תייר, בפיל כבר טיפלת? חוויה מיוחדת בתאילנד
אחת מאטרקציות התיור בצפון תאילנד כוללת ביקור בחוות פילים מבויתים המציעה חוויה שונה - טיפול ושיקום של פילים, כשברקע טבע פראי, מפלים שוצפים ושבטים הרריים
הנהר זורם בצפונה של תאילנד, בעמק מייטאנג (Taeng Mae), המוקף הרים. העמק ידוע במפלי המים השוצפים שלו, בנחלים המתאימים למסעות רפטינג, בג'ונגל ובטבע הפראי הקדום שלו. בכפרים הפזורים שם מתגוררים בני שבטים הרריים. למרות שביקורנו בתאילנד התקיים בעונת המונסונים, ביום שהותנו בחוות הפילים עדיין לא ירד גשם. את הגבעות המרוחקות מכסים יערות, וכאן למטה בעמק הקרקע חשופה והשמש קופחת. יצרנו מחלקה קטנה של נושאי דליים כדי לשטוף את הפילים. גופם היה מכוסה קמטים - אבל לא כאלה שמקורם בגיל מתקדם. קמטיו של הפיל הם תלמים נחרצים וקשוחים. גם כשהם רטובים עורם נותן תחושה של נייר זכוכית גס. המדריך שלנו תלה בעורם העבה של הפילים את העובדה המרה שרבים מהפילים בתאילנד עיוורים. הוא הסביר שהדרך המהירה ביותר להעניש פיל סורר היא לדקור אותו בעין. זה הרבה יותר קשה להכות אותם עד לרמה של כאב, מאחר ועורם כל כך קשה.
שמורת הפילים משכה אותי, כמו גם את חבריי המטיילים, בגלל האפשרות לראות ולגעת ביצור הגדול ביותר ההולך על פני כדור הארץ. קודם לכן, בבית המלון בעיר צי'אנג מאי, נתנו לי ערמה של עלונים ובהם הצעות לטיולים וקמפינג עם פילים. אחרי שעיינתי בהם התעוררה בי תחושת אשמה לנוכח האפשרות שארכב על פיל או אראה אותו רוקד או מנגן בכלי מוזיקלי כלשהו. במקום חוויה תיירותית לא נעימה כזו החלטתי לנסות להתקרב לפילים בסביבה הכי טבעית שאפשר.
פארק שמורת הפילים מאכלס עשרות אחדות מבני מינם שהגיעו הנה עיוורים ומוגבלים אחרי שנים של ניצול בתעשיית התיירות או העץ. הפארק הוא אחת משמורות מפלט דומות שהוקמו בתאילנד - מדינה שבה יש היום כ-5,000 פילים בהשוואה ל-100 אלף שהיו שם לפני כמאה שנה.
בשביל הפילים שמגיעים לכאן השמורה היא ככל הנראה התחנה האחרונה במסע חייהם. בצעירותם הם ניצודו, נכבלו בשלשלאות, ושוביהם הכריחו אותם להופיע ברחובות בנגקוק כדי שיוכלו לקבץ נדבות מן העוברים ושבים שצפו במופע הקרקסי. אחרים, שניצודו עמם, נמכרו לקרקסים מקצועיים בסין או שנשלחו לשאת בולי עץ.
יום לפני בואי לשמורה עוד ראיתי פסלים של פילים מקשטים מקדשים בודהיסטיים ודמויות של פילים נמכרות בשווקים בתור קמע למזל. ובכל זאת, בעודי עומדת כאן בעמק השופע הזה, כשרגליי מבוססות בבוץ של הנחל ואני מתיזה מים על פילים עיוורים, לא יכולתי להימנע מן התחושה שהכבוד שרוחשים בתאילנד לפילים הוא בעיקר אמירה חלולה.
אבל אי אפשר לומר את זה על סנדואן "לק" צ'אילרט, האישה שייסדה את השמורה ב-1996. לק היא אישה קטנה, רחבה פחות מחדק של פיל. היא בת 52 ושיערה עדיין ארוך ושחור כשל בת נעורים. החיוך שלה רחב דיו כדי ליצור קמטים בצדי העיניים. הקשר החזק שלה עם הפילים נולד עוד בילדותה, כשגדלה עם משפחתה בכפר סמוך. הקשר הזה הוביל אותה לעבוד בהצלת בעלי החיים. לחלק מהפילים פה יש בעיות בירכיים, בגלל סחיבת בולי עץ. לאחרים יש חתכים עמוקים כתוצאה ישירה מן המכות שחטפו ממטפליהם במעגל חייהם הקודם. הללו עשו שימוש בטפרים של שור שהוכנו במיוחד למטרה זאת.
למרות מצבם האומלל של הפילים הללו נאלצת לק, כמעט כל מקרה, לגייס כסף כדי לקנות את החיות האומללות מהמתעללים בהן כדי להביא אותן למקלט שלה. בימים אלה אחד התומכים הנדיבים ביותר שלה הוא מגיש הטלוויזיה האמריקנית הוותיק בוב בארקר. "הוא מלאך הפילים שלנו", אמרה לי לק באנגלית הרכה שלה. לק נעדרה מן הפארק כאשר ביקרתי שם, ואנו שוחחנו ימים אחדים לאחר מכן. כאשר לק ייסדה את המקלט אף אחד לא חשב שהיא תוכל להחזיק ולקיים מקום שבו המבקרים משלמים כדי להאכיל פילים נכים, לעזור ברחיצתם ולשמוע הרצאות. עתה, 15 שנים מאוחר יותר, בעליהם של מחנות פילים ברחבי תאילנד מבקשים את עזרתה להמרת עסקיהם. הם מבינים שדווקא פיל שלא עושה תרגילים קרקסיים הוא המוצר המבוקש החדש.
במשך כל היום כשהיינו עם הפילים ובעודם מהלכים לידינו, דילגנו מצד אחד של הפילים למשנהו, כפי שהורה המדריך שלנו, אנוצ'ה גיווג'ו. הסיבה לכך היא שניסינו לא לעמוד בצד העיוור שלהם. את חשיבותה של ההנחיה הבנו כאשר נוכחנו במו עינינו עד כמה הם חסרי אונים: אחד הפילים צעד בקלילות אל תוך השדה הפתוח והתנגש בקיר של בטון. האירוע המעציב הזה התרחש למרות שלעתים קרובות בעלי החיים שבמקלט יוצרים זוגות כדי להתגבר על העיוורון. אלה הרואים נקשרים באמצעות החדק לעיוורים, אבל הפיל הזה זינק מהר מדי ואף אחד משותפיו לדרך או מן המדריכים לא הספיק לעזור לו ולכוון אותו.
הפילים יכולים להסתובב באורח חופשי על פני 250 דונם של פארק, אולם לרבים מהם יש תיאבון כה גדול עד שהם מעדיפים להסתובב לידינו וליד דליי הפירות המונחים בקרבתנו במשך כל היום. למעשה, הם אוכלים גם כשרוחצים אותם. כשתחבתי בננות ישירות לתוך פיו של פיל אחד חשתי את חניכיו הרטובות ביד שלי. זה גרם לי לצחקק כמו בת ילדה חמש. פילה אחרת היא כה זקנה עד ששני הגברים הצעירים שהיו לידי (הם הפסיקו את עבודתם בניו-יורק ובוושינגטון כאשר הם נתקלו באתר קופונים בכרטיסי טיסה זולים מסביב לעולם) קיבלו הוראה להאכיל אותה רק בבננות קלופות, משום שלא נותרו לה שיניים. פילים אחרים העדיפו להאכיל את עצמם ושאבו דלעת מהידיים שלי באמצעות החדק. אבל שום דבר לא גרם לי לצחוק כמו לראות פיל מפרק חצי אבטיח ונהנה ממנה טעימה ועסיסית.
לק הביאה לפארק גם יותר ממאתיים כלבים שאותם הצילה ב-2011 אחרי השיטפונות שהציפו את בנגקוק הבירה. אחדים מן הכלבים התגרו בעדר הפילים שהאכלנו על שפת הנהר. הם אהבו במיוחד לבחון את סבלנותה של פילונת צעירה בת שלושה חודשים, דוק מאי, שהפלומה על ראשה עדיין חדשה ומזדקרת. הם התרוצצו סביב רגליה העקומות ונבחו ללא הפסק.
הפילונת צעירה מכדי לאכול פירות שלמים ולכן היא התרוצצה לכל עבר בחיפוש אחר שאריות מלונים שנותרו על הקרקע. גורלה שפר והיא תימלט מה' פאג'אאן', שנועד לשבור את רוחם של אחיה שנולדים במקומות אחרים. מדובר בטקס אילוף אכזרי, שבמהלכו הבעלים של הפילה האם כולא את הפיל התינוק בתוך כלוב מאולתר, מרעיב אותו במשך שבוע ומכה אותו עד זוב דם. האילוף תם כשהפיל התינוק מגיע לסוג של גיהנום שבו גופו לא מת בעוד שכוח הרצון שלו כן. המכות נפסקות רק כשהבעלים בטוח שהפיל יבין לתמיד שבני אדם הם האדון שלו.
כשעמדתי מול פילה אחת והחדק שלה תפס את היד שלי לרגע, חשתי כאילו אנחנו חברים ותיקים. הייתה זאת מחשבה מגוחכת לכאורה, שהרי כיצד חיה כזאת גדולה יכולה להיות כנועה מול מישהו קטן כמוני? ואז היא הזיזה את החדק לעבר פניי ונשפה. פרץ של מים ואוויר ואבק ניתז עליי ועל חברי לקבוצה וכולנו התגלגלנו מצחוק. כאן בשמורה גם נהגי הפילים אוהבים לראות אותם מתנהגים שלא כיאות. בשבילם זה סימן לכך שהפארק עושה משהו נכון. החיים החופשיים משעבוד ומכבלים של הפילים בעמק הירוק הזה מחיה את רוחם של בני אנוש וגם את שלי.
בעריכת מאיר בלייך
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם