פחד ותיעוב בגבעה הצרפתית: ”בסוף יקרה פה אסון“
מעקבים ליליים, פגיעות מיניות והטרדות מילוליות מלווים את חיי הסטודנטיות מהאוניברסיטה בהר הצופים ומבית הספר לאמנות 'בצלאל'. עכשיו הן יוצאות למאבק
ואז הגיע מולה בחור ערבי. "הוא לפת לי את הישבן בכוח, בלי להתבלבל. הייתי בהלם וכמה שניות לאחר מכן עוד לא הייתי מסוגלת להגיב. אחר כך צעקתי. הוא צחק והמשיך ללכת".
מקרה ההטרדה הזה אינו היחיד. עשרות סטודנטיות מקמפוס אוניברסיטת הר הצופים ומבית הספר הגבוה לאמנות 'בצלאל', מדווחות בחודשים האחרונים על תקיפות בעלות אופי מיני המבוצעות בידי צעירים ערבים, תושבי הכפר עיסאוויה, הנמצא בסמוך.
בדיקה בשטח מגלה כי בחמש השנים האחרונות הפכה הגבעה הצרפתית בירושלים לשטח מלחמה. זה קורה כאן, בלב ליבה של מדינת ישראל ואיכשהו הנושא מושתק. רק בשלושת החודשים האחרונים, מדווח שמוליק דהאן, קב"ט האוניברסיטה העברית, נזרקו 12 בקבוקי תבערה על הציר המוביל מבית הספר הגבוה לאמנות 'בצלאל', שנמצא בקמפוס הדרומי של האוניברסיטה. לפני כשבוע נזרקו שני בקבוקי תבערה לעבר בית בשכונה, ומרפסת פרטית עלתה באש. בנס נגמר העניין ללא פגיעות בנפש.
במהלך אוקטובר דווחו כ-60 מקרים של יידוי אבנים על אוטובוסים ורכבים פרטיים בציר המוביל לאוניברסיטה וכן הצטברו עשרות תלונות על פריצות לכלי רכב חונים וחטיפת תיקים. אבל מעל לכול, מה שמטריד את הסטודנטיות הן ההטרדות המיניות שמבוצעות כלפיהן על ידי צעירים ערבים. עכשיו יוצאים הסטודנטים למאבק על כבודם וביטחונם.
"במהלך התואר הראשון התגוררתי במעונות של האוניברסיטה", מספרת ניצן סניור, תלמידת תואר שני ופעילה במאבק למען הפסקת ההטרדות האלימות בגבעה. "ידעתי מההתחלה שבערב לא כדאי לצאת מחוץ למעונות ולהסתובב באזור הגבעה. עדיף לעשות קניות בשעות האור, עדיף לא לעשות לבד פעילות ספורטיבית כמו הליכה או ריצה, ואם כבר אז להיות מאוד זהירות ולהסתובב רק בצירים הראשיים של השכונה. זה היה ברור וידוע לכולם שבאזור מתבצעות הטרדות מיניות ובכלל, ומסוכן להסתובב בחושך".
מה עושים המטרידים?
"אם בחורה הולכת על המדרכה, יכול להיצמד אליה רכב ובו כמה בחורים ערבים שיצפרו, ישרקו או יצעקו לעברה הערות מעליבות. זה מאוד מפחיד, כי בכל רגע נתון, אם היא תישאר פתאום לבד ברחוב, זה יכול לעבור לפסים אחרים לגמרי.
"היו מקרים שבחורה הלכה או חיכתה בתחנת האוטובוס ועקב אחריה צעיר או נער. לפעמים אחד ולפעמים יותר. לפעמים מדובר בילדים ממש. שמעתי על מקרים של נגיעות באיברים אינטימיים או הרמת החצאית, ואפילו דחיפה של רוכב אופניים שנסע לצד המדרכה. מדובר במעשים יומיומיים שהפכו לשגרה, ולצערי כמעט כל בחורה שמתגוררת כאן עברה. נדיר שתצאי, מהבית, תלכי חמש דקות ולא תעברי סוג של חוויה מטרידה".
סניור, פעילה בעמוד הפייסבוק של הסטודנטים "אין ביטחון – אין לימודים", יודעת לספר גם על מקרים חמורים יותרשל סטודנטיות שהלכו באזור הגבעה, ובאור יום ראו בחורים שנגעו באיברי מינם וכן מדווחת על מקרים שהסתיימו בפגיעה ממשית.
הבעיה הגדולה היא שהסטודנטיות לא מתלוננות במשטרה. "בשנה האחרונה הוגשו בסך הכול שש תלונות בלבד", מספר דהאן, קב"ט האוניברסיטה. "הנתון הזה, ברור לכולם, אינו משקף את המציאות".
איך אתה מסביר את זה?
"בהטרדה מינית יש קושי להתלונן כי נפתחת חקירה, ובמסגרתה מתשאלים גם את המתלוננת, ויש עורכי דין שמפשפשים וזה מרתיע, אלא אם מדובר בסטודנטית שמוכנה לצאת עם האירוע האישי שקרה לה למלחמה עקרונית. לא כל אחת רוצה את זה. בפועל, הבנות באות להתלונן אצלנו, אבל אני לא יכול להגיש תלונה בשמן. בנוסף, צריך לזכור שאם עוקבים אחרייך או שורקים לך ומעירים הערות מעליבות, זו עדיין לא עבירה פלילית".
במלחמת השחרור היה מתחם הר הבית נצור, ושיירות עם כוחות מיוחדים נדרשו לפרוץ לעצמם דרך אל התושבים היהודיים ואל בית החולים הדסה שנמצא בראש ההר. עתה מרגישים התושבים שחזרו לימים ההם. רק כדי להבין עד כמה, כדאי לציין שצה"ל מפעיל בשעות החשיכה נוהל פתיחת ציר בין בסיס עופרית הנמצא בסמוך ל'בצלאל', לבין הכביש הראשי, כדי להוציא חיילים. גם הצוות הרפואי בבית החולים הדסה סופג אבנים ובקבוקי תבערה בדרך להצלת חיים.
דנה, שם בדוי, מעדיפה כמו רוב הבנות הנפגעות שלא להיחשף בשמה המלא. "אני מפחדת", היא מסבירה. "אני יודעת שעניין הנקמה והכבוד אצל הערבים ממש חזק ולא בא לי שיום אחד הם יחפשו אותי".
דנה מספרת שהפחד מלווה אותה כל הזמן. "יש לנו תחושה של חוסר ביטחון, של מצור ממש. אין דרך אחרת לתאר את זה. אי אפשר לחזור מהאוניברסיטה ברגל, למרות שמדובר בהליכה של עשר דקות מתחנת האוטובוס לכאן. הדרך כוללת מופע של צפירות, צעקות והשפלות. הפחד הזה מלווה אותי עד לרגע שבו אני נועלת מאחוריי את הדלת בדירה. התחושה היא של מערב פרוע, שכל אחד עושה במרחב הציבורי מה שמתחשק לו".
שקלת להגיש תלונה?
"לא. כי עם מה אני אבוא? איזה קייס יש לי? מישהו שרק לי מרכב? תלונות על תקיפות עם מרכיב פלילי חם יותר לא מטופלות, אז הטרדות כאלו יטופלו? ואם כן אצליח להוכיח שהיה פה משהו פלילי, הרי יהיה לי קשה לזהות את המטרידים. חברה שלי ניסתה לצלם אותם והם ברחו. לי אין אומץ לעשות את זה. הרי באותה מידה שהם ברחו, הם גם היו יכולים לצאת מהרכב ולפרק אותה במכות".
חשבת לוותר על מעונות הסטודנטים ולעבור לגור במרכז העיר?
"מי שיכול עובר לגור במקומות אחרים, אבל במרכז העיר מאוד יקר ולכן חלק נשארים פה מחוסר ברירה".
מי לדעתך אשם במצב הזה?
"התשובה ברורה בעיניי. זה קורה במדינת ישראל הריבונית. אין פה מושגים של דיכוי וכיבוש ולא ברור למה אנחנו צריכים להתמודד עם זה לבד. אני מסתובבת עם תרסיס פלפל כל הזמן, ושוקלת לקנות גם אולר. אני אעשה הכול כדי לשמור על החיים שלי, הגוף שלי והכבוד שלי. גם אם המשמעות היא שבלית ברירה איאלץ לדקור ערבי".
את חושבת שהם פוגעים בכם על רקע לאומני או פלילי?
"אני לא מזוהה פוליטית, אבל בעניין הזה יש תחושה שהאג'נדה של המטרידים לאומנית. הם ערבים ואנחנו יהודיות וזה פשוט מותר. אם הם יתנהגו כך לבנות בתוך הכפר שלהם, יקצצו להם את הידיים והרגליים. פה הם מוציאים את כל האגרסיות, כי אין שום גורם הרתעה ואין להם פחד".
לא רק הסטודנטים סובלים מהמצב בשטח. גם תושבי הגבעה הצרפתית מדווחים על תקריות לא נעימות, מזריקת אבנים ובקבוקי תבערה בצירים המרכזיים ועד סיפור ההטרדות, שפוגע גם בהם. לטענתם, הרשויות מעדיפות לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה מהאחת לשנייה.
"לפני כחמישה חודשים, לאחר תקופה ארוכה שהשיטור הקהילתי לא עשה עבודתו נאמנה, התחלנו לאסוף עדויות ואחריהן ערכנו הפגנה גדולה בגבעה", מספר יואב
מה אתם מציעים לעשות כדי לפתור את הבעיה הזאת?
"קודם כול, ישנו אפיק הרתעה שכולל מצלמות אבטחה. אין פה מספיק כאלה וידוע מהמקומות בהן הוצבו מצלמות כאלה, שהן יוצרות הרתעה. אומרים לנו שאין לכך תקציב. אפיק נוסף הוא הוספת ניידות משטרה. אין שום סיבה שלא יוסיפו באזור כזה עד שתי ניידות שיפטרלו באופן קבוע".
הבעיה היא שאין תלונות.
"זה בהחלט בעייתי, אבל בחורה שמישהו נגע לה באיברים האינטימיים, לא תדע ככל הנראה לזהות את התוקף בהמשך במשטרה. בנוסף, היחס המחפיר שתזכה לו ימנע ממנה להמשיך בתהליך. צריך לזכור שלא מדובר באירועים בודדים. זה קורה כמה פעמים ביום, ומשהו מאפשר את המציאות הזאת. אי אפשר שכל תושבי הגבעה הצרפתית והסטודנטים יישבו כל היום במשטרה כדי להתלונן".
מה יקרה לדעתך אם המצב לא יטופל?
"המצב כאן נפיץ. בסוף כמה סטודנטים שפגעו בחברה או באחות שלהם יירדו לעיסאוויה ויחפשו את מי שעשה את זה, ודי ברור איך זה ייגמר. אוזלת היד של המשטרה דוחקת את האזרחים למקום של אין ברירה ולא אתפלא אם יקרה אסון. אני לא בעד לקיחת החוק לידיים, אבל אני שומע את הרחשים של הסטודנטים. זאת שכונה שנמצאת בה אחת האוניברסיטאות הטובות בעולם, שפעם הייתה אחת משכונות היוקרה של ירושלים. אוזלת היד של המשטרה הפכה אותה לסלאמס".
לא כולם מסכימים שמדובר בבעיה בסדר גודל לאומי. בדיון שהתקיים לפני כחודשיים בוועדת הפנים של הכנסת, אותו יזמו הסטודנטים, הטילה חברת הכנסת יפעת קריב (יש עתיד) את האחריות עליהם. "אתם הסטודנטים לומדים איך לשנות את העולם ובשכונה שלכם אינכם יודעים להסתדר?", אמרה קריב. "יש כאן הזדמנות להסתכל על הקהילה ולחשוב מה ניתן לעשות בהידברות". השבוע הוסיפה בנושא למגזין 'נשים': האחריות לביטחון כלל האזרחים, ובהם גם הסטודנטים והסטודנטיות, שייך למשטרת ישראל ומדינת ישראל", אומרת ח"כ קריב. "יחד עם זאת, ובנוסף לפעילות המשטרתית בנושא, יש מקום לייצר יוזמה סטודנטיאלית להידברות עם מנהיגי הכפר, בדיוק כפי שעושה המשטרה. אני בטוחה שיש לסטודנטים באוניברסיטה את היכולת לחולל שינוי לצד הטיפול המשטרתי בסוגיה".
דבריה מכעיסים מאוד את הסטודנטים. "אפשר לדבר שעות על חינוך", עונה דנה, שדבריה של קריב נראים לה מנותקים מהמציאות בשטח. "אבל הם מקבלים חינוך מאוד מכוון וגם אם אעשה להם חוגים וחינוך, הם יחזרו הביתה וישמעו דברים אחרים".
מה את מציעה?
"אני חושבת שעד שלא תהיה הרתעה רצינית כמו חסימת הדרך לגבעה הצרפתית, שום דבר לא ישתנה", היא אומרת נחרצות. "אפשר לחשוב על פתרונות לטווח ארוך, אבל בינתיים צריך לעצור את המציאות הנוכחית".
לשם כך יוזמים הסטודנטים בימים אלו פגישות נוספות עם חברות הכנסת ומקדמים כנס אקדמי בנושא. מי שעומד לצִדם היא האוניברסיטה שמנסה לדאוג במידת האפשר לביטחון הסטודנטים בחניונים ובצירים המוביל למעונות. "הארנו את כל החניונים וגם את דרכי התנועה לקמפוס החל משעות החשכה", אומר דהאן. "אנחנו מפעילים הרבה מצלמות. בשבוע שעבר החלו לפעול עוד שתי מצלמות שיכסו את ציר צ'רצ'יל, מהכניסה לאוניברסיטה ועד למעונות. אני מנסה לתת ביטחון לסטודנטים גם מחוץ לאוניברסיטה למרות שהסמכויות של אגף הביטחון הן בתוך הקמפוס, והאירועים הבעייתיים מתרחשים בחוץ. אנחנו לא בורחים מאחריות ואנחנו מפטרלים כל הזמן ואם יש אירוע, אנחנו מיד שם, אבל יחד עם זאת צריך לזכור שהביטחון הוא בידי מדינת ישראל ומשטרת ישראל".
בעיריית ירושלים מסרו בתגובה: "האחריות על הביטחון והסדר הציבורי הינם של משטרת ישראל. עם זאת, ולאור חשיבות הנושא, מטופל העניין ברמת הנהלת העירייה בראשות ניר ברקת, מנכ"ל העיריה ומנהל האגף לחירום וביטחון.
"יצוין כי ראש העיר ביקר מספר פעמים בשכונה ובמהלך החודשים האחרונים השקיעה העיריה משאבים רבים בשכונה ובאוניברסיטה, ביניהם הפעלת ניידת סיור משולבת עם המשטרה, שפועלת אך ורק באזור האוניברסיטה והשכונה, ומבצעת פעילות מבצעית ענפה של מניעה ותגובה, התקנת מצלמות, תגבור תאורת הביטחון, שדרוג מערכות האבטחה בבתי הספר בשכונה. בנוסף לפעולות אלו, פועלת העיריה לשיפור תחושת הביטחון ומתן מענה הולם לארועי האלימות בשכונה. יש לציין כי העיריה פעלה וממשיכה לפעול בתיאום המשטרה והמינהל הקהילתי".
ממשטרת ירושלים נמסר כי "משטרת מחוז ירושלים מבצעת פעולות משטרתיות מגוונות בפן הגלוי, כגון סיורים ונוכחות של כוחות משטרה ויחידות מג"ב מיוחדות, וגם בפן הסמוי, כגון מארבים ופעילות מודיעינית.
"בנוסף, מקיים פיקוד תחנת שלם שיתוף פעולה פורה בנושא הגברת הביטחון האישי עם קב"ט האוניברסיטה ועם סטודנטים שהתנדבו למשמר האזרחי. לנוכח הפעילויות הנ"ל ואחרות, נרשמה ירידה משמעותית בנתוני הפשיעה באזור".
הכתבה פורסמה במגזין "נשים" מבית "מקור ראשון"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם