נוסעים? החומוסיות הכי טובות במרכז הארץ
פרויקט החומוס הגדול בחן חומוסיות (כשרות) מקריית שמונה ועד אילת. בחלק הראשון ניגבו המתנדבים חומוס במרכז הארץ. מי שמעדיף טחינה, שיחפש לעצמו פרויקט אחר
נעים להכיר. שלושה צעירים מורעבים שהכירו בצבא ודיברו שם רק על חומוס, משוגרים לבקר בחומוסיות מקריית שמונה ועד אילת (לא כולל אילת, כפי שתגלו בהמשך) ואף לתת אבחנות ולחלק ציונים.
אם נדבר במספרים, ביקרנו ב–14 חומוסיות, במהלך שלושה ימים שהוקצבו למסע. "להרחיב את משקופי הדלתות", הזהרנו את משפחותינו ואוהבינו לפני שיצאנו לדרך. והנהו לפניכם. מסע בשביל החומוס הישראלי והכשר. סעו לשלום, הגרגירים בפנים.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם חיפשתם מה לעשות ברעננה, אל תדלגו על החומוסייה הזאת שמספקת סיבה לא רעה בכלל לקנא בפקקים של רחוב אחוזה
5 חומוסים
יצאנו מנתניה לכיוון רעננה. אחח, רעננה! העיר שהתפרסמה בזכות ה.. נו.. ה.. הכבישים הסימטריים. רעננה גם מאוד ידועה בתמרורים המושקעים שבה וגני הילדים המיוחדים שלה. אלו גני ילדים שבהם אפשר למצוא... אתם יודעים... ילדים. בתוך גן. לא חשוב. מסתבר שאם בבעלותך עיר לא מיוחדת ואנמית (בורגרס בר לא יציל אתכם, כמו שזה לא הציל את פתח תקווה) כל שעליך לעשות הוא לפתוח חומוסייה. אבל לא סתם חומוסייה. אחת כזאת שממוקמת באמצע הרחוב הראשי, עם עובדים בטווח גילאים מוזר ועם איזשהו פאנץ' ייחודי.
במקרה הזה, חלום המוגש בקערות 350 גרם עם גרגירים וטחינה, או במילים אחרות — תנעמי חומוס בר. החומוסייה, המשמשת מוקד עלייה לרגל מכל ערי ויישובי המרכז, מהווה סיבה יחידה לקנא בתלמידי ישיבת ההסדר ברעננה. היא שוכנת בלב רחוב אחוזה, ובימי שישי יש בה יותר תנועה מאשר בחוג זומבה על סטרואידים, מה שהביא את המקום לקבל את הכינוי המוצלח "אחוזה חסימה".
השעה 11:30 ואנחנו כבר רואים מרחוק את השלט "תנעמי חומוס בר" ובאותיות קטנות "צמחונית כשרה". כשרה בגלל שהיא בכשרות רבנות רעננה, וצמחונית כי חומוס בשר זה כאב ראש, וצמחוני נשמע טוב ומתחשב בסביבה. עומדים בתור. אגיד עוד פעם: יום שלישי, 11:30 בבוקר ואנחנו עומדים בתור. תושבי רעננה אולי נראים אנשים עדינים שבשעות הפנאי עושים יוגה, מגדלים אבוקדו מחמד ומשתפים פוסטים של "אמהות למען צבע טורקיז", אבל מתחת לפני השטח מסתתרת חבורת נהגי משאיות מרשימה שלא מפחדת לפתוח בוקר עם מסבחה ופול.
הזמנו את המנה הבסיסית. קערה עמוקה מלאה בחומוס חם, ביצה, פול, טחינה, הקישוטים הרגילים (בלי פפריקה, ברוך השם) וגרגירים שדורשים שורה בנפרד. הגרגירים של תנעמי מוגשים כמין תבשיל שקרוב לוודאי מחלקים בגן עדן למצטיינים. על כל מנה מקבלים שתי פיתות עבודת יד, שמונחות עם רגע ההזמנה על האש ומקבלות זריקת חום שעושה רק טוב לעולם. עוד נקודה לזכות המקום — אפשר לקנות שתייה גדולה בעשרה שקלים, ולא כמו בשאר החומוסיות שמחייבים אותך למשכן את אחד ההורים תמורת תות–בננה בבקבוק זכוכית. טעמנו, ופרכוסי התרגשות וגלגול עיניים חסרי שליטה היו חלק מתופעות הלוואי החיוביות של החומוס הזה. מדויק, לא נוזלי, טיפה מלוח, מקבל את הפיתה כאילו הייתה החצי השני שלו, אבל עם כל הטוב הזה הוא טיפה כבד — ככה שאולי תעדיפו לדחות את הטריאתלון ליום אחר.
ארנסט ואני ניסינו לחשוב על תוארי כבוד ואצולה להעניק לקערה, בזמן שממן הלך לברר איפה חותמים על חוזה שיסדר לו חדר במטבח. אסי, בעל המקום, התיישב והדליק סיגריה. הוא הצביע על הקערה המבריקה ואמר: ככה עושים חומוס. בלי רעש מסביב, בלי מילים גבוהות. הוא הסביר שהחומוסייה שלו באמת שונה מהנוף הרענני היומיומי. אין קירות מעוצבים ושם קליט, אלא רק אנשים טובים ושמחים ששמים את הלב במנה. תנעמי גם מפרגן לחיילים במדים עם הנחות ושאר הפתעות. מה שהופך את החומוס הזה לדבר השני הכי טוב שחייל יכול לקבל. הדבר הראשון הוא, איך לא, כרטיס של "חבר" — העמותה היחידה שיכולה לסדר דירה ברוטשילד ב–12 שקל לכל החיים פלוס מנוי להבימה ושני מרצדסים, אחת ליופי והשנייה כדי שיהיה על מה להפיל את הג'יפ של ב.מ.וו.
אסי המשיך וסיפר שיום שישי הוא היום המיוחד שלו. שעתיים–שלוש לפני כניסת שבת מתחיל נוהל ייחודי בשם "עוזו" — קבלת שבת נוסח תנעמי. בקבוקי ערק ומוזיקה טובה לכל הצובאים על המקום. אין ספק שתנעמי יכול לקחת בקלות את תואר החומוסייה הטובה ביותר במרכז. חומוס אמיתי וטהור, בלי מטשטשי טעם שונים, מסבחה משגעת וטחינה מדויקת, והכול במחיר סביר. 27 שקלים למנת חומוס או חמשוקה. שווה כל שקל. רבנות רעננה. היו שלום ותודה על הגרגירים.
אסי המשיך וסיפר שיום שישי הוא היום המיוחד שלו. שעתיים–שלוש לפני כניסת שבת מתחיל נוהל ייחודי בשם "עוזו" — קבלת שבת נוסח תנעמי. בקבוקי ערק ומוזיקה טובה לכל הצובאים על המקום. אין ספק שתנעמי יכול לקחת בקלות את תואר החומוסייה הטובה ביותר במרכז. חומוס אמיתי וטהור, בלי מטשטשי טעם שונים, מסבחה משגעת וטחינה מדויקת, והכול במחיר סביר. 27 שקלים למנת חומוס או חמשוקה. שווה כל שקל. רבנות רעננה. היו שלום ותודה על הגרגירים.
תושבי רעננה אולי נראים אנשים עדינים שמגדלים אבוקדו מחמד ומשתפים פוסטים של "אמהות למען צבע טורקיז", אבל בעצם הם חבורת נהגי משאיות שפותחת בוקר עם מסבחה ופול
אחרי שתמצאו חניה, חומוס אשכרה יפיל אתכם משמחה עם הטחינה והפלאפל. אבל מה עם החומוס?
3 חומוסים
תל אביב. העיר היחידה בישראל שמכילה יותר תחנות רכבת מתושבים. מה לא נאמר על העיר הזאת? עיר האורות, עיר ללא הפסקה, לא נרדמת תל אביב. לא נרדמת? מישהו בכיר בעירייה כנראה ישן עמוק בשעה שחיפשנו חניה. הרי ישנם שני משפטים שכל ילד בישראל יודע להגיד עוד לפני שצומחות לו שיניים. הראשון, "אין חניה בתל אביב". השני, "היי! נראה לי שמצאתי חניי... לא. אדום לבן". אז נכנסנו לעיר הנ"ל בידיעה מוחלטת שנצטרך להשאיר כליה על הווישרים עם שלט מסוגנן הנושא את המילים "פקח יקר, עשה טובה, קח את הכליה ושחרר מהאוטו".
אבל כפי שאמרתי, ההוא בעירייה שאחראי למלא תמיד את כל מקומות החניה בתל אביב ישן שנת ישרים. 640 מטרים מהיעד הבא שלנו הזמן עמד מלכת. בצדו הימני של הנתיב הסתדרו להן שש אבני מדרכה בצבעי כחול–לבן. חניה. עצרנו, בכינו, התרגשנו, צילמנו, שלחנו לנשיונל ג'יאוגרפיק, התקשרנו לנאס"א — "תגידו למטאור שיעשה פרסה, יש עוד סיכוי לעיר הזאת!", שוב צילמנו, חמקנו ביעילות ממכות הסכין של הנהגים שנתקעו מאחורינו ואטמנו את אוזנינו לבל נשמע את ברכות החג שהם פלטו לעברנו (חשוב לציין שהם הקפידו על חריזה).
כשמדברים על "חומוס אשכרה" צריך להיזהר. החומוסייה היא "החומוסייה הכי טובה בתל אביב", אומר לי אסי, מנהל המקום, ומפנה את תשומת לבי לקירות שמסביב. החדר נראה כמו היכל תהילה. וכשאני אומר היכל תהילה, אני מתכוון לכזה שיגרום למייקל ג'ורדן לקנא. מצד שמאל מתנוסס בגאון השלט "החומוסייה הטובה ביותר לשנת 2008" מאת ynet (האמת, התפלאנו שלא הכניסו לידיעה הזאת את ביבי איכשהו), לצד תמונה של בוחן המסעדות עם קערת החומוס המדוברת.
עוד קיר בפנים מעוטר בתמונותיהם של סלבריטאים שונים שנכנסו לטעום מתישהו חומוסים, והכול ממוסגר. תמונה ישנה של גבר מחזיק גביע, או לפחות מנסה להחזיק גביע כי הדבר הזה נראה כבד יותר מכל מסת העולם. תמונה של נינט בכניסה, ביקורת עתיקה על אושרי כהן, ואפילו מסגרת ממוסגרת, או שאת זה כבר דמיינתי.
ביקשנו מאסי מנה והוא אמר לנו להתכונן למנה הכי יפה שראינו. אחרי פחות משתי דקות הגיעה מנה מושקעת בהחלט. החומוס הוגש בצורת כוכב, מעוטר בפטרוזיליה וביצה חתוכה, אף שבכל שווקי ארץ ישראל יש פחות פפריקה מהכמות שהייתה עליו. המנה הוגשה עם כמות מכובדת של חמוצים, סלטים ועוד צלוחית של כדורי פלאפל. לקוח המשדר ותיקות (קורא לכל העובדים בשמם הפרטי ומבקש מרק כמו שהוא אוהב) יושב עם עיתון ואוכל טחינה עם כפית — מחזה סוריאליסטי ללא כל ספק — פונה אלינו וממליץ: "קחו את הטחינה, היא תשנה את חייכם".
הסתכלנו על רשימת החומוסיות שעברנו ושאנחנו עתידים לעבור, וגם סתם ככה על חיינו, והחלטנו שלא נשנה את תפיסת עולמנו בשלב זה והזמנו את הטחינה בטייק אוויי. בהחלט הצלחה. גם כדורי הפלאפל היו מצוינים. אבל באנו בשביל החומוס, והוא לא היה בדיוק מה שציפינו, לא רע, אבל גם לא מפתיע או מיוחד.
לבעלי המקום מגיעות נקודות על עקשנותם להשאיר את המקום כשר במשך 30 שנה דווקא בתל אביב, ועל כך שהם מגישים חומוס ללא גלוטן. רותי, אחת מבעלי המקום, מדברת איתנו בטלפון ומספרת שכל דבר היוצא מהמטבח טרי ומוכן במקום, ושהמפתח להצלחה הוא צניעות ורוחב לב. היא ובעלה מנהלים את העסק, שעובד כל יום, מחמש בבוקר ועד שתיים בלילה. מרשים.
המחיר: 29 שקלים למנה בגודל סביר.
בלב השוק נפתחה לאחרונה חומוסייה חדשה שתגדיר לכם מחדש את האהבה לגרגירים מונבטים.
4 חומוסים
אם בדרך לחומוס אשכרה חששנו ממציאת חניה, בדרך ליעד הבא שלנו — שוק הכרמל, כבר נכנסנו לחרדות של ממש. שוק הכרמל הוא ממש לא מקום לצעירים המחפשים חניה. האגדה מספרת שהרכב של דוד בן–גוריון עדיין חונה שם מאז נכנס לשוק לפני 50 שנה לקנות כורכום. באותו מקום טבע בן–גוריון את המשפט: "אני גם ראש ממשלה וגם בעל חניה בשוק הכרמל ואינני יודע איזה מהתארים האלו יותר מכובד".
בכל מקרה, בשוק הכרמל שוכנת אחת החומוסיות המדוברות בזמן האחרון — "שוקה כרמל", שזה משחק מילים מתוחכם בערך כמו "בשלט רחוק מביט רחוק". המקום נפתח לפני כחודש וקצת, וכבר הבאזז סביבו מרשים. חומוסייה כשרה בשוק של תל אביב, לא תלכו?
נחזור לחניה. כנראה שמתרגלים מהר לניסים, כי רצה המקום ובצמוד לשוק מצאנו חניה שאם ניוטון היה רואה איך הרכב השתחל לתוכה, בטח הוא היה מנסח מחדש איזה חוק או שניים. טלפון מאבישג, הצלמת שנשלחה מטעם מוצש לחשוף בפניכם איך נראה אדם שאוכל רק חומוס. היא כבר נמצאת במקום ומחכה לנו. הכנסנו את הכרס פנימה ככל יכולתנו והתחלנו ללכת לעבר השוק.
כמה פניות לא מוצלחות לאחר מכן, גם מצאנו את המקום. באחת הסמטאות הצדדיות של השוק הסואן מתנוסס השלט "שוקה כרמל" באדום וירוק. אין מה להגיד, החומוסייה יפהפייה ולא שגרתית. אולי "חומוס-בר" תהיה הגדרה טובה יותר. המקום מעוצב ברמה שפחות דומה לחומוסייה ויותר מזכירה בית קפה. התאורה בשירותים קצת מטרידה, ומול האסלה עומדת פירמידת עץ עם מדפים המכילים שילוב מוזר של ספרי קריאה, מקלות קטורת, עציץ, שעון מעורר ופרחים.
ואז הגיע האוכל. מנת החומוס (מגרגירים מונבטים, שמצד אחד מאוד בריאים ומצד שני חולקים שולחן עם פיתות ובקבוקי קולה שמבריחים כל ערך תזונתי ברדיוס חמישה קילומטר) הונחה ראשונה — גדולה ומרשימה, מקושטת יפה; גרגירים, פול, טחינה, פטרוזיליה והתבלין הלא הכרחי — פפריקה.
מיד אחריה הונחו מחבת עם שקשוקה מסנוורת, סלט ירקות מעוטר בגרגירי חומוס, טחינה ופטרוזיליה, ולבסוף שלוש כוסות לימונענע טבעית וקרה שיכולות לשמש כהוכחה ניצחת לקיומו של אלוקים ובחירתו בעם החומוס. תכננו להסתער על האוצר הזה בפיתותינו, בצלינו ומזלגותינו, אבל לעדשת המצלמה העצומה של אבישג היו תוכניות אחרות ורק אחרי שצילמה את החומוס מכל זווית אפשרית, היא הרשתה לנו לשוב לשולחן ולאכול. "חבל", אמר בעל המקום אוהד בצער, "החומוס כבר התקרר".
התחלנו לאכול. למרות זמן השהייה שלו בחוץ, הטעם של החומוס היה פשוט נהדר. ממן התאהב בגרגירים המונבטים וניצל את התעניינותי בתהליך פתיחת עסק כדי להוריד את מפלס הקערה בכמה סנטימטרים מכובדים. החומוס היה לא פחות ממעולה. הטחינה מצוינת. רק הפול קצת זייף. ישבנו עם מתן, מנהל המקום. הוא מספר שהתחילו לעשות ניסויים בחומוס בבית למשך תקופה עד שהגיעו למתכון הנוכחי. הם בחרו בסמטה בשוק הכרמל שצופה מהצד על השוק, וכך הם נהנים מאווירת השוק בלי לאבד את השקט.
אוהד הצטרף והסביר שזו מלאכת אומנות לדעת מתי להפסיק את ההנבטה של הגרגירים ולהעביר אותם לסירים, ואנחנו בתגובה ענינו שאין אמנות יותר גדולה מלדעת לפענח את הקולות שממן משמיע אחרי חומוס טוב. המנות, הוא הוסיף, נטחנות במקום מיד ברגע ההזמנה, שום גרגר לא נטחן מראש.
ארנסט סיכם: הסטיגמה התפוצצה; חומוס טוב לא צריך להיות חומוס עם פז"מ. אז הנה לכם, בלב תל אביב יש חומוסייה כשרה, נקייה, מעוצבת, עם מנות מפנקות באחלה מחיר. חדשה, אך מנצחת הרבה ותיקות אחרות.
לא רק חומוס יש במקום, אלא גם הופעות שמחות שמארגנת עיריית ירושלים והרבה מחשבות קיומיות
4 חומוסים
ירושלים. "פה החומוס טוב, זה בדוק", אמר המשורר ואנחנו באנו לוודא. וזה אתגר לא קטן כי מספר החומוסיות שהיינו צריכים לבדוק בירושלים היה גדול יותר ממספר סניפי "מאפה נאמן" שפועלים בעיר, וזה כידוע ממש לא מעט.
מגבלה אחת עמדה לנגד עינינו, והיא חתונה של חבר שהתקיימה באותו הערב בבנייני האומה. קבענו לאכול חומוס עד שעת השין, 20 דקות לפני החופה (על ביצועיי ברחבת הריקודים באותו ערב תוכלו לקרוא בדו"ח המפורט של מנהל מחלקת טיפול נמרץ בהדסה).
התלבטנו באיזו חומוסייה לאכול, וההתלבטות עבדה בצורה הבאה. מצד אחד, כל חומוסייה שנמצאת מאוחר יותר בלו"ז מעלה את הסיכויים לאיבוד הכרה על הקערה. מצד שני, לפי האגדות מוות בחומוסייה מקנה ליורשיך חומוס חינם לכל החיים, ולכן צריך לבחור את המקום בקפידה. החלטנו ללכת על החומוסייה עם השם המעניין ביותר. "בין עזה לברלין" ניצחה את "אבו–יויו" בהפרש של קול אחד (אנחנו שלושה אנשים. היה דרמטי).
קודם כול ביררנו מה פירוש שם המקום. מתברר שהחומוסייה שוכנת בהצטלבות הרחובות עזה וברלין ומכאן שמה הטעון. למרות שאנחנו היינו קוראים למקום "עזה", בזכות החומוס העומד בכבוד במבחן המזרח התיכון, ו"ברלין" בזכות המחיר האטרקטיבי (27 שקלים למנה עם ריפיל).
בואו ניגש ישר לעניין, המקום לא מתאמץ בכלל. בכניסה תמצאו כיסאות פשוטים עם שולחנות צהובים מבאסים כאלה, ואור צהוב שבסך הכול נותן אווירה מעולה לכתיבת הספד. החומוס הוגש במהירות, המנה הועמסה בגרגירים ולבשה לבן בצורת מעטה טחינה משגע עם טבעת שמן זית שקישטה מעל. את הסכו"ם, כמו החמוצים, תצטרכו לקחת בכוחות עצמכם. כמו שאמרתי, לא מתאמצים. את המאמץ הם שומרים לחומוס עצמו. ותאמינו לי, הם נותנים שם מאמץ ראוי להערצה.
החומוס חם ואיכותי מאין כמוהו. הסתכלנו על המנה הפשוטה לכאורה, ותהינו מה עושה אותה כל כך טובה. תשובה לא מצאנו, והאמת? הטעם נשאר אותו דבר גם בלי לדעת. מדי פעם אמנים שונים פוקדים את המקום ומעניקים הופעה קטנה. אנחנו נפלנו על חלק מפרויקט של עיריית ירושלים הנקרא "סטארטר — מתניעים את השבוע". (איזה קול) והערב, תחת הכותרת "תרבות מן המזרח" הופיעה במקום להקת "אוסטיזם".
בכל מקרה, מסתבר שאחד ההיילייטים של המקום הוא דווקא הקובה, שאותה לא יצא לנו לטעום. בעיקר בגלל החשש שאם נטעם, לא נוכל לצאת. אם נסכם את החוויה הראשונה בעיר הקודש, מדובר בחומוס מעולה, במקום רגוע ובמחיר נפלא. הכשרות בהשגחת רבנות ירושלים.
אם תצליחו לשבור את השיא של ממן ולחסל יותר מתשע (!) צלחות חומוס, תתחרו בו על התואר יוסיין בולט של החומוס
3.5 חומוסים
ניסינו, בחיי שניסינו לרוץ ליעד הבא, אבל כוח הכבידה כנראה עושה שרירים על מעמיסי פחמימות, וכשניסינו לחצות את הכביש גרמנו לפקק רציני שככל הנראה נמשך עד לקריית עקרון. לא יכולים לדעת בוודאות, כי לא הצלחנו להרים את הראש מעל לזווית ההכרחית לביצוע נשימה. הגענו לרכב אחרי נצח וביקשנו ממנו סליחה על הצלקות שהשארנו במושבים שלו, למרות שאני מוכן להישבע שלמושב של ממן כבר היו קוביות בבטן בשלב הזה.
נסענו לאט ליעד הבא, חומוס אבו–יויו. העקיצה בשם של המקום משעשעת (אבו — על שם כל החומוסיות הערביות הידועות, ובשילוב היויו יוצא הכינוי לשק קמח בירושלים). אבו–יויו מתפאר בשיטת "אכול כפי יכולתך". שלם 20 שקלים על מנה בסיסית ורוץ על הצלחת הראשונה בדרך אל הלא נודע. או להר המנוחות. המקום מודרני ומושך את העין והקיבה. לוח מודעות עם הזוכים הגדולים בכל הזמנים מעטר את אחד הקירות, ואל מול עיני הקונים מונחים סירי ענק עמוסים בגרגירים על אש בינונית.
כל תהליך ההכנה מתבצע בלייב. הזמנו מנה וקיבלנו אחת מכובדת וגדולה עם המון גרגירים, פטרוזיליה ופפריקה. הפקרנו את המנה לחסדיו של ממן וצפינו במתרחש. יושבים? תשע צלחות. עם בירה! כשברזומה כבר עברנו לא מעט חומוסיות. והוא עוד לא הוריד את הסריג! יוסיין בולט של החומוס. מחאנו כפיים. גם ממן ניסה. זה עלה לו בפרפור חדרי.
המקום עצמו חדש יחסית ומהווה אטרקציה גדולה לקהל הירושלמי, כשמדי פעם מתארגנות במקום תחרויות זלילה רשמיות עם פרסים לזוכים. המחירים זולים מאוד, כפי שאמרנו קודם, וגם האופציה לשלם 60 שקלים על חומוס ובירה — שניהם ללא הגבלה — ראויה להיכתב. חומוס אדיר ומדהים לעניות דעתי לא תמצאו פה, אבל מקום בילוי עם חומוס טוב, מחיר מעולה ומשחק "זרוק על הדיאטה כפי יכולתך" שכל אחד חייב לנסות לפחות פעם בחיים — תמצאו ועוד איך.
שוק מחנה יהודה מציע מגוון סוגים של חומוסיות. האחד טעים ומזמין, והשני מציע תפריט טבעוני עם קציצות קינואה ובלי ביצים בחומוס
3.5 חומוסים
יש שני סוגי אנשים בעולם: כאלו שמגיעים לירושלים ופונים ישר למחנה יהודה, וכאלו שמעדיפים להיתקע בדוכן של "דברי שיר" במרכזית לחצי יום ולשלם משכורת של חודשיים על ספר חדש עם משפטי הרב קוק שהוא בדיוק כמו הספר הקודם, רק עם שם יותר מופשט והפעם בצבעי אדום בז', ולא כמו הקודם שהיה בז' אדום. אז חלפנו על פני המיליונרים בדוכן הנ"ל בדרכנו לשוק.
שוק מחנה יהודה הוא שוק מוזר בכל מובן, אבל בעיקר בגלל שמוכרים בו פיש אנד צ'יפס ובגלל שיש לו אתר אינטרנט.
נכנסנו לשוק ממוקדים וחדורי מוטיבציה ופנינו לעבר היעד ההכרחי הבא. ממלכת החלבה. ידענו בדיוק מה לעשות והתכנון היה פשוט. ארנסט ידבר עם מגיש הטעימות בחוץ, בינתיים ממן ירוקן את תכולת הצלחת לתוך כספת שהוכנה מראש, ואני אשחרר את שניהם בערבות. לאחר הביקור בממלכת החלבה היינו פנויים נפשית (אבל לא כל כך פיזית) לבקר ביעד הבא שלנו. בדרך עצרנו בארבעס.
המפיקה של העיתון המליצה (כלומר, דרשה) ומנהל הצלמים של "מקור ראשון" שלח אחרינו מרגלים. היה טעים. בארבעס מציעים חוויה שלמה שכוללת הרבה טעמים, פלאפל הורס, מלבי מחשמל ואווירה טובה פלוס אטרקציה מיוחדת: לכתוב עם גירים על קירות השירותים.
הבעיה הייתה שהזמן שעמד לרשותנו לא היה מרובה ולכן מיהרנו לנקודה נוספת בשוק, "האגס 1", הממוקמת בסמטת אליהו בנאי שבשוק. לרחוב הזה קראו בעבר "האגס", ובבית מספר 1 התגורר אליהו בנאי בכבודו ובעצמו (סבא רבא של אהוד).
המקום מרווח יחסית לחנות בשוק. אפשר לשבת בחוץ או בקומה השנייה. נקי ופשוט. הכול מוכן ומוגש אל מול מבקרי השוק. התפריט צמחוני, כמעט טבעוני. "צמחוני", בגלל שתוכלו למצוא בדלפק קציצות קינואה (בחיי) ובורגול צמחוני. "טבעוני", בגלל שבחומוס לא תמצאו ביצה. "כמעט", בגלל שהם מגישים גם קיש גבינות.
אנחנו מתיישבים וממן משנן שמות של דוכני שווארמה ידועים באזור מגוריו כדי שאווירת המקום לא תשפיע עליו. ביקשנו את המנה הכי טובה שהמטבח יכול להפיק ובתגובה קיבלנו את המשפט: "כל חומוס שיוצא מכאן הוא הכי טוב שאפשר להפיק".
החומוס הגיע לשולחן מכוסה גרגירים וטובע בשמן זית. עם פטרוזיליה, פפריקה וסוג של חריף ירוק כלשהו, יחד עם סלסילת פיתות עשויות מקמח מלא (נו, בטח). ניגשנו למבחן הטעימה. נתחיל מהסוף — לא נשאר כלום בצלחת. שזה לא כל כך מדד, ובכל זאת. החומוס איכותי, מוגש חם ועם גרגירים מושלמים. אבל החומוס כשלעצמו, למרות השמן ושאר התוספות שעליו, קצת תפל. אולי, ואין שמץ ציניות במשפט הבא, זהו טעמם של מאכלים העשויים רק מחומרים אורגניים. המקום באמת פנינה בשוק ומוציא אוכל טרי ברמה גבוהה, עם שירות נפלא, אנשים חמים ותג מחיר לא רע בכלל — 20 שקלים למנה בסיסית.
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין מוצש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם