ראשי » סגנון » מגזין

"אמרו להיות פסיכי": הכירו את מעצב גוגל ישראל

ירון טל, מבכירי מעצבי הפנים בישראל, אחראי לשלל מיזמי יוקרה אף שמעולם לא למד את המקצוע. עכשיו הוא עובד על מתחמי בילוי חדשים וחולם לעבוד בלבנון. רק אל תדברו איתו על האח הגדול, ארז

כשנכנסים לסטודיו של המעצב ירון טל, קשה שלא לשים לב לקונטרסט שנוצר בין הרחובות המלוכלכים של דרום תל־אביב לעיצוב הנקי והמתוחכם של הסטודיו. על שולחן העבודה של המעצב העסוק והמבוקש הזה מפוזרות הדמיות של שני המתחמים החדשים שעליהם הוא עובד בימים אלו ועתידים להיפתח בחודשים הקרובים. הראשון צפוי לשדרג את חוויית השיטוט של הבליינים הרבים שמטיילים לאורך שדרות רוטשילד.

עוד כותרות ב-nrg:
- התלונות נגד בוכריס: אז מה אם הוא גיבור מעוטר?
- פלסטינים נגד פיגועי הילדים: "משבשים להם את השכל"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"מדובר בשוק אוכל ייחודי ומקורי שמשלב בתוכו חיי לילה. אין דבר כזה היום בארץ", מספר טל על הבייבי החדש שלו ועיניו בורקות. "אני בטוח שכל תייר שיגיע לכאן יפקוד את השוק הזה. הוא ממוקם בצנטרום של הפיילה.
 
"במשך היום יהיו בו דוכני אוכל איכותיים ולצדם בשעות הערב תתעורר לחיים הבמה הגדולה ועליה תופיע מדי לילה להקה שונה, עם סאונד ותאורה ברמה של מועדון". השוק צפוי להיפתח בפסח ומאחוריו עומדים קובי טרייביטש מ"טיב טעם" ושלומי גבי מ"איקאה". "המטרה שלנו הייתה לא להכניס לשוק אף מותג. יהיו שם כל מיני מאכלים מקומיים בתמהיל נכון".

המתחם השני שעליו עובד טל בימים אלו נקרא "אושימרקט" והוא צפוי להיפתח בסוף דצמבר בכפר־סבא. "הקונספט הוא של יריד, משהו שמח יותר. אם יש את השרונה מרקט שהוא כפרי ורוטשילד־אלנבי שיהיה אורבני, אז פה מדובר על משהו קצת יותר ססגוני שאפילו יזכיר לונה פארק. הצטרפתי למיזם כי התחברתי לשפה שהמקום מדבר בה, יש פה חומרים מאוד ססגוניים.

"חלק מהמושבים בנויים בצורה של קרוסלה. יהיו שם הרבה צבעים והכול יהיה יותר שמח. הרעיון שלנו הוא למצוא מעטפת למקום שתייצר חוויה חדשה, אנחנו מוכרים חוויות וסיפורים. כמעט את כל החנויות אפשר למצוא במקומות אחרים, השאלה תחת אילו קורה, ריח וקונספט כולם מתקבצים".

למרות שטל אמור לשמוח שנפתחים מקומות רבים בארץ, הוא דווקא חושב שהתופעה הזאת מוגזמת ולא ריאלית. "יש בארץ תופעה של קניבליזציה מובהקת של מקומות, אני קורא לזה 'אפקט הפרוזן יוגורט'. בזמנו היה פרוזן יוגורט אחד וכשראו שהוא מצליח נפתח מולו עוד אחד ולאחר מכן עוד ארבעה.
 
"תמיד יש בארץ הרבה מכל דבר, למשל עכשיו אני מעצב בבאר־שבע סניף של "פלאג אין" קריוקי. הסניף הזה הוא החמישי במספר והוא נמצא ב"יס פלאנט", ודקה נסיעה משם ישנו ה"סינמה סיטי". בבאר־שבע פתחו ארבעה קניונים בו זמנית, בראשון־לציון מערב נפתחו שישה קניונים בו זמנית.

"אני לא יודע מה קורה פה. אנשים הולכים עם הראש בקיר והדברים האלו נסגרים בסוף. אי אפשר שיהיו במקום כמו באר־שבע שני מתחמי בילוי במרחק כל כך קטן. יש פה יציאה מפרופורציה. אני לא יודע איך לא כתבו על המדינה שלנו תזה, יש פה תופעה מוזרה שמישהו צריך להסביר. אנחנו מדינה קטנה ואין פה יותר מדי תנועה של תיירים, עם כל הבעיות שיש לנו, ויזמים עדיין מתנהלים פה כאילו שאנחנו לונדון. מצד שני לא חושבים על התשתיות ועל התחבורה, אני תוהה לאן כל זה יוביל".

טל (49), מתגורר בגבעתיים, חי בזוגיות, אב לשני ילדים קטנים ומרצה לעיצוב. הוא בעל הסטודיו "ירון טל" שנמצא בדרום תל־אביב קרוב ל־20 שנה, ותחתיו עובדים עוד שמונה מעצבים. כשנכנסים לסטודיו שלו, קשה שלא לשים לב שיד יצירתית נגעה בו. על כל קיר מודבק טפט בצבע ובדוגמה אחרת, וחפצים רבים ומיוחדים מקשטים אותו. "רציתי שהמשרד שלי יהיה במקום שהוא מחוץ לקופסה, לא באיזה בניין משרדי. היה לי חשוב שיהיה פה כיף ושנייצר בתנאים מגניבים", הוא אומר.

תחת שרביט עיצובו עברו לא מעט מסעדות, בתי עסק, בתי מלון ומשרדים, ביניהם: גוגל ישראל, רשת המסעדות "מקס ברנר" ושל שגב משה, מלונות דן, חנות הדגל של מכבי ת"א ועוד.
 

בסטודיו הזה נרקמים גם מיזמים בינלאומיים רבים. "אנחנו עובדים עכשיו על פרויקטים בשנחאי, פרנקפורט ובמיאמי. כל אחד מהם הוא עולם שמפוצץ בפרטים, בדיאלוגים, לקוחות והרבה ביורוקרטיות", הוא אומר ולוקח נשימה עמוקה.

"אחרי הריאיון הזה אני פורש", הוא מחייך. "האהבה הגדולה שלנו למקצוע הזה היא הדלק שלנו. העבודה הזאת משתנה, דינמית וקצרת זמן. אני אוהב סיפוקים מיידיים, אין לי זמן לחכות לעשות בית בשלוש שנים, זה משעמם אותי. אני אוהב את התחום התזזיתי הזה, מתאים לי לאופי וגם לכל מי שעובד פה".

מה מרגש אותך בפרויקט?
"לראות אותו עובד, מלא באנשים, שהמנות יוצאות ונכנסות מהמטבח ושאין ריחות לא נעימים כי המערכות תוכננו טוב. אני חושב שההצלחה של מקום תלויה הרבה בעיצוב שלו. החוויה שעוטפת את המוצר עצמו היא האריזה ומקדם המכירות. כשהייתי בתחילת הדרך התרגשתי כשקיבלתי לעצב מלון, ועכשיו אני עובד בסין ועשינו כבר פרויקטים גדולים כמו גוגל, ורשתות עולמיות כמו מקס ברנר. היום הריגוש מגיע מהעשייה ומהתוצאה, ולא מהרעיון שקיבלתי פרויקט מסוים".

באיזה פרויקט שעוד לא עיצבת היית רוצה להתנסות?
"אני מאוד רוצה לעצב מקום בלבנון או בירדן, לעלות על אוטו ולנסוע לשם, לעצב ולחזור. זה לא שעשיתי הכול, רק אחרי 20 שנה אתה מתחיל לקבל פרויקטים בחו"ל, ורק אחרי עשר שנים אתה מקבל שם הכרה. הפעילות שלי בחו"ל לא מיצתה את עצמה, היא בשיאה כרגע.

"אחרי שעיצבנו בארץ את מקס ברנר עבדנו על הסניפים שלהם גם בניו־יורק, פילדלפיה, בוסטון, טוקיו ווגאס, ובמדינות רוסיה ואוסטרליה. אני חושב שאף ישראלי עדיין לא עיצב בווגאס. יצא לי לעצב מסעדות באנגליה ובבלגיה, עכשיו אנחנו עובדים במיאמי על ה'פלאג אין' ובשנגחאי אנחנו על קונדיטוריה ענקית, משהו מדהים".
 
למרות שטל נחשב לאחד ממעצבי הפנים המובילים בתחום, הוא מעולם לא למד את המקצוע. "למדתי ארבע שנים עיצוב גרפי בבצלאל", הוא מספר, "עבדתי בפרסום קצת יותר משנתיים והחיים גלגלו אותי לעיצוב פנים. מגיל 15 חלמתי לעבוד במשרד פרסום וכשהגעתי לשם גיליתי שזה ממש לא כמו שחשבתי, היה לי משעמם. תוך כדי הלימודים כשעוד הייתי סטודנט, התנסיתי בעיצוב בית קפה בתל־אביב שמאוד הצליח והביא לי הכרה".

חשבת ללמוד עיצוב פנים?
"ההתחלה הייתה קשה, הרהרתי מדי פעם לגבי לימודים, אבל לא הרגשתי איזשהו חוסר מהותי שבגללו אני חייב ללכת לבנות את הידע במקום אחר. יש לי אינטואיציות מטורפות, ברמה שאני קולט ומעבד נתונים. יש לי יכולת טובה יותר לזכור את מה שאני רואה מאשר ללמוד".

המקום הראשון שעיצב היה בית קפה ברחוב הירקון בתל אביב, שהיה שייך ל"פיקאסו" לפני כעשרים שנה. העיצוב המיוחד הלהיב את הסובבים, שמו הלך לפניו ואנשים החלו לפנות אליו עם הצעות. "הייתה לי תקופה של דילמות ומחשבות לאן אני שייך.

"אני אוטודידקט ואני חושב שזה היתרון שלי, עד היום אני נשען על כל מה שלמדתי בבצלאל - איך מפתחים קונספט, איך פונים לקהל - ובגלל זה אני עובד הרבה בתחום המסחרי. אני כמעט לא מעצב בתים, באזור הזה אני מרגיש טבעי, כך שלא נפלתי משום מקום והתחלתי לעבוד רק מאינטואיציות, יש דברים שאני עדיין עובד לפיהם".
 

־ש לך קו אדום, פרויקטים מסוימים שתסרב לעשות?
"לא נתקלתי עד היום במקומות שמנוגדים לתפיסה האידיאולוגית שלי, אבל יש לי קו אדום לא לעבוד עם אנשים שלא באים לי טוב. לפני שבוע התפטרתי מפרויקט כי קלטתי שמזמין העבודה מכתיב לי מה לעשות ומנסה להפוך אותי למריונטה".

מה הפרויקט הכי מוזר שעיצבת?
"מה שאני שמח עליו זה שיש במקצוע הזה כל מיני דברים הזויים. למשל יצא לי לעצב את הקבר הכי הזוי בעולם. לקוח שלי נפטר באמצע פרויקט ואלמנתו ביקשה ממני שאעצב לו קבר. הוא עבד בחברת תעופה, אז עשיתי לו מצבה בצורת מטוס מנייר".

למרות שטל אחראי לפרויקטים גדולים רבים בארץ ובעולם, הוא מעיד על עצמו שהדבר אינו ניכר בחשבון הבנק שלו. "אני איש עסקים גרוע, בגלל זה יש לי אנשים טובים שמטפלים בדברים הללו בשבילי. אני בטוח שאם הייתי יותר "מאכער" היה לי הרבה יותר כסף היום.

"אני שמח במה שיש לי, אך כמובן שתמיד יש תסכול, כי אני יודע שאם הייתי חי עכשיו באירופה או בארה"ב, עם הרזומה שלי, הקילומטרז' והמקומות שעשיתי הייתי באמת מאוד עשיר. בארץ יש גישה אחרת למעצב פנים או אדריכל.

"יש פה איזה אפקט 'רמי לוי' שמשפיע גם על עיצוב, מחפשים את החומרים הזולים יותר. הכסף כן מדבר בסופו של דבר, אני כבר פחות מרגיש את זה. אנשים לא מעריכים מספיק, ואני חושב שזה בגלל התרבות. ההתייחסות למקצוע הזה בארץ היא אחרת לחלוטין מאשר מעבר לים. אולי כי כאן יש כל מיני אנשים שמתעסקים בתחום שאין להם הכשרה, ובטח יש עוד אלף סיבות".
 
חשבת לעזוב?
"תראי, יש לי דרכון צרפתי, אני יכול לעוף מפה מחר אם הייתי רוצה אבל אני נמצא כאן והכול בסדר. היום נורא קל לגור בארץ ולעבוד מעבר לים, יש לי מעצבת שיושבת בגרמניה ואני עובד איתה על בסיס יומי בסקייפ. זה לא פוטר אותי מלעלות על מטוס ולהגיע לפגישות, אבל זה תומצת משמעותית. אנחנו עושים פגישות של שמונה אנשים בסקייפ. אם חייבים אז אני טס לפגישות עבודה של יום אחד לפרנקפורט וחוזר באותו היום".

בין המקומות הרבים שעיצב טל, אפשר למצוא שתי מסעדות כשרות, "לומינה" ו"אונו". "תהליך העבודה עם המגזר הזה מעניין אותי, הפיצוח של הקהל שלו. מסקרן אותי לאן אגיע איתם. אני עובד גם עם קיצון אחר, אני המעצב של רשת טיב טעם שהם לא כשרים ואז אני הולך לסופר גלאט כושר בשכונה אפורה בירושלים. זה כיף, בגלל זה אני אוהב את המקצוע הזה, הוא ורסטילי וזה מדליק".

טל מספר שבימים אלו הוא עובד על פרויקט עם לקוחות חרדים והוא מוצא את עצמו מרותק. "פנו אליי חבר'ה חרדים מירושלים שיש להם מעדנייה מאוד גדולה. היא נראית נורא אבל עובדת מצוין. המוצרים טובים, הם מייצרים את החלות שלהם בעצמם, אנשים נחמדים. ואז אתה מגיע למקום ואתה אומר - מה זה התוהו ובוהו הזה?
 

"הם לקחו אותי שאסדר להם את המקום. מדובר באנשים חרדים ממש, אפילו אין להם טלפון, אך הם פתוחים לגמרי במחשבה. מרתק אותי לדבר עם האנשים האלה ולעצב עבורם. אני לא יכול לגשת לזה כמו שאני ניגש לטיב טעם, כי הלקוח אחר, הוא חושב באופן שונה.

"זה עולם אחר לחלוטין, בשכונות החרדיות הרוב שחור־לבן, יש מונוכרומטיות מסוימת. השאלה היא אם לשמור עליה במעדנייה או פתאום להגיע עם צבעוניות שיכולה למשוך אבל מצד שני להרתיע. גם לא כל חומר גלם עיצובי יעבוד שם, אני יכול להשתמש בחומר שהוא כביכול קולי ומעודכן אבל לא ידעו לפרש אותו כי מדובר בחברה שהיא סגורה יותר".

אחד מהפרויקטים הגדולים והזכורים שטל עיצב הוא משרדי גוגל בארץ. "זה היה פרויקט ענק שנעשה בזמן מאוד קצר ולכן השתתפו בו שלושה משרדי מתכננים. אני התעסקתי במסעדות ובאזורים הציבוריים והחווייתיים. גוגל הם הראשונים שפיתחו בעולם את הסביבה הלא מחייבת של העבודה במשרדים. יש להם עיצוב אחר, מאוד חווייתי ומפתיע.

"בכל מדינה העיצוב נשען על הערכים ועל המטען התרבותי שלה. בגוגל בשווייץ הלכו על סקי, אצלנו על פרדס עם טרקטורים, חוף ים, עיצבנו את לב תל־אביב ועוד. היתרון במקום שכזה הוא שעובד בגוגל יכול כל פעם לשנות את האזור שהוא עובד בו ולקבל פידבק. הרי לשבת במשרד רגיל זה נחמד, אבל מן הסתם אם הייתי יכול כל יום לזוז עם השולחן, היה נפתח לי הראש יותר, וזה מה שהם עושים.

"היה נחמד לעבוד שם, זאת הייתה הפעם הראשונה שלקוח אמר לי 'אתה מופרע אבל תהיה עוד יותר פסיכי, תעוף יותר גבוה'. גוגל למעשה הכתיבו את הז'אנר הזה, אך בעיניי הוא מיצה את עצמו. אני חושב שהאובר־עיצוב במשרדים לפעמים צריך להירגע.

"כמו כל דבר שאתה עושה, אתה אומר באיזשהו שלב 'אוקיי הבנו, הגיע הזמן לעשות את הדבר הבא', אני חושב שצריך לעשות סוויץ'. לא כל אחד יכול לעבוד במשרדים כמו של גוגל, העובדים שלהם מאוד יצירתיים וחולשים על הרבה ענפים שקשורים לווב. משרד עורכי דין למשל, לא יכול להתקיים בכזה חלל".

עוד לפני שטל התפרסם בזכות המקומות שעיצב, הכירו אותו בתור אחיו הצעיר של איש הטלוויזיה ארז טל. לדבריו, עד היום לקוחות שלו מתבלבלים לפעמים וקוראים לו "ארז". מבחינתו זה פתטי.

קשה להיות האח של?
"עכשיו לא, היה לי קשה יותר כשהוא היה בשיא של ההתחלה, בתקופה של 'מה יש' ו'העולם הערב' שהוא הנחה עם אברי גלעד. בימים ההם עוד לא היה אינטרנט, ובטלוויזיה שידרו רק שני ערוצים, הוא היה סלב ברמה שהוא לא היה יכול ללכת ברחוב. זה היה מסיבי, כי הוא ואברי עשו הרבה רעש והיו הצקות כאלה של 'אתה האח של', זה יצא לי מכל החורים.

"בתחילת הקריירה שלי הזכירו את זה, עד היום עושים את זה לפעמים, אבל זה ממש לא מעניין. שנינו כל כך שונים, אמנם שנינו יוצרים בצורה כזו או אחרת. פעם זה הרבה יותר עצבן אותי, כי מה הקשר בינינו בכלל, הוא פותח לי דלתות? אני לא חושב".
 

מה אתה חושב על העיצוב בבית האח הגדול?
"אני לא צופה בזה. השנה רצו שאדבר על זה בתוכנית, בהתחלה הסכמתי ולמחרת ביטלתי. זה לא מעניין אותי, אני לא הולך לדבר על דברים של מישהו אחר ואני לא הולך להנחות תוכניות. יש פה כל כך הרבה 'נשמות טובות' בארץ, בשביל מה להיכנס לשם? יגידו שאני לא עומד בזכות עצמי, יתחילו לדבר על ארז".

מה לדעתך הדבר הראשון שבעלים צריך להתייחס אליו בעסק שלו?
"לנקות את השירותים. זו מחלת מדינה הדבר הזה, לפעמים אני מגיע למקום ואני רואה שירותים במצב נורא. אם מסריח ומטונף, זה אומר הכול. אתה בא למסעדה ולא משנה מה, אתה מגיע לשירותים ואתה קולט שג'יפה, מה תחשוב? כבר יורדות לך 20 נקודות מהמסעדה אם לא יותר. תצא מהמסעדה ותהיה לך מאחורי הראש דעה שלילית.

"ברגע שאני מגיע למסעדה או מלון שהשירותים בהם מבריקים זה נורא משמח. אחת הבעיות בארץ היא תחזוקה, לא משנה באיזו רמה תהיה העבודה שנעשה, התחזוק שלה יהרוג אותה. לא ינקו, לא יצבעו, לא יחזקו. אני עובד עכשיו במלון בפרנקפורט ואני מקנא בגרמנים על איך שהם מתחזקים מלון שקיים שנים, חבל שנופלים על דברים כאלה בארץ".

לסיכום, אתה שוחה בהרבה סגנונות של עיצוב. לאיזה מהם אתה הכי מחובר?
"אני לא סגור על סגנון אחד וזה טוב, כי תמיד אני אומר שמעצב טוב צריך לדעת לעשות את כל הסגנונות, בעיקר בעיצוב המסחרי. אם אדע לעשות רק שטאנץ אחד שחוזר על עצמו אין לי זכות קיום. אני אוהב מאוד את הערבוב, לקחת כל מיני דברים שונים ולחבר אותם.

"לשמחתי כבר הרבה שנים זאת התנועה העיצובית שקיימת. היום זה הכול מהכול וכל אחד מרכיב לו את הפאזל שלו וזה כיף, זה לא מגביל. מעניין לאן העניין יתפתח, אני חושב שמפה הכיוון ילך יותר לקיצוניות אחרת של עיצוב טכנולוגי מאוד קר, אבל זה ייקח זמן".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg