ראשי » סגנון » מגזין

לילה לארבעה במלון ב-660 שקלים? יש דבר כזה

את הדרך למלון ארקדיה בטבריה עשתה נעמי גוטקינד-גולן בלי יותר מדי ציפיות, בעיקר לאור העובדה שמדובר במלון של שניים וחצי כוכבים. כשהגיעה למקום גילתה: כגודל החששות – כך גודל ההפתעה

גילוי נאות: את טבריה הכרתי עד לאחרונה רק באזור רצועת בתי המלון הגדולים שעל שפת הכינרת - וממערכון הגששים "אח, טבריה, טבריה, אילו רק היית צפת". טבריה של מעלה ההר, לעומת זאת, הייתה מבחינתי לא יותר מאוסף מטושטש של שיכונים, עם סטיגמה של עיירת עולים.

עוד כותרות ב-nrg:
- חשד: בעלת משפחתון פגעה בתינוק בן 4 חודשים
- הבעל ניסה לבגוד, כך הגיבה אשתו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

גילוי נאות 2: כשהוצע לי לבוא למלון ארקדיה, ולהיווכח שאפשר לנפוש בטבריה במחיר שהוא בין הזולים בארץ - אבל במלון מסוג שניים וחצי כוכבים - הציפיות שלי צנחו לעומק השבר הסורי אפריקני הסמוך.
 
אז למה נעניתי? סקרנות. זה הכל: רציתי לגלות מה בדיוק קורה במלון שמחירו ללילה פלוס ארוחת בוקר לארבעה (זוג מבוגרים ושני ילדים) עומד על 660 שקלים בלבד, באמצע השבוע. כמעט מזכיר את אנטליה בימיה הטובים.

כל הדרך צפונה ליחששה בי גם תקווה קטנה שלא חייבים להגיע דווקא לתורכיה, יוון, או רומניה כדי לצאת לחופשה משפחתית בעלויות ששכיר ישראלי יכול לעמוד בהן. אולי גם בישראל זה אפשרי.

שיקול נוסף שהשפיע הוא העובדה שאמצעי התקשורת פרסמו בשבוע שעבר שבתי המלון בטבריה עמדו חצי ריקים במהלך החורף -  והחורף הרי אמור להיות עונת השיא של עיר המרחצאות החמים. אם בינואר כך, מה יקרה לטבריה במהלך חופשות החגים והקיץ?
 
בינתיים החלו להתפרסם במדורי התיירות ידיעות סותרות ומבלבלות על ענף המלונאות בישראל: האם הוא משגשג? קשה לדעת. סוכני נסיעות אמנם הצהירו שאין יותר חדרים פנויים לפסח בכל רחבי הארץ, אבל מנגד ניצב אלי גונן, נשיא התאחדות המלונות, שסיפר כי התפוסה בטבריה וסובב כנרת בינואר 2015, עמדה על 38% בלבד.

אז עם קמצוץ סולידריות והרבה יותר משמץ של סקרנות, יצאתי לבדוק בשטח. והממצאים? לא מה שחשבתי: המלון אמנם רחוק מהכנרת כשני קילומטרים במעלה הגבעה, אבל בזכות הגובה נראה כל האגם הכחלחל פרוס מחלונותיו.

חסרונות נוספים הם העובדה שהלובי קטן והחדרים באגף הוותיק מרוהטים בצמצום סטנדרטי, עם מרפסת קטנטנה הדורשת שיפוץ באופן דחוף למדי. חדרי האגף החדש, החד קומתי, יפים פי כמה, אבל חסר בהם הנוף וגם לא קל להגיע אליהם, משום שהדרך מהלובי מתפתלת דרך הבריכה ושביל צדדי. החניה לא מקורה, מצומצמת בשטחה ושוכנת בחצר שקועה ומוזנחת, שצריך לעלות ממנה ברגל עם המזוודות אל המלון. 
 
עד כאן המינוסים. אבל שימו לב: אלה כל המינוסים, ולמרבה ההפתעה יש מספיק פלוסים שיחפו עליהם, ובראשם שני הסעיפים החשובים ביותר לנופש הישראלי: ניקיון ואוכל.

מניסיון עבר לא מלבב בבתי מלון ישראלים של שניים או שלושה כוכבים, חששתי לבאות. אלא שאז התברר שכגודל החשש, כך גודל ההפתעה: נכון שלא היו על הכיור הסבונים והתמרוקים של מלונות חמישה כוכבים, אבל זה לא סותר את העובדה שלעובדים בארקדיה טבריה אכפת מניקיון. ממש אכפת: הסדינים, הציפות, הכלים הסניטריים, השטיחים בפרוזדורים, הרצפה בלובי, הכלים בחדר האוכל - כולם נראו והדיפו ניקיון.

באשר לקודש הקודשים של הישראלי הנופש, חדר האוכל, גם שם נרשמה הפתעה: ארוחת הבוקר הישראלית המפורסמת של בתי מלון עם תריסרי גבינות ותצוגת דגים מסחררת אמנם לא הייתה בארקדיה. אבל מה שכן היה – היה טעים. הטעם הביתי חזר גם בארוחת השבת.
 
אפשר אמנם להתמקד בחסר, כמו העובדה שלא היה חמין, ושהקינוחים נרשמו כחוליה החלשה בכל התפריט. אבל החסר הוא לא הכל: חשוב לציין גם שהדג תובלו בעדינות, הסלטים טריים, תפוחי האדמה פריכים, ובמרק הירקות אכן שחו קוביות של ירקות והוא לא הורכב רק ממים עם אבקות מרק, כמו שמגישים בכמה וכמה מלונות אחרים בארץ שלא ננקוב בשמם.

האוכל בארקדיה אמנם לא הציע את הפאר והמעדנים של רשתות חמישה כוכבים – אבל הוא באמת לא מלון חמישה כוכבים. בכל מה שקשור לסדר, ניקיון וטעם, לעומת זאת, הוא לגמרי יכול להתחרות בליגה של הגדולים.

אבל נופש הוא לא רק לינה ואכילה: אחרי שמיצינו את נוף הכינרת בחלון, יצאנו לגלות מה מציעה טבריה לתייר המקומי. רשימה חלקית ביותר כוללת שיט ספינות על הכנרת, טיפוס על צוקי הארבל, סיור ג'יפים ברמת בגולן, טבילה במעיינות החמים של העיר, חוות התנינים של חמת גדר, החפירות הארכאולוגיות בפארק ברקו - ופוקדי קברי צדיקים יוכלו גם להגיע לקבר רבי מאיר בעל הנס או לקבר הרמב"ם. למי שלא מכיר את האזור, יסייע צוות המלון בהצעות ובהכנת מסלול. בסך הכל? שווה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg