ראשי » סגנון » מגזין

עוד לא הלכתם למתקשר? הצחקתם את שולה זקן

אם עדיין לא ביקרתם אצל מתקשר ומטפלת הוליסטית, עברתם מסע רוחני או לפחות הפלגתם על כנפי הדמיון המודרך כדי לשפר באופן מיידי את חייכם — אתם חברים, נמצאים הרחק מאחור. תשאלו את שולה זקן

הבמאית עינת קאפח עשתה קריירה בעבודה פנימית, אבל רק כשהגיעה אל יהודית ברוך, סוג של שאמאנית, היא עברה מסע בהשראה אינדיאנית, עמוק אל תוך החלומות שלה.

עוד כותרות ב-nrg:
מה עושה איש בבועה ענקית באמצע ניו יורק?
"לא ככה רציתי להיראות אחרי שהורדתי 70 קילו"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
 
"מה אכפת לך לנסות?" שאלה אותי חברה בפעם המי–יודע–כמה, "לי זה עזר". חסרת סבלנות עניתי לה: "אילו היה תואר בעבודה פנימית, כבר הייתי פרופסור לדמיון מודרך, מדיטציה, סילבה, מוח אחד ופיסול מנדלות בחומרים מתכלים, רק שנגמרה לי הסבלנות, ואני רוצה כבר לממש את התסריטים שלי". רק כשהיא הזכירה את המילה "שאמאנים", משהו עמוק ורדום בתוכי התחיל להתמתח ולהתעורר.

החלום הראשון שאני זוכרת מילדותי קשור באינדיאנים שהגיעו אלינו הביתה. אז בסוף החלטתי לנסות וקבעתי פגישה עם יהודית ברוך, מפתחת השיטה "דיאלוג עם החלום".

אצלה עצמתי עיניים ונכנסתי להרפיה עמוקה. בשונה מדמיון מודרך, היא שאלה ואני עניתי. במשך למעלה מ–40 דקות היא כיוונה אותי ל"מציאות הלא רגילה" שלי, מציאות שמאפשרת לדימויים לעלות ולהתפתח והיא למעשה כמו להיות בתוך חלום.

התחלתי בתוך עיגול גדול, מסביבי חומת אש כחולה ענקית ואני יוצאת ממנה למקומות חסרי גבולות וזמן. למרות שישבתי בכורסה נוחה מאוד, התחלתי להרגיש כאב חזק בשכמה הימנית שלי. ברוך שלחה אותי להיכנס לגוף ולבדוק מה יש שם בפנים, ואני מצאתי שכל החלק הפנימי של השכמה עמוס ברהיטים חומים וכבדים שאני לא מצליחה להזיז.

 

קיבלתי ממנה הנחיה למצוא דרך להוציא אותם ופתאום הופיע לידי דוב ועזר לי. אחרי עבודה מדומיינת מאומצת שלו ושלי, ובעזרת דבש מסייע, הכאב נפסק. בהמשך ההדמיה הייתי במנהטן והכאב חזר בזרוע, ולקראת הסוף הוא ירד לגב כף היד שלי. כשפקחתי עיניים, לא היה לכאב זכר. ברוך הסבירה שהכאב ייצג בתוכי דפוס שרציתי לשחרר, ונע בגוף עד שיצא החוצה.

ברוך הופתעה מאוד מכך שכבר בפעם הראשונה יצרתי לעצמי "חיית עוצמה", אותו דימוי שמבטא כוחות פנימיים שבתוכי, ובו אני משתמשת בכל פעם שאני זקוקה לעזרה.

שאלתי איך היא הגיעה לתחום. ברוך ענתה שנסעה לקליפורניה כדי ללמוד מולטימדיה וקואוצ'ינג, אבל נחשפה שם ללימודי שאמאניזם בהנחיית ד"ר מייקל הרנר, אנתרופולוג ששהה שנים בקרב האינדיאנים במרכז אמריקה, אוסטרליה וסיביר, ובסופו של דבר הקים אגודה שאמאנית. ברוך התלהבה משיטת הריפוי שמשתמשת במיתולוגיה פנימית על מנת לרפא קשיים פיזיים ונפשיים. יחד עם זאת, כקואוצ'רית, היא התחברה לרעיון שכל אדם יכול למצוא בתוכו את כוחותיו שלו ולקבל הנחיה מהדימויים שלו ואיתם לרפא את עצמו. כך פיתחה את השיטה שלה.

מה בעצם מציעה השיטה שלך?
"אצלי המודרכים יוצאים למסע פנימי שבו הם מוצאים את המדריכים שנכונים להם. הרעיון שעומד בבסיס השיטה הוא שאנחנו חיים בשתי מציאויות: זו שמוכרת לנו, היומיומית, ומציאות החלום. חלום הלילה ועולם הדימויים הפנימי שלנו פעמים רבות משקפים לנו את המציאות הלא-מודעת שלנו, ובהדמיה אנחנו יוצרים דיאלוג בין שתי המציאויות ומקבלים תמונה עמוקה יותר על החיים שלנו".

לא תמיד קל להרפות למשך כמעט שעה, לא נעים למצוא חומות בטון וסיד בתוך מערכת העיכול, אבל במקרה שלי, המציאות חסרת הגבולות ועולם המיתולוגיה והאגדות אפשרו לי להגיע בדמיוני עד מרומי האנאפורנה בנפאל (שאליה טיפסתי מאוחר יותר במציאות), ללדת תינוקת מהצלע שלי, לשוט בחלל ואפילו להיות בתוך קודש הקודשים המואר באור יקרות ולקבל את החושן מידי הכהן הגדול, חוויה שגרמה לדמעות שלי לזרום ללא הפסקה. 

הודיה כריש-חזוני הלכה אל אורית פרי מתקוע ושאלה אותה איך אפשר להתחבר בחזרה לבורא עולם. הרבה פעמים זה נגמר בצחוק.
 

המטופלים שמגיעים אל אורית פרי, 46, מסיימים פעמים רבות את הטיפול בצחוק גדול ומשחרר. "צחוק שהוא מעל הדעת, כמו בפורים", היא מנסה להסביר. כמו רבים מהמטפלים ההוליסטים, גם היא הגיעה מתחום מקצועי אחר. במקרה שלה ארכיאולוגיה, אבל ב–17 השנים האחרונות פרי היא מטפלת ששמה עובר מפה לאוזן. "בסופו של דבר אני מנקה, כמו שהייתי כשהייתי סטודנטית; מורה, כי המטופלים שלי יוצאים עם כלים והבנות; וגם ארכיאולוגית, כי אני מסייעת לאנשים שבאים אליי לחשוף את הניצוץ והייחוד שקיים מלכתחילה בכל אחד מהם", היא אומרת.

"לא רציתי להיות מטפלת, לא באתי ממקום רוחני. גדלתי בבית דתי בפתח תקווה שלא דיברו בו בשפה רוחנית". היום היא מתגוררת בתקוע, נשואה ואם לארבעה. לפני כ–18 שנה, לאחר לידת בתה הבכורה, החלה ללמוד שיאצו. בהתחלה הלימודים נועדו לשימוש ביתי, ככלי נוסף של אמא צעירה לטפל בילדתה. באמנות הריפוי הזו באמצעות מגע שמקורה ביפן, זורמת אנרגיית החיים, אנרגית הצ'י, דרך ערוצים בגוף הנקראים מרידיאנים. "כשהתחלתי ללמוד שיאצו, ישבתי שם בשיעור ופשוט ראיתי את המרידיאנים על האנשים. הטיפול הזה היה לי טבעי. הרגשתי שהגעתי הביתה".

 

 
פרי החלה לטפל, אבל "ה' כיוון אותי למקום רחב יותר. דרך המגע, הרגשתי באיזשהו אופן מה קורה לאנשים בלב אז התחלתי לדבר איתם על זה. היום אני יודעת שזה כמו תפילה. כשניגשים אל אדם מתוך טוב ומתוך זרימה, הכול נפתח".

באותה תקופה, היא הגיעה לימימה אביטל ז"ל שהלימוד שהשאירה אחריה מוכר כיום כ"חשיבה הכרתית" או פשוט "לימודי ימימה". "הייתי מאוד רחוקה עדיין מכל העניין של צדיקים, אבל הרגשתי שבלימוד של ימימה, היא מבטאת את מה שאני חושבת. התחברתי אליה מיד, ובסיעתא דשמיא היא גם 'קלטה' אותי כבר בשיעורים הראשונים, והעבירה אותי לקבוצה של נשים שלמדו אצלה כבר תקופה". אביטל התוותה לדבריה את דרכה כמטפלת. "היא אמרה לי שאני 'אדריכלית של הנפש'. לקח לי שנים עד שהבנתי לגמרי את מה שאמרה. הייתי ממש בתחילת הדרך הרוחנית שלי".

מה מציק לאנשים שפונים אלייך?
"זה מגוון מאוד, אבל למרבית המצוקות יש שורשים דומים. אנשים יכולים לבוא בעקבות כאבי גב או דיכאון אחרי לידה, או בגלל יחסים שלא מסתדרים - בזוגיות או מול ההורים. יש גם מי שמגיע עם תחושה של חוסר סיפוק בחיים, חוסר שמחה או בגלל חרדות. בסופו של דבר יש כמה מכנים משותפים. כולנו רוצים אהבה ורוצים שיכירו בייחודיות שלנו. לכן בסופו של דבר הכול מגיע בחזרה לבורא עולם. כל נשמה יהודית נבראה מכיסא הכבוד, ומעצם זה שנבראנו  - ישנו פירוד. כשהנשמה נכנסה לתוך גוף זה עוד מעֲבר, ואחרי כן בחיים, כל אחד חווה ניתוקים, וכל אחד רוצה לחזור למקום שבו הוא אהוב, שלו, רגוע, מובן ושייך". היא מתארת כי היא מחוברת ביותר לכתביו של רבי נחמן מברסלב ולחסידות. "רבי נחמן כותב שמי שמחובר למקומו בעולם, לא מחפש כבוד. הוא פשוט נמצא בשמחה. מחובר לקשר שלו עם הבורא, מגיע לאיזון בשמחה. אני מתפללת הרבה בזמן הטיפול".

הטיפול אצלך, המסע הרוחני, אורך כמה שעות.
"יש ויש. אני מתייחסת לטיפול כמו אל ניתוח. במהלכו אני משוחחת עם המטופל, ואם מדובר בנשים, אז גם משלבת מגע. יש אנשים שמספיקה להם שעה או שעה וחצי, ויש טיפולים שצריכים זמן. רוב האנשים מגיעים במהלך הטיפול למקום של כעס גדול או פחד גדול, ואז נפתח להם שער של רחמים או של ריק והם צריכים לעבור אותו. ההסכמה לעבור בחושך היא הסכמה להיכנע, לוותר, לשחרר שליטה, ומשם מגיעים לגעגוע. מתוך החיפוש והשבר אנשים, לרוב אחרי בכי גדול וצעקה ממש - מגיעים להארה ולתחושת לידה וחיבור אל הבורא, ומתוך זה חיבור והבנה מחדש את עצמם והסובבים אותם. אז בא הצחוק המשחרר".
 

כל אחד יכול להגיע לחיבור?
"בטח. זה הייעוד שלנו. יש לנו חמישה חלקים בנשמה: נפש, רוח, נשמה חיה, יחידה. אנחנו עובדים מרמת הגוף: מנקים את מה שצריך, עוברים לניקוי ואיזון של הנפש, משם עוברים לרגש, לרוח, וגם מעבר. אפשר לעלות כל הזמן מדרגה לדרגה ולהתקדם בדבקות עם הבורא ובהכרה שלך את עצמך".

העולם היום מתקדם למקום יותר רוחני?
"בוודאי. זה שקוף. אנחנו בעזרת ה' מתקרבים לגאולה".

איך מתחברים?
"התבודדות מסייעת להתחבר. תפילה, יציאה לטבע, אלו דרכים חזקות. אבל הכי הרבה זו ההתמודדות של כל רגע ורגע. אנחנו צריכים להיות מחוברים לא רק כשאנחנו עושים מצווה, אלא כל הזמן. כל אדם יכול להגיע. כל אדם יכול לתקשר, כי לתקשר זה לדבר עם ה' מהלב. אני לא מגדירה את עצמי כמתקשרת".

מה דעתך על המתקשרת של שולה זקן?
"לא יודעת, ולא מתעסקת ברכילות פוליטית. אני שומעת רק מעט חדשות. מרפרפת על הכותרות רק כדי לדעת מה קורה. לצערי, אלו זמנים לא פשוטים בכלל לעם ישראל".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...