הכי אחי: 67 המשפטים הכי ישראליים שיש לנו
סבתא חיה אמנם מתה אבל גם היא יודעת שבלי שלט קטן "ים" לא היינו מגיעים לשום מקום. התכנסנו כאן כדי לבחור את 67 המשפטים הכי ישראליים. יצא הכי, אחי
לָמָּה אַתָּה לֹא מוֹכֵר לָהּ שׁוֹקוֹלָד? מָה, הִיא עֲרָבִיָּיה?
הסרטון שהעלה נוסע בחברת ישראייר היה מטריד במיוחד. רואים בו נוסעת שצועקת על דייל ודורשת לקנות שוקולד. מישהו קם לדחוף והאווירה מתלהטת. זהו הסרטון הראשון בסדרת "הישראלי המכוער". אחריו באו סרטוני ההמשך: "פתח לה את החדר", "דחיפות בתור לנדנדה בגינה" ו"מכות בקופה של חנות הבגדים".
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אָחִי
גם אם אנחנו לא מכירים, וגם אם בדיוק עכשיו עקפת אותי בתור. בהטיה: "קרבי זה הכי, אחי", וגם "בנט הוא אח".
חוּמוּס–צִ'יפְּס–סָלָט
הבסיס הקולינרי של כל מנת רחוב ישראלית. מכיל את כל אבות המזון, כמעט.
שִׂים עַל זֶה עַיִן רֶגַע, טוֹב?
כי אני סומך עליך, אחי (ע"ע).
כְּבָר תָּרַמְנוּ
אז תרפו מאיתנו בבקשה עם פנקסי הקבלות ועם הטלפונים מקבר רחל.
אִם לַסַּבְתָּא הָיוּ גַּלְגַּלִּים
התשובה לכל שאלה ספקולטיבית.
בֹּקֶר טוֹב אֵלִיָּהוּ
או, טוב שנזכרת. כשיבוא אליהו הנביא נודה גם לו על כך שנזכר להגיע.
יָאלָלה, בַּיי
קצת ערבית, קצת אנגלית, ועוד טיפה של סלנג. כור ההיתוך הלשוני שלנו.
לֹא יוֹדֵעַ אֵיפֹה לִקְבֹּר אֶת עַצְמִי
מרוב בושה. לא נורא, עד החתונה זה יעבור. (ע"ע)
יֶלֶד טוֹב יְרוּשָׁלַיִם
החנון המושלם. תמים ופתי, עדיף שיתרחק כמה שאפשר מהערס המצוי.
דָּפְקוּ לוֹ בֶּרֶז
ונעלמו מהשטח, למרות שהבטיחו. לך תבנה איתם מדינה (ע"ע).
עַד הַחֲתוּנָה זֶה יַעֲבֹר
ביטוי יהודי עתיק יומין שמרגיע כל מכאוב.
לֵךְ תִּבְנֶה מְדִינָה
עם חבורה כזו של חסרי יכולת בכל תחום. ובכל זאת למרבה הפלא, יש כאן מדינה.
חֲבָל שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ עַל הַמָּשִׁיחַ (חֲבָל שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ עַל מִילְיוֹן שֶׁקֶל)
כי אולי הם היו מגיעים, במקום מושא הרכילות שלנו שצץ פתאום והפתיע.
לָמָּה מִי מֵת?
ביטוי עצבני של מי שלא רוצה לבצע משימה שהוטלה עליו, ומסביר בפשטות מדוע זה לא יקרה לעולם.
נוֹתְנִים לְךָ — תִּקַּח. מַרְבִּיצִים לְךָ — תִּבְרַח
הישראליות במיטבה. האמת הפשוטה של החיים.
עַל הָאֵשׁ
ביום העצמאות, באסרו–חג, באסרו של האסרו–חג, בחגים שלא יוצאים בשבת ובכל הזדמנות שיש. תנו לישראלי אפשרות לנפנף, והוא כבר יעשה מזה שיפוד.
פָּרָה פָּרָה
לאט לך. שוואיה–שוואיה, נהרוג טורקי וננוח (ע"ע). זה גם שם האלבום החמישי של שבק ס'.
כְּשֶׁבַּגְּרוּשׁ הָיָה חוֹר
הגרוש היה מאית מלירה, ובמטבע היה חור. מאז עברנו לש"ח ולשקל, אבל עדיין לרובנו "אין גרוש בארנק" כשצריך להשאיר טיפ.
יִהְיֶה בְּסֵדֶר
נסו לתרגם את המשפט הזה לשפה אחרת ותראו שזה עובד רק בעברית. הולך גם עם "תרבות החפיף" ו"סמוך על סמוך".
לַהֲרֹג טוּרְקִי וְלָנוּחַ
נלך לאט, נתקדם צעד–צעד עד שנגיע למטרה. מקור הביטוי בבדיחה יהודית עממית שבה אמא מפצירה בבנה הלוחם במלחמת העולם הראשונה לנוח בשדה הקרב, כדי שלא יתעייף חלילה.
אַחֲרֵי הַחַגִּים
יתחדש הכול. וגם נגיע לכל המשימות שטרם השלמנו. באמת. באמא שלי.
גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי, מַהְפָּךְ
מאי 1977, רגע לפני המדגם, חיים יבין מנציח בקריאה אייקונית את הרגע שבו מפא"י מאבדת לראשונה את השלטון.
מֻשְׁחָתִים, נִמְאַסְתֶּם
הוטבע לראשונה לאחר "התרגיל המסריח" שעשה פרס לרבין, ובו ניסה להקים ממשלת שמאל חרדים בראשותו, במקום ממשלת אחדות. עד היום הביטוי עולה בכל מערכת בחירות ומשמש בדרך כלל את האופוזיציה נגד השלטון המכהן.
חַתְרָן בִּלְתִּי נִלְאֶה
יצחק רבין ושמעון פרס היו צ'ילבות ידועות בפוליטיקה הישראלית. בספרו "פנקס שירות" זיכה רבין את פרס בכינוי הנ"ל, במה שיהפוך לימים קלישאה פוליטית המיוחדת לפרס אבל ממש לא רק.
תֵּצֵא בַּחוּץ
מרץ 1999, אריה דרעי מורשע בבית המשפט, מסיבת עיתונאים מאולתרת בביתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. האווירה לחוצה. כתב הערוץ הראשון ניצן חן שואל שאלה, ונענה בגירוש עצבני מביתו של הרב. ביטוי המשמש לגירוש בלתי רצויים מאז ועד היום.
הָעַם עִם הַגּוֹלָן
המשפט האלמותי שטבע אורי אורבך ז"ל בימים שבהם התנהל מאבק נגד האפשרות של מסירת הגולן לידי הסורים.
אֲנִי לֹא הִפְרַעְתִּי לְךָ, אַתָּה אַל תַּפְרִיעַ לִי
"פופוליטיקה", תוכנית הדיונים הצעקנית בהנחיית דן מרגלית הייתה ה–מקום לדיונים פוליטיים בתחילת שנות ה–90. חברי הפאנל שלה, העיתונאים אמנון דנקנר, טומי לפיד והרב ישראל אייכלר הצטיינו בתרבות דיון צינית וחדה.
יוֹרִים בְּתוֹךְ הַנַּגְמָ"ש
נבחרינו כולם (כמעט) שירתו את המדינה בצבא, ועתה הם מעניקים כינויים רומנטיים לנעיצות סכין הדדיות.
כָּכָה לֹא בּוֹנִים חוֹמָה
אצטדיון רמת גן, 1989. אוסטרליה נגד ישראל. שחקני ההגנה המקומיים נעמדים לקראת בעיטת עונשין לשער. השדר יורם ארבל מזהיר: "ככה לא בונים חומה" והגול האוסטרלי מובקע בקלות. "זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה! ככה לא בונים חומה!", זעם ארבל ונכנס לפנתיאון.
מֵאִיר, תֵּרָגַע
13 באוקטובר 93'. נבחרת ישראל נגד צרפת בפארק דה פראנס. ראובן עטר מבקיע שער ניצחון 2:3, וכמה שניות אחר כך נשמעת שריקת הסיום. מאיר איינשטיין, שלא יודע את נפשו מרוב התרגשות צועק בקול צרוד "שער! שער! ניצחנו את צרפת!", והפרשן אבי רצון מנסע להרגיע אותו עם "מאיר תירגע". הוא כמובן לא נרגע.
אֲנַחְנוּ עַל הַמַּפָּה
הכריז טל ברודי לאחר הניצחון על צסק"א ב–1977, ובנה קומה נוספת בגאווה הלאומית שלנו.
לַיְלָה טוֹב צוֹפִים יְקָרִים, נוּחוּ עַל מִשְׁכַּבְכֶם בְּשָׁלוֹם
משה גרטל מסיים שידור מבריכת השחייה האולימפית, אוליפיאדת אטלנטה, 1996, ונפרד בדרמטיות סופנית.
מ–י–ק–י בֶּרְקוֹבִיץ'
בישראל של אחרי גביע אירופה לאלופות 1977, מיקי ברקוביץ היה אגדה, והגששים עשו לו כבוד במערכון על נשרק'ה שלא רוצה להיות שחקן כדורסל.
סַבְתָּא חַיָּה מֵתָה
מבצע סבתא נפתח לאחר שסבתא חיה מתה. את המשפט מהסרט הכמעט מושלם הזה, אי אפשר לתרגם לשום שפה אחרת.
אַתָּה מַתְחִיל הֲכִי מַהֵר שֶׁלְּךָ, וּלְאַט לְאַט מַגְבִּיר
קרמבו בתובנה מיתולוגית נוספת ממבצע סבתא.
סֶרֶט בּוּרֶקַס
מונח שטבע ככל הנראה הבמאי בעז דוידזון. ז'אנר קולנועי ישראלי אותנטי שכולל רגעי דמע וצחוק, וקונפליקט מתמיד בין הגיבור המזרחי המיוסר לישראליות האשכנזית היהירה.
הָפוּךְ גּוּטֶה, הָפוּךְ
אלטמן הקטן מבהיר בסרט "מציצים" מה דעתו על המצב. סרט הקולנוע משנת 1972, בהשתתפות אורי זהר, אריק איינשטיין, מונה זילברשטיין וצבי שיסל, נחשב עד היום לאחד מסרטי הקאלט הגדולים שיצאו כאן.
שָׁעָה, שָׁעָה שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת הַיָּם
את "גבעת חלפון אינה עונה" לא צריך להציג למרות שחלפו כבר 40 שנה מאז נוצר הסרט. שייקה לוי מחפש ולא מבין "למה לא יכולים לשים שלט קטן — ים?" ועל הדרך מכניס לפנתיאון עוד ביטוי מני רבים. עוד מגבעת חלפון: "חן–חן למתחנפן", "לסרג'יו פנית — לא טעית","40 שנה, לך תזכור"
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב
נעמי שמר קשרה לירושלים כתר מלכות נוסף, באמצעות השיר היפה ששרה לראשונה שולי נתן.
עָבַרְנוּ אֶת פַּרְעֹה, נַעֲבֹר גַּם אֶת זֶה
מאיר אריאל בשיר אלמותי שנותן פרופורציה לצרות היום–יום.
אַתָּה תּוֹתָח
הפזמון של שרית חדד שהפך לביטוי כולל לגבריות מתפרצת.
מִי שֶׁמַּאֲמִין לֹא מְפַחֵד
זה התחיל מלהיט של אייל גולן, והפך לסוג של אמירה שמתאימה כמעט לכל מצב.
הַפְּרָחִים לְצַהַ"ל
שרהל'ה שרון ניצחה בקדם האירווזיון ב–1993, ומול זרי הפרחים שהוגשו לה לפני ההדרן, שחררה את המחווה הבלתי מובנת הזו, שהפכה לקאלט היסטרי.
אֵין לֹא יָכוֹל, יֵשׁ לֹא רוֹצֶה
משפט חיזוק שנועד לתת כוח למתקשים בכל תחומי החיים. (ע"ע "קשה יש רק בלחם")
קָשֶׁה יֵשׁ רַק בַּלֶּחֶם,
וְגַם אוֹתוֹ אוֹכְלִים
ככה זה אצלנו. קשה. אבל לא נשברים.
סַע, בֶּן צוּר, סַע
בעת פריצת שער האריות בדרך לכיבוש העיר העתיקה, זעק אל"מ מוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים, אל הנהג שלו משה בן–צור את הקריאה שהפכה מאז לפופולרית בקרב מטיילים ישראלים מסביב לעולם, שרוצים להגיע מהר יותר ליעד.
הַר הַבַּיִת בְּיָדֵינוּ
ואז הגיע הרגע המרגש ביותר במלחמת ששת הימים, כשמוטה גור הגיע לכותל המערבי והגשים חלום של אלפיים שנות גלות.
אֵיפֹה הָיִיתָ בַּצָּבָא?
השאלה האולטימטיבית, שתופסת בכל גיל. המקבילה המגזרית שלה היא כמובן "באיזה שבט אתה", שאלה אחת שצופנת בתוכה עולם שלם של מידע.
הָעֵינַיִם שֶׁל הַמְּדִינָה
בתום קרב עקוב מדם שניהל גדוד 51 של חטיבת גולני על החרמון במלחמת יום הכיפורים, הסביר הלוחם בני מסס בראיון לערוץ הראשון את חשיבות ההר. "אמרו לנו שהוא העיניים של המדינה".
הַצּ'וּפְּצִ'יק שֶׁל הַקּוּמְקוּם
ממערכוני הגשש הזכורים והאהובים של כל הזמנים. כי בכלל, "צ'ופצ'יקו של הקומקום נקרא בעברית צחה זרבובית".
רַחֲמִים לֹא יָדַע
נו, הוא לא ידע. רועי בר נתן בעצמו לא האמין שהחיקוי שעשה לשרה דנוך, "האלמנה השחורה" של חברי כנופיית הכרם שפעלו בארץ בשנות ה–70, יעשה כל כך הרבה רעש, אבל זה קרה. דנוך סיפרה על רחמים ש"לא ידע" מה שנעשה מתחת לאפו ונכנסה ללקסיקון הישראלי השלם.
כָּל הַכָּבוֹד לְצַהַ"ל
עוד פנינה גששית של גבעת חלפון, שהפכה למטבע לשון אוהבת או לחילופין, צינית במיוחד.
יִשְׂרָא–בְּלוֹף
תולדות הישראליות המתחדשת. יצירת קיצורי דרך לא תמיד ראויים, במטרה להשיג מטרה כלשהי, לא תמיד בדרך הישר. את הביטוי המציא יוסי בנאי, במערכון שכתב לגששים ב–1974.
אַתָּה הֵבַנְתָּ אֶת זֶה בָּרוּךְ?
במערכון "אופסייד סטורי" של הגשש נשאל השליח החדש בבנק, לאחר שהוסברו לו כל ההטבות הפיקטיביות שהוא אמור לקבל: "אתה הבנת את זה, ברוך?" כלומר, האם הבנת איך באמת עובדת השיטה. ברוך, לפי ויקיפדיה, היה שמו הפרטי של השליח בתיאטרון העממי.
סַע לְשָׁלוֹם, הַמַּפְתֵּחוֹת בִּפְנִים
מערכון של הגששים. אנשי מילואים ששומרים על מכוניות שגויסו לקרבות בזמן מלחמת ששת הימים, מנסים לסייע לאזרח שמבקש את מכוניתו בחזרה ומגלה שפורקה לחלוטין.
הָעוֹלָם מַצְחִיק, אָז צוֹחֲקִים
הגששים מכים שוב ב"קרקר נגד קרקר".
מָה הַמַּצָּב גִּיסֵנוּ
חפר, גיסנו מ"רמזור", שכלל את "אחינו" לקרבת משפחה מורכבת יותר.
תַּגִּיד שֶׁדָּוִד שָׁלַח אוֹתְךָ
וזה כבר יסדר לך קומבינה, הנחה, או לפחות תחושה חיובית שהנה, אתה מקושר ודפקת את המערכת (מתוך "העולם הערב").
שׁוּלְמַן יְשַׁלֵּם
על פי האגדה, בימיה הראשונים של המדינה, נהג אזרח תל אביבי מבוגר לפטור את עצמו מתשלום במסעדות בהבטחה ששולמן יעשה זאת במקומו. עד היום, אנחנו מחכים שמישהו אחר יפרע את החשבון.
סְפָרִים, רַבּותַי, סְפָרִים
תוכנית ספרותית מיתולוגית בגל"צ בהגשת ציפי גון–גרוס, שכל חובב ספר מכיר, ושמה שאול ממערכון הספרים של הגשש.
הָעַם דּוֹרֵשׁ צֶדֶק חֶבְרָתִי
אחוות הרחוב של קיץ 2011, שהשפיעה מאוד על השיח, והרבה פחות על הכיס.
סְלִיחָה שֶׁנִּצַּחְנוּ
אפרים קישון והמאייר דוש מסכמים בספר מופלא את תולדות בכיינות הכיבוש.
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי
היישר מתהלים, הגעגוע האולטימטיבי לבירתנו, רגע לפני שבירת הכוס בכל חופה.
סְרָק סְרָק
קריאה מסתורית שככל הנראה נשמעה מיד לאחר שיגאל עמיר ירה בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. או שלא. טובה לביטול כל עניין בלתי רצוי.
בְּיוֹם טוֹב רוֹאִים מִכָּאן אֶת הַחֶרְמוֹן
המשפט האולטימטיבי של כל מדריכי הטיולים באשר הם. יום טוב שכזה, כמעט לעולם אינו מגיע.
רַק חָמֵשׁ דַּקּוֹת מִבְּאֵר שֶׁבַע
הג'ינגל הבלתי נלאה של מוזיאון חיל האוויר מחצרים. אולי נקפוץ פעם, נהיה כבר ממש לא נעים מיעקב טרנר.
תודה מיוחדת לחגית ריטרמן שפוצצה את הפייסבוק ברעיונות מצוינים. חג שמח!
***
הכתבה התפרסמה במגזין מוצש
אקו"ם