מצחיקולות: עלמה זק, שני כהן וליאת הר לב
עלמה זק ושני כהן הן שתיים מהסיבות העיקריות לכך ש"ארץ", ככל הנראה, תמשיך להיות נהדרת גם בעונתה הנוכחית. לליאת הר-לב, החדשה יחסית, עוד יש דרך לעבור, אבל גם היא מוכשרת בקטע אחר, יעני. קבלו אותן
הראשונה - זק - שקטה, צינית, ביתית, רגועה, בעלת עיניים חולמניות וכישרון מוכח גם בדברים קצת פחות מצחיקים ("פלפלים צהובים"). השנייה - כהן - אנרגטית, תזזיתית, חייכנית, מהירת מחשבה, מדברת בטיל, וגם, על הדרך, פשוט נהדרת בכל הנוגע לסדר, ארגון, מוטיבציה וחריצות, כפי שבוודאי יכולים להעיד שני הבוסים הגדולים שלה - אבי ניר ושוקה. השלישית - הר-לב - אם להודות באמת, עדיין לא לגמרי מפוענחת: ב'רמזור' היא גילתה יכולות מרשימות בתור נודניקית מעצבנת וילדותית, ב'הפרלמנט' היא הייתה הפרחה הרוסייה הכי אמינה וקורעת שניתן להעלות על הדעת, וב'ארץ', ובכן , היא עדיין די טירונית, כולה עונה וחצי בפז"ם, כך שמן הראוי לחכות לסוף העונה עם אבחון הטייפ-קאסט שלה. מה שכן אפשר להגיד עליה כבר עכשיו, כשנזכרים בדמותה המוצלחת ליהיא האשטאג, זה שהיא לא עלמה ולא שני. היא באמת הזויה.
עלמה, שני וליאת משלימות זו את זו, וגם - לא פחות חשוב מכך - מוציאות יכולות קומיות אחרות מהפרטנרים שלהן בפאנל ובמערכוני החוץ. לטענתן, הן לא מתחרות זו בזו על זמן מסך, הן חברות ממש טובות והן לא מפסיקות לפרגן זו לזו, אבל אנשים אחרים הם עם רע ואכזר, ואין ספק שבזמן שהם קוראים את השורות הללו הם כבר מנסים להחליט, בינם לבין עצמם, מי מבין השלוש הכי מצחיקה/מוכשרת/ יפה. מיותר לציין שגם אנחנו פה, ב'את' נכנסים לקטגוריה "אנשים אחרים" וגם לנו חשוב מאוד לדעת מי הכי-הכי מבין השלוש, אבל זה לא ממש מנומס להיות יותר מדי ישירים בקטע הזה, ולכן בנינו עבורן שאלונים זהים שנועדו לתת כיוון כללי לגבי העניין. הנה הם והן. בהצלחה.
שני ה. . . :
" מחפשת".
"דמות שעשיתי ב'ארץ' והייתי רוצה להיות חברה שלה:
"רינה, אשתו של יעקב (מה, הוא אלן דלון) מזכירה טיפה את אמא שלי במניירות קטנות ובשפה (קפה טוב, קיש טוב, עוגה טובה) זו אחת הדמויות שיותר נהניתי לשחק".
"יש לי חיבור מאוד חזק עם רועי בר נתן. הכרנו עוד לפני 'ארץ' ויש לנו אותו ראש, אבל אני מוכרחה לומר שלא רק איתו. אני מאוד-מאוד נהנית לעבוד עם כל הפרטנרים ב'ארץ'.
דמות שהיה לי קשה להיכנס לנעליה:
"אני זוכרת שעשינו את אחד הגמרים של 'האח הגדול' ושגם עלמה וגם אני רצינו לעשות את ליהיא גרינר. בסוף מולי (שגב, העורך הראשי של "ארץ נהדרת") החליט שעלמה תעשה אותה ואני נשארתי עם דנה רון. נורא התבאסתי כי לא ידעתי איך לגשת לחיקוי הזה. אמרתי שעוד 'אין לי אותה', ופתאום זרקתי איזה משפט שלה לאוויר - והופ, זה היה זה. מולי היה המום ומבוהל מהדיוק, ולי נותר עד היום אחד החיקויים האהובים ביותר".
עד כמה חשוב לי להיראות טוב כשאני מתחפשת לדמות:
"ממש-ממש לא חשוב לי. יש משהו נורא כיף בלהתכער. בכל פעם שאני שמה עדשות כחולות, כולם מתלהבים ובא לי לחזור עם זה הביתה. כאילו, עד שעובר יותר מדי זמן ובא לי לתלוש לעצמי את העיניים מהשריפה".
מאז המערכון הראשון שעשיתי ב'ארץ' נהייתי . . . :
" רגועה יותר. הגעתי מאוד סטרספול, מאוד רוצה להוכיח את עצמי, ועם הזמן זה נרגע. גם זמן העבודה נעשה יעיל יותר. אם פעם הייתי צריכה ימים כדי לעבוד על חיקוי, היום המכונה ללא ספק השתמנה. הכל מהיר ופשוט יותר".
מערכון שהייתי צריכה לחזור עליו שוב ושוב כיוון שהתפקעתי מצחוק:
"זה היה המערכון הראשון של המקפלות. טל פרידמן שיחק אשה ששמה רוחל - שלימים, אחרי שלוש עונות, נהייתה רוחוווווווול - ועלמה ואני התמוטטנו ממנו. הפסקנו אינספור פעמים עד שהוציאו אותנו מהסט. כשזה קורה, זה השחרור הכי גדול שיש. זה כמו לבכות שנה. אתה מרגיש קל יותר אחרי זה".
התגובה הכי משונה שקיבלתי ברחוב:
"נהג מונית אמר לי פעם 'אני מת על כל מה שאת עושה, אבל התפקיד שהכי-הכי אהבתי שלך זה ליטל מעתוק' (דמות שגילם מריאנו אידלמן) אמרתי 'הו, תודה רבה' ויצאתי".
משפט המפתח האהוב עלי ביותר:
"נכון. . . נכון . . . ותגידייי (קארין מגריזו).
חוץ ממה שאני עושה ב'ארץ נהדרת' אני טובה גם ב. . . :
" להזמין סושי בכמות מדויקת. לא יותר מדי, לא פחות מדי. בול. אני מדהימה בזה".
עלמה ה. . . :
"כלבה הצנחנית".
"דמות שעשיתי ב'ארץ' והייתי רוצה להיות חברה שלה:
"יוקנת. היא דמות מרתקת ושופעת הומור, תמיד יש על מה לדבר איתה".
חבר הפאנל ב'ארץ' שמוציא ממני את הדברים הכי טובים:
"בעיקרון, עם כל אחד יש לי חיבור קצת אחר של הומור, אבל עם טל (פרידמן) זה באמת תמיד יוצא משהו לא צפוי, מופרעות מסוג מאוד מיוחד, וממש קשה לי לא לצחוק בזמן שאנחנו עובדים על מערכון".
דמות שהיה לי קשה להיכנס לנעליה:
"ניקול ראידמן. היה לי נורא קשה לפצח אותה והרגשתי מאוד לא טוב עם זה, אבל האמת היא שאיך שיצאנו מהפאנל, מולי וכולם אמרו לי 'וואו, היית גדולה', באמת הרגשתי שלא הייתי משהו. בגדול, ככל שהדמות יותר מוחצנת, ככה זה יותר קל. כשהדמות היא סטרייטית וההומור שלה מובע באנדרסטייטמנט - כאילו, בחיקויים של אנשים שאין להם איזה משהו מובהק - זה הרבה יותר קשה מאשר דמות קיצונית".
"זה ממש לא חשוב לי. נהפוך הוא. תמיד כיף וטוב להיות כוסית, אבל את זה אפשר לעשות בהזדמנויות אחרות. ב'ארץ' כל הכיף זה דווקא להגחיך את עצמי ולעוות את עצמי. יש בזה משהו מאוד משחרר. זה פאן להשתטות. מה שכן, כשמדובר בדמות שמשמינה אותי, חשוב לי מאוד שזה יהיה ברור שזו דמות, כדי שלא יחשבו פתאום 'אוי, היא השמינה', כלומר , אם כבר שמנה, שיהיה עד הסוף".
מאז המערכון הראשון שעשיתי ב'ארץ' נהייתי . . . :
"הרבה פחות לחוצה. פעם הייתי לוקחת את זה נורא קשה. אם לא היה הולך לי, הייתי יכולה להגיע למצב של בכי אחרי הצילומים. עכשיו אני לוקחת את זה יותר בפרופורציות, הרבה יותר טוב, עם פחות ביקורת עצמית משתקת. אני מצליחה ליהנות מהתהליך, ויחד עם זה מודעת לכך שאני חייבת לחדש כל הזמן, מעונה לעונה, ולהיות יותר יצירתית. אין ספק שהיום אני עושה הכל יותר עמוק, יותר חזק ויותר קשה בשביל להשיג את מה שעשיתי קודם".
התכונה הכי מעצבנת של ליאת ושל שני:
"הכל".
מערכון שהייתי צריכה לחזור עליו שוב ושוב כיוון שהתפקעתי מצחוק:
"זה היה באחד המערכונים של 'המקפלות', כשטל (פרידמן) הגיע בתור לקוחה, שהייתה למעשה רוחל, עוד לפני שרוחל הומצאה. פשוט נקרעתי שם מצחוק ובקושי הצלחתי להמשיך".
התגובה הכי משונה שקיבלתי:
"נסעתי במונית, לא דיברתי עם הנהג כל הדרך, בסוף שילמתי, ביקשתי חשבונית, והוא אמר 'בטלוויזיה את יותר מצחיקה'.
חוץ ממה שאני עושה ב'ארץ נהדרת' אני טובה גם ב. . . :
" הדיפת כדור ברזל. סתם, נו. אני אוהבת לבשל. בכלל, עמוק בפנים אני עקרת בית מהפרברים. אני אוהבת להיות בבית, לנגן בפסנתר, לתפור, דברים כאלה".
משפט המפתח האהוב עלי ביותר:
"טוב, יש הרבה, עזוב".
ליאת ה. . . :
" ילדת הפלא הרובוטית".
"דמות שעשיתי ב'ארץ' והייתי רוצה להיות חברה שלה:
"סמדר. בטח אף אחד לא זוכר אותה, אבל מדובר במישהי גבולית כזאת, כאילו מפגרת. הדמות שלי ב'רמזור' לעומת זאת, רחוקה ממני שנות אור. עדיף לא להזכיר".
חבר הפאנל ב'ארץ' שמוציא ממני את הדברים הכי טובים:
"הראשון שהצטלמתי איתו ב'ארץ' היה טל פרידמן. אני הייתי איילת שקד והוא נפתלי בנט, וזה היה מדהים. אפשר להגיד שהוא בעצם לקח אותי תחת חסותו: הוא אמר לי להתפרע, להשתולל, לעשות דברים משוגעים. אני מניחה שייקח לי עוד זמן עד שאגיע לרמה שלו בזה, אבל אני מנסה".
דמות שהיה לי קשה להיכנס לנעליה:
"הגעתי פעם לחזרה עם רועי בר נתן בעשר בלילה, למערכון שמצטלם למחרת על הבוקר. בקיצור, איך שאמרו לנו 'אתם עושים צמד מגישים אוסטרלים' נכנסתי קצת ללחץ, כי אין לי מושג איך עושים מבטא אוסטרלי, אבל בסוף, אחרי שישבנו במשך שעות עם התחקירנים של קשת על המבטא, זה יצא מצחיק נורא".
עד כמה חשוב לי להיראות טוב כשאני מתחפשת לדמות:
"רק אם הדמות אמורה להיראות טוב. כאילו, אם אני משחקת כוסית. באופן אישי, אני יותר אוהבת את הדברים המגוחכים, המוזרים, דמויות עם רווח בשיניים ופלולה".
מערכון שהייתי צריכה לחזור עליו שוב ושוב כיוון שהתפקעתי מצחוק:
"עלמה שני ואני עשינו יחד את שלישיית מנגו וזה היה ממש מצחיק, כי שני ועלמה היו ממש דומות למיכל וליסמין מהלהקה המקורית, והיו שם מלא צחוקים סביב העניין הזה. האמת היא שאנחנו רוצות להקים הרכב: שני תשיר, עלמה תנגן ואני ארקוד או סתם אהיה ברקע כזה".
התכונה הכי מעצבנת של עלמה ושל שני:
"עלמה לא מכבדת בממתקים, בעיקר מלוחים. היא יכולה לפתוח שקית במבה גדולה על הסט ולא לכבד אף אחד. שני, לעומת זאת, לא מלווה דיסקים".
התגובה הכי משונה שקיבלתי ברחוב:
"היה מישהו שאמר לי 'אה, הנה זאת מהטלוויזיה שעושה בדיחות, עלמה זק'".
משפט המפתח האהוב עלי ביותר:
"לא, מוות" (ליהיא האשטאג).
חוץ ממה שאני עושה ב'ארץ נהדרת', אני טובה גם ב. . . :
"כלום. באמת, אני לא טובה בכלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם