נחשפו בתכנית "בייבי בום": "לא חיפשנו פרסום"
כשבני הזוג ג'הסי הגיעו לחדר הלידה, הם ידעו שמחכה להם בבית החולים חניה מוסדרת, חדר פרטי, וגם מצלמות טלוויזיה שיתעדו הכול, עד הבכי הראשון. את התוצאה תוכלו לראות בסדרה המדוברת 'בייבי בום'. מציצנות מוגזמת או מזכרת נחמדה? מבחינתם התשובה ברורה
לשמרית (27) ואלעד (28) ג'הסי, זוג דתי מהיישוב נווה צוף, כבר היו שלושה ילדים כשהגיעו למצלמות של בילינסון. עמית חיים בן השש והתאומות נועה וליהיא בנות הארבע. בני הזוג ג'הסי לא תכננו להרחיב את המשפחה, לפחות לא בשלב זה של חייהם, אך כמו שאומר הפתגם האידי, האדם מתכנן ואלוקים צוחק. "ההיריון לא היה מתוכנן", נזכרת שמרית. "נכנסתי להיריון בזמן שנטלתי גלולות. אומרים שהגלולות מונעות היריון ב-99 אחוז. אני האחוז החסר.
"אני זוכרת שהיה נראה לי שהשמנתי והרגשתי משהו שונה בגוף, אבל ידעתי שאני עם גלולות ולא חשבתי שזה בכלל אפשרי. לא שיתפתי אף אחד, גם לא את אלעד, ורק אחרי חודש וחצי אמרתי לאלעד שייסע לקנות בדיקת היריון. הוא לא הבין איך זה יכול להיות, אבל קנה. כל הלילה לא ישנתי. פחדתי כי ממש לא התאים לי. בארבע וחצי בבוקר קמתי ועשיתי את הבדיקה, ויצאו שני פסים אדומים. לא היה שום ספק. הסתובבתי בבית וניסיתי לעכל עד שהערתי את אלעד. אמרתי לו שאני בהיריון והוא צרח 'מזל טוב!' ולי התחשק לבכות".
בדיעבד הצטערת?
"לרגע לא. השם שלח לנו את התינוק והוא זה שמחליט. אני מאמינה שלכל ילד יש את הברכה שלו והילד הזה הוא מתנה". למתנה שלהם קוראים שקד יאיר, תינוק מתוק בן חמישה חודשים שיצא לאוויר העולם במשקל 2.801 קילוגרמים ("המיילדת אמרה לא לזלזל בגרם", צוחק אלעד) היישר לאור הזרקורים. מהרגע בו פסעו הוריו למיון יולדות ועד רגע הלידה, הם תועדו במצלמות. בקרוב אצלכם על המרקע.
לידה זו חוויה מאוד אינטימית, לא חששתם להיחשף?
אלעד: "בעיקר חששנו מהצניעות, אבל כשאמרו שלא יראו שום דבר, זה הרגיע אותי. ראיתי בזה הזדמנות למזכרת. זה דבר מדהים לראות את עצמך מהצד בסיטואציה כזו".
שמרית: "הרווחנו חוויה. יש לי חברות שהציעו להן, אבל הן סירבו. כששמעו שהשתתפנו אמרו לי 'את משוגעת? איך הסכמת?'. לא היה צוות צילום בחדר, רק שלוש מצלמות שלא הרגשנו בהן, והרגשתי כמו בלידה רגילה. להפך, קיבלנו יותר יחס. הוכנסנו במהירות לחדר ואפילו קיבלנו חניה", היא אומרת בחיוך.
מה התגובות שאתם מקבלים מהסביבה הקרובה?
אלעד: "יש כאלו ששואלים איך עשינו את זה ויש שמתלהבים וחושבים שעשינו דבר מדהים. כולם מחכים בקוצר רוח לראות את התוצאה בטלוויזיה".
אתם חושבים שהפרסום יעשה לכם משהו?
שמרית: "אמרתי לאלעד שנהיה שושי ושושה (צוחקת). אנחנו מופיעים בפרק אחד, אז אני מאמינה שזה לא יעשה שום דבר. גם לא חיפשנו את הפרסום. רצינו חוויה ומבחינתנו זה היה שווה הכול. כששקד יגדל, נראה לו מה עברנו. כבר עכשיו, כשיש פרומואים לתוכנית, אני אומרת לילדים: 'אתם רואים, שם אמא הייתה'".
תצפו איתם ביחד?
"בטח, למה לא? נראה לנו שהם יתלהבו".
את הרגע בו חיים חדשים נבראים, הג'הסים, כמו גם זוגות אחרים, מתקשים להסביר במילים. "זו תחושה שאין מילים לתאר אותה, קסם. אין דבר שישווה להתעלות מהדבר החדש שבא ממך לעולם, זה בלתי נתפס, באותו הרגע שוכחים מהכול.
ברגעים שלפני הרגע המכונן, הדמעות היו מנת חלקה של היולדת, כשהסבל, הכאב וההתרגשות התערבבו יחדיו. "בניגוד ללידות הקודמות, בראשונה ילדתי עם אפידורל ועם התאומות זה היה ניתוח, הפעם החלטתי לנסות ללדת בלי אפידורל. עכשיו, כשאני רואה את עצמי, אני יוכלה להגיד בלי להשתחצן שאפו עליי. היו שם נשים שצרחו עם אפידורל ואני הייתי מופנמת ושקטה. בדיעבד גיליתי שיש לי כוח סבל ויכולת התמודדות. גם הייתה לי מיילדת מדהימה שבזכותה עברתי את זה".
"אני בכלל לא הייתי קשור, לא הייתי איתך בכלל בלידה", הוא אומר בציניות. "ברור שגם בזכות בעלי", מתקנת שמרית. "אבל המיילדת עשתה לי שיאצו שהקל על הכאבים, ולימדה אותי איך לנשום נכון יותר כדי שהכאבים יחלפו".
אתה נראה שם די חסר אונים.
אלעד: "לא יכולתי לעשות יותר מדי, כי מבחינה הלכתית לאחר פתיחה של ארבע, אסור לגעת ביולדת; אבל אפילו אם יכולתי לגעת, זה לא היה עוזר. ניסיתי להרגיע ולתת לה חיזוקים, אבל לא בטוח שבמצבה היא שמעה אותי. בשניות לפני שהתינוק יוצא, יש צביטה והלב מתכווץ כי כואב לה, אבל כשהמיילדת אומרת שהתינוק יצא, זה הדבר הכי מדהים והכול משתחרר, אז נרגעתי".
שמרית: "לי היה הכי חשוב שהוא יתפלל ויתקשר לרב לבקש ממנו ברכה, שתהיה לידה קלה".
בשנים האחרונות יותר ויותר דתיים כובשים את המסך ונותנים לציבור הישראלי הצצה קטנה לעולמם. הג'הסים ממהרים להבהיר שהם לא מייצגים את המגזר: "אנחנו לא מייצגים אף אחד, רק את עצמנו. בהקרנת הפרק הבנו שחידשנו לאנשים שהתפלאו ולא ידעו שזה קיים (שמירת נידה, ת"פ). בדיעבד, אולי אנחנו שליחים וזו הסיבה שהגענו לתוכנית, אבל זו ממש לא הייתה כוונתנו".
התנהלתם אחרת בגלל המצלמות שהיו בחדר?
שמרית: "אני יכולה להגיד בלב שלם שהייתי לגמרי אני. לא היה שום משחק. גם נראיתי כמו לא יודעת מה ולא היה אכפת לי. אפילו לא סידרתי את עצמי ולא שאלתי אותו איך אני נראית"
אלעד: "היית הכי יפה בעולם".
שמרית: "ממש. כשהוזמנו להקרנת הפרק לא האמנתי וגם לא זכרתי שנראיתי ככה שמנה, וזה היה רק לפני חמישה חודשים. גם כשלחצתי את הלחיצות האחרונות לא יכולתי לצפות, זה עשה לי רע אז סובבתי את הגב".
לידה שלישית מרגשת כמו בפעם הראשונה?
שמרית: "כל לידה היא עולם אחר והתרגשות חדשה. את מגיעה עם אותן חששות, אותן ציפיות ואותן רגשות, אבל זה מרגש בכל פעם מחדש. גם רואים בפרק כשהמיילדת התחילה לסדר את המיטה של התינוק, שאלתי אותה מה היא עושה והיא ענתה שמתחילה הלידה. באותו רגע פרצתי בבכי. לא יכולתי יותר, כל כך התרגשתי. גם עכשיו כשאני מדברת על זה אני מתרגשת".
בתור הורים ותיקים, יש לכם טיפ להורים טריים?
שמרית: "קודם כול לקחת הכול בכיף. צריך לדעת לשחרר, לתת לילדים ביטחון ולא לדאוג יותר מדי. את הילד הראשון עטפנו בצמר גפן, ודווקא הוא היה חולה המון. הבנות, שכבר גדלו אחרת, הן בלי עין הרע יותר מחושלות ובריאות. לפעמים גם אומרים לי שאני לא נראית כמו אמא לארבעה. ונכון, זה שאני אמא לא אומר שאני לא נהנית ושצריך להיות בבית 24 שעות ביממה ולטפל בילדים. כשאנחנו רוצים לצאת, אנחנו יוצאים. ילדים לא מפסיקים את החיים. זה דורש קצת יותר לוגיסטיקה, אבל זה באמת לא סיפור. גידול ילדים זה לא קל, אבל זה דבר טוב וצריך לקחת הכול באהבה".
"אז יאללה, בואי עוד ילד", צוחק אלעד, וזוכה למבט שלא משתמע לשתי פנים.
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם