גילי מוסינזון: "את צריכה להבין שאני סוס מת"
אחרי שני ילדים, גירושים וכמה וכמה רומנים מתוקשרים, הכדורסלן גילי מוסינזון מצא אהבה והתחתן. בחירת לבו היא נירית אהרוני, אמנית רב תחומית. אז מה אם הם מכירים פחות מחודשיים?
"מגיל צעיר אני לא תמיד הולך עם הזרם", מעיד מוסינזון על עצמו. "אני חושב מחוץ לקופסה. אני הולך עם הלב. זה עושה לי טוב, אני ישן מעולה בלילה, ואני מקבל את הצד הזה אצלי. אני חושב שכשמחכים ומחכים ולא יודעים להחליט, החיים בינתיים מתפספסים. אני אמוציונלי, אני נאמן לעצמי ואני פשוט הולך אחרי הרגשות שלי, וקופץ מהר מאוד למים העמוקים. כיף לי בעמוקים, נעים לי שם, ובכלל, אהבה זה הדבר הכי יפה שיש בעולם, אז למה לעצור או לעכב אותה?".
אבל מה קורה אחרי שההתאהבות הראשונית דועכת? אחרי שזיקוקי הדינור נחלשים ואתה נשאר תקוע עם הטבעות השלופות ביד?
"אחרי שהאהבה דועכת נשארת החברות. יש איזו כימיה שהיא מעל לתבניות או זמנים. אמא שלי, למשל, התחתנה עם אבי בשנות ה-70, כשהפרש הגילים ביניהם היה של 30 שנה, למרות הפער הזה היו להם נישואים מדהימים. התבניות לא עובדות. אני מנסה להתעלם מתבניות. אני מאמין שאין ערובה לזוג שמתחתן אחרי שבע שנים בדיוק כמו שאין ערובה לזוג שמתחתן אחרי שבוע".
אז אתה סוג של קזנובה-על שכזה? מכור לטבעות נישואים? סוגד לכיבוש?
"אני בן 35, ובסך הכל הייתי נשוי פעם אחת למשך חמש שנים. אני לא חושב שזה מוגזם. התגרשתי לפני שלוש שנים, ואני רוצה תא משפחתי חדש, פרק ב'. בסך הכל לממוצע התלאביבי זה פחות או יותר בסדר. בתלאביב רוב האנשים לא מתחתנים לפני גיל 45. אולי לעובדה שחייתי במשך שלוש שנים בצפון וגרתי בבית הלל (כששיחק כדורסל בגליל עליון, ג"ז) ואחרי זה ברמות נפתלי, יש קשר לזה, אולי זה גרם לי להתנתק קצת מהתלאביביות. וכן, הכרתי הרבה נשים מכוח האינרציה של החיים, ואולי זה נראה מוגזם כלפי חוץ, כי פשוט כל אחת שנראיתי איתה בציבור מיד כתבו על זה, וזה קיבל סוג של הקצנה".
ואיך הייתה החתונה עצמה?
"זה היה היום המרגש בחיי. הייתה סימביוזה מושלמת בין משפחת אהרוני למשפחת מוסינזון. כשצעדנו לחופה היה לי עור ברווז בכל הגוף. אתה לא באמת מוכן לרגע הזה, ופתאום זה מגיע. הילדים הקטנים שלי וגרושתי היו בחופה. הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים, כמו סוס בשדה הפתוח. השיא היה כששברתי את הכוס ואז באמת התחושה הייתה כאילו הכל מסביבי מתפוצץ".
אתה מדבר על אידיליה, אבל היו שמועות שאמא שלך סירבה להגיע לחתונה ורק בדקה ה-90 התרצתה .
"נו, אבל זה ברור, למה ציפית? בן של פולנייה מספר לה אחרי שבועיים של היכרות עם בחורה שהוא רוצה להתחתן איתה. האמא אומרת אוי ויי איז מיר, ושואלת למה למהר? הבן עונה לה: למה לחכות? אבל אז היא מבינה שזה כן רציני, ויש לנו הפי אנד. זה הכל מדאגה ואהבה. בסוף אמא שלי עמדה לידי בחופה והחזיקה לי את היד בהתרגשות. זאת הייתה גם סגירת מעגל, כי אמא שלי הייתה המורה לאמנות של נירית במדרשה ביפו, אבל לא היה לזה שום קשר להתנגדות ההתחלתית שלה לחתונה. היא מאוד אוהבת ומעריכה את נירית, היא פשוט חשבה שזה מוקדם מדי. פולנייה, נו. . .".
עם איזה שיר נכנסתם לחופה?
"נכנסנו לחופה עם'שיר המעלות' בביצוע של מוש בן ארי. סיפרתי לכולם שמוש עושה את הביצוע בלייב ופשוט עומד מאחורי הפרגוד, כי אם לא רואים אותו השכר שלו יורד ב-50 אחוז . חלק מהאנשים האמינו לי, אבל בעצם זאת הייתה הקלטה. למי יש כסף לשלם 20 אלף שקל לשיר אחד, לעזאזל?. . .".
בדיעבד יש משהו שהיית משנה, שהיית עושה אחרת?
"כן. הייתי מתחתן כבר אחרי חודש. חודשיים זה המון זמן לחכות".
הכלה הטרייה, נירית אהרוני, היא במאית סרטים דוקומנטריים ואמנית רב תחומית עם הרבה קעקועים, בת 40, עם שני ילדים בני 20. בכל פעם שמוסינזון מדבר עליה נדמה שהוא מתארך בעוד אי אלו סנטימטרים, ומרחף לו אי שם, במקום שבו החמצן כבר ממש דליל ואפשר לראות את גגות העיר.
איך הכרתם?
"כמו כל דבר היום זה התחיל באינסטגרם, עבר לפייסבוק ואז נפגשנו לפני קצת פחות מחודשיים. היא באה אלי הביתה ומהשנייה הראשונה היה קסם שעדיין קורה ולא מפסיק לרגש אותי. היא נותנת לי השראה, יש בינינו תיאום ציפיות מלא. אני מרגיש שמעבר למי ולמה שהיא, אני הרווחתי גם את המשפחה שלה, את עמוס וקלרה ההורים שלה, שהם אנשים מדהימים, והם תוספת מצוינת למשפחה הכל כך קטנה שלי, לאמא שלי ולאחותי רנן. כשאני נולדתי אבא שלי היה כבר בן 61. הוא יצר אותי כבר מהמיץ של הסוף", הוא צוחק, "הם לא הספיקו לייצר לי אחים נוספים".
איזה מין אבא היה אביך, הסופר יגאל מוסינזון?
"אבא שלי היה אבא מאוד נוכח. רוב הזמן הוא היה בבית, והוא היה אבא מדהים, אבל הוא לא נשאר הרבה זמן, כשהייתי בן 17 הוא נפטר. בין הדברים הכי יפים שאהבתי אצלו היה שהוא דיבר עם כולם בגובה העיניים. מצד אחד הוא היה יכול לארח את טומי לפיד או שמעון פרס שהיו באים אלינו הביתה, ומצד שני הוא היה יכול לשבת לארוחת בוקר עם פועל בניין על לחם, בצל וגבינה, ולדבר איתו בדיוק באותה צורה ובאותה הנאה. זה משהו שמאוד נשאר אצלי".
באמת תהיתי איך מצד אחד אתה יושב לקפה ארוך עם ליהיא גרינר או עם אביבית בר זוהר, וכמה שעות לאחר מכן אתה יוצא לדרינק עם אלדד יניב ורני בלייר.
"אני פשוט אוהב אנשים, ואני אוהב אנשים מסוגים שונים. אנשים זה דבר כיפי. לכל חבר אני נותן גילי אחר, שכולם ביחד זה אני. אני בטוח שלא כל החברות שלך הן אותו שטנץ בדיוק. זה הופך את הכל להרבה יותר מעניין".
זה מסביר גם את העובדה שאתה הולך לכל השקה של פליטי ריאליטי שמזמינים אותך, ומצד שני אפשר לפגוש אותך גם בפרמיירות של תיאטרון הקאמרי ושל הבלט הישראלי. אין לך מסננת.
"נכון, כי אני מנסה לא לקטלג את עצמי. אני כל מיני דברים, ויש כל מיני דברים שאני אוהב לעשות. אני משתדל לעשות כל מה שבא לי תוך כדי שמירה על כבודו של האחר".
אפרופו כבוד, בוא נחזור קצת ל-44 הספרים שאביך כתב. מה דעתך על החידוש של חסמב"ה בהוט?
"אחותי רנן גרמה לזה לקרות, והחיבור עם דרור נובלמן הגאון יחד עם הוט פשוט הניב עבודה מעולה. הם הכירו את חסמב"ה לכל הדור הנוכחי שלא ידע מה זה בכלל, ונתנו לזה טוויסט כיפי. החליפו את אהוד השמן ומשה הממושקף, שהם הכי לא פוליטיקלי קורקט נכון להיום, בדמויות כמו לודה ההאקרית, שזאת דמות מגניבה, ויזהר המהמר. בתור אלה שיש להם את זכות הווטו על חסמב"ה, אנחנו ממש מבסוטים במשפחה".
בדיוק כשאני שואלת לגבי העשייה האישית שלו, הנייד של מוסינזון מצלצל, ועל הקו תמיר, הסוכן של מוסינזון. בתזמון כמעט מיסטי מבשר לו הסוכן על סגירת החוזה עם קבוצת קריית גת, בליגה הארצית בכדורסל. מוסינזון, שהספידו אותו לא פעם בעולם הכדורסל - בגלל פציעות חוזרות ונשנות, בגלל גילו המבוגר יחסית לתחום, ובגלל אי אלו התפרצויות זעם שהיו לו על המגרש - מתרגש כמו נער בן 18 בדרך לפרום. "את צריכה להבין שאני סוס מת, וכרגע אני מרגיש כאילו החזירו אותי מהקבר", עונה מוסינזון לשאלה שנשארה תלויה באוויר בחיוך ענק. "אני משחק בקריית גת, ואני מבטיח לא לאכזב את המאמן של הקבוצה שנתן בי אמון כל כך גדול, ומקווה להחזיר לו עשרת מונים.
"במקביל, אני מאמן ילדים ונוער בהפועל תל-אביב וזה עושה לי המון דברים. זה מאפשר לי לסגור מעגל עם עצמי בתור ילד. אני רואה את עצמי בקטן. לא מזמן היה לנו משחק, ההורים ישבו ביציע, ואחד הילדים החטיא סל ניצחון שהיה אמור להיות נורא פשוט, הוא ממש עמד מתחת לסל ופספס, והאכזבה שלו הייתה כל כך גדולה שהייתי צריך להחזיק את עצמי שלא לבכות. זה קרע לי את הלב. האימון תמיד יישאר אצלי בחיים. זה משהו יציב בין כל מיני חלומות מתנדנדים".
אילו חלומות?
"כתיבה, טלוויזיה. אני כותב סיטקום, ואני נורא רוצה לעשות מזה פיילוט. אני לא נוגע בדרמות כי אני חושב שיש לנו מספיק כאלה בחדשות. מדי פעם אני עושה איזה ריאליטי. אני מת על המסך. אני רוצה להגיש, להנחות. מאוד נהניתי לפרשן עם עופר שלח בערוץ הספורט, אבל אז הוא נהיה חבר כנסת והתחיל משחק כיסאות בתוכנית. בכלל, הטלוויזיה זה לא משהו שאני יכול לסמוך עליו. לפעמים אני נוגע בחלום ולפעמים לא. אז אני משתדל להתחנף לאנשים הנכונים, לאכול בפה סגור ולחכות שהזמן שלי יגיע. יש לזה יתרונות וחסרונות כשמחכים. אני נהנה מהיתרונות של זה".
מה מניע אותך?
"כשאומרים לי 'לא'. מהמקומות שהייתי בהם, לא הייתי אמור לחזור. אני יכול להוציא גזרי עיתון שאמא שלי שומרת, שמלאים בכותרות שמספידות אותי אחרי פציעות קשות, ופרשנים שקובעים נחרצות שזהו, אני לא חוזר, אני סוס מת. בגיל 20, אחרי עוד פציעה קשה, טסתי לניו יורק, גידלתי ראסטות, עבדתי במובינג והתמכרתי למוזיקת ראפ, הייתי הכי רחוק מכדורסל שרק אפשר, וחזרתי. חזרתי עם הברגים ברגליים והראסטות בשיער, כנגד כל הסיכויים חזרתי לשחק. כשאומרים לי שאי אפשר, כשזורקים אותי מהדלת, אני חוזר מהחלון. אני אוהב אתגר. אני אוהב להוכיח לעצמי, ואני באמת מאמין שכמעט הכל אפשרי".
במסגרת "הכל אפשרי", אילו עוד דברים מוטרפים עשית?
מוסינזון חושב כמה שניות ואומר: "פעם היו לי המפתחות של אוסישקין וקיימתי יחסי מין באמצע המגרש בשתיים בלילה. פרט שאני לא יודע מה אפשר לעשות איתו, אבל את שאלת. בשנה שעברה עליתי לתצוגת אופנה כשאני לבוש בשמלת כלה. כפרפראזה על דניס רודמן (הכדורסלן האמריקאי, ג"ז) שכתב ספר, סליחה, שכתבו לו ספר, והוא הופיע על גב הכריכה שלו כשהוא לבוש בשמלת כלה".
ושכחת גם את העובדה שהיית מספר תשע ברשימה של "ארץ חדשה" בבחירות האחרונות לכנסת. זה גם סוג של אקט די מטורף.
"הייתי מספר תשע הריאלי מאוד", עונה מוסינזון כשחיוך גדול שוב מתפשט על פניו, "אלדד יניב מקום ראשון, רני בלייר מספר שתיים, הטיימינג לא היה טוב. היינו קיצוניים בהבנה שלנו שיש כאן איזו אג'נדה כלכלית חברתית שהיא גרועה ברמה הלאומית. אולי האמת הייתה קשה מדי, ולא הסתובבנו סביב הנושאים שהיו מרכז השיח הפוליטי. אבל זאת הייתה חוויה מעניינת, שלמדתי ממנה המון, בעיקר על התנהלות של גרילה, פייסבוק, וואטסאפ - הטקטיקות העיקריות שהשתמשנו בהן".
איזה סוג של אבא אתה?
"חרדתי בעיקר. אם אני לא רואה את הילדים שלי יום אחד, אני נטרף. אני חושב שזה נובע מהעובדה שמאוד הייתי רוצה אבא עוד עשר שנים, ולא היה לי, אז אני דוחס יותר זמן אבא אצל הילדים שלי. הייתי בחו"ל רק פעם אחת בארבע השנים האחרונות, וגם אז זה היה כשנסעתי לעבודה, לפרשן משחק. אני לא מסוגל לעזוב את הילדים. הציעו לי להשתתף ב'הישרדות', ב' האח הגדול', סירבתי להכל. פרק הזמן הכי ארוך שלא ראיתי את הילדים זה יומיים. כשצילמנו עכשיו את 'מה שקורה באילתVIP' (תוכנית ריאליטי בערוץ 24, ג "ז) נתנו לי כל סוף שבוע לחזור לתל-אביב ולישון איתם כחלק מההסכם שהיה לי עם ההפקה, וגם זה קרע אותי עד כדי כך שהלכתי לליווי הורי, לייעוץ, אני ממש עברתי משבר. אני פה קודם כל בשביל הילדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם