קוראת לכם: הספר שמעודד ילדים אגוצנטריים
הספר שילמד את הילדים לראות דברים מנקודת מבט רחבה והספר שילמד את הילדים לראות רק את עצמם. נחשו מה המבקרת העדיפה
אמא שלי תמיד ממהרת
"הרגליים שלה נעשות ארוכות ארוכות כמו רגליים של פלמינגו. הראש שלה מתרחק ממני והיא לא שומעת מה אני אומרת לה".
כמה עצוב וכמה מביך, הילדה הקטנה ב"אמא שלי תמיד ממהרת" רואה הכול. את העובדה שאמא תמיד מדברת בטלפון, שאפילו לרגע היא לא עושה רק משהו אחד, תמיד סימולטנית. שהיא לא מקשיבה, שהיא לחוצה, שהיא ממהרת, שאחרי שכולם ישנים היא עוד עומדת במטבח ומבשלת.
הספר מנקודת מבטה של הילדה הקטנה מצליח לראות את העומס של האמא אבל לא להיות אמפתי כלפיו, מבחינתה לא רואים אותה ולא נותנים לה את תשומת הלב שהיא זקוקה לה. אמא גבוה גבוה על הרגליים של הפלמינגו ולא שומעת שלילדה נמאס לאכול סנדוויץ' עם גבינה.
זה ספר חינוכי מאוד, בעיקר להורים. לא בכך שהם צריכים לשמור על הרגליים שלהם קצרות וקרובות לילד, כי עם כל הרצון הטוב, כשהורה צריך להגיע לעבודה בזמן ולפזר ארבעה ילדים סביר להניח שהוא ימהר. המידע השימושי להורה הוא העובדה שהילדים רואים ושומעים הכול. תעשו עם זה מה שתרצו.
בסוף הסיפור מקבלת הילדה סוף סוף חביתה בכריך, למרות שהיא חשבה שלא הקשיבו לה. ומה מקבל הקורא הצעיר? אישור ולגיטימציה למקום האגוצנטרי שלו או שלה. לתחושה שהוא חווה עוול והזנחה מצד ההורים. הספר מתאר יפה את מצבה הרגשי של הילדה המתוסכלת הכועסת והזועפת אבל לא מלמד אותה דבר על אמפתיה, על האפשרות שלה לקחת חלק בהתנהלות המשפחה, ואולי, תצלנה האוזניים, אפילו לעזור לאמא.
מאת: הדסה יובל
איירה: דורון זהרי שמש
הקיבוץ המאוחד
אם תעלו מעט
"אם ננפנף בידיים שלנו בדרך מיוחדת, ככה, יקרה דבר מעניין: אנחנו נתחיל להתרומם ונראה את כל הבתים שנמצאים ברחוב שלי מלמעלה".
המספר ב"אם תעלו מעט" הוא אבא שיושב וקורא עיתון, לידו בנו הקטן מצייר דרקון.
במקביל לקריאת הסיפור, ימצא הילד הנאה גדולה בהתעמקות בציורים. לא רק לראות מה קודם היה גדול והפך לקטן ומה נחשף כשהתרחקו - המאיירת שתלה סיפורים קטנים שהתבוננות סבלנית בתמונות תחשוף. כמו בלון אדום שבורח לילד מהיד ובעמוד הבא כבר לא רואים את הילד אבל רואים את הבלון משייט בשמים.
המספר, כפי שהסופר מכריז, הוא הוא עצמו, איש שיושב בחדר וקורא עיתון. אבל בבחירה של המאיירת מוצב גיבור אחר שלוקח את הילדים אל המסע – הדרקון הכתום מהציור של הילד בעמוד הראשון. הבחירה הזו מקסימה ומנגישה את הסיפור לילדים.
הטקסט נעים ונהיר, ישר ולעניין, ובתום הקריאה הקורא הצעיר ידע יותר על מפות, על העולם והיקום. הספר הוא למעשה ספר לימוד מאיר עיניים לילדים. חסר בספר קורטוב פיוט, קסם או הומור, וכך יוצא שאת הזדמנות הפז לקרוץ ל'נקודת מבט' במובן הרגשי שלה, הספר מחמיץ וחבל.
מאת: יובל אלעזרי
איורים: ליטל עמיר.
כנרת
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם