סיפורו, נאבק יחד עם "קו לעובד" בבירוקרטיה של משרד הפנים. כתב "זמן חיפה" ביקר אותו בכלא ואפילו שיחק איתו במגרש המאולתר. דיאבי: "אני מספר 7 קלאסי". משרד הפנים: "נדון בנושא במידה ונקבל פנייה"

יוסי פרץ ארי , 21.12.07, 12:37

חליל דיאבי
צילום: יוסי פרץ ארי

זה מסתמן כסיפור אגדה. חליל דיאבי, פליט מגינאה, רק בן 17 וחולם לשחק בליברפול. בינתיים, אחרי שנעצר כשוהה בלתי חוקי (שב"ח) שחדר לארץ ממצרים, הוא יסתפק בקבוצה קטנה בארץ, העיקר לצאת כבר ממתקן הכליאה בקציעות. תפנית מפתיעה נרשמה בסיפור כאשר שמו של כוכב הכדורגל הצעיר הגיע לאוזניו של דוד כבסה, איש עסקים חיפאי שנאות לקחת אותו תחת חסותו. כבסה שמע על כישרונו של דיאבי מחבר המשרת בשירות בתי הסוהר. הוא פנה למוקד לסיוע לעובדים זרים וביקש לקבל עליו חסות. "אני מוכן לדאוג לו להכל", הוא אומר ל"זמן חיפה". "אני אדאג לו למגורים, להגעה לאימונים, רק שישחררו אותו". בשלב זה כלוא דיאבי בכלא המיועד למבוגרים, אף על פי שבית משפט החליט להעבירו למיכ"ל, מתקן כליאה בחדרה המיועד לקטינים. אולם הבירוקרטיה הישראלית מעכבת את המעבר, ובמקום לכדרר על כר דשא ירוק, נמצא דיאבי במקום נידח בתנאים קשים. אפילו התנדבותו של כבסה לא מצליחה להזיז את העניינים. מוקד הסיוע לעובדים זרים פנה אין ספור פעמים לרשויות וביקש לשחררו, אבל ללא הועיל.

דיאבי נלכד על ידי משטרת הגבולות בשניים בספטמבר יחד עם כמאה מבקשי עבודה נוספים. רק לאחר 77 ימים במעצר הוא הובא בפני שופט. לרוע מזלו הוא נופל בין הכסאות. אם הוא היה מבוגר יותר, סביר שכבר היה משוחרר מזמן. במוקד הסיוע אפילו חישבו את עלות מעצרו המיותר למדינה. "90 יום שווים כ-18 אלף שקל", כתבו שם, "כשכל יום כליאה עולה למשלם המיסים 200 שקלים נוספים".
סיגל רוזן מהמוקד נזכרת בפעם הראשונה בה פגשה את דיאבי בכלא: "סוהר אחד הפנה את תשומת ליבנו אליו. הוא סיפר שסוהר אחר שזוכר קצת צרפתית מבית הוריו שמע מהנער על אהבתו לכדורגל ועל כישרונו, והוא שקישר אותו עם כבסה שמוכן להיות האפטרופוס שלו. מייד כשיצאנו משם יצרנו קשר עם כבסה שאישר את דברי הסוהר. חבל שהבירוקרטיה עדיין מונעת את שיחרורו".

דוד כבסה, איך הגעת לחליל דיאבי?
"בחור שהיה איתי בקורס קצינים ומכיר אותי מהשירות הצבאי, עובד בשב"ס. הוא שמע שאני קשור לקבוצות כדורגל ואמר לי שיש איזה בחור בכלא שיכול לעניין אותי ואולי לשלב אותו בקבוצה".

פגשת אותו?
"לא הצלחתי לתאם את זה מבחינת השב"ס, אבל שוחחנו בטלפון כמה פעמים".

מה הוא סיפר לך שהוא מרגיש?
"הוא סיפר לי שהוא שיחק בקבוצות צעירות בגינאה והיה מאוד רוצה שאני אעזור לו למצוא מסגרת מתאימה כאן בארץ שתוכל לקלוט אותו".

ניסית לשחרר אותו?
"כתבתי מכתב, כפי שביקשו ממני, שאני מתחייב לדאוג לו בתקופת ההתרשמות. הוספתי שאקח אותו להתרשמות באחת הקבוצות, כאשר כמובן העדיפות הראשונה היא להפועל חיפה, במטרה לראות אם הוא יכול להשתלב. אם יתגלה שהוא כן יכול, תחילה בקבוצת הנוער ולאחר מכן בבוגרים, אקח את כל ההוצאות תחת חסותי. גם בתקופת ההתרשמות התחייבתי לדאוג לכל צרכיו: לינה, אוכל ומסגרת חיים ראויה".

אז למה עד עכשיו הוא לא שוחרר?
"הבנתי שיש איזושהי בעיה חוקית מבחינת המעמד שלו כשב"ח. התחייבתי בפני מוקד הסיוע לעובדים זרים שאני איש עסקים בעל חברת תקשורת שמוכן לקחת אותו תחת חסותי. זה צריך לעבור דרך בית המשפט וזה הליך בירוקרטי שלוקח זמן. שאלתי אם זה יעזור שארתום את עורך הדין של החברה ואמרו לי שלא. לפני חודש וחצי הבאתי שני שחקנים בוליביאנים שנעצרו בנתב"ג, הפעלתי את עורך הדין של החברה, הפקדתי ערבות של 5,000 דולר ושיחררתי אותם".

אתה הרי איש עסקים, איפה אתה רואה את הרווח העתידי שלך מחליל דיאבי?
"ברור שמה שאני עושה פה בא מהומאניות. זה וולנטארי לגמרי. אין לי היום שום אינדיקציה לדעת מי הוא ואיך הוא משחק. זה לא שקיבלתי איזה שמועה על כישרון גדול והלכתי כדי לעשות כסף. אני לא יודע איך הוא משחק ואני לא יודע כמה ישים להפוך אותו לשחקן".

אם הוא לא כזה שחקן גדול, אתה תתאכזב?
"אני אתאכזב קודם כל בשבילו, כי המשמעות של זה שהוא חוזר לכלא או מגורש. אם הוא יוכל להשתלב בצורה אחרת, אני אשמח לעזור, אחרי הכל הוא קודם כל בן אדם".

חליל דיאבי צילום: יוסי פרץ ארי

שלושה חודשים וארבעה ימים

בניגוד להתנהלות האיטית של משרד הפנים, בשב"ס דווקא גילו אדיבות כלפינו ועזרו לנו מאוד. בקשתנו לבקר את דיאבי בקציעות נענתה במהירות וביום ראשון השבוע יצאנו לשם, צלם nrg רותם פלדנר ואני. בירור ראשוני העלה כי בניגוד לשמועות, דיאבי לא כיכב כקשר הנבחרת הצעירה של גינאה. דיאבי אמנם היה קרוב לזימון לאותה נבחרת, אך בסופו של דבר הוא לא זומן. הוא שיחק בקבוצה קטנה בליגה הראשונה שם. אבל דבר ששמענו הוא אכן נכון מאוד, הוא באמת משגע את הכלא ביכולתו ככדורגלן.

מהשיחות שערכנו עם דיאבי בקציעות התברר כי הוא נולד בשנת 90' בעיר קטנה וענייה בגינאה. לאורך 17 שנותיו הוא נושם ובעיקר בועט כדורגל. בקבוצה שלו הוא נחשב לשחקן מוביל, מה שכנראה לא מספיק ריגש אותו והוא החליט ללכת לנסות לשחק במדינה אחרת. שלא כדרכם של שחקנים המעוניינים לעבור למדינות אחרות, שבוודאי מחפשים סוכן או מציעים את עצמם, דיאבי באמת הלך, במלוא מובן המילה. הוא עבר ממדינתו למדינות כמו בורקינה פאסו, אלג'יריה, לוב ומצרים, כדי להגיע למדינה בה לא ייאלץ להסתובב ברחובות מוכי מחלות או במקומות בהם שולטים מורדים.

"היו בגינאה בעיות", משחזר דיאבי, "אז החלטתי לבוא לישראל. הייתי בטוח שפה אוכל להשתלב בכדורגל. הגעתי בטעות למצרים, אבל לא הייתה לי שום כוונה להישאר שם. רציתי להגיע לפה. אני מקווה שאני אמצא פה קבוצה".

הוא הסתנן לארץ, כאמור, דרך הגבול עם מצרים ונתפס לאחר כמה קילומטרים. דיאבי הועבר לקציעות, שם הוכנס למתקן ה"סהרונים", שבו משוכנים השב"חים. "מאז עברו שלושה חודשים וארבעה ימים", הוא סופר כמו אסיר עם טבלת ייאוש.

למי שלא מכיר או יודע איפה זה כלא קציעות, נבהיר: קחו חור שכוח-אל, תמצאו את הנקודה הכי שכוחה בו והרי לכם מיקומו של כלא קציעות. דרומית לבאר שבע, במקום בו קו האופק מראה לכם שום דבר, אפשר להבחין במיתקן שנראה כמו כלא אלקטרז לעניים. אם תירצו, כלא 4 של מדינות העולם השלישי. ולמרות זאת מגיעה מילה טובה לשירות בתי הסוהר שמנסים לקיים שם חיים הכי קרובים לנורמאלים עבור השוהים.

כבר בכניסה לכלא, הצלם ואני זוכים לקבלת פנים חמה. הכלא מחולק לאזורים סגורים. באזור הראשון מימין מחכים לנו עשרות שב"חים שמקיפים בהתרגשות את דיאבי. למרות שהצרות שלהם לא ייגמרו בכך שהוא ייצא משם וימצא קבוצה, הם רואים במהלך כזה ניצחון הרוח על הגבול.

חליל דיאבי צילום: יוסי פרץ ארי

ביחקי עראבי?

הפגישה הראשונה עם דיאבי הייתה קצת מפתיעה. במקום נער צנום שמשחק עם פחיות, עליו חלמתי כמה שעות קודם לכן, התגלה בחור בריא, גבוה, עם מבנה גוף חזק מאוד. בן 17 הוא לא נראה, אבל גם על איגביני יעקובו אף אחד לא האמין. את הפחית המסורתית של הכלא החליף כדור "מיקסה" נחמד ואפילו הבגדים המרופטים התחלפו בתלבושת קומפלט של נבחרת ברזיל, כולל גרביים ירוקות עד לברך. נכון, לא בדיוק מאופנת ברזילרו 2007, אבל עדיין תלבושת ספורט שמאפשרת לחליל לשחק כדורגל.

ב"גטו" הזה, שנראה כמו מאהל צבאי משודרג, ישנים בנים ובנות ממדינות שונות באפריקה כמו סודן, דארפור, גינאה, ועוד. במרכז המאהל ישנה רחבה שמנוצלת למשחקי כדורגל. "הם משחקים פה כל היום, לא מפסיקים לרגע", אומרת ליילה, אחת השב"חיות במתקן שהגיעה מסודן. ליילה מוסיפה בחיוך של נערה מאוהבת: "הוא שחקן טוב מאוד, הכי טוב פה".

השיחה עם דיאבי מתחילה בצרפתית, שמתורגמת לאנגלית על ידי אחד מהשוהים במחנה. בשלב מסוים שואל אותי דיאבי: "ביחקי עראבי?". אני מספר לו על מוצאי המרוקאי ומאותו רגע נוצר ה"קשר האפריקאי". חליל מרגיש בטוח בידיים שלי. בשלבים מסוימים הוא אפילו מרגיש בנוח לחייך אלי.

איך ההרגשה להיות כלוא כאן?
"ברור שזה לא מה שרציתי, אבל בסך הכל אני מרגיש פה בסדר גמור. אני מקבל פה יחס טוב".

למה בכלל הגעת לכאן? ישראל הרי זו לא המדינה הכי מפותחת בעולם מבחינת כדורגל.
"אני רק רוצה למצוא קבוצה פה בישראל. זה כרגע מה שמעניין אותי. אני רוצה לגדול פה ולהראות שאני יכול לשחק כדורגל ברמה גבוהה. רק שייתנו לי את הצ'אנס להראות מה שאני יודע. אני יודע לשחק כדורגל".

באיזה קבוצה בעולם היית רוצה לשחק?
"כרגע, כל מה שאני רוצה זה לשחק בישראל. אם אני אהיה פה טוב, קבוצות גדולות יוכלו לקחת אותי, קבוצות כמו ליברפול. אבל עכשיו אני רק רוצה שייתנו לי לשחק כדורגל ולא ממש איכפת לי איפה".
לא סתם מזכיר דיאבי את ליברפול. אחד מגדולי הכדורגלנים של גינאה בכל הזמנים הוא טיטי קמארה, ששיחק בליברפול. הכדורגל בגינאה לא מפותח כמו בשאר המדינות באפריקה, אבל הוא עדיין הצליח לנפק כמה כשרונות ששיחקו בקבוצות באירופה. בובו בלדה, שמשחק בסלטיק, קבה דיאוורה, ששיחק בארסנל, ווסטהאם, מארסיי ופ.ס.ז' ופאבלו טיהאם שעשה קריירה יפה בוולפסבורג, שטוטגרט ופ.צ קלן הגרמניות.

אם החבר'ה האלה, שקרוב לוודאי השתמשו בפחית ככדור בשנים הראשונות שלהם ככדורגלנים, הגיעו לרמות הגבוהות ביותר של הכדורגל בעולם, גם דיאבי מאמין שהוא יכול. הוא רק צריך את התמיכה הנכונה ומשם הוא מאמין שהוא כבר יוכל להמריא. כרגע התמיכה היחידה שיש לו זה החברים ב"סהרונים" של קציעות. "אבא שלי נפטר לפני כמה שנים ויש לי רק אמא בגינאה. לא דיברתי איתה מאז שהגעתי לכאן. יותר משלושה חודשים לא דיברתי עם אמא".

הדרך הטובה ביותר של דיאבי להתנתק מן הגעגועים הקשים היא להתעסק עם הכדור, לבעוט, לשחק, לעבור שחקנים, "כשאני במשחק אני לא חושב על כלום, רק על לשחק כדורגל".

באיזה עמדה אתה משחק?
"סבעה, סבעה", הוא עונה בערבית. "אני קשר ימני, שרץ על הקו. מספר שבע קלאסי". בשלב זה דיאבי מתעלם מהמצלמה, מהמיקרופון ומכל מה שסביבו ומתכופף לאדמת החול כדי להסביר בציור איפה בדיוק הוא אמור להיות על המגרש. "זה המגרש", הוא משרטט על החול וממשיך, "אני משחק כאן בצד הימני. אני רץ על הקו, מרים כדורים ולוקח כדורים בצד שלי בהגנה".

אם נרצה להציע אותך לקבוצה, באיזה דברים נוכל להגיד שאתה טוב?
"אני רץ עם הכדור לאורך הקו הימני, מכניס ומרים כדורים לחלוצים, בישול שערים".

חליל דיאבי צילום: יוסי פרץ ארי

אני רץ על הקו

דיאבי מתחיל קצת לאבד סבלנות ונראה שהוא רוצה לחזור לרחבה שבאמצע, לעשות את מה שהוא הכי טוב בו, לשחק כדורגל. על הרחבה אין אף אחד, כולם מתקבצים סביב הכוכב לשמוע מה הוא אומר, לראות האם יש סיכוי שהוא ייצא מפה ויגשים את החלום שלו לשחק כדורגל. חליל מחלק את כל השחקנים לקבוצות ומצרף אותי לקבוצה שלו. "יש, אני עם הטובים", מלמלתי לעצמי וניסיתי להבין מי עוד משחק איתי.

החוקים הם כדלקמן: שער אחד, שוער אחד, מגרש קטן ומלא שחקנים. בין השחקנים על המגרש ניתן למצוא את תואם חיים רביבו במדי סלטה ויגו, את תואם אחד משחקני מכבי תל אביב עם כובע צמר, שחקן של יובנטוס עם התלבושת חוץ החדשה שלהם וכמובן את הכוכב מנבחרת ברזיל, חליל דיאבי. בצדדים אפשר לראות מעודדות שלא ממש מעניין אותן המשחק, אלא יותר מתעניינות באנשים שהגיעו ועוד כמה שעות יחזרו לבית שלהם.
כולכם בוודאי מחכים לשמוע איך דיאבי משחק, איך הוא נראה עם הכדור והאם נמצא בכלא קציעות הכריסטיאנו רונאלדו הבא או לפחות הגוסטבו בוקולי הבא. אז ככה, דיאבי הוא שחקן. אין ספק בנוגע לכך. אשר לרמה אליה הוא יוכל להגיע, אז צריך לבדוק את זה ברמות אחרות לגמרי, על דשא וכשמסביבו לא נמצאים אוהלים שמשכנים אנשים שברחו ממקום רע אחד והגיעו לאחר. דיאבי הוא לא מאלה שמנסים להתבלט יותר מדי, הוא בהחלט יודע שהוא מבין כדורגל, אבל בין זה לבין להוכיח שהוא הכי טוב בעולם, המרחק גדול מאוד. דיאבי הוא בחור שקט שרק רוצה להיות קרוב לכדור, רק רוצה להיות על המגרש ורק רוצה שיאמינו לו וייתנו לו הזדמנות להראות שהוא יודע. משם הוא כבר יעשה את מה שהוא רגיל. לצורך העניין, אם היינו שמים את פיטר מסיללה במקום הזה, סביר להניח שהוא לא היה מראה את כל מה שהוא יודע, וכמו שהבנו בשבועות האחרונים, מסיללה יודע הרבה.

אפרופו מסיללה, אתה מכיר את הכדורגל הישראלי?
"אני מכיר את הכדורגל פה, ראיתי בטלוויזיה, אבל לא ממש מכיר שמות של קבוצות או של שחקנים".

כך שלא ממש משנה לך באיזה קבוצה תשחק?
"ממש ממש לא. אני מוכן לשחק בכל קבוצה שייתנו לי להתאמן ולשחק בה".

ישנן קבוצות שהתעניינו בך?
"מאירופה אני לא יודע על קבוצות, אבל באפריקה אמרו לי שיש התעניינות מקבוצות ביבשת".
אחד הדברים שהכי מעציבים אותו, זו העובדה שאת אליפות אפריקה הקרובה, שמתחילה ב-20 בינואר, הוא לא יוכל לראות. משחק הפתיחה של האליפות יפגיש את נבחרת ארצו עם הנבחרת המארחת, גאנה. כפי שהדברים מתקדמים כרגע, דיאבי לא יוכל לראות את המשחק הזה אפילו בטלוויזיה והוא בטח לא יוכל לראות את המשחק שייערך ארבעה ימים אחרי, ביני לבינו, כלומר בין מרוקו לגינאה.

אבל דיאבי מבטיח לא להפסיק לחלום. אחרי הכל, במקום כזה שהכל בו רק חול ופליטים מכל מיני מדינות, מה נשאר אם לא לחלום על מקום טוב יותר. "כל מה שאני חולם עליו בלילה", הוא אומר, "זה רק לשחק כדורגל ולהיות על המגרש. אני כבר מת לשחק משחק אחד קטן. רק כדורגל". ולמקרה שלא הבנתי הוא גם אומר לי בערבית: "בס פוטבול".

"זמן חיפה" פנה למשרד הפנים בשתי שאלות. האחת, מדוע עדיין לא הועבר דיאבי לכלא מתאים, לקטינים ליד חדרה, והשנייה, מדוע המשרד אינו נענה לבקשת קו לעובד ודוד כבסה ומשחרר את דיאבי לחסות האפוטרופוס שלו.
בתגובה מסר מזרד הפנים כי "כבר ביום הפנייה הועבר דיאבי לכלא המתאים לנערים ובמידה ונקבל פרטים נוספים ובקשה ממר כבסה, נדון בנושא".