באו ממשפחות הרוסות ובנו משפחה לתפארת
עד שבני הזוג ענת וקובי סודרי הכירו, התאהבו, נישאו והביאו לעולם שלושה ילדים, הם נאלצו להתמודד עם צלקות נפשיות עמוקות שהותירו בהם הוריהם הנוטשים והמתעללים. עכשיו הם מפצים את עצמם על ילדותם האבודה בהמון חום, אהבה וריקודים במטבח
"המטרה שלנו היא לשתוק יחד במלון,“ מוסיף קובי. "לזכות בשינה בלי לחץ של ילדים מתעוררים, וגם בלי לחץ לעשות סקס. הסקס יבוא מאליו.“
ענת: "מי צריך לארוז מזוודות ולעמוד בתור לביטחון כשאפשר לבלות בעיר הקסומה שלך, לאכול במסעדות קטנות ולשוטט בגלריות.“?
קובי: "זה לא שלא טוב לנו בבית, אבל אנחנו זקוקים ליממה של נתק ודיבורים על עצמנו."
ענת: "עם כל האהבה לילדים, זה טוב להתגעגע.“
במילים אחרות, בריחה קטנה צובעת את שגרת הזוגיות ברומנטיקה?
קובי: "בואי נגיד ככה: ענת ואני חולקים טעמים זהים באסתטיקה, באוכל, בבגדים ובסרטים. אני כבר לא זקוק לגירויים חדשים כדי להוכיח לעצמי שאני חי. עושה לי טוב לאכול באותן שלוש מסעדות את אותן מנות. ללכאני לא צריך ת עד הפירמידות. מספיק לי לבלות יממה בעיר המדהימה - והופ, הביתה.“
כשענת וקובי נפגשו, היא, אז בת ,26 עבדה כמזכירה במכללה שבה הוא שימש מרצה. "כשהוא הזמין אותי לקפה, עניתי שחבר שלי לא יאהב את הרעיון,“ היא נזכרת. קובי היה אז בן .33 "אני הייתי גרוש במשך חמש שנים, ללא ילדים, ופרוד מחברה שגרה איתי כשנתיים וכמעט התחתנו" מספר קובי.
ענת: "באותו זמן הייתה תחושה שמערכת היחסים עם החבר שהיה לי לא הובילה אותי למקום טוב.
עם החבר, שדווקא הגיע ממשפחה טובה אבל היה חסר אמביציה, הרגשתי שחוסר הביטחון שלי רק הולך וגדל - ואז, כמה שבועות אחרי שקובי הציע לי לצאת איתו, הוא התקשר אלי ואמר לי שנראיתי מדוכדכת אתמול בעבודה. נדהמתי. הוא ממש הרגיש אותי. סיפרתי לו שיום קודם לכן נפרדתי מהחבר, ואז הוא הזמין אותי לדירה שלו, לערב קסום של יין ושיחה שאזכור כל חיי. ישב לפני גבר בן 33 שפתח את לבו ואמר: ’הלוואי שפעם אוכל ליפול אחורה בידיעה שמישהו יתפוס אותי.“‘
קובי: "לא היו לנו שקיעות ורומנטיקה בנוסח גן צ'רלס קלור. הרגשתי מספיק נינוח ובטוח איתה כדי להתערטל ולחשוף בפניה חולשות.“
שניהם, למעשה, הגיעו לזוגיות הזאת ממשפחות הרוסות שלא היה בהן מודל כלשהו להרמוניה זוגית.
"בגיל 18 עזבתי אמא ואבא חורג שהיכה אותי, השפיל אותי והתעלל בי נפשית," מספר קובי. "היו לילות שבהם ישנתי בתחנות אוטובוס. הורי מתו, אבל כשהם עוד היו בחיים - לא הזמנתי אותם לחתונה שלי.“
עצוב.
"תראי, כשהייתי בן שנתיים אמי עזבה את אבי, ואני חייתי עם בעלה השני. בגיל 15 קרצפתי סירי ענק במאפיות ומימנתי את לימודי. זה לא שאני ממעיט בערכה של מילה גדולה כמו ’אהבה,‘ אבל בחיבור ביני לבין ענת יש משהו מעבר לזה. קשר מטאפיזי. ענת ממש חופנת לי את הלב. לא מבחוץ, מבפנים.“
ענת: "הגעתי לדירה השכורה של קובי עם מטען רגשי ומודל שלילי לחיקוי מאמא, שלאחר פרידתה מאבא, כשהייתי בת שלוש, הסבירה שזוגיות היא דבר שנהרס. אמא לא הכתה אותי פיזית, אבל עשתה זאת בלשונה. בתור ילדה ונערה לא הייתי מרוכזת בלימודים ונשארתי כיתה פעמיים - בכיתה א‘ ובכיתה ז.‘ אמא, שהייתה מורה לחינוך מיוחד, הציעה שאצא לעבוד.“
קובי: "לי היו נשים, רומנים וחרדות נטישה. ניסיתי בראשי לפתור פרדוקס: איך זה שאני מצליח בקריירה, אבל במישור הרגשי אני כישלון מוחלט. הייתי סוס פרא, לא מעוניין להיות מאולף, ואוטומטית פיתחתי מנגנוני הגנה רגשיים. האהבה שלנו התנהלה בין שני קיפודים רגשיים.“
ענת: "הגעתי לזוגיות עם קובי כמו חתולת רחוב שורדת או כמו פרח סגור שרצה להיפתח. כמו קובי, גם הייתי חיילת בודדת, תמיד עובדת וחיה בלי חובות בעזרת עבודתי והסיוע של אבא. כששקד נולדה ניסיתי להתפייס עם אמא בטלפון, אבל היא אמרה לי: ’מבחינתי, אני אמא שכולה בלי קבר.‘ אחר כך, בסוף ההריון עם עמית, ניסיתי להיפגש איתה באמצעות מתווכים, אבל היא סירבה להכיר בבתה היחידה ובנכדיה.“
מתי איחדתם דירות?
ענת: "מהר מאוד, אבל החלטנו שאת הדירה שלי בהוד השרון - זו שאבא קנה לי אחרי שאמא זרקה אותי סופית מהבית כשהייתי בי“ב - אני לא משכירה, אלא משאירה ריקה לביטחון. בתיכון אמא הייתה נועלת בפני את הדלת, ואת הלילה העברתי בחדר המדרגות. בבוקר הייתי נכנסת, מתקלחת, הולכת לבית הספר ולא אומרת אף מילה לחברות. לנוכח העבר הזה, קובי ואני עברנו לגור ביחד די מהר.“
חוויתם אי-אלו משברים בחיי הזוגיות טרום הנישואים?
קובי: "גיליתי שענת היא איילה נפחדת, מטמון שמכוסה בחול. היא חלמה ללמוד עיצוב פנים ובינתיים הסתופפה בצלי. הפער המנטלי הפריע לי בהתחלה, והייתי אנטי-סוציאלי כלפיה.“
ענת: "אני מודה שההטרדה המינית שעברתי הוסיפה לחוסר הביטחון שלי, לתחושה שאני לא שווה. נוצרו התנגשויות על רקע הנשים בחייו, אמו, אשתו הראשונה וחברתו, שגרמו לו לענות לכל שאלה שלי ב‘אל תתערבי.‘ כשניסיתי לחדור לקונכייה שלו, הוא השתבלל ונעלם לי. כשניסיתי לחרוץ חריצים קטנים ברקמת אישיותו, הוא נאטם בפני למשך כמה ימים. השתיקות שלו התישו אותי וגרמו לי סיוטים - עד שלבסוף חזרתי לחרדות הנטישה ולחוסר הוודאות. שאלתי את עצמי שוב ושוב: ’האם אוהבים אותי,‘? ’למה הוא שותק כשאני מנסה לחדור אליו,‘? כל מיני שאלות הרסניות.“
אחרי שנה וחצי ביחד וכמה משברי משנה הגיע ה-משבר, בה“א הידיעה, של ענת וקובי. "הוא הניח את ראשו על ברכי, אני ליטפתי אותו, ואז הוא אמר לי: ’אני לא יודע מה לעשות איתך.‘ אמרתי לו שהכל לא בסדר, שהוא לא מדבר איתי כבר יומיים, שאני לא כלבלב שעשועים או חפץ שלו, וזהו, אמרתי לו שאני חוזרת לביתי.“
הייתה טריקת דלת?
ענת: "זה רק בקולנוע ככה. בחיים לקח לי שבוע להתארגן ולהזמין מובילים שיחזירו את חפצי להוד השרון. לילה לפני שהמובילים הגיעו יצאנו למסעדה והיה סבבה, דיברנו כאילו אנחנו בסט באדיס, אבל בסוף עזבתי, ורק את ז‘אן פול, הבולדוג הצרפתי שלי, השארתי אצלו.“
קובי: "במהלך החודשיים שבהם היינו פרודים אמרתי לעצמי: ’וואלה, למה אתה לא מצליח לבסס קשר עם נשים.‘? בכל אופן, ניתקנו את הקשר לגמרי, חוץ מטלפון אחד שבו הודעתי לענת שאני מסיר את התנגדותי ללכת לפסיכולוג ושאני מוכן לטיפול שיימשך ארבע פגישות. לא תכננתי לפתוח צלקות ילדות ולהיזכר במה שאמא‘לה עשתה לי בגיל שש. אחרי שהפסיכולוג ביקש שאתאר לו את בת הזוג שאני מחפש, הוא קבע שאני נרקיס מלך הביצה שמחפש בת זוג בדמותי, והציע שאחפש בת זוג שיש לה 70-60 אחוז מהתכונות שאני מחפש, ואת השאר נשלים ביחד. הפסיכולוג בעצם גרם לי להבין שנקודת ההסתכלות שלי על זוגיות שגויה. לא הקרנתי לענת ביטחון בקשר, וכאשה - היא הגיבה בפאניקה. הבנתי שלפי נוסחת ה70- אחוז, בענת יש משהו שלא מצאתי לפניה.“
יצאתם עם אחרים בינתיים?
ענת: "אני לא יצאתי. הייתי עוברת במכונית ליד הדירה שלו כדי לראות אם האור דולק.“
קובי: "יצאתי והשתעממתי. בערב פסח של שנת 2000 כבר ידעתי שרק איתה אני רוצה זוגיות והרמתי לה טלפון. הייתה שיחה טעונה.“
ענת: "התחלת לבכות, ואז אמרתי לך שכבר עשו לי רע בחיים ושאני בגיל שבו לא מתאים לי לשמוע גבר אומר לי שהוא לא יודע מה לעשות איתי.“
קובי: "היא הגיעה לדירה מאוד רזה. התחבקנו ואמרתי לה: ’אני מרגיש כמו מישהו שהיה חודשיים בים סוער והגיע לחוף.“‘
ענת: "גם אני הגעתי אחרת אחרי טיפול שבו הבנתי שיצרתי מנגנון של הרס עצמי. כל יום חמישי הייתי מתחילה מריבה על קשקושים כדי לברוח מהאינטימיות של סוף השבוע. לא ידענו שאפשר להתפייס. היום אנחנו אומרים לילדים: ’לא צריך להיבהל ממריבות, אבא ואמא רבים ומשלימים.‘ קיבלתי הצעת נישואים מדהימה ורומנטית בחדר כושר, כשיצאנו לחופשה בסיציליה. אני עשיתי כפיפות בטן, קובי הרים משקולות וקרא לעברי: ’מה את אומרת? נתחתן.“‘?
לאיזו מתנה תצפי ביום האהבה?
ענת:"אנחנו לא מחכים ליום האהבה. גם בימים רגילים אני יכולה למצוא במיטה פתק מקסים ממנו או לצפות לכך שהוא יעבור בבוטיק ויביא לי שמלה או יקנה לי טבעת כסף בעיצוב מיוחד. גם אני מפנקת אותו במתנות, אבל לא ברמות שלו.“
יש לכם עצה לזוגיות מתמשכת ויציבה?
קובי: "בנקודות מחלוקת מישהו צריך לוותר, וחשוב לאהוב את האשה גם כשהיא עייפה וחולה, אחרי לילות לבנים של חוסר שינה, וכשהיא לא אוהבת את הגוף שלה אחרי לידה וההורמונים משתוללים. בכלל, סוד הזוגיות הוא חברות ופרגון. כששקד הייתה בת כמה חודשים וידעתי שאבא של ענת מגיע מג‘ונס הופקינס להרצות בפריז, הכרחתי אותה לקפוץ אליו לשלושה ימים, לנקות רעלים, ושהתינוקת תישאר אצלי.“
ענת: "חשוב מאוד לא לפחד לדבר על מה שמרגישים.“
בואו נסרוק את החלק החשוב הנוסף בסיפור האהבה שלכם: הילדים.
קובי: "אני יכול לומר שבגלל סיפור החיים יוצא הדופן שלנו, גידול הילדים הוא התיקון האישי של שנינו. דרכם אנחנו מאפשרים לעצמנו לחוות את כל מה שלא חווינו. לידם אני מדלג בין להיות אבא וילד. אני מתמוסס מהרגעים הקטנים, כמו לראות איתם סרט בשבת אחרי הצהריים, שזו חוויה שלא חוויתי. אני שייך לסקטור של הגברים החדשים. בדור של ההורים שלנו, גברים דיברו על זיונים וכדורגל. היום הם מדברים גם על הנפש ועל גידול הילדים. במסגרת האבא החולק עם אשתו הורות שווה, המשרד שלי ממוקם ארבע דקות הליכה מהבית, ואם אני לא בבית משפט מחוץ לעיר - אני קופץ לאכול צהריים עם הילדים.“
ענת: "המשרד שלי צמוד לגג בקומה השנייה בבית, והילדים יודעים שאמא עובדת למעלה ולא מפריעים. העיקרון שלנו בחינוך הוא לתת להם להתפרע בתוך מסגרת. הם מסדרים את חדריהם, עוזרים לפנות את השולחן, שמים בגדים מלוכלכים בכביסה, לא מורחים צבעים על הקיר ולא מלכלכים שטיח בשוקולד. הם מבינים שהם חיים בבית מעוצב, שהוא חלון הראווה של הלקוחות שלי. יחד עם זה, חשוב לי שילדי יהיו שמחים, מצחיקים ובעלי דמיון, ולשם כך הם רואים לנגד עיניהם הורים משוגעים שיכולים לשיר ולרקוד על הבוקר.“
קובי: "כששקד הייתה בת שלוש היא הזעיקה אותי לילה אחד, בחצות, לאחר שהלכה לישון אצל חברה והתחרטה. במכונית, בדרך הביתה, ראשה היה מושפל. היא חשבה שאני כועס. עצרתי והבהרתי לה שבכל רגע שבו תרצה לחזור הביתה, מכל מקום בעולם, אני אבוא לקחת אותה.“
הזוגיות נסדקת כשפורצים חילוקי דיעות בענייני חינוך הילדים?
קובי: "הכלל בינינו הוא שלא שוברים מילה של בן זוג מול הילדים, גם אם לא מסכימים. כשענת פקעת עצבים איתם, ולא משנה למה, אני אומר לה: ’ממי, עזבי, הכל עלי.“‘
ענת: "למרות שהגינה ושתי הקומות בבית מעוצבות, אני לא כופה על ילדי סטריליות. הם משחקים בסלון, ובערב לוקחים אחריות ואוספים הכל. הדור שלי מאמין שאנחנו חברים של הילדים ושאין פער דורי, אבל אני לא מאמינה בזה. לילדים שלי יש חברים משלהם, ואני סמכות הורית. הדור שלנו מגונן על הילדים יותר מדי, ואילו אני שמה גבולות. התערבות יתר אצל הורה היא לא תמיד חיובית. אני מכוונת את הילדים להתנהלות עצמאית.“
קובי: "יום אחד לקחתי חופשה מהעבודה אחרי הצהריים כדי לבלות ביחידות עם שקד. היא הייתה מדוכדכת אחרי שרבה עם ארבע חברותיה הטובות, ונוצר ביניהן נתק. ישבנו בקניון וניהלנו תהליך מחשבתי לפתרון המצב. הסברתי לה שאם היא תיתן למצב להימשך, הטינה תתעצם.“
ענת: "כשהם חזרו הביתה המשכתי איתה בשיחה אמפתית. אמרתי לה שזה בסדר לריב עם חברות ולהפסיק חברת, אבל צריך ללמוד לסלוח. כשהיא הציעה שאני אסמס לחברות ואיזום פגישה - סירבתי. מאוחר יותר, כשהיא יצאה מהמקלחת והודיעה לי שהיא בעצמה תתקשר אליהן ותזמין אותן הביתה לשיחה, חיבקתי אותה. מבחינתי, ההצלחה בסיפור הזה היא ששקד גילתה רוחב לב ורגש.“
קובי: "אני מחנך את הילדים לכך שאין דבר שאינו מושג. הכל נגיש. עם הגמישות והפתיחות בבית, אנחנו תובעים מילדינו יראת כבוד. אנחנו יכולים להטריף אותם בריקוד, אבל יחד עם זה הם מכירים בסמכות שלנו.“
מה בנוגע לעונשים?
קובי: "כששקד שיקרה לנו פעם, התלבטנו בקשר לתגובה ולאופן הפעולה, ולבסוף הטלנו עליה להכין עבודה שבה היא תראיין שלושה מבוגרים מבין חברינו בנושא השקר. היא הייתה בשוק והעדיפה עונש של הימנעות מצפייה בטלוויזיה, אבל בסוף היא הגישה עבודה מודפסת ומרתקת. בכלל, אני חושף את ילדי לחיים מגיל צעיר.“
ענת: "אנחנו עושים הרבה מסיבות סושי על הגג, והילדים לא אורחים. הם מארחים, עוזרים בהגשה ומפתחים כישורים חברתיים.“
זה אולי נשמע כאילו הכל דבש בבית משפחת סודרי, אבל זה לא בדיוק המצב. כלומר, החיים, כמו החיים, הם עניין שמורכב מעליות ומורדות - גם במקום שבו הורים רוקדים עם ילדיהם במטבח ועושים צחוקים ושיגועים מבוקר ועד ליל. "כשהייתי בת 33 נכנסתי להריון ראשון, זמן קצר אחרי שחברתי הטובה נפטרה בלידה והשאירה אחריה תינוקת יתומה. בתת-מודע הייתי בטוחה שגם לי זה יקרה.“
קובי: "בלי לדבר, ידעתי מה עובר על ענת.“
ענת: "עמית הכחיל בלידה, כמעט נחנק, והחל מגיל חודש סבל מאסתמה קשה. כשהוא אובחן כחירש, התמוטטתי במסדרון בית החולים. עצרתי הכל ונלחמתי. לימדתי אותו לזחול, ומלביאה השומרת על גוריה הפכתי לעדת לביאות. אני לא פותחת אינטרנט כדי לחפש קבוצות תמיכה וגם לא רצה לפסיכולוגים. אני סומכת על האינטואיציות האמהיות שלי.
"אבחנו אצל עמית ירידה של 90 אחוז בשמיעה בשתי אוזניו, ולכן הוא גם דיבר ממש מעט - עד שיום אחד דרשתי מהפרופסור שאבחן אותו לנתח אותו. אחרי הניתוח, כשעמית נכנס לשירותים לעשות פיפי, הוא פרץ בבכי. רעש המים, שאותו שמע לראשונה, היה מוזר לו מאוד. הרופאים לא יודעים להסביר איך הוא ניצל. כיום הוא בעל לקות שמיעה קלה בלבד, בלי מכשירים.“
איך כל זה מסתדר לכם עם הקריירות שלכם?
ענת: "במקביל לתכנון של ילד שלישי חשבתי לעצמי: ’מה קורה איתי.‘? עבדתי כמזכירתו של אהבת חיי קובי, גרנו בדירת חלומות, ובכל זאת נבהלתי. שאלתי: ’איפה האני שלי.“‘?
קובי: "אני הגעתי לקשר הזה עם עבר של רב-סרן, מפקד יחידת הסוכנים הסמויים במשטרה הצבאית, ועם תארים בכלכלה ובמשפטים שעשיתי במקביל - כל זאת בלי שהייתה לי תעודת בגרות. ענת התלבטה בין לימודי כלכלה, כמו שאביה חלם, ללימודי עיצוב, שעליהם היא חלמה. בשיחה מכוננת אמרתי לה: ’ענתי, תקשיבי. אני השוגר דדי שלך. מה שתבחרי, אני אוהב אותך. אם את רוצה להיות מעצבת בדרג איקאה ולהתאים מפות לשולחן ולמנורות - על הכיפאק, אבל איך תסתכלי על עצמך בעוד עשר שנים? אם את רוצה לעבוד ברמה גבוהה, את חייבת לימודים אינטנסיביים. מימון הלימודים והעסקת הילדים בסופי שבוע יהיו עלי. היום אני לא מתפלא על ההצלחה שלה. זיהיתי את היכולות שלה מההתחלה.“
ענת: "את העבודה הראשונה קיבלתי מהורים שפגשתי בגן של הילדים. בהמשך התקדמתי מדירות לבתים, והיום אני עושה גם פרויקטים מסחריים ואוהבת את העבודה מאוד. הילה כבר נולדה לאמא קרייריסטית שבחודש התשיעי טיפסה במדרגות בלי מעלית".
תנו לי דוגמה לרגע משפחתי מתוק אצלכם בבית.
קובי: "אני מלך הנשיקות בבית.“
ענת: "אנחנו מאמינים גדולים במגע ובנשיקות. אני לא יודעת לשיר, אני זייפנית נוראה, אבל כל ערב אני שרה לילדים את ’בובה זהבה,‘ וכל לילה אני מנשקת אותם בזמן שהם ישנים. אני מאמינה שכל לחישת אהבה וכל נשיקה ייחרתו להם בזיכרון."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם