דפנה ארמוני: "כל חיי אשאר מוגבלת"
כאשר דפנה ארמוני החליקה לפני שנתיים וחצי במדרגות ביתה, חייה השתנו בן רגע. עכשיו היא חוזרת לראשונה להלך בלי קביים ומספרת על תקופת השיקום הארוכה
איינשטיין , שהלך לעולמו לפני חודשיים, לא הספיק לתת לאלה תשובה. "אני עדיין לא מעכלת", ארמוני אומרת. "אבא שלי, שגם לו קוראים אריק, מת בגיל 69 מסרטן. זה היה לפני 12 שנה, ומשום מה את האבל עליו הדחקתי. אני מתאבלת עכשיו על שני האריקים".
אבל ארמוני לא מסתפקת בגעגועים. בימים אלו היא עסוקה בפרויקט חדש: סרט על איינשטיין, שהיא משמשת בו כמראיינת הראשית. הסרט יבוים על ידי הצלם אילן לאווי - זאת במקביל לידיעות שפורסמו על סרט נוסף על איינשטיין, שמתכננים החברים הקרובים מוני מושונוב וצבי שיסל.
"אני לא מתחרה בהם", אומרת ארמוני. "המוות של אריק החזיר אותי לשנים בהן הייתי חלק מהחבורה הזו. אני רוצה להבין למה ואיך אריק נגע לא רק בלבבות החברים שלו, אלא גם בלבבות של אנשים שלא הכירו אותו. אין לנו עדיין מימון, ולמרות שאני כל חיי נאבקת כלכלית, בינתיים כולנו עובדים בהתנדבות".
שלום חנוך וסימה אליהו ישתתפו?
"עוד לא פניתי אליהם. עוד לא מצאתי בי את התעוזה".
ארמוני הופיעה עם איינשטיין במשך שנים, ואף הייתה במשך שש שנים בת זוגו של שלום חנוך, חברו הטוב. עם זאת, להלוויה היא לא הגיעה. "לא רציתי להידחק ולהפריע למשפחה. הלכתי למחרת ההלוויה לבית הקברות, ובשבעה ביקרתי את סימה פעמיים. ישבתי אצלה חמש שעות, רחצתי כלים במטבח, קצצתי סלט ירקות וסלט פירות. פגשתי שם את כל נשות חבורת 'לול': נורית גפן, ליהי חנוך, יהודית סולה וג'וזי כץ.
"זה מוזר - בחודשים שלפני מותו לא הפסקתי להעלות לסלולרי תמונות של אריק מהשנים ההן. התוכנית שלי הייתה להכין ציור דיוקן שלו בהשראת הצילומים ולתת לו אותו במתנה. אני פותחת את הטלפון ומסתכלת על הצילומים, ובכולם אריק נושא עיניים למעלה לשמיים. אחרי שהוא הלך, הורדתי מ"מציצים" צילום נפלא שלו עם סימה, כשהראש שלה מונח עליו. מהצילום הזה אני אצייר לה ציור למזכרת".
חודש נובמבר האחרון היה משמעותי עבור ארמוני לא רק בגלל מותו של איינשטיין. הוא סימן עבורה סוג של ניצחון שקט, ניצחון הרוח על הגוף. לפני חודשיים היא החליטה להותיר בסלון ביתה את הקביים שלה ולהתחיל להלך באופן עצמאי. זו הייתה הפעם הראשונה שארמוני צעדה ללא עזרת קביים או כיסא גלגלים מאז התאונה שעברה לפני שנתיים וחצי, כאשר החליקה במדרגות ביתה. שנתיים וחצי שבמהלכן התמודדה עם כאבים עזים, אשפוזים, טיפולים והכרה בעובדה שהחיים השתנו ברגע אחד.
זה קרה בעוד ערב רגיל של יציאה להופעה, בבניין מגוריה של ארמוני בשכונת המשתלה בתל-אביב. "אחרי דירה עם עובש, טיח נופל ובלטות מתנדנדות ברוטשילד,
"באותו ערב הייתי אמורה להחליף באיזו הופעה זמרת שחלתה, וחיכיתי להסעה. ליוויתי את אלה לבריכה בקומה הראשונה, והיה שם עציץ ללא תחתית שמי ההשקיה שלו נזלו וגרמו לי להחליק. כמו שהרגל התעקמה לי והבנתי שאני הולכת ליפול על הפנים ולרסק אותם, בשבריר שנייה סובבתי את הראש שמאלה כדי שהפנים לא ייהרסו. הגוף שלי נטה שמאלה, וחטפתי מכת מחץ מהשפיץ של המדרגה בעצם ירך ימין. שמעתי את העצמות מתפצפצות. ראש עצם הירך התרסק לחתיכות. העצם עצמה נשברה פעמיים. חלק מהשבבים קרעו את הסחוס, ומעוצמת המכה גם החלק האחורי של האגן התרסק. למזלי הגדול, אלה הייתה איתי. לא איבדתי את ההכרה, וניהלנו את הדיאלוג הבא: 'אמא, את בסדר?', 'כן ולא', 'להזמין אמבולנס?', 'כן'".
שכבתי שם שבע דקות עד ששמעתי את הצופר של האמבולנס, כשאני לא יודעת אם אני יכולה לקום. פחדתי מדימום פנימי, ומפני שפעמיים בחיים עמדתי על סף מוות בגלל בעיות שיש לי עם הדם, שהוא סמיך ואני מדללת אותו בתרופות, ידעתי שאם אני צמודה לרצפה אני מטפלת בעצמי כאילו שמו לי חוסם עורקים.
"מהאמבולנס יצאו נהגת ושלושה נערים מתלמדים. מכיוון שאני אופטימית נצחית, צחקתי איתם כשהם קשרו אותי לאלונקה. כשנכנסנו למעלית הם הציבו את האלונקה בצורה אנכית, ואני נפגשתי עם ייסורי תופת של גיהינום. כל הדרך באמבולנס, עד איכילוב, שרתי את 'אלה' הייתי מודעת למעמד הסוריאליסטי וניסיתי לעודד את עצמי. אלה ישבה ליד הנהגת, ואני אמרתי לנערים לידי: 'בטח אף פעם אף אחד לא שר לכם שירים בדרך לבית החולים', לא ידעתי לאיזה סיפור אני נכנסת".
בבית החולים החליטו הרופאים שמצבה של ארמוני לא דורש אשפוז, ושלחו אותה לביתה בכיסא גלגלים. "אחי הגיע לבית החולים ולקח אותי אליו הביתה, בלי מעלית, קומה ראשונה. ישבתי על הטוסיק וסחבתי את עצמי במצב של טוטאל לוס ממדרגה למדרגה. חזרתי הביתה לשלושה שבועות. התקשרתי לרופאים וביקשתי שיעזרו לי להתמודד עם כאבי התופת, שישלחו אותי לבדיקות אם-אר-איי, אפילו בשלוש לפנות בוקר. למזלי, יש לי ידיד שהיה בא אלי הביתה ומעביר אותי מכיסא הגלגלים לספה ולמקלחת".
"אחרי שלושה שבועות של התמודדות עם כאבים קשים ונטילת משככים, הבנתי שאני חייבת להיות דוקטור ארמוני ולטפל בעצמי. ביקשתי מאחי שיביא אותי למיון באיכילוב לפנות בוקר ביום ראשון, כדי לתפוס את מיטב הרופאים בקונסיליום. אחות שראתה אותי אמרה לי: 'את גיבורת-על, איך שרדת בלי מורפיום?', בקונסיליום החליטו לא להסתכן בניתוח. אשפזו אותי לחודשיים של שיקום, פיזיותרפיה והידרותרפיה. עברתי מכיסא להליכון, ומבית החולים יצאתי עם קביים. מהרגע שיצאתי, נלחמתי. הייתי יוצאת לשיקום יום באיכילוב, ופעמיים בשבוע מקבלת טיפול הידרותרפי בבריכה של הרב אלימלך פירר בבני ברק".
בראיונות שנתת כשנכנסת לריאליטי "היכל התהילה", סיפרת שאת על סף פשיטת רגל. ממה חיית בזמן השיקום?
"ב-16 השנים האחרונות אני מגלמת את לונה בהצגה 'בוסתן ספרדי', אחרי ארבעה חודשים חזרתי בקטנה לתפקיד, כשברור שלא אוכל לרקוד, לעלות על כיסא ולקפוץ כמו שעשיתי בעבר. עשיתי אדפטציה חדשה לתפקיד. אני מכירה בזה שכל חיי אשאר מוגבלת, לא מסוגלת לעשות תנועות מהירות, לא רוקדת, ואם אני שוכחת ועושה תנועה מהירה - אני מרגישה 'זץ' אני גם מופיעה בכל רחבי הארץ ומלמדת פיתוח קול. עד שחזרתי לבמה חייתי מביטוחים פרטיים שעשיתי כל השנים, ו-1,900 שקל דמי מזונות שנותן אביהם של התאומים. אני אומרת לכל אם חד-הורית: תפרישי כסף לביטוחים על אובדן יכולת עבודה. זו חובה מוסרית".
למה החלטת לוותר על הקביים?
"לפני כמה חודשים הגיע אלי הביתה בחור כדי לתקן לי את הסלולרי. הוא סיפר לי שהוא עבר תאונה קשה וטיפולים שלא עזרו, עד העצה שקיבל מרופא: 'תלך דרך הכאב'. יצאתי ממנו עם תובנות. אחרי שהמטפלות היו גומרות איתי בשיקום יום באיכילוב ואצל הרב פירר, הייתי ממשיכה לבדי בשקט, בבריכה המחוממת, עוד חצי שעה. לפני כמה שבועות יצאתי בלי קביים, למרות שלפי הצילומים המצב גרוע, ויום אחד אצטרך לעבור ניתוח להחלפת מפרק הירך. למדתי לחיות עם הכאבים".
איפה הקביים כעת?
"הם בסלון. יש ימים שבהם אני מרגישה שאני זקוקה להם".
ארמוני, 57, עברה לא מעט תלאות. "פעם הקול שלי היה יותר גבוה. על מיתרי הקול שלי התלבשו המסעות שלי בחיים".
היא נולדה בקיבוץ רביבים, ובגיל ארבע עברה עם משפחתה לאנגליה. שמונה שנים בלונדון, שלוש שנים בשפילד, חינוך אנגלי נוקשה, שירות בלהקת גייסות השריון. הנחיתה באזרחות בתפקיד נועה בסרט 'הלהקה' הייתה מטאורית: "הפסקתי באותה תקופה לנסוע באוטובוסים. זה הביך אותי. היו מטרידים אותי בחתימות וצרחות". היא הוציאה אלבום בכורה ב-1986 שזכה להצלחה גדולה, ואלבום נוסף ב-1992, שלא שחזר את ההצלחה. לפני שנתיים וחצי השתתפה בריאליטי של ערוץ 24, 'היכל התהילה'. מאז שנות ה-90 היא עוסקת גם בציור, והשתתפה כבר בכמה תערוכות.
את השנים שבהן הופיעה עם שלום חנוך ב'חתונה לבנה' ו'מחכים למשיח', ועם איינשטיין ב'חמוש במשקפיים', היא מתארת כקסומות. "הייתי הכי צעירה בחבורה של אריק ושלום. הייתי בת הטיפוחים שלהם. הם ממש אהבו אותי. שנה וחצי הופעתי עם שלום. לשנינו היו בני זוג, וכשכל אחד נפרד מבן זוגו ובמקביל ההופעות המשותפות נגמרו, הבנו שנתגעגע והאהבה החלה".
לא רצית ממנו ילד?
"זה סיפור מורכב, אולי פעם אפתח אותו. בכל מקרה, כל גבר שאהבתי בחיי - אוהב אותו כל חיי".
ומה בשנים האחרונות?
" 13 שנה אני בלי חבר. אולי משהו בילדות שלי לימד אותי שאין על מי לסמוך. עד גיל שנה גדלתי בקיבוץ בלינה משותפת, כשההורים באים ונעלמים".
עכשיו , כשהילדים שלך כבר בוגרים, את מוכנה לגלות מי הוא אביהם?
"לא. הוא היום נשוי. כשנכנסתי להריון הוא היה רווק".
התאומים של ארמוני משרתים בצה"ל. עדן, חתיך הורס בגובה 1.85 מ', משרת ביחידה מיוחדת, בעל כנפי צניחה. "בלילה שנודע לי שאריק איננו, כל הלילה לא ישנתי. בבוקר פורסמו בעיתונים צילומים של חיילים מוסווים שחזרו מפעולה, ואני זיהיתי את עדן. אין טעם לשאול אותו אם אני צודקת. הפה שלו חתום. הלוואי שאני טועה".
אלה ארמוני, שבגיל עשר כבר הופיעה בתיאטרון הבימה, משרתת היום בתיאטרון צה"ל. ברזומה שלה רשומה הסדרה הנועזת '2.3 בשבוע', ובקרוב תעלה בערוץ 2 הסדרה 'מקובלות', שבה היא מככבת כנערה לא מקובלת. ("זה מצחיק, כי גם אני ב'הלהקה' גילמתי את נועה הלא מקובלת", אומרת אמה). במקביל , היא נמצאת במשא ומתן על כיכוב בסדרה יומית. עדן מתגורר עם ארמוני, ואלה מתגוררת עם בן זוגה בן ה-22. "אחרי הצבא היא תלמד משחק אצל יורם לוינשטיין", מספרת ארמוני.
איך זה שאין לך דירה משלך?
'כשהפכתי לאמא, הורי לקחו הלוואה כדי שאוכל לקנות דירה קטנה במשכנתה. למזלי הרע נכנס המיתון, לא יכולתי להשכיר אותה ונשאבתי למשכנתה ושכר דירה על דירה שגרתי בה. נאלצתי למכור. אין לי פנסיה, ובכל זאת אני לא מפחדת".
את מאמינה שיש מישהו ששומר עלייך?
"נומרולוג מפורסם אמר לי פעם: 'את תהיי לא פעם בסכנה גדולה של חיים, אבל יש מלאך ששומר עלייך'. אני מאמינה במלאך שלי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם