האם נמצאה באתיופיה תרופת פלא לסרטן?
כ-7,000 צמחי מרפא יש באתיופיה, המטפלים בכל סוגי המחלות, מצינון ועד סרטן. החוקרת דקלה דנינו יצאה למסע בעקבות הצמחים והתבלינים המקוריים, וגילתה עולם סודי שמתקיים על קו ישראל-אתיופיה, בלי שידענו
בבית השקט והחשוך חיכו לו חברי ה'וודאג'ה' ('חגיגת אהבה' בתרגום חופשי). אלו אנשים שהותקפו בעבר על ידי רוח הזאר ועתה באו לסייע לחולה החדש. בצד עמדה המרפאה, נבדלת מיתר חברי הקבוצה. היא היחידה שיכולה לשלוט ברוח ה'זאר'.
תיפוף שקט התחיל את הטקס ואחריו שירה ומחיאות כפיים של הנוכחים. החולה קיבל צמח הרחה מעלה עשן, וסביבו קמו הנשים והחלו לרקוד, אשה-אשה בתורה. הן רקדו את ריקוד ה'גורי', כל אחת לפי הזאר שליווה אותה. ה'גורי' הוא ריקוד אמהרי שבא לידי ביטוי בהרעדת הכתפיים והטיית הראש קדימה ואחורה. האווירה התלהטה.
תוך כדי ריקוד, מישהו העלה קטורת בחדר, כדי שה'זאר' ירגיש חמימות וישתף פעולה עם המטפל. ואז הגיע רגע השיא. המרפא פנה לזאר ושאל אותו שאלות. רצה לדעת מה הוא מבקש כדי לצאת מגוף החולה שאליו נכנס כדיבוק. ה'זאר' ענה. ביקש עז שחורה, מלבושים יפים ותכשיטים. עד סוף הערב המרפאה השתלטה על רוח הזאר והחולה שב לאיתנו.
ה'זאר' הוא דיבוק שנכנס לגוף האדם ומנסה להשתלט עליו. טקס הסילוק שלו מוכר בקרב יוצאי אתיופיה אך נחשב לאחד הסמויים והבלתי מוכרים לאנשים מבחוץ. באתיופיה מאמינים שלכל אדם יש 'זאר' משלו. לא תמיד הוא מזיק, ויש כאלה שאפילו מגינים על האדם, אבל כאשר הוא בא לפגוע, חייבים להוציא אותו מהחולה, ובמהירות.
לדברי דקלה דנינו (32) חוקרת צמחי מרפא ותרופות בעדה האתיופית, הרפואה בישראל כבר מכירה ב'זאר' כתופעה ייחודית לבני העדה. "כשהגיעו העולים מאתיופיה לארץ והתלוננו שהזאר תוקף אותם, הרופאים בארץ חשבו שהם סובלים ממחלת נפש. בהמשך, לאחר שנעשו מחקרים על בני הקהילה, הבינו בארץ שמדובר במחלה ייחודית ליוצאי אתיופיה, והטיפול המערבי לא מתאים לטיפול בה. כיום ישנם מספר רופאים בארץ שמשלבים בין הטיפולים המסורתיים של בני הקהילה לבין הרפואה המערבית. מסתבר שזה עוזר".
דנינו חוקרת את אחד התחומים המרתקים והבלתי מוכרים בקרב יוצאי אתיופיה. השימוש בצמחי מרפא ותרופות מסורתיות להצלת חיים ואפילו לשם ריפוי סרטן. כבר עשר שנים שהיא עובדת יחד עם פרופ' זהר עמר, ראש המדור לתולדות הרפואה בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, ויחד גילו השניים מידע רב ערך, שכמעט אבד מן העולם. השניים הפכו את העבודה האקדמית לספר מרתק, שיוצא בימים אלו בסיוע מוסד 'יד יצחק בן צבי'.
באתיופיה קיימים כ-7,000 סוגי צמחים המשמשים למזון, תבלין, בושם ומרפא. בארץ נמכרים הצמחים והתבלינים האלו בכ-50 חנויות, הממוקמות בריכוזים של בני העדה בנתניה, חדרה, רחובות, רמלה, לוד וירושלים. "עם הזמן הבנתי שיש צמחים שמוכרים על השולחן ויש כאלה שנמכרים מתחת לשולחן משום שהם יקרים מאוד או שנותנים אותם רק למי שנשלח על ידי מטפל", מספרת דנינו.
את התחקיר החלה בבאר-שבע, עיר ילדותה. אחת לשבוע, בימי שישי, התיישבה בחנות לממכר תבלינים בעיר, תצפתה על המוכרים והקונים, למדה את שמות התבלינים והצמחים וניסתה להבין איזה צמח מתאים לכל בעיה.
כשרכשה את אמון המוכרים, נפתחה בפניה דלת הכניסה לעולם קסום. הקונים נתנו לה שמות של מטפלים מובילים, המוכרים גילו לה את סודות הצמחים והתבלינים וגם לימדו אותה איך רוקחים תרופות למחלות כמו צינון, לחץ דם וכאבי גב. "לקח לנו זמן, אבל בסוף הצלחנו להגיע למטפלים. יש כיום בארץ רק כמה עשרות שעוסקים בתחום, בסופו של דבר היו שהסכימו לשתף פעולה ולספק מידע. הדגשנו בפניהם שתורת הריפוי הזאת תאבד מן העולם אם לא תעלה על הכתב. המידע הזה עובר מאב לבן במשך דורות, אבל כיום הצעירים שגדלים בארץ, מסרבים ללמוד את תורת צמחי המרפא כדי שלא להיראות מיושנים".
יש כמה סוגים של מרפאים. ה'דבתרה' ו'טנקוואי' מרפאים באמצעות ספרים. ה'אווקי' מטפל בעיקר על ידי צמחים ו'בלזאר' מרפא את ה'זאר', בעזרת קטורת, צמחים, ברכות ותפילות. לכל מרפא מסורתי יש ספר השייך לו, ונקרא 'אוודה נגסט' ('ספר המלכים' בתרגום לעברית). ישנן מהדורות שונות, ותוכנו של הספר עשוי להשתנות ממרפא מסורתי אחד למשנהו. לכל מרפא גם שיטת טיפול ייחודית. יש המשתמשים בעיקר בחומרי מרפא וצמחי מרפא, ויש המצרפים גם קמעות, ספרי רפואה עתיקים ואסטרולוגיה. המרפאים שהוכיחו את עצמם ועולים לגדולה מקבלים את התואר לשם כבוד 'אלקה', שנחשב למכובד ביותר.
במהלך מחקרם של דנינו ועמר, נפטרו שלושה מהחשובים שבמרפאי העדה. "איתם אבדה מורשת רפואית ייחודית", אומרת דנינו.
איך אנשים מגיעים למרפאים האלו?
"מפה לאוזן. השמות עוברים בין האנשים בתוך העדה".
בספר את מביאה הוכחות לריפוי סוגים שונים של סרטן על ידי המרפאים האלו. את מאמינה שזה אמיתי?
"באיזשהו מקום אני חושבת שכן. הסיפורים חזרו על עצמם מאנשים שונים במקומות שונים. בעלת חנות תבלינים ביבנה סיפרה כיצד הוציאו גידול סרטני מהגרון של אחיה באמצעות תרופה מצמחים. הטיפול כאב אך המרפא אמר שלאחר שבוע הגידול ייצא, וכך היה. לאחר שבוע הגידול הסרטני יצא מהצוואר".
יתכן שהאנשים עימם שוחחתם לא הבינו אתכם, או שסיפרו את הדברים מתוך רצון להרשים אתכם?
"זה לא נראה כך. הצגנו בפניהם חומר מסוים והם ידעו שזה חומר שמרפא סרטן".
אם זה אכן נכון, מדובר בתגלית פורצת דרך.
"הבעיה היא שלא הצלחנו לזהות את הצמח המדויק שמטפל בסרטן".
לדברי דנינו, ברפואה האתיופית המסורתית קיימות ארבע שיטות לריפוי סרטן: האחת כוללת אכילת צמחים שונים המעורבים בדבש. שנייה מתבצעת על ידי עשיית חתך ביד והחדרת צמח לאזור הגידול הסרטני. שיטה שלישית כוללת אכילת צמחים מעורבים ב'קבה' - חמאה ביתית מיוחדת ושיטה נוספת משתמשת במריחת צמח מתאים ישירות על הגידול.
ייתכן שהמטפלים האלו שרלטנים?
"אין לי ספק שבתחום הזה יש כל מיני אנשים שקוראים לעצמם מרפאים אך לא ממש מבינים בתחום, ולכן צריך לבדוק ולהיזהר. אבל יש גם אנשים רציניים, שאליהם הגענו לאחר ששמענו על היכולות שלהם מאנשים שאנחנו סומכים עליהם, או שמדובר היה בשם שחזר על עצמו מכל מיני כיוונים".
טיפולים נוספים נפוצים בקרב בני העדה הם הקזת דם לצורך הורדת לחץ הדם וריפוי כאבי גב או טבילה במים מרפאים, לסובלים מפצעים בעור או מבעיות על רקע התנהגותי.
כדי לגלות עוד מידע על הצמחים והרפאים, נסעה דנינו במהלך המחקר לאתיופיה. לנסיעה צירפה כמה חברים טובים, מרפא מסורתי ובעל חנות תבלינים מבאר שבע. "הנסיעה הייתה עבורי בגדר חלום", היא נזכרת. "היו לי יעדים מוגדרים. רציתי להגיע לאזור אדיס אבבה, גונדר והרי סמייאן. בערים הסתובבנו עם מדריכים ובכפרים היינו לבד".
במהלך הסיור הצליחה דנינו למצוא מרפאים מסורתיים, אך נתקלה גם בחשדנות ובסירובים. "קרה שנסענו זמן רב כדי לפגוש מטפל, אבל כשהגענו אליו הוא סירב לקבל אותנו". במקרה אחר, הגיעו לביתו של מטפל שעוסק ברפואת שיניים מסורתית ונכחו במקום בזמן שהגיע אליו לבדיקה בחור בן 30. "לאחר שהמטפל בחן את שיניו, הוא הודיע שאין לו ברירה ושעליו לפנות לבית החולים הקרוב. הם מבינים שיש להם גבולות".
ניסית לטפל בעצמך בצמחים האלו?
"מעט מאוד. השתמשתי ב'טזמה', נוזל שמופק מדבורה ייחודית שגדלה באתיופיה ונחשב מרפא טבעי להצטננות. מדובר בתרופה יקרה. חצי ליטר יכול להגיע עד 100 שקלים".
מי יכול הרשות לעצמו תרופה יקרה כזאת בשביל צינון?
"באתיופיה יצרו כל מיני חיקויים לתרופה. במסגרת המחקר נסענו לאתיופיה וחיפשנו את הדבורה הספציפית. לא איתרנו אותה".
ואולי היא לא קיימת?
"האתיופים קושרים אל הדבורה חוט דק ובאמצעותו עוקבים אחריה עד לקן. היא קיימת אבל צריך לדעת איך למצוא אותה".
לאלו תובנות הגעת בעקבות המחקר הזה?
"הכרתי תרבות מרתקת עם ריחות, טעמים, מנהגים ומסורות שעדיין משתמרים, וזה מאוד ייחודי. מדובר בעולם שהולך ונעלם וחבל שלא יכירו אותו.
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם