5 הצעות נישואין ישראליות שאי אפשר לסרב להן
יש אנשים שמציעים נישואים עם טבעת וכריעת ברך. אחרים הופכים את הרגע המרגש להפקה סוערת ומורכבת. אספנו חמש דרכים יוצאות דופן, תוצרת הארץ, שבהן נשאלה השאלה "התינשאי לי?"
לכרוע ברך זה כל כך 2010. הרומנטיקנים החדשים אוהבים להרים הפקות מורכבות ויצירתיות כדי להתחיל את החיים עם זיכרון מיוחד. בארץ, בחו"ל, בהפתעה, בלימוזניה, במטוס, קבלו את אלה שהשקיעו.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יאיר (ירקו) ויעל ורדי
הוא: בן 33, מעצב, מאייר ואנימטור
היא: בת 30, מתכנתת
מקום מגורים: גבעת שמואל
מתי: לפני שנה וחצי (נובמבר 2013)
איפה: בטחנת הקמח שבשכונת ימין משה, ירושלים
"אני מאייר כל חיי, מאז שאני זוכר את עצמי. זה מה שאני עושה בזמני הפנוי וזה גם המקצוע שבחרתי לחיים", מספר המאייר יאיר ורדי, הידוע בכינויו "ירקו". "כשהגיעה השעה להציע נישואים ליעל שהייתה אז חברתי, ניסיתי לחשוב איך אוכל להפתיע אותה בדרכי שלי, בצורה מקורית. עד היום לא ראיתי שלטי הצעה עם איור, אלא רק טקסט. החלטתי שהפעם אכניס משהו אישי יותר".
כמה זמן לקח לך להכין את האיור הענק?
"כמה ימים טובים. ליעל אמרתי שאני עובד על פרויקט פרילאנס בדירה שלי, ובכל רגע פנוי שבו לא בילינו יחד עבדתי על האיור. היא חשבה שאני עובד על עוד פרויקט ללקוח. הפוסטר יצא באורך של יותר מארבעה מטרים, ונאלצתי להדפיס אותו בעשרה חלקים לאורך. בביתו של חברי הטוב, משה מוזס, הדבקנו את כל החלקים. כשסיימנו הפקדתי את הפוסטר אצלו כדי שישמור עליו עד ליום ההצעה".
כמה ימים לפני הרגע הגדול הודיע יאיר ליעל שהם עומדים לצאת לטיול קצר וביקש ממנה בקשה מעט מוזרה. "אמרתי לה ללבוש חולצה ומכנסיים מאוד מסוימים מהארון שלה, ושלא תשאל למה. אני בטוח שהיא הבינה שאני כנראה עומד להציע לה, אבל לא היה לה מושג איך ובאיזה אופן זה קשור לבגדים".
ביום ההצעה נסעו השניים למסעדה ומשם המשיכו לירושלים, לכיוון שכונת ימין משה. "לפני שיצאנו סימסתי בסתר לחבר שלי משה שאנחנו בדרך. התפקיד שלו היה לתלות את הפוסטר במרפסת שמשקיפה על רחבה גדולה, להסתיר אותו ולהתחבא מאחורי המרפסת עם מצלמה עד לסימן שלי".
כשהגיעו לימין משה, תצפתו בני הזוג על הנוף והלכו לשבת על ספסל. יעל ישבה עם הגב לכיוון הפוסטר הנסתר. בכל אותו הזמן הסתתר משה הסייען מאחורי הפוסטר וצילם בווידאו ובסטילס את האירוע. "כשישבנו על הספסל הקראתי ליעל מכתב אישי על אהבתי אליה. כשהיא לא ראתה סימנתי למשה, והוא חשף את הפוסטר וחיכה שיעל תסתובב. קמנו והסתובבנו להמשך הטיול, ואז יעל קלטה. בזמן שהיא הייתה בהלם שלפתי טבעת, כרעתי ברך והצעתי לה נישואים".
איך היא הגיבה?
"היא הייתה בהלם לכמה שניות, נורא התרגשה. היא ידעה שאציע לה, אבל לא חשבה שאשקיע ככה. זו הייתה הפתעה מוחלטת בשבילה. איש מבוגר שישב על ספסל לידנו שאל בצעקות אם היא אמרה כן. מההתרגשות שכחתי אם היא באמת אמרה כן, אז שאלתי שוב והיא ענתה בחיוב. גם אני וגם האיש מהספסל היינו רגועים", הוא מוסיף בחיוך.
כמה ימים אחרי, כשאף אחד חוץ מהמשפחה הקרובה עדיין לא ידע על ההחלטה, פרסם יאיר את תמונת ההצעה המקורית בפייסבוק והיא הפכה לוויראלית. "קיבלנו כמעט אלף לייקים והמון תגובות משמחות".
קיבלת בעקבות ההצעה פניות לאיור דומה?
"האמת שפנה אליי מישהו בפייסבוק כמה ימים אחרי, וביקש שאאייר גם לו פוסטר להצעת נישואים. בסוף הוא ירד מזה אחרי שהבין את רמת ההפקה של הדפסת פוסטר שכזה. פגשתי אותו לפני שבוע באירוע עם אשתו, אבל אין לי מושג איך הוא הציע לה בסוף".
ולרי וגלינה פובר
הוא: בן 73, פנסיונר
היא: בת 73, רופאה, מנהלת מחלקה פסיכיאטרית
מקום מגורים: חדרה
מתי: פברואר 2015
איפה: מסעדת מונה ליזה, חדרה
ולרי פובר חיפש דרך מקורית לחגוג את יום הנישואים הארבעים שלו ושל אשתו גלינה. "חשבתי לעצמי, מה כבר אפשר לתת לאישה שיש לה הכול? לא רציתי ללכת לקנות לה עוד תכשיט או בושם, מה גם שאני אף פעם לא קולע לטעם שלה. החלטתי לתת לה משהו לנשמה".
ולרי וגלינה עלו לישראל בשנת 1979 מאוקראינה הקומוניסטית, יחד עם חבריהם הטובים אלכס וסופיה לימן. שני הזוגות נישאו ארבע שנים קודם לכן בחתונה אזרחית. "תמיד ידעתי שאני יהודי, אבל לא הרבה מעבר לכך. אני עוד זוכר שכילד ראיתי את סבא שלי מתפלל עם איזה ריבוע משונה על הראש. בזמנו חופה יהודית לא באה בחשבון. בימים ההם חששו מכל טקס דתי או סממן יהודי".
השנים חלפו וחגיגות הארבעים נראו באופק. "הם נישאו ב–22 בפברואר ואנחנו ב–22 במרץ, ותמיד חגגנו יחד. כבר בשנה שעברה אלכס אמר לי שלארבעים צריך לחשוב על משהו מיוחד ומקורי". בעוד גברים אחרים מפתיעים את נשותיהם עם קרוז מפנק או ארוחה חגיגית במסעדת גורמה, לוולרי ואלכס היה רעיון אחר לגמרי. "אחרי כל השנים האלו החלטנו להינשא סוף–סוף בחתונה יהודית. עם רב וחופה והכול".
השניים פנו לארגון צהר שנרתם מיד לסייע. "פתחו לנו תיק ועזרו לנו עם כל הפרטים הטכניים שצריך לארגן. במיוחד הם סייעו מאוד בהוכחת היהדות, שיכולה להיות לפעמים עניין מסובך". המבצע המורכב נשמר בסוד מפני הנשים, כדי שלא להרוס להן את ההפתעה. "גילינו כמובן לילדים שלנו, שעזרו בהכנות וקנו לנשים שמלה מיוחדת".
ביום החגיגי יצאו בני הזוג למסעדה. הנשים היו בטוחות שהן מגיעות למסיבת יום הולדת של חברה משותפת. כאשר הן ראו את הילדים והנכדים החלו לחשוד, אבל לא העלו על דעתן את שעומד להתרחש. ואז הילדים הושיטו להן הינומה וזר פרחים וכיוונו אותן לעבר החופה המוצבת בחוץ, שבה חיכה להם הרב מרדכי סנואני. אלכס וסופיה נישאו ראשונים כדת משה וישראל, ואחר כך התקיימה החופה של ולרי וגלינה. "כשגלינה עמדה וראתה את החופה של אלכס וסופיה היא לא הפסיקה לשאול אותי אם זה אמיתי".
מתחת החופה, לצד בני הזוג, עמדו גם ילדיהם ונכדיהם. גם לאחר החלפת הטבעות, הכוס שנשברה ושבע הברכות, מי שלא הפסיק להתרגש היו דווקא ילדיהם של הזוגות. "כשעשינו את זה לא חשבנו על הילדים שלנו," מודה ולרי, "אבל זה גרם להם הרבה התרגשות וגאווה".
לא חששת להפתיע את אשתך בגיל שכזה?
"לא ממש. עד היום היא לא מפסיקה לדבר על זה. האירוע הזה נתן לכולנו הרגשה מיוחדת. אחרי החתונה היא אמרה לי 'זהו, עכשיו אנחנו באמת תקועים יחד לנצח'", הוא אומר ומחייך.
צביקה ואביטל קליין
הוא: בן 33, עיתונאי
היא: בת 33, מנהלת מדיה
מקום מגורים: ירושלים
מתי: מאי 2014
איפה: בודפשט, הונגריה
את הסיפור הבא אנחנו מכירים מקרוב, ממש מקרוב, אבל זה לא הופך אותו לפחות מקסים ורומנטי. כשכתב "מקור ראשון" צביקה קליין, החל לצאת עם מנהלת המדיה של "מקור ראשון", הקולגות בעיתון זרחו מאושר וחיכו (לא פחות מהכלה) להצעת הנישואים המיוחלת. אך טבעי היה שכאשר הגיע הרגע הוא פנה אל חבריו העיתונאים לעזרה.
צביקה: "לימור גריזים–מגן, ששימשה בזמנו כעורכת 'נשים' וכיום מכהנת כעורכת מוצש, אמרה לי כבר כשהתחלנו לצאת: 'ברגע שאתה מתכנן להציע לאביטל, דבר איתי'. הרעיון שלה היה להפיק שער מיוחד של מגזין נשים שעליו תככב אביטל, עם כל מיני הפניות שקשורות לסיפורים ואנקדוטות מחיינו, וכמובן עם ההצעה 'אביטל טקל, התינשאי לי?'". לשם כך התגייסו עורכי ומעצבי העיתון, יחד עם רכז הצילומים אופיר דוד שדאג להשיג תמונה מקצועית שתתאים לשער. "ירדנה המעצבת אפילו לקחה את הדפס השער הביתה והדביקה אותו על עיתון אמיתי", הוא נזכר.
את השאלה עצמה בחר להציע במהלך חופשה זוגית בחו"ל (הכתב המעופף כבר אמרנו?). "שכנעתי את אביטל לטוס איתי לחופשה בבודפשט, הונגריה. הייתי שם כמה פעמים לצורכי עבודה, ואמרתי לעצמי שזו עיר רומנטית מאוד. לקח זמן עד שהיא הסכימה, וההכנות להצעה החלו.
בערב השני בבודפשט אמרתי לה שתתלבש יפה כי יוצאים למקום מיוחד. לפני שטסנו דיברתי המון עם אנשי המלון שיסייעו לי בהפקת ההצעה. הם הזמינו עבורנו לימוזינה עתיקה עם גג פתוח ושולחן במסעדת יוקרה הנמצאת בארמון ומשקיפה לדנובה, שם שמרו לנו מרפסת אישית ומלצר פרטי".
בזמן שאביטל התארגנה, צביקה ירד ללובי ודאג להכניס לדלי הקרח שבלימוזינה בקבוק יין כשר. "אותו הסוג ששתינו בדייט הראשון שלנו". במקביל, המגזין המיוחד היה סגור במעטפה. "נתתי אותו לנהג הלימוזינה, שידע לעצור לנו בכיכר הגיבורים לקראת שקיעה ולתת לה אותו". "אנשי הלובי התקשרו לחדר והודיעו לאביטל ש'מר קליין מחכה למטה'. היא ירדה, ומצאה אותי בלימוזינה, עם כוסות יין וחיוך גדול שהסתיר את הלחץ".
היא הבינה מה קורה?
"היא די קלטה את העניין, אבל הייתה בשוק. השקיתי אותה במעט יין כדי להירגע, ואז, כשהגענו ליעד המבוקש, הנהג הפרטי יצא והביא לה את המעטפה. היא לא לגמרי הבינה, פתחה והחלה לקרוא. 'בקיץ הזה תלבשי לבן' היה כתוב בהפניה אחת, 'מצאתי אהבה במקום העבודה' באחרת. לאט–לאט היא הגיעה לכותרת בתחתית השער המיוחד והתחילה לבכות. רק אחרי ששאלתי כמה פעמים אם היא מסכימה היא ענתה שכן".
הלימוזינה המשיכה בנסיעה והנהג עצר בגינה ציבורית, שם ירדו השניים והתיישבו על ספסל. "כולם מסביב הסתכלו, ממש כמו בסרטים. כרעתי ברך, הבאתי אותה בנאום חוצב להבות, ופתחתי קופסה קטנה עם טבעת. כולם מסביב מחאו כפיים, וצילמו אותנו בסמארטפונים". לאחר מכן לקח אותם הנהג למסעדת הפאר, "שידעה מראש שאנחנו שומרי כשרות ושבעיקר נשב שם ונשתה. כשנרגענו התקשרנו למשפחה, והשאר היסטוריה".
בבוקר למחרת העלו השניים תמונות עם כיתוב מרגש לפייסבוק ויצאו לסיבוב קניות. "קיבלנו מבול של תגובות וטלפונים. זה היה היסטרי. מאות תגובות ולייקים. לדעתי בגלל ששנינו עובדים באותו מקום, בשילוב העובדה שהתחתנו בגיל מאוחר יחסית, הרבה אנשים שמחו בשבילנו. זה היה ממש כיף. אגב, המערכת קיבלה כמה פניות מאנשים שראו את המגזין בפייסבוק וחשבו שפספסו גיליון. הם לא הבינו שמדובר בשער פיקטיבי".
יעל וגגו קלוגמן
הוא: בן 40, יהלומן ואיש נדל"ן
היא: בת 30, מנהלת מחלקת יהלומים
מקום מגורים: גבעת שמואל
מתי: נובמבר 2005
איפה: על גג מגדלי עזריאלי
יעל וגגו עבדו באותו בניין בבורסת היהלומים, וזו גם הסיבה שבגללה הכירו ביניהם. "לאחר שנה שבה יצאנו הזמין אותי גגו לארוחת צהריים, למרות שנדיר שהוא יוצא במהלך יום עבודה", מספרת יעל.
מאחר שמדובר בטיפוס יצירתי ומקורי היה ברור שכשהזמן הנכון יגיע הוא יבחר בדרך יוצאת דופן, משהו שיהיה אפשר לספר לדורות הבאים. "נסענו לשדה התעופה הקטן של הרצליה, שם חיכה לנו מסוק. טסנו מעל שמי תל אביב, וכשהתקרבנו לבניינים הגבוהים של עזריאלי ראיתי פתאום שלט באורך 15 מטר עם השאלה 'יעל, התינשאי לי?' שהחזיקו ארבעה חברים שלנו". לאחר שהייה של דקה כדי לעכל את העניין, השיבה באדישות "בסדר" לקוני, "ועל התשובה הפולנית הזאת בעלי לא סלח לי עד היום".
לאחר אישור חד פעמי ונדיר שקיבל גגו מהנהלת עזריאלי, נחת המסוק על גג עזריאלי. החברים שחיכו על הגג צילמו את האירוע, ובני הזוג ירדו למסעדת "2C" בקומה ה–49, שם צוות המלצרים קיבל אותם בתרועות, כשברקע מתנגנים שיריה של סלין דיון, שאהובים על יעל מאוד.
הופתעת?
"האמת שציפיתי שגגו יעשה משהו גרנדיוזי ולא שגרתי, כי הוא טיפוס כזה שחושב מחוץ לקופסה. שמעתי עליו כל כך הרבה סיפורים מתקופת בני עקיבא והדברים המטורפים שעשה כשהיה מדריך, וגם אחר כך בצבא. גם בתקופה שבה יצאנו היו כל הזמן הפתעות ודברים לא שגרתיים. במעמד ההצעה עצמו נראה לי שבכל זאת הייתי קצת בסוג של שוק ולכן גם לקח לי כמה שניות להגיב עם ה'בסדר' הזה שיצא לי. המועד של ההצעה הפתיע אותי כי חשבתי שהוא יציע ביום של השנה שלנו יחד, והוא עשה את זה שבועיים לפני כן. כשקלטתי שהחברים מצלמים הכול הסתכלתי על גגו ואמרתי: 'את כל הסיפור הזה ארגנת ולא יכולת לסדר שאעשה פן לפני?'. אני טיפוס פרקטי, אין מה לעשות", היא צוחקת.
עבר מאז עשור. זכית לעוד הפתעות יוצאות דופן מצדו לאורך השנים?
"בגלל שגגו עבד הרבה בחו"ל, רוב ההפתעות היו בהקשר של חזרה מוקדמת הביתה, למשל לטקס קבלת תואר ראשון שלי שהוא היה אמור להפסיד כי לא היה אז בארץ, ופתאום הוא הופיע בטקס משומקום. או כשהיה אמור להישאר שבת בחו"ל ובדקה התשעים נסעתי אליו".
ניר ושרה שמיר
הוא: בן 28, עו"ד ושמאי, סטודנט בקריה האקדמית אונו
היא: בת 24, סטודנטית לפסיכולוגיה
מקום מגורים: קרני שומרון
מתי: פברואר 2013
איפה: מחסום אורנית
עזבו אתכם מהבנאליה של מגדל אייפל או חוף הים, מסתבר שה–מקום להציע בו נישואים הוא מחסום צבאי.
"באותה תקופה למדתי שמאות מקרקעין באוניברסיטת אריאל, במקביל ללימודי הקודש שלי בהר ברכה, והייתי עובר מדי יום במחסום אורנית", מספר ניר. "כשהבנתי שאני רוצה להתחתן עם שרה התחלתי לחשוב כל הזמן איפה אציע לה. ידעתי שאני רוצה לעשות משהו שונה. יום אחד כשעברתי בדרך במחסום, נפל לי האסימון".
אפשר לשאול למה בדיוק?
"אני מרותק לכיסא גלגלים בעקבות תאונת דרכים שעברתי בגיל 18. ככה שרה הכירה אותי, וזה לא דבר פשוט. רציתי להגיד לה שלפעמים גם אם יש גבול או מגבלה מסוימת, הוא יכול להפוך לדבר חיובי. אין מחסום שלא ניתן לעבור אותו. כמו שכל ארץ ישראל היא שלנו והמחסום הוא לא באמת מחסום, כך גם בחיים של שנינו".
ניר פנה אל האחראי במחסום, סיפר לו את סיפורו אך האחראי השיב את פניו ריקם בטענה שהדבר לא אפשרי, ובוודאי שלא ניתן לצלם במקום. אבל הפנייה המרגשת עשתה לה כנפיים וכעבור שבוע קיבל ניר במפתיע אור ירוק מהדרגים הגבוהים במשרד הביטחון. תוכנית הפעולה יצאה לדרך.
"נסעתי עם חבר לכפר הערבי חווארה, שם צילמתי את הרכב שלי ושלחתי את התמונה למאבטח במחסום". יום לפני ההצעה סיפר ניר לשרה שזרקו עליו אבנים באזור והכין את הקרקע. בערב הגדול היו השניים בדרכם למסיבת יום הולדת של אחייניתו של ניר ברחובות, והוא אמר לשרה שהוא חייב קודם לעבור באריאל, כדי לקחת חומר למבחן דחוף. היא לא חשדה בדבר. בדרך נעצרו השניים בדיוק על פי המתוכנן. "כבר על ההתחלה זה היה מוזר, כי נדיר שעוצרים מכונית ישראלית. המאבטח ביקש מאיתנו להציג תעודות זהות ושרה לא מצאה את שלה כי החבאתי לה אותה מראש".
המאבטח לקח את שרה המבוהלת לחדר חקירות צדדי, בעוד ניר מיהר אל מקום ההצעה שבו חיכו לו חבריו. "החוקרים התחילו לשאול את שרה שאלות שונות ומשונות, והיא לא הבינה מאיפה הם יודעים עליה כל כך הרבה פרטים. הציגו לה את תמונת הרכב בחווארה וסיפרו לה שהיא וניר חשודים בדריסת נער ערבי בכפר". בשלב הזה ביקשו להעביר אותה לניידת אך במקום הרכב המשטרתי היא הובלה לעבר שביל מלא בפרחים, בסופו חיכה לה ניר לצד כתובת אש דולקת עם המילים "התינשאי לי?"
אחרי כל מה שהעברת אותה היא עוד אמרה לך כן?
"ברור!" הוא משיב ומחייך. "היא ממש התרגשה ושיבחה את החוקרים על המשחק האמין".
כיום בני הזוג מתגוררים בקרני שומרון ומצפים ללידת ילדם הראשון. "סיימתי התמחות ועכשיו אני לומד לתואר שני במשפטים בקריה האקדמית אונו, כך שפחות יוצא לי לעבור במחסום המפורסם. אבל בכל פעם שאנחנו מגיעים לאזור, שנינו מתרגשים מחדש".
***
הכתבה התפרסמה במגזין מוצש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם