עינוי סיני: למה ילד בן 12 קפץ אל מותו?
התלמידים הסינים עומדים בצמרת ההישגים הבינלאומיים, אבל התאבדותו של בן 12 בעקבות נזיפה ממורה חושפת את האמת על מחיר ההצלחה. שליש מהילדים בסין סובלים מבעיות נפשיות כתוצאה משילוב של הלחץ בכיתה והלחץ מצד ההורים להיות הכי טובים
זה כאילו שמשהו מביש קרה. מביש, אבל לא בהכרח מזעזע. כפי שנחשף באחרונה בהשוואה בינלאומית של הישגי תלמידים, סין מייצרת תוצאות מלהיבות בקרוא וכתוב ובמתמטיקה שמעוררות קנאה. אולם התלמידים הסינים והוריהם יודעים שלהישגים האלה יש מחיר מחריד.
ההתאבדות של הילד, אומרים אמו וקרוביו בין התפרצויות של בכי, היא תוצר של מערכת החינוך הסינית - מערכת סופר-תחרותית, בכיתות צפופות, שמתבססת על משמעת וכמעט מתעלמת מהממד האנושי.
אופי הלחצים המופעלים על הילדים, אומרים הורים ברחבי המדינה, הוא משהו שבין אינטנסיבי לפתולוגי. רוב התלמידים הם בנים יחידים שבעקבות החוקים של סין להגבלת הילודה צריכים לשאת על כתפיהם לבדם את האחריות לחלומות ולשאיפות של המשפחה.
ובנוסף לכל זה צריך לקחת בחשבון גם את גודל האוכלוסיה בסין, דבר שרק מגביר את התחרות. שכן, למרות שהכלכלה כל הזמן צומחת, היא עדיין לא מצליחה לייצר מספיק משרות טובות שמתאימות לשאיפות של ההורים מילדיהם. התגובה ההגיונית היחידה של ההורים למצב הזה היא לדחוף את הילדים עוד יותר חזק.
וזה עוד לא הכל. צריך להוסיף גם את החשש שיעברו עוד עשרות שנים עד שסין תצליח לפרוש רשת ביטחון סוציאלית אמינה. עד שישכנעו את ההורים אחרת, הם ימשיכו לראות בחינוך ילדיהם מין שטר ביטחון לכך שבטווח הארוך, לאחר שהם יפרשו מעבודה, יהיה מי שישמור על בריאותם וידאג לרווחתם.
אם הילד שלך יושב על שיעורי בית כל לילה עשרים דקות פחות מהבן של השכן, מסביר הורה סיני, אז החלום שלנו מתרחק מאיתנו עוד טיפה. עכשיו תכניסו את המחשבה הזו לראשן של עוד עשרות מיליוני משפחות ותקבלו מרוץ חימוש חינוכי עם תלמידים בתפקיד החיילים.
וכאשר המערכת בנויה על שינון, התלמידים כל הזמן נבחנים ואת התוצאות רואים מיד. מספר המקומות באוניברסיטאות הטובות תמיד היה מוגבל. אולם לאחר שעוד יותר ממאה מיליון תושבים הצטרפו במהלך העשור האחרון למעמד הביניים, הקרב על כל מקום נעשה אכזרי עוד יותר.
לכל זה יש מחיר. מומחים לבריאות הנפש אומרים שהילדים הסינים נכנסים לגיל ההתבגרות בלי יכולת מספיקה להתמודד עם קשיים. יש אף הסבורים שלתלמידים אין סיכוי להתמודד עם הלחץ הבלתי פוסק לציית ולהצליח.
בעקבות ההשוואה למדינות אחרות נוצרת לעתים בעולם תמונה מעט מעוותת של מערכת החינוך בסין. הציונים אולי מרשימים, אבל נתונים אחרים מספרים סיפור הרבה יותר עגום. מחקר שנערך באחרונה על ידי חוקרים בריטים גילה שכשליש מהילדים הסינים סובלים מבעיות נפשיות כתוצאה משילוב של הלחץ בכיתה והלחץ מצד ההורים. כאשר מדיניות ילד אחד למשפחה נכנסת לשנתה ה-34, דור שלם של ילדים נכנס לטריטוריה לא מוכרת. רבים מהם עטופים באהבה עזה, אך במקביל גם מעמיסים עליהם ציפיות שילדים בדורות קודמים לא היו צריכים להתמודד איתן.
פקידים רשמיים במשרד החינוך בבייג'ינג מודים שסין הגיעה לנקודה שבה די במשפט אחד של נזיפה ממורה כדי שתלמיד בן 12 כמו שיאזונגי ישלח יד בנפשו. המסרון שהמורה שנזף בילד שלח לאימו הוא שילוב של מבוכה והתנצלות. "רציתי לבוא לבקר אותך אך לא ידעתי איך לעמוד בפנייך ומה לומר לך", נאמר בהודעה. "כל מה שאגיד יהיה חיוור. אתמול הילד היה כל כך חי מולי והיום אנו בשני עולמות נפרדים. אלוהים, מדוע נתת לילד הזה למות בגיל כל כך צעיר?"
נראה שאפילו מורים ותיקים מתקשים להבין מה עובר על הילדים בסין. כמה ימים לאחר ששיאזונגי קפץ אל מותו ב-23 באוקטובר , במרחק אלפי ק"מ ממנו, בצ'נגדו, קפץ ילד נוסף מהבניין שבו הוא גר. מוקדם יותר באותו יום תפסו את ג' ונג'ון מדבר בכיתה. גם הוא התאבד בעקבות נזיפה מהמורה.
נשיא סין, שי ג'ינפינג, הכריז לאחרונה על שורה של רפורמות כלכליות וחברתיות. אולם נראה שסין עדיין לא ערוכה להתמודד עם משהו כל כך מורכב ופגום כמו מערכת החינוך. במבנה הנוכחי שלהם, לבתי הספר אין ברירה אלא להדגיש את המשמעת. למורים יש בכיתה בין 60 ל-100 תלמידים . רק באמצעות הקמת בתי ספר והכשרת מורים נוספים ניתן יהיה להיחלץ מהמצב הזה.
לו צ'ונגמין, המפקח הראשי של בתי הספר בכל המדינה, אומר שבמדינה עם אוכלוסייה כל כך גדולה וכיתות כל כך גדולות, המשמעת חייבת להיות בעדיפות גבוהה. אולם גם לו מודה שלמשמעת יש מחיר כבד. "מכיוון שהחינוך שלנו דורש צייתנות, במודע או שלא במודע אנו מאפשרים לחינוך להפוך לסוג של שיעבוד", אומר לו. "בתי הספר, המורים וההורים מחזיקים את הילדים קצר, וזה הופך אותם לכנועים והם לא מסוגלים לפתח מחשבה עצמאית הילדים לא מבינים את החיים, לא מעריכים את החיים. הם רק יודעים לציית".
לאחר מותו של שיאזונגי, בעת ששאר בני המשפחה הפגינו מול בית הספר, הלכה אימו לי אל המיטה של בנה וקברה את עצמה מתחת לשמיכות שלו. מסביבה היו עשרות תעודות ומדליות שבהן זכה בנה. שיאזונגי היה בין חמשת המצטיינים בשנתון שלו. כל יום הוא הכין את שיעורי הבית מיד עם שובו מבית הספר. אחרי ארוחת הערב הרשו לו לשחק קצת במחשב, אבל עד 20:30 הוא כבר היה במיטה.
לי מספרת שכאשר הם צעדו יחד בחזרה מבית הספר, יום לפני שהוא שלח יד בנפשו התחייב בנה בפניה שהוא ילמד באוניברסיטה טובה. "תסמכי עליי, אמא", הוא אמר לה. "אם יהיה לי בן בעתיד הוא יהיה הדור העשיר השני במשפחה".
ביום שבו התאבד, שיאזונגי השתולל קצת עם שניים מחבריו. הוא וחבר נוסף נשאו על כתפיהם חבר שלישי, שנפל ושבר את רגלו לפני שהילד הפצוע נלקח לבית החולים, אימו של שיאזונגי זומנה להגיע לבית הספר. מבעד לחלון משרדו של המורה היא ראתה את בנה בוכה ללא הפסקה.
הוא נראה נואש, היא סיפרה מאוחר יותר המורה נזף בו והורה לו לעמוד יותר משלוש שעות. המורה התיר לו לשוב הביתה רק לאחר שכתב עמוד שלם ובו ביקורת עצמית על התנהגותו.
סאנג ז'יקין, מנהלת המרכז לחינוך ומחקר של בריאות הנפש באוניברסיטת ננג' ינג ומומחית בנושא דיכאון של תלמידים, אומרת שרוב הבעיות הנפשיות הקיצוניות בחטיבות הביניים נגרמות בגלל נזיפות לא צפויות מצד המורים. הילדים כל כך לחוצים ומתוחים, היא אומרת, עד שכל אי-הבנה קטנה יכולה להעמיד במבחן את הגבולות שלהם. "אם התלמידים לא יכולים להתמודד עם תסכול ולא מוצאים דרך החוצה, קל להם להגיע למעשים קיצוניים" היא אומרת.
אף אחד לא ידע לעולם מה גרם לשיאזונגי לקפוץ אל מותו. בסמטה הצרה המובילה אל הבניין שבו הוא חי ומת, עוד דיירת מביטה סביבה בחשש לפני שהיא מציעה את התיאוריה שלה.
"אמו של הילד לקחה אותו כל יום לבית הספר וגם החזירה אותו", אומרת השכנה. "היא טיפלה בו מצוין. ילדים כאלה לא יכולים להתמודד עם מצב שבו מישהו מותח עליהם ביקורת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם