רוצים לקרוא תעודות יהודיות בנות 2500 שנה?
מוזיאון ארצות המקרא בירושלים מציג תערוכה עם תעודות של תושביה היהודים של בבל הקדומה. תושבים אלו הוגלו מיהודה לבבל עם חורבן ירושלים
התעודות עשויות חומר (טין) כתובות בכתב יתדות בשפה הבבלית ומתעדות חוזים, הערכות ותשלומי מס, הלוואות וחובות, חוזי שכירות ופעולות עסקיות נוספות בהם בוצע התשלום על פי רוב בכסף, שעורה או תמרים. בין המסמכים – כתב שכירות בו נאמר כי על השוכר לשלם 10 שקלים – דמי שכירות לשנה, וכי אפשר לשלם בשני תשלומים. יש ביניהן גם חוזה נישואין וצוואת ירושה. מופיעים בהם גם שמות חודשי לוח השנה העברי בהם אנו משתמשים עד היום.
לדברי יהודה קפלן, מנהל מחלקת חינוך והדרכה של המוזיאון, לוחות הטין מהווים את העדות הכתובה הקדומה ביותר המתארת את חיי היהודים בבבל, ושופכות אור חדש על אורחות חייהם של יהודים בגלות, יחסיהם עם השלטון הבבלי והמבנה החברתי של יהדות בבל.
התעודות נחשפו במרכז עירק על ידי מקומיים באזור בו התקיים ישוב יהודי בשם "אל יהודו". האתר נשדד והממצאים ממנו הגיעו לשוק העתיקות. בתחילה אספני העתיקות לא ייחסו חשיבות למה שנראה כמו שברי חרס אלה. אך כשהאשורולוגים – חוקרי אשור – התחילו לחקור ולפענח אותם – וגילו את הריכוז הגבוה של שמות יהודיים ואת האזכור של "אל יהודו" - עלה ערכם והם נרכשו על ידי שני אספני עתיקות גדולות: האוסף של דוד סופר, המוצג עתה במוזיאון ואוסף סקוין הנמצא בדנמרק.
75 שמות יהודיים מוזכרים בקובץ הזה של תעודות בהם סמכיהו – בן לגולי בבל, בנו רפאיהו ואשתו יפיהו שהם ההורים של אחיקם. אחיקם מוזכר בצוואה בה הוא מוריש את רכושו לחמשת ילדיו: נריהו, חגי (המוכר לנו מהתנ"ך) יהועז, יהועזר ויהושע. "שמירת השמות העבריים זו תופעה חשובה ומרגשת והיא מצביעה על כך שהם שמרו על הזהות הלאומית והדתית שלהם" אמר.
השמות תאופורים – שבתוך השם יש את המרכיב של השם של אלוקי ישראל, מה שמזהה את האנשים כמי שבאו מיהודה, עובדה מרגשת כשלעצמה.
רכוש משפחת אחיקם כולל נדל"ן וגם עבדים. עבד אחד נושא שם עברי והאחר – שם בבלי. לדברי יהודה קפלן "התעודות מלמדות אותנו על המעמד של גולי בבל, ועל כך שבסך הכול הם חיו טוב. הם התפרנסו יפה. לקחו הלוואת. קנו. החזירו. כך שאפשר להבין מדוע כשאפשרו לגולים לחזור למולדתם – הם בחרו להישאר. בזכות המעמד הכלכלי הטוב שהיה להם שם. וזה למעשה הסיפור של כל הגלויות שלנו. כשמתמקמים, מתפרנסים וחיים טוב – לא רוצים לעשות מאמץ ולחזור למולדת. מה שעברנו בגלות בבל קבע את כל הגלויות שלנו. סיפור בבל הוא סיפור מאד אישי משפחתי ומאד מרגש. וכאן אנחנו רואים איך זה התחיל".
הבבלים שהביאו את הגולים לבבל העניקו להם אדמות כדי שיעבדו את הקרקע וישלמו להם מסים. הדגם הוא של אריסים המוכר לנו מימי הביניים. השוכר מעבד קרקע, משלם מיסים ובין לבין הוא גם מחויב בשרות צבאי או עבודה למדינה. המעמד שלהם הוא של אזרחים והם אנשים חופשיים – כי חלקם מחזיקים עבדים. הדבר היחידי שאסור להם לעשות זה לחזור לארצם.
לבבלים היה אינטרס כלכלי בעטיו היגלו עמים לבבל: כל האזור של דרום בבל הרוס בגלל המלחמות בין בבל לאשור. ונבוכדנצר, שרצה להחיות את הכלכלה, היה חייב להביא לשם אנשים. ואת האליטה. לא רק את היהודים הוא הגלה אלא את כל עמי האזור שכבש.
גם השם תל אביב מוזכר בתעודות. תל אביב של בבל הייתה ממוקמת, על פי המסורת, בלב האזור שנהרס על ידי המבול ופירוש השם אבובו הוא "מבול", "הרס". "זה לא שמה של העונה הנעימה של השנה. תל אביב של בבל היא עי חורבות. תל המבול", מסביר קפלן. נהר כבר גם הוא מוזכר בתעודות ומהתנ"ך ידוע לנו על יחזקאל שניבא "בארץ כשדים על נהר כבר".
האשורולוגים מכירים בקובץ זה למעלה מ- 200 תעודות בתערוכה הנוכחית מוצגות כ- 100 מהן. לדברי קפלן התעודות מכסות פרק זמן של כמעט 90 שנה – הן מתוארכות לפי התיארוך הבבלי מהדור הראשון שלאחר החורבן – 586 לפנה"ס כשהתעודה הראשונה היא משנת 572 – 15 שנה אחרי חורבן ירושלים והיציאה לגלות . והמאוחרת היא משנת 477 – שנה אחרי שבירושלים מקימים את בית המקדש השני, ערב עליית עזרא ונחמיה.
44 מתוך התעודות האלו נכתבו במקום שנקרא "אל יהודו", זו "עיר יהודה" הבבלית. זה הכינוי שהבבלים כינו את ירושלים. כלומר ישנו מקום בבבל שנקרא על שם מקום המוצא של הגולים.
החלק הראשון של התערוכה נותן תמונה גאופוליטית כשבבל מגיעה לאזור והמלכים ביהודה לא ממש יודעים איך לאכול את זה. הנביא ירמיהו משחק תפקיד מרכזי פה, ומייעץ להם "להירגע". ממצא מרתק מתקופה זו היא בולה – חותם טביעה של גמריהו בן שפן – סופר המלך יאשיהו. "פוגשים פה ממצאים שקשורים ישירות לסיפור המקראי ולדמויות מקראיות".
החלל השני עוסק ישירות בחורבן עם ממצאים ארכיאולוגיים דרמטיים משכבות החורבן בירושלים תל לכיש ועין גדי, כמו ראשי חץ ואבני קלע אותנטיים שהתגלו בשכבות החורבן. ישנו קטע – העתק נאמן – של מגילת איכה וממצא דרמטי נוסף – קנקן עשוי חרס שהתעוות בחום של 800 מעלות – עדות דרמטית לעוצמת האש שבערה ברחובות.
החלק השלישי עוסק בהגעת הגולים לבבל והתיישבותם של והעדויות העולות מהתעודות שנמצאו בכפרי המתיישבים. דגם מרשים מציג את חיי היומיום שלהם: חריש וזריעת שעורה, גדיד תמרים ודיג על התעלות. אחד המוצגים מראה העתק מהיימן ממגילות מדבר יהודה – מקומראן של מזמור קל"ז בתהילים: הפותח במילים: "על נהרות בבל" (מכאן נלקח שם התערוכה) . שם – הגרסה שונה וכתובה בה: על נהרות בבבל".
"כל העתיקות הללו נותנות את הניצנים הראשונים למה שיתפתח להיות הגולה החשובה ביותר בתולדות ישראל. אלף שנה אחרי כן – בשנת 500 לספירה נחתם התלמוד
"הסיפור של הגלות טבוע בהיסטוריה שלנו. 2000 שנות גלות – פה זה התחיל. התפתחות היהדות וההלכה היהודית היא במציאות של גולה ואינטראקציה עם הסביבה הלא יהודית. זה מה שעושה אותה כל כך מעניינת וכל כך רלוונטית להיום", סיכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם