חנות הגלידה הצילה חיים: ספר ילדים על השואה
תמר מאיר, 40, נשואה ואם ל-6, היא ראש בית המדרש לנשים "כולנה", ראש החוג לספרות במכללת גבעת וושינגטון ומרצה במכללת אפרתה. אז למה היא רוצה להיות מאיירת ועל איזה מאכל לא תוותר?
זיכרון ילדות תרבותי: סבתא חנה לוקחת אותנו לקונצרטים מוסברים לנוער של התזמורת הפילהרמונית. אני זוכרת את עצמי עוצמת עיניים, ומנסה לדמיין סיפור לפי הצלילים.ספר ששבת לקרוא בפעם השנייה: וגם שלישית ורביעית. "הקפות ביער" של הסופרת הדרום־אפריקנית דלין מתיה. ספר שיש בו שילוב של אהבת אדם, חוכמה וקסם, עם סוף טוב. חזרתי אליו בכל פעם שהייתי זקוקה במיוחד למצב רוח טוב.

אמנות הסיפור המינימליסטי. תמר מאיר
אריק סולטן
דמות שמעניקה לך השראה: שרה שנירר, מייסדת בית יעקב. אישה שהבינה שקיימת בעיה חמורה עם מקומן של נשים בעולם היהודי, ידעה מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב, ועשתה. תוך שנים ספורות הצליחה להפוך את החזון שלה לממשות, לגייס לצדה את גדולי הדור וליצור מהפכה שלא ניתן להפריז בחשיבותה לקיום העולם היהודי כולו.
יוצר אהוב במיוחד: זכיתי ללמוד וללמד את האהבה הגדולה שלי - חז"ל. אמנות מופלאה של סיפור מינימליסטי, שמצליח להגיד כל כך הרבה בכל כך מעט. בכל פעם מחדש אני עומדת ומשתאה אל מול הגאונות והיכולת לשרטט את נפש האדם באופן שנותן תחושה הכי רלוונטית שיש, גם אחרי אלפיים שנה.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? פרנצ'סקו טירלי, חסיד אומות העולם שבתקופת השואה החביא יהודים ובהם גם את חמי, בחנות הגלידה שלו בבודפשט. הייתי מנסה להבין ממנו מנין האומץ, אומרת תודה ומספרת לו שכתבתי עליו ועל חנות הגלידה שלו ספר ילדים שייצא בקרוב.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם מאיירת, אבל מוכשרת במיוחד. הלוואי שהייתה לי היכולת לפרש טקסט באמצעות תמונות ולבטא דברים בצבעים במקום במילים.
תמונה על הקיר שלך: תמונה של נחום גוטמן המתארת את בית הכנסת "מראות הסולם" בנווה צדק. בבית הכנסת הזה היה מתפלל סבא רבא שלי, ואת התמונה קיבלנו מתנה מבתו, סבתי.
מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו: לחם טוב וחם שיצא הרגע מהתנור, והכי טוב - חלה של שבת.
נוף אהוב במיוחד: נוף עירוני, ורחובות קטנים של פעם.
מי מצחיק אותך? הילדים שלי, במיוחד בגיל הזה שבו הם מגלים את השפה וממציאים מילים לפי הצורך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg