ביס לו: למה הילד נושך אחרים ואיך מטפלים בזה?
הפעוט המתוק שלכם התחיל לנשוך. את החברים בגן, לפעמים גם את הגננת ואפילו את ההורים. מדוע ילדים מתחילים לנשוך, למה הם לא מבינים שזה לא בסדר, ומה אפשר לעשות כדי לגרום להם להפסיק?
אחת התופעות היותר שכיחות בגילאים הנמוכים, שנה עד שנתיים וחצי ואפילו שלוש, היא נשיכות. ילדים נושכים ילדים אחרים וגם מבוגרים. מדובר בהתנהגות שהיא אומנם שכיחה, טבעית ונורמלית אולם היא מעוררת רגשות קשים מאד הן בהורה של הילד הננשך, והן בהורה של הילד הנושך.כדי להגיב נכון לנשיכות כדאי להבין מדוע הפעוטות נושכים.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
קרן יטיב, יועצת משפחתית בכירה, מנהלת הפיל הצבעוני מרכז טיפולי למשפחה מסבירה על הסיבות לנשיכות, ודרכי טיפול בהן.
סיבות התנהגותיות:
• לעיתים קרובות הסובבים את הילד מרבים "לאכול אותו" כביטוי אהבה. המבוגר יכול לשלוט ולווסת את עוצמת הנשיכות והנשנושים שלו את הילד, אולם הפעוט לא. הרבה פעמים נראה פעוטות נושכים דווקא ילדים שהם אוהבים, או מבוגרים שהם באינטראקציה מהנה איתם, נשיכה "ידידותית" בלי יכולת ויסות.
• הפעוט בשלב זה מבסס את תחושת הנפרדות שלו- אני נפרד מאמא, אני אדם אחר ממנה. הוא בודק את האפשרות, שהמניעים שלו והכוונות שלו שונים מאלו של סביבתו, לכן הוא נושך. כשאוסרים עליו וגוערים בו הוא נוכח שהוא אדם נפרד מהסביבה, עם רצון שלו ששונה מרצונם של האחרים. הוא שמח כשהוא מגלה את זה ולכן לעיתים קרובות נראה את הפעוט מגיב בחיוך על הגערות. כדי להפנים את הנפרדות שלו הוא צריך להוכיח לעצמו שוב ושוב שרצונותיו שונים מרצונות הסביבה.
סיבות רגשיות:
· הפעוט עדיין לא יודע להביע את רגשותיו באופן אחר. הוא מרגיש, ובאופן ישיר מגיב. בצורה טבעית וראשונית ביותר עבורו- התכווצות שירי הפנים והפה שלו.
· ילדים נושכים על רקע קושי בהבעה מילולית. בשלב הזה המילים נמצאות לו "על קצה הלשון" אולם לא זמינות לשימוש, בטח לא בשעה של הצפה רגשית כמו כעס ותסכול ולכן הפעוט ינשך כי זו התגובה הזמינה לו ביותר.
סיבות תחושתיות:
· הקשר הראשוני של התינוק עם העולם הוא דרך הפה. ילדים שזקוקים לגירויים תחושתיים חזקים יותר (תת תגובתיות למגע ולכאב) יחפשו מגע חזק ויהיו מוגבלים ביכולת שלהם לספק לעצמם מגע כזה באמצעות גופם, פרט לנשיכות.
1. תמללו לילד את הרגש, שמציף אותו כרגע, על מנת שיוכל ללמוד להמיר בעתיד את הנשיכות בדיבורים. אמרו לו: "אני רואה שאתה מאד כועס/ מתסוכל/ מאוכזב/ מתעצבן/ עצוב עכשיו".
2. אל תאסרו התנהגות תוקפנית- זהו שלב טבעי בהתפתחות. יש לכוון את התוקפנות לדרכי פעולה לגיטימיים. אמרו בצורה ברורה מאד מה מותר לעשות ומה אסור לעשות: מותר לכעוס אבל אסור להרביץ לחבר. כשכועסים- אפשר לדבר עם החבר, לפנות לאיש צוות, ללכת לחפש משחק אחר או לבעוט חזק בכדור, להרביץ לכרית או לבובת נחום תקום, או לדפוק בהך פטיש.
3. אפשרו לילד לבטא את כל קשת הרגשות שלו, גם התוקפנים והלא נעימים אולם עשו עבורו הבחנה ברורה בין רגש שהוא לגיטימי לבין פעולה תוקפנית שהיא אסורה: מותר: לשנא, לקנא, לכעוס. אסור: להכות, לחטוף, לדחוף.
4. אפשרו לילד לשחק משחקים דמיוניים עם תכנים תוקפניים אם הוא רוצה בזאת. שימו לב למינונים של המשחק התוקפני- אם הוא רק חלק מרפרטואר המשחקים של הילד, מדובר במשחק תקין ונורמלי.
5. במידה וזיהיתם, שילדכם נושך על רקע תחושתי, דרך יעילה ליצור עבורו את אותו מגע חזק באזור הפה, ללא הצורך לנשוך ילד, הוא לתת לו נשכן. לדוגמא אחד הנשכנים החדשים של סובינקס.
לעיתים קשה לזהות מדוע פעוט נושך והאם זה אכן על רקע תחושתי, אך ישנם רמזים נוספים שיכולים לעזור לנו בזיהוי, כגון: פעוט שמפריעות לו תוויות של בגדים, שמתקשה מאד מול מעברים ושינויים ומסתגל אליהם לאט, שמגיב בפחד רב לרעשים, שמסרב להתנסות במאכלים שונים באופן שיטתי ועוד. במקרה כזה מומלץ גם לפנות למרפאה בעיסוק שיכולה לאבחן את הקושי בוויסות חושי ולתת לו מענה.
6. כדאי להפסיק מיד ביטויי אהבה, שמתבטאים בנשיכות ונישנושים של גוף הילד.
7. צריך לזכור שלמרות שזה קשה מאד רגשית לשמוע מהגננת שהילד שוב היכה בגן, אין טעם לגעור בילד או להעניש אותו בערב על אירוע שקרה בבוקר. גם אנחנו וגם הוא מותשים בערב, ובנוסף, השעות הרבות שעברו השכיחו מהילד את אירועי הגן. לכן צריך להגיב להתנהגות בעת שהאירוע קרה. אם קורה משהו לנגד עיניכם- הגיבו מיד בהתאם למה שמקובל אצלכם. אם קרה משהו בגן- אל תענישו את הילד על מה שקרה אולם הבהירו לו שאתם יודעים מה קרה ושאתם מגבים את הגננת וסומכים עליה שתגיב בהתאם. שאלו את הילד מדוע נהג כך והציעו לו דרכי תגובה אחרות. כדאי לעשות שיחה כזו בנעימות, באמבטיה או על כוס שוקו.
8. היו מודעים למסרים שאתם משדרים לילדים: אל תצפו מהילד לוותר על התנהגות תוקפנית, כשאתם מכים אותו בכעס ברגעי אובדן שליטה, תסכול או כעס.
9. חשוב להבהיר, באופן עקבי וברור, שהתנהגות מסוימת לא מקובלת עליכם. חשוב להתמיד בתהליך החינוך, שכולל בתוכו הפנמה של חוקים וכללים. יש להסביר שוב ושוב את כללי ההתנהגות. רבים מהכללים יוסברו פעמים רבות מאד, לעיתים אפילו במשך שנה שלמה או יותר עד שיופנמו דרך תהליכי הבשלה וגדילה של הילד בנוסף לחינוך עקבי שלכם, שלא מוותר ומסביר ומחייב התנהגות מסוימת.
כדאי תמיד לזכור, שיש תהליכים שאורכים זמן בגידול ילדים ואי אפשר לוותר על ההסבר ועל חיוב ההתנהגות הרצויה רק בגלל שהתהליך מתמשך לו.
10. תנו הרבה מאד חיזוקים חיוביים בכל פעם שהילד בחר בדרך אחרת שאינה תוקפנית. שימו לב למה שהוא כן עושה ולא רק להתנהגות שלילית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם