ראשי » סגנון » מגזין

על דג העולם: הסודות של דגי הדיסקוס ממושב נוב

במושב נוב שברמת הגולן מגדלת משפחת קינסבורסקי את דגי הדיסקוס מהאמזונאס. כאן, ב"חדרי ההורים" שבלב החווה, זוכים הדיסקוסים למים ידידותיים ולשקט מוחלט, כדי שיביאו לעולם עוד ועוד צאצאים בשפע של גוונים מרהיבים

בשש בבוקר נדלקים האורות בחוות "דג ברמה". לדיסקוסים, דגי נוי יפהפיים, יש חצי שעה להתעורר משנת היופי שלהם לפני שיזכו לסיבוב האכלה ראשון. בהמשך מצפים להם מבחני מיון, שיקבעו מי מהם יעבור לאקווריום נאה אי שם בארץ, ואולי אף יטוס לאירופה. כדי לזכות בשדרוג הזה, על הדג להיות גדול מספיק; צורתו צריכה להיות עגולה ככל האפשר, שכן דג מאורך או שצורת הסנפירים שלו אינה מושלמת, לא יוכל להימכר; וכמובן הצבע שלו חייב להתאים לטעמם של הלקוחות.

עוד כותרות:
- מנהל הפגייה באיכילוב: "אף תינוק לא חלה"
- תיעוד: מחבלים יורים לעבר כוח צה"ל סמוך לנעלין
- דיווח: מצרים בונה מנהרות מתחת לתעלת סואץ

 

את "דג ברמה" חלם והגה נתן קינסבורסקי. אחרי עשרים שנות עבודה בענף המדגה, הוא רצה להקים חווה משלו. בירורים ובדיקת כדאיות הסירו מהפרק את האפשרות לפתח חוות דגי מאכל, וכך הגיע קינסבורסקי לתחום דגי הנוי. בשנת 2000 המשאלה התגשמה, וחוות דגי הדיסקוס שלו החלה לפעול במושב נוב. בחלוף השנים צברו נתן ואשתו הגר ידע וניסיון, והחלו לייצא את הדגים שלהם אל מעבר לים.

בלב-לבה של החווה שהקימו נמצאים "חדרי ההורים", שם מתבצעת הרבייה של הדיסקוסים. לצורך הצלחה של התהליך דרושים לדגים תנאי מים מדויקים מאוד - ושקט מוחלט. המולה תפגע באינטימיות, תפריע לתהליך, ואף עלולה להכניס את ההורים לסטרס שסופו טריפת הצאצאים.

 
בקיץ 2005, כשהיה בן 48 בלבד, נפטר נתן בפתאומיות בשנתו. בני המשפחה, אף שחסרו את הידע המקצועי של אביהם, החליטו להמשיך בדרכו. הבן השני, נעם, שהיה אז לקראת סיום שירותו הצבאי, החל ללמוד כל מה שאפשר על ריבוי הדגים. לאט-לאט, בסיוע רב מבני משפחה ומחברים, עלתה החווה על מסלול צמיחה: עוד אקווריומים לגידול, עוד זוגות לרבייה, עוד מבנה לבריכות.

לפני שנתיים הצטרף זהר, הבן הרביעי, לאמו ולאחיו בעסק המשפחתי, והיום הוא האחראי על המכירות ללקוחות פרטיים ולסיטונאים. בכל יום חמישי, בשעה חמש בבוקר, הוא מגיע לחווה כדי להתחיל בסבב של משלוחים. הדגים שמוינו מבעוד מועד נארזים בשקיות עם חמצן, וזהר יוצא לחלק אותם ברחבי הארץ - מיישובי הצפון ועד באר-שבע בדרום. שם הם יקשטו את האקווריומים בגווניהם הייחודיים, צבעי חלומו של נתן קינסבורסקי.

בשיטת גידול הצאצאים, הדיסקוסים קרובים ליונקים: לאחר בקיעת הביצים מתחילים הדגיגים הקטנים לשחות, אך נשארים צמודים להוריהם. מגוף ההורים מופרש ריר המשמש מזון לדגיגים בשבועות הראשונים לחייהם.
 

גידול הצאצאים שוויוני לגמרי. שני בני הזוג מפרישים את הריר (המכונה"מוקוס") ועוסקים בהגנה על הצעירים.
 
הדיסקוסים הם דגים מונוגמיים: כשהם מגיעים לגיל הרבייה הם פותחים בטקסי חיזור ובחירת טריטוריה להטלה ולהפריה של הביצים.
 
מקורם של דגי הדיסקוס הוא בדרום אמריקה, בנהר האמזונאס. הם גדלים ביובלי הנהר, שמימיהם רכים ומעט חומציים. שמם המדעי הוא symphisodon.
 
ייצוא הדגים (בחיים) לחו"ל איננו עניין פשוט. לקראת המשלוח הם נכנסים לצום, כדי להקל עליהם ולמנוע זיהום של המים בהפרשות. ביום המשלוח מוכנסים הדגים לשקית עם מים וחמצן, ונארזים בקלקר. במשלוחים ארוכים במיוחד הדגים מורדמים, ובחורף יש צורך בהוספת שקיות חימום למים.

בתחילת המאה ה-20 הגיעו הדיסקוסים הראשונים לאירופה, לגידול לצורכי נוי. ההכלאות הרבות בשבי יצרו מיני דיסקוס בכל צבעי הקשת ובדגמים מגוונים.
 
ארבעה זני דיסקוס גדלים בטבע: דיסקוס האקל (על שם החוקר האוסטרי שגילה את הדג ב-1840), וכן דיסקוס כחול, חום וירוק.

הדיסקוסים אוהבים טמפרטורה גבוהה (32-30 מעלות), כיאה למוצאם הטרופי. הם יתקשו לשרוד לאורך זמן בטמפרטורות נמוכות מ-26 מעלות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg