אודטה: "קופסת המתנות" של החיים
וגם: איך להעיף אבנים מהכליות, עוד שיטות לירקות לנצח במקרר, השומן שבאגוזים, ואנטיאייג'ינג לגזר
פעם, מזמן, כשאנשים עוד היו יוצאים מהבית למועדונים כדי לשמוע ילדי פלא, הגיעה לפה איזו ילדת פלא קטנה מטורקיה, שבחורים של הגבינה השוויצרית שבראש שלי, שמה נשמט לי (מושדה?). אני זוכרת שממש הייתה על זה כתבה גדולה בעיתון, והמראיין שאל אותה איך זה להופיע בכל לילה מול קהל חדש. "האם זה לא קשה?".
"לא", ענתה לו החכמה הזערורית, "זה ממש לא קשה לי! כי אני מדמיינת לי את הקהל שלי כמו קופסת מתנה שאני לא יודעת מה יש בתוכה. בכל ערב אני פותחת את הסרט, ומגלה איזו מתנה יש בפנים. אני אף פעם לא יודעת מראש איזו מתנה מחכה לי, אבל אני יודעת שתמיד מחכה לי שם בתוך הקופסה הזו מתנה יפה".
התשובה של הגאונה הקטנה הזו הפכה לאבן דרך מכוננת בחיי, כי עשיתי לזה אפליקציה לכל תחום, כדי לשחרר לעצמי את "מחלת השליטה". מה זו "מחלת השליטה"? זה לנסות לשלוט בשלב מוקדם מדי (דגש על "שלב מוקדם מדי") גם בפרטי הפרטים של התסריט שעומד להגיע ("מה־יהיה־איך־יהיה?" במקום שאי אפשר לדעת עדיין), במקום להתרכז בתמונה הגדולה.
איפה שאני רק נזכרת בזה, אני מגיעה אל החיים ממקום של סקרנות, ולא של ציפייה.
אז מה ההבדל, אתם שואלים? או, טוב ששאלתם...
"סקרנות" זה לבוא אל החיים (או אל סיטואציה מסוימת) כמו הילדה הזו: "אין לי מושג מה הולך להיות, אבל אני אדע להסתדר עם כל מה שיגיע. אני מחכה, מוקסמת, לחיים שיתגלו בפניי, ואני מסכימה שהם יהיו כל מה שהם רוצים להיות". זה לבוא אל החיים "כוס ריקה" שמחכה להתמלא - בחוויות, בידע, ואז בשמחת חיים על שני אלה.
"ציפייה" זה לבוא אל החיים (או, כאמור, אל סיטואציה מסוימת) "כוס מלאה". "אני לא אתן לדברים שיקרו באופן שהם אמורים לקרות, כי אני כבר יודעת מראש איך הם אמורים להתנהל". ואם חס ושלום הדברים לא מתנהלים לפי "התסריט" (שמטבע הדברים הוא סגור ונוקשה), אז מפח נפש ואכזבה.
ואגב, גם אם לדברים יש פוטנציאל להיות טובים יותר מאשר ב"תסריט", אין לנו שום צ'אנס לראות את זה. כי ה"ציפייה" לא מאפשרת לנו לחיות בזמן הווה, ורק בו נמצא כל הידע שנחוץ לנו לאותו חלקיק זמן, כדי לראות את הדברים ברור.
מי שחי בזמן הווה מוחלט מקבל ידע עצום איך להתנהל. מפני ש"בכאן ובעכשיו" הסיטואציה מגישה לנו המון אינפורמציה, שמיידעת אותנו איך להתנהל הכי נכון בכל שבריר ושבריר של שנייה. ואני רק צריכה לסמוך על עצמי ש"מה שיוצא אני מרוצה", או, בלשון נקבה: "מה שיצא - אני מרוצה"...
וכשהמתח מתגבר לי מרוב ה"לא נודע" ("מה־יהיה־איך־יהיה"), אני מזכירה לעצמי ש"באתי ליהנות", ומיד, על המקום, הזבובים במוח נרגעים לי. אה, נו, טוב, ליהנות אני יודעת, למה, מוצ'ק, לא אמרת לי את זה ככה, מראש?...
כתבה לי ר"כ (שהשם המלא שלה שמור, כמו שאומרים, במערכת):
"לפני כמה חודשים התגלו אצלי כמה אבנים קטנות בכליות. אמא שלי העבירה לי את הטור שלך שבו סיפרת בפירוט את הסיפור איך נודע לך שחליטת ענפי רוזמרין מעיפה אבנים מהכליות.
עשיתי כהמלצתך במשך כמה חודשים והתוצאות היו מדהימות! לא האמנתי, אבל האבנים פשוט נעלמו! מובן שהפצתי את ההמלצה לכל מי שרק היה מוכן לשמוע, כולל לטכנאית האולטראסאונד. ביצעתי זאת כשלושה חודשים והקפדתי מאוד על שתיית הנ"ל. אחרי שלושה חודשים עשיתי בדיקה. זה פשוט עבד כקסם. אין לי מילים להודות לך על ההמלצה שבזכותה נפטרתי מהצרה הזו! המון המון תודה!"
ולמי שפספסו: מרתיחים חצי ליטר מים יחד עם ענף של 15 ס"מ רוזמרין טרי ומבשלים 5 דקות לאחר ההרתחה. שותים בבוקר ובערב על קיבה ריקה ובכל פעם חולטים את החליטה הזו מרוזמרין טרי. יש מצב שאפשר להכין אותה מראש, אבל התורה שבעל פה שקיבלתי אמרה הרתחה טרייה.
ואני מביאה את העדות הזו רק כדי להמשיך ולהפיץ את הבשורה לכל הסובלים. במקרה של אבנים בכליות, לכו, כמובן, דבר ראשון לרופאים, אבל גם שתו חליטת רוזמרין כזו פעמיים ביום...
בעקבות האייטם על שימור ירקות לאורך זמן במקרר, כתבה לי א"פ המצחיקה: "אלופתי, צ׳מעי, וצ׳מעי טוב - אני אמות ולא אעטוף מלפפון ועגבנית אחד־אחד! שימותו הירקות מצדי. כמה הולך לפח בלי לעטוף? אחד? שניים? הזמן שלי (שאותו אני מנצלת לצפייה בסדרות מפגרות ומנוחות טובות) יקר לי מכדי לבזבז אותו על עיטוף ירקות אחד־אחד".
טוב, הנה־הנה, יש שיטות טובות של אנטיאייג'ינג לירקות, גם בלי לעמול:
כתבה ו"ס: "הרעיון הנוסף שבו אני משתמשת לשימור המלפפונים הוא פשוט לעטוף אותם (יחד, לא כל אחד לחוד, ואין צורך לרחוץ לפני) בנייר כסף, והם נשמרים ככה במקרר לפחות שבועיים!".
וד"א, שמגדלת ירקות במושב, מספרת: "לגבי שימור המלפפונים: אני לא שוטפת אלא מניחה אותם יבשים בכלי פלסטיק וסוגרת היטב את המכסה. בכל פעם שלוקחים מלפפון־שניים, יש לנגב את הנוזלים שמצטברים על המכסה ולכסות שוב. זה מחזיק יותר משבוע. אין צורך לשים נייר מגבת כי הוא סופח נוזלים ומרטיב את המלפפונים. אותו הדבר גם עם גזר וכל מיני עשבים כמו כוסברה, פטרוזיליה, סלרי ועוד".
כתבה ר"ל: "הנה תרגיל חכם להטמעת המודעות לכמה שמן מכילים כל האגוזים. מי שסובל מבעיית משקל יתר, שייקח אגוז קשיו (או כל אגוז), שיחזיק אותו במלקחי נירוסטה מעל אש מבער הכיריים עד שזה "יתפוס" והוא יידלק, ואז שישים אותו דלוק בתוך מחבת מתכת ריק ויראה כמה שמן הוא מכיל. זה פשוט לא מפסיק לדלוק!"
טיפ מאחת התוכניות של שגב הכפרה, שאירח מגדל גזר: כדי לשמור על הגזר לאורך זמן, יש לחתוך לו את החלק שמחובר לאדמה (יענו לא את הקצה המחודד, אלא סנטימטר שלם מה"כיפה" שלו, עם ה"טבור" הירוק), שמשם יוצאים הענפים שלו שצומחים על פני האדמה. פעולה זו מעכבת את ההבשלה של הגזר ושומרת אותו לאורך זמן במקרר. בדוק!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם