לא תאמינו איזה סלבס הם בעצם אנשים ביישנים
מאריק איינשטיין עד יצחק רבין, מברי סחרוף עד מאור כהן, מאלכס טרנר עד ליידי גאגא. דברים בזכות הביישנות, התכונה שאף אחד לא יודע להעריך
ביישנות מוגדרת כ"מונח פסיכולוגי המתאר חשש, סרבול או חוסר נוחות הנחווים כאשר אדם נמצא בסביבת אנשים אחרים, כשהוא פונה לאנשים אחרים או כשאחרים פונים אליו, ובמיוחד במצבים חדשים ועם אנשים לא מוכרים". ביישנות יכולה להופיע בכל מיני צורות. היא יכולה להופיע בנוכחות של אדם מסוים ולהיעלם לחלוטין בנוכחותו של אדם אחר, שמשרה על המבויש תחושה של ביטחון ותמיכה. הביישנות נובעת לרוב מחוסר ביטחון, ובעיקר מפחד מדחייה. אנחנו מפחדים שלא יקבלו אותנו כפי שאנחנו, ולכן מעדיפים להימנע מתקשורת. במקרים קיצוניים זה יכול להגיע לפוביה חברתית של ממש.
על ביישנותו הידועה, שגרמה לו להתנזר מהופעות על במה, סיפר איינשטיין בשיחות עם חברו עלי מוהר בספר "זו אותה האהבה": "מה שמעכב, מקשה, זו המבוכה, הביישנות, וזה הלך והחריף עם השנים. בשעות שלפני הופעה, הימים שלפני הופעה, אלה היו תמיד קשים מאוד. אגב, כשאני אומר ביישנות, אני לא מתפאר בזה. יש נטייה לראות בזה תכונה חיובית, וזה לא כך... הלוואי שהייתי תופס מיקרופון ושר כמו איזה סינטרה, אבל אין לי את זה, ובן אדם צריך להתאים את עצמו ליכולות שלו".
איינשטיין, מתברר, נמצא בחברה טובה. יצחק רבין ז"ל, למשל, היה ביישן קיצוני, כזה שביישנים אחרים יכלו להבחין במבוכתו דרך מסכי הטלוויזיה. זה לא מנע ממנו להיות רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה, ומישהו ששמו הוא נרדף למילה "מנהיג". את רבין הפומבי הכרנו כאדם שמעשן בשרשרת, כריזמטי ואנושי מאוד, משום שהביישנות שלו הקרינה פגיעות ונגישות. בראיון ל'מעריב' סיפרה מרית דנון, מזכירתו לשעבר: "רבין היה ביישן אמיתי. לפעמים היה עובר ככה ליד השולחן שלי ומבקש תוך כדי הסמקה קוביית שוקולד. שאלתי את עצמי יותר מפעם אחת איך פוליטיקאי, איש ציבור, יכול להיות כזה ביישן".
התשובה היא שלנגד עיניו של רבין עמדה מטרה - הנהגת המדינה - ולמענה הוא שם בצד את החרדה והביישנות שלו. רבין הגיע מדור שחונך לכך שהאידיאולוגיה הרבה יותר חשובה מהאני, ועל המבוכה החברתית שלו התגבר לא פעם באמצעות אלכוהול. גם איינשטיין, שהסתגר בשלב מסוים בביתו, ידע להתגבר על הביישנות. מדי פעם, כשנושא מסוים היה נוגע בו, הוא היה מרים טלפון לנציג התקשורת, גם אם מדובר בטלוויזיה או ברדיו (כמו למשל הטלפון לגיא לרר בשיא פרשת אייל גולן). כמו רבין, גדולתו של איינשטיין הייתה בכך שהוא ידע לשים את עצמו ואת ביישנותו בצד כשהמטרה הייתה חשובה דייה.
בחברה המודרנית, ביישנות אצל ילד נתפסת כמשהו לא תקין, סוג של לוזריות חברתית. לכולם ברור שמי שהוא מוחצן הוא מצליחן, ויש לו יתרון על פני האחר. הורים רוצים לגדל ילדים בעלי ביטחון עצמי, וביישנות ורגישות נתפסות כתכונות שיתקעו אותם בחיים. אבל האם זה באמת כך? סוזן קיין, שהוציאה בתחילת השנה את הספר"a World that Can ' t Stop Talking Quiet: The Power of Introverts in" דווקא קובעת שביישנות היא חלק מאישיות זהירה ורגישה, והתכונות הללו הן לא רק נורמליות, אלא חיוניות מאוד למין האנושי. "חלק מהאנשים הכי מוכשרים בעולם הם מופנמים", היא גורסת. "בלעדיהם לא היה לנו מחשב של אפל, תורת היחסות והחמניות של ואן גוך. למרות זאת, ההחצנה השתלטה על העולם, כשביישנות ורגישות לעתים קרובות נראות כשליליות".
ההתמודדות עם ביישנות כוללת, במקרים רבים, צעידה אל העבר השני של המתרס. כך למשל אצל אלכס פרגר, אחת הצלמות הידועות בעולם האמנות כיום, שחוקרת את הביישנות שלה דרך פרויקטים אמנותיים רחבי היקף שהיא מצלמת. פרגר גילתה לראשונה את פחד הקהל והביישנות שלה בשנת 2010. היא התבקשה לשאת הרצאה במוזיאון "מומה" בפני 20 איש, וכאשר ניגשה לפודיום היא הרגישה סחרחורת, רעידות וזיעה, וחשה שנטרפת עליה דעתה. מאז היא יוצרת סדרות תצלומים עם קהל בממדי ענק, מה שעזר לה לטענתה להתמודד עם הפחדים שלה.
במקרים רבים אמנים מטפלים במופנמות שלהם דווקא דרך הבמה עצמה, שמספקת להם את האהבה והביטחון שלהם הם זקוקים. מאור כהן, אולי היורש המדויק ביותר של איינשטיין, ולבטח מי שיודע לחקות אותו טוב יותר מכולם, הוא אדם ביישן. במציאות הוא בדיוק ההפך מאותו רוקר פרוע שעלה על הבמה בתחתונים וצרח "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", אצל כהן דווקא ההופעה על הבמה פותרת את סוגיית המופנמות ומתעלת את האנרגיה שלו לאפיקים יצירתיים.
גם אלכס טרנר, סולן להקת ארקטיק מנקיז, הוא ביישן פתולוגי. להקתו קיימת כבר 11 שנה, באמתחתה כבר חמישה אלבומי מופת, ואף זכתה לכבוד של סגירת אולימפיאדת לונדון - והוא עדיין לא מסוגל להתראיין בצורה קוהרנטית לאף אמצעי תקשורת. בתחילת דרכו, בגיל 18, טרנר נראה בראיונות מובך עד כאב, מסמיק או נותן למישהו אחר להתראיין במקומו. לעתים היה פותר את המצב בהלצה או מתיחה, העיקר לא להתמודד עם הסיטואציה.
איך טרנר פתר את הבעיה? לקראת אלבומה החמישי של הלהקה, שיצא השנה, הוא אימץ לעצמו פרסונה אמריקאית נוסח אלביס פרסלי, כולל הבריליינטין בשיער, טבעות הקולג' המוגזמות וארסנל של ז'קטים מעור עם צווארון מורם. היות שמדובר במישהו שהוא לחלוטין לא הוא - כולל הדאווין על הבמה - נוח לטרנר להסתתר מאחוריו, וכנראה כאן מצוי הפתרון (עתיק היומין) למבוכה.
ברי סחרוף נודע עוד בימי להקת מינימל קומפקט כזה שעומד מאחור, מסתתר מאחורי רעמת השיער שלו וניסורי הגיטרה, מה שכמובן לא בא על חשבון הכישרון המתפרץ. מאוחר יותר סחרוף הפך לפרפורמר מוביל בעצמו, אבל הוא נותר ביישן כרוני, ועל זה יעיד כל מי שפגש אותו במציאות. בשיחה ליד קבוצה של מוזיקאים או חברים לעשייה, סחרוף יהיה תמיד בצד ויעדיף לא להתבלט. יש לו סלידה ממתן ראיונות לתקשורת או אפילו מסשנים של צילומים. הוא מעדיף שיתעדו אותו איפה שטבעי לו, על הבמה.
סחרוף, כמו אריק איינשטיין, היטיב לזקק את הישראליות; אבל בניגוד לאיינשטיין הוא נפתח כשהוא על הבמה. "ברי מכיל ניגודים, ואני חושב שזה מה שעושה ממנו אמן ברמה גבוהה", סיפר המוזיקאי וחברו של סחרוף, רע מוכיח, בכתבה ל'הארץ' ב-2011. "על הבמה הוא מוחצן, מתבטא, נותן ומרוגש, ומחוץ לה, כשהוא לבד עם החברים, הוא ביישן וסגור לכאורה. בגלל זה ההופעות שלו כל כך טובות. הבמה נותנת לו משהו שהוא צריך, משחררת אותו".
המסקנה הבלתי נמנעת היא שמופנמות ומוחצנות הן תכונות שיכולות להתגלם בו זמנית אצל אותו האדם. במקרים רבים אנשים ביישנים מחצינים את עצמם בתור סוג של מנגנון הישרדות. אפשר לראות את התופעה הזו בשיאה במופעי הביזאר שמספקת ליידי גאגא, שטוענת שכל הלוקים המוטרפים שלה נובעים מחוסר ביטחון עצמי, ושזו דרך ההתמודדות שלה.
גם יהודה פוליקר מגדיר את עצמו כביישן. בגיל צעיר הוא אפילו סבל מגמגום קל, אך גילה שכשהוא שר הגמגום נעלם כלא היה. פוליקר מנקז את הטראומה המשפחתית מהשואה, המכאוב והביישנות שלו - ועולה איתם לבמה למעין סשן טיפולי.
ביישנית ידועה נוספת היא ענבל פרלמוטר ז"ל, סולנית להקת המכשפות. יואב קוטנר סיפר עליה בראיון ל'מעריב': " המטרה שעמדה לנגד עיניה לא הייתה להיות מפורסמת. היא אפילו הייתה בחורה די ביישנית, וכל מה שעניין אותה זה הדבר עצמו, המוזיקה". בסרט על האלבום המופתי "עד העונג הבא" בסדרת "האלבומים" של קוטנר מצטיירת פרלמוטר כדמות נשית המקבילה לזו של קורט קוביין: ככל שלהקתה מתפרסמת ונוסקת, כך היא מסתגרת בעולם משלה.
נראה שביישנות נתפסה מאז ומעולם, וכך גם היום, כתכונה בעייתית. אך כשמסתכלים על רשימת הביישנים המפוארת הזו, ייתכן שהתפיסה הזו צריכה להשתנות. את איינשטיין, בכל מקרה, תמיד נזכור כביישן המקסים מכולם - גבר שלא פחד להראות חולשה ולהחצין פגיעות. ודווקא זה מה שהפך אותו ל-Cool אמיתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם