טל ברקוביץ': "סקס והעיר, הגרסה האפלה"
בזמן שאתם עוד זוכרים אותה מ"רוקדים עם כוכבים", טל ברקוביץ' כבר מזמן התקדמה להוליווד: מככבת בסרט שכתבה עם הבמאי המוביל שיין בלאק, חוגגת במסיבה עם סנופ דוג ויוצאת לדייט עם רוברט פטינסון
בשנה האחרונה החיים של טל ברקוביץ' טסים על המסלול ההוליוודי. וזה כולל לא רק דייטים עם שחקנים מגה מתוקשרים, אלא בעיקר מאבק יומיומי לפרוץ בעיר הסרטים. לאחרונה נראה שהעבודה הקשה של ברקוביץ' נושאת פירות: סרטה הקצר "אלמנות", שאותו כתבה עם התסריטאי במאי הנודע שיין בלאק ובו היא גם מככבת לצד השחקניות דנאי גרסייה ("נמלטים") ודומיניק סוואן ("לוליטה"), הוצג כמועמד לפסטיבל סאנדנס. המטרה של ברקוביץ' היא להפוך את היצירה שלה לסרט באורך מלא או לסדרה. ועם האמביציה הבלתי נלאית שמניעה אותה, לא מן הנמנע שזה בדיוק מה שיקרה.
ברקוביץ', 28, היא מז'אנר האנשים שמונעים להצלחה. אלה שרשימת החלומות שלהם תלויה להם על המצח, והם צועדים איתה בגאון, מסרבים לתת לחיים לטשטש אותה, למזער אותה, לתלוש ולשים בצד. בשבילכם היא ההיא שהגיחה מקריירת דוגמנות חו"לית ל"רוקדים עם כוכבים", חטפה זפטה מחנה לסלאו על כיכובה ב"פלייבוי", וחזרה למקום שממנו היא באה. עכשיו היא שוב כאן, הפעם לצורך צילומי קמפיין עבור מותג האופנה הגרמני ג'רי וובר, ובזמן שאתם הספקתם לשכוח ממנה היא עשתה עוד כברת דרך לקראת הגשמת החלום שלה.
עד גיל 20 החלום של ברקוביץ' היה להיות בלרינה. בגיל ארבע היא החלה לרקוד, ובגיל 17 התקבלה לבלט הישראלי. היא קיבלה פטור מגיוס כספורטאית מצטיינת, הופיעה בעולם וחלמה על ה"ניו יורק סיטי בלט". בגיל 20 הרגל התעקמה, הברך נפצעה והחלום נקטע.
"הריקוד היה כל עולמי", היא מספרת. "כשנפצעתי והרופא הבהיר לי שפרימה בלרינה אני כבר לא אהיה, הפסקתי בבת אחת ונסעתי לאיטליה. לא ידעתי מה אני אעשה שם, אבל בגיל 18 טיילתי שם עם אמא שלי וזה מצא חן בעיני, אז נסעתי ולמדתי איטלקית. באיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה להרוויח כסף, אז עשיתי רשימה של כל סוכנויות הדוגמנות בעיר, ועברתי אותן אחת-אחת. התחלתי לעבוד די מהר, ונכנסתי לסחרחרת של עבודה בלי הפסקה. בגיל 24, ארבע שנים אחרי, כבר קניתי לעצמי דירה בטבעון עם הכסף הזה".
אז לא חלמת להיות דוגמנית?
"אף פעם לא. אבל מצאתי שזו פרנסה מעולה, וראיתי עולם. בגיל 22 עברתי לגור בלונדון, כי רציתי ללמוד משחק, ומשם הייתי נוסעת לכל אירופה. הייתה לי דירת קבע בצ'לסי, והייתי נוסעת לגרמניה, טורקיה, איטליה וספרד. שלושה חודשים בשנה גרתי בספרד, כי הייתה לי שם תמיד עבודה. יש לי קליינטים קבועים בכל מקום, שבכל עונה אני נוסעת ומצטלמת עבורם. הכסף הזה מימן לי את החיים ואת לימודי המשחק, ואת כל ההופעות והקונצרטים שראיתי שם. תמיד הייתי לבד, ותמיד היה לי מעניין, כי בלונדון תמיד אפשר ללכת ל' טייט' ולתיאטרון ולבלט".
אבל חמש השנים שבהן חייתה בלונדון היו עבור ברקוביץ' רק שלב בדרך לדבר האמיתי. "כל התקופה בלונדון הייתה עבודת הכנה בשביל לעבור לאל.איי. זה המגרש של הגדולים, וידעתי שאני צריכה להיות מוכנה. חסכתי כסף, כי לקחתי בחשבון שבשנה הראשונה לא יהיו לי הכנסות, עבדתי על מבטא נקי של ה-BBC ניוז , שהוא לא אנגלי ולא אמריקאי, אלא פשוט נקי וברור, עבדתי על הניירת ובעיקר למדתי משחק, כי לשם חתרתי".
בשנה האחרונה היא בלוס אנג' לס. גרה בהוליווד בולוורד, והשכנים שמקיפים אותה הם גם החברים הכי טובים שלה. "כשעברתי ביקשתי מאשת יחסי הציבור שלי בלונדון שתמצא לי שם אוטו ודירה. היא מצאה לי דירה בוואלי, ומהר מאוד הבנתי שזה לא בדיוק הוליווד. דרך חברה הכרתי את שירה וילנסקי, והיא מיד אמרה לי'מה את עושה בוואלי? בואי לבניין שלי, אני מוצאת לך דירה'. ובאמת עברתי לשם, והיא הכירה לי את כל השכנים, שכולם כמובן בתעשייה, וזה נורא כיף. אנחנו כמו בסדרה'FRIENDS ', נפגשים כל ערב על הספה של מישהו. עכשיו שירה ברחה לי, כי היא קיבלה כאן את 'השמינייה' וחזרה לארץ. אני מאוד מתגעגעת אליה".
את שיין בלאק, תסריטאי סרטי פעולה ידוע בהוליווד, שכתב, בין היתר, את סדרת סרטי "נשק קטלני", את "איירון מן 3" (שאותו גם ביים) ואת "קיס קיס בנג בנג", היא הכירה באודישן. האודישן לא צלח אבל יצאה מזה חברות, ובסופו של דבר יצא גם תסריט משותף. "שיין בלאק זה שם ששווה ערך לספילברג בהוליווד, הוא מאוד נחשב. הגעתי אליו לאודישן לסרט של סוני, ולמזלי הרב התפתחה בינינו חברות.
כשהמורה שלי בבית הספר למשחק נתן לנו תרגיל להרים פסטיבל סרטי סטודנטים, החלטתי לכתוב תסריט לסרט קצר, וביקשתי משיין בשיא החוצפה להיפגש איתו כדי לעזור לי עם זה. היה לי רעיון ל'סקס והעיר הגדולה - הגרסה האפלה', והוא נדלק על זה. שיין עזר לי עם הדיאלוגים, ואחר כך גם עשה לי שכתוב לזה וזה יצא ממש מגניב. החלטתי לצלם את הסרט. גייסתי את אחד השכנים שלי, איאן פישר, להפיק ולביים את זה, מימנתי את ימי הצילום בעצמי, וגייסתי המון אנשים שעשו את זה בהתנדבות. משחקות יחד איתי דנאי גרסייה ודומיניק סוואן. הייתי בהלם שהן הסכימו".
אני מניחה שהשם שיין בלאק עזר?
"יכול להיות, אבל אני יודעת שהן מאוד התלהבו מהתסריט. זה סרט קצר של עשר דקות, שיש לו רק את הגרעין, והוא יכול בקלות להיות הגרסה הראשונה לסרט באורך מלא או אפילו לסדרה. הכוונה שלי עכשיו היא לשווק אותו בפסטיבלים בכל העולם, ובשלב הבא להשיג לו מימון כדי להפוך אותו לזה".
בינתיים ברקוביץ' ובלאק הגישו מועמדות לפסטיבל סאנדנס, והיא מספרת שבאופן לא רשמי הם קיבלו כבר אישור לכך שהם בין המועמדים בקטגוריית הסרט הקצר. ההכרזה על המועמדים תיעשה בכל מקרה רק בנובמבר, והפסטיבל ייערך בינואר. "מיד אחר כך יש את פסטיבל טורונטו, שכבר נסעתי לשם כדי לקדם את המועמדות לסרט, ואני רוצה גם את ונציה, ומבחינתי גם את חיפה וירושלים. העבודה רק החלה, אני מאוד מאמינה בזה, ועכשיו השאלה היא אם גם אחרים יאמינו בזה".
את נמצאת שנה בהוליווד, עם המון אודישנים ומעט מאוד תפקידים. החלטת בעצם לכתוב תפקיד לעצמך.
"נכון. אני מאמינה שאם לא מזמינים אותך לארוחת ערב, אז פשוט תבשלי ותבואי עם הסירים. אני יכולה להתרוצץ שנים ולהגיד לעצמי שאני טובה, אבל עדיף לעשות ולבוא עם קבלות. עשיתי את הסרט שלי, ועשיתי גם סדרה אינטרנטית בשם'Pay Day ' שבה אני משחקת רוצחת. אני מקבלת הרבה'לא', זה נכון, אבל אני לא בוכה מזה. אני מתייחסת לזה כחלק מהמשחק. הוליווד היא מגרש המשחקים של המבוגרים. כרגע אני עדיין בתהליך של השקעה. אני משקיעה בזה המון כסף. ניירת זה כסף, שכירות, שיעור משחק פרטי עולה 100 דולר, שיעור מבטא 120 דולר. זה כסף שאני משקיעה לטובת העתיד שלי. אני לא יושבת ומחכה".
את בטח כל היום במסיבות נוצצות.
"ממש לא. הוליווד היא הכי לא נוצצת, והחיים שלי הם מפוקסי עבודה. יש לי שיעורי מבטא ומשחק ואודישנים כל יום. אל.איי היא ענקית, אז אם יש לי שלושה אודישנים ביום, כל היום הלך על הנסיעות. אין כזה דבר, מבחינתי, סתם לצאת למסיבה או סתם לשבת לקפה עם חברה. הכל זה פגישות עסקיות ואירועים שנועדו לקדם אותי. אם המנהלת האישית שלי רוצה שאני אלך למסיבה כי אני יכולה להכיר שם אנשים שחשוב להכיר, אני הולכת. אני לא יוצאת פור פאן. אחרי תשע בערב אני לרוב ישנה".
לפי אתרי הרכילות, דווקא יצא לך כבר להיפגש עם דניאל רדקליף וסנופ דוג.
"את דניאל רדקליף פגשתי בפסטיבל טורונטו, כשנסעתי לקדם את 'אלמנות'. הייתה פרימיירה של הסרט החדש שלו, ואחרי זה הזמינו אותי ל'סוהו האוס' למסיבה מצומצמת, מין ארוחת ערב, ודיברנו. הוא ממש גמד, נמוך נורא, ואני עוד הייתי על עקבים מאוד גבוהים. ישבנו יחד וסיפרתי לו על הסרט הקצר, וזהו. הוא נראה הרבה יותר גבר בקולנוע.
"את סנופ דוג פגשתי ממש שבוע וחצי לפני שבאתי לישראל. פריס הילטון התחילה להיות די-ג'יי, אז הזמינו אותי למסיבה שלה בהוליווד בולוורד, ממש עשר דקות מהבית שלי. הלכתי עם מילה, דוגמנית וחברה טובה שלי, והושיבו אותנו בשולחן עם פריס. כנראה שהיא לא רצתה שיהיו עוד בחורות יפות איתה בשולחן, והיא ביקשה מהיחסי ציבור שלה לסלק אותנו, ובאמת ניגש אלינו מאבטח וביקש שנקום מהשולחן. אני כבר באתי ללכת, כי ממש לא התאים לי להישאר, ובדיוק סנופ הגיע עם עוד ראפר שנקרא 'טו שורט' והם הזמינו אותנו לשבת איתם, והיה ממש נחמד. היה פשוט כיף, הם מצחיקים והייתה מוזיקה מעולה. הוא לא ניסה להתחיל איתי בכלל. בדרך כלל בנים הופכים אותי לבסט פרנד שלהם או לאחותם הקטנה, לא יודעת למה".
לפני שנתיים וחצי ברקוביץ' עשתה הפוגה, ונחתה פה לחמישה חודשים במטרה להתחבב על הקהל הישראלי. היא נכנסה ל"רוקדים עם כוכבים" וצוותה לבוריס זלצמן, אבל מה שעשה כותרות לא היו היכולות שלה בביצוע טנגו וצ'ה צ'ה צ'ה, אלא דווקא העובדה כי בשנת 2008 היא הצטלמה לשער "פלייבוי" הספרדי. המכה הגיעה מכיוונה של חנה לסלאו, אז שופטת בתוכנית, שאמרה לברקוביץ' בשידור חי: "היא רגילה לפתוח רגליים, היא עשתה את פלייבוי". ברקוביץ' יצאה נסערת מהאולפן, שקלה לפרוש מהתוכנית, ובסופו של דבר העניינים סוכמו בהתנצלות של לסלאו בשידור חי.
לא ממש הצליח, הניסיון הזה.
"נכון, באותה תקופה זה לא היה נעים, אבל זו היסטוריה מבחינתי. לא התחרטתי על ההשתתפות שלי ב'רוקדים', ולא הצטערתי על הצילומים ב'פלייבוי', ומאוד יכול להיות שאם תבוא לי עוד הצעה מפלייבוי, אני אלך על זה".
הרגשת שדווקא פה לא מפרגנים לך?
"אנחנו מדינה חדשה ויש פה המון השפעות של דת, והעניין עם הצילומים לפלייבוי, למרות שהם מאוד אמנותיים ולא חושפים הרבה, היה קשה להרבה אנשים, כנראה גם לחנה לסלאו. לא נטרתי על זה, כי זה שואו ביז, והיא עשתה את הקטע שלה. זו לא טראומה בשבילי. פגשתי אותה עכשיו באיזה אירוע, ודיברנו והיא הזמינה אותי להופעה שלה".
הופעת האורח בארץ אז הביאה איתה גם אהבה. רומן סוער עם המוזיקאי אריק ברמן, שזכה להתייחסות רבה בתקשורת. "אריק היה בן הזוג האחרון שלי", היא מגלה. "היינו ארבעה חודשים ביחד, וכשחזרתי ללונדון, כי רציתי לסיים את לימודי המשחק, זה לא שרד את המרחק".
שנתיים וחצי ואת לבד? לא סביר.
"זה לא שלא נתתי צ'אנס להיכרויות חדשות, אבל שום דבר לא תפס אותי. זה לא שאני מרוצה מזה. בהוליווד הבדידות יותר מורגשת מאשר בלונדון, כי לונדון היא עיר אפורה וגשומה, וכאילו יש לך סיבה להיות לבד, אבל כשאת בעיר תוססת מלאת נצנצים ואת לבד - את פשוט לבד. אבל אני טוטאלית, כשאני אתאהב זה יהיה פור לייף. אני בחורה מטבעון, בסך הכל, המשפחתיות זה משהו שחשוב לי. כשאני אתאהב אני אעזוב הכל, כי אי אפשר לעשות משהו חצי. כשאני אהיה במערכת זוגית ומשפחתית אני אהיה רק בזה".
למה שתוותרי על הקריירה, שעבדת כל כך קשה בשבילה, בשביל זוגיות ומשפחה?
"אני רואה עכשיו'מחוברים פלוס', ורואה את שירלי ברנר וברוס רובינשטיין, ולא הייתי יכולה לעשות את זה בצורה כזו. אני רוצה מערכת זוגית רחוקה מאור הזרקורים, וגם לא עם בן אדם מהתעשייה. אני רוצה להיות האמא הכי טובה בעולם, ושאף אחד אחר לא יטפל בילדים שלי. לא הייתי רוצה שהילדים שלי יחיו על סט צילומים. אני מניחה שבפעם הבאה שאני אתאהב זה יהיה בבעלי. הבא שיישן אצלי במיטה, כנראה אני אתחתן איתו, ואני מכירה את עצמי, כי כשזה יקרה - זה יהיה במאה אחוז. אבל אני לא ממהרת לשום מקום".
ואולי את לא ממהרת למצוא זוגיות, כי את יודעת שמבחינתך זה אומר סוף הקריירה.
"אהבה זה דבר קדוש, כשהוא קורה זה כמו נס, וזה לא משהו שאפשר לסדר. כל הזמן מנסים לסדר לי שם גברים, כי יש המון יהודים, וכולם רוצים כלה יהודייה לבן שלהם. אני הולכת לעשות ליסינג לאוטו ויוצאת עם שידוך. בדרך כלל אני לא הולכת על זה, לא בא לי".
חשוב לך שהוא יהיה מסודר, מצליח, מיליונר?
"לא. פחות חשוב לי מה הוא עושה ואם הוא אצ'יבר או לא. חשוב לי שהוא יהיה גבר, החבר הכי טוב שלי, ושיבין אותי בלי מילים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם