חמה עליה: "לקחת לי את הבן, את השטן שלי"
אחרי החגים יתחדש הכל, חוץ ממערכת היחסים הטעונה בין כלה לחמות. אז האם יש בכלל כלה וחמות שמסתדרות? ואיך אפשר להימנע מליפול למריבות משפחתיות? דבר אחד ברור: לא להיפגש בכלל זו לא התשובה הנכונה
כך, השנה חגגו רויטל ומשפחתה את ראש השנה אצל הוריה, כשאת החג אשתקד, אצל משפחת בעלה, היא לא שוכחת. "אצלם יושבים, אוכלים והולכים", היא מספרת. "הם יותר מדברים בינם לבין עצמם, בעלי ואחיותיו וההורים. אני מפחיתה במילים, כי מרגישה לא בנוח, וזה בדיוק ההפך ממה שאני תמיד. יכול להיות שאני נזהרת יתר על המידה בגלל מה שעברתי בנישואיי הראשונים. אבא של בעלי הנוכחי סופר מה אכלתי, כמה השארתי בצלחת. פעם בעלי הכין לי קציצות טופו והביא לחג, והם ממש נעלבו, עשו לי פרצופים, חמי אמר לי 'אז מה, את לא אוהבת את האוכל של אשתי?'. מאז חסכתי לעצמי פרצופים, ואני אוכלת סלטים. גם הגיסות שלי פעם נחמדות אלי ופעם לא".
החגים הם תקופה נפיצה בכל מה שקשור לקשרים משפחתיים לוחצים. עבור כלות וחמיות שמצויות בסכסוך מתמיד, מדובר ממש בימים נוראים. לדברי ד"ר גלית לזר, מטפלת זוגית מוסמכת ומנהלת מכון "איזונים" לטיפול משפחתי, המפגשים המשפחתיים התכופים בחגים מחדדים את החרדות הקיימות כל הזמן, אבל ביתר שאת. "החגים, מצד אחד, זה מקום של מפגש ושמחה", היא אומרת, "והכלה היא 'גורם זר', שבא עם הרגלים שונים. החמות והכלה שואלות את עצמן בתת מודע איפה המקום שלהן. האם הוא עדיין נותן לי את המקום שלי כאם? האם אני מספיק משמעותית בעיניו? הכלה צמחונית, אז מה זה הדבר הזה? אז הבן שלי לא אוכל חלבונים? והילדים יהיו אנמיים? ".
הפתרון , אומרת ד"ר לזר, הוא פשוט. "הפתרון הוא בהבנה שיש שם קושי רגשי גדול, ולהגדיר גבולות ברורים. אצל מי חוגגים? מה מביאים מתנה? האם קונים מתנות או מביאים פרחים? מה מבשלים? איך מחלקים את החגים? יש למגר את הקונפליקטים, עד הקטנים ביותר. יהיו עדיין אכזבות, אבל לפחות ייפתרו מאבקי הכוחות והקונפליקטים, ובן הזוג לא יהיה עסוק בלרחם על אמו, ויראה את הזוגיות שלו לנגד עיניו".
ד "ר לזר גם מציעה שהכלה תעמוד על העקרונות החשובים לה, ותוותר על עקרונות אחדים פחות חשובים, מתוך רצון לתת לחמות את המקום שלה בחיי בנה. "אפשר לתת לסבתא את התפקיד של הסבתא. ברגע שהיא תרגיש בטוחה, יירד מפלס החרדה ורמת הקונפליקט תרד".
אפרת ואריאל, הורים לשני ילדים קטנים מירושלים, כמעט ולא חוגגים את החגים אצל הוריו. "בכל השנים עשינו את החגים אצלם אולי פעמיים. אני יודעת שקשה לבעלי שהוא לא יכול לעשות את החגים עם הוריו, אבל מצד שני, חמותי עושה בעצמה את החג אצל אחרים. את ראש השנה הזה עשינו עם חברים, אבל ברוב החגים אנו עם המשפחה שלי. הקשר עם ההורים שלי מאוד חזק, הם גם עוזרים לי המון עם הילדים".
אפרת , 34, הכירה את בעלה לפני כעשור דרך אחותו, ששירתה איתה בצבא. הם יצאו כשנתיים ואז החליטו להתחתן. עבור אריאל היו אלו נישואים שניים, ואמו, כך אפרת מספרת, דווקא עודדה אותו לשמוח באהבה החדשה שמצא. "לפני החתונה היא הייתה מתקשרת הרבה ושואלת לשלומי, וגם טורחת לספר לי כמה בעלי מציאה וכמה הוא טוב. היא אמרה תמיד שתעזור במה שנצטרך, אבל כשהדיבורים על החתונה הפכו למעשים, היא התחילה להתנהג ממש מגעיל ולא השתתפה בכלל בהוצאות, כי היא כבר שילמה עבור החתונה הראשונה שלו. אמא שלו לא עוזרת לנו בכלום, והיא אשה מאוד אמידה. כשהיא מגיעה לבקר היא באה בידיים ריקות, אומרת שאין לה כסף, ולמחרת מעלה לפייסבוק תמונות של טבעת יהלום חדשה שקנתה לעצמה".
לדברי ד"ר לזר, אין זה מקרי שהמשבר הראשוני שחוות הכלה וחמותה הוא סביב החתונה. "החתונה מייצרת אצל האם קושי גדול מאוד", היא מסבירה. "אמא שהיא 'חמות מהגיהינום', היא אמא שכל עוד היה נראה לה שהכלה היא כמו בת בשבילה או חברה, כלומר לא משהו מאיים, היא אפילו מרעיפה עליה אהבה. ברגע שקורה משהו, כמו מיסוד הקשר או לידת הילד הראשון, החרדות מתגברות, נכנס גורם של לחץ, היא לא יכולה לשאת את הפרידה מהבן. אלו לא דברים מודעים. היא לא יושבת וחושבת איך להרעיל את שלגייה. החרדה וחוסר הביטחון מעוררים המון תוקפנות".
עם זאת, מדגישה ד"ר לזר כי "צריך להבין שנורא קל לנו לבקר את הצד של החמות, אבל הרבה פעמים הכלה מביאה עימה מהעבר מטען כזה שמפעיל את החמות. הבסיס למטען הוא קושי בנפרדות. הכלה הרבה פעמים סוגרת מול החמות את הדברים שלא העיזה לעשות מול הוריה, וזה יושב חזק על המקומות של שליטה, חוסר אוטונומיה, נפרדות. קשר חמות-כלה מורכב לא רק ממה שהכלה מביאה, אלא גם ממה שהולך בזוגיות: אינטימיות חסרה, גבולות לא ברורים מספיק של הקשר, ואז כל דבר רצים לספר החוצה, כאשר לאמא תפקיד ראשי במחזה בדרך כלל".
"מאז החתונה הבנתי שיש לי עסק עם אשה מלאת רוע ומרירות", אומרת אפרת. "היא רבה עם כל העולם, מסוכסכת עם משפחתה ומשפחתו של בעלה, שכנים, מה לא. אז פשוט החלטתי שאני לא רוצה אותה בחיים שלי. לא אוהבת את הצביעות הזאת של לתת לי נשיקה ולשאול לשלומי, וללכלך עלי מאחורי הגב. אני לא גדלתי ככה ולא מעוניינת בחיים כאלו. פשוט הוצאתי אותה מהבית ומהחיים שלנו".
אפרת מעידה כי האדישות והנתק שפיתחה כלפי חמותה הם תולדה של שנים ארוכות שבהן חמותה זרעה הרס ביחסים בינה לבין בעלה. "בחופשת הלידה הראשונה שלי, למשל, היא באה להתארח שבוע אצלנו, כאילו לעזור לי. למעשה, בישלתי לה שלוש ארוחות ביום, אירחתי אותה מכל הלב, נתתי לה תשומת לב. האמנתי שאחרי שילדתי לה נכד היא תירגע, וגם עשיתי את זה למען בעלי. אחר כך אני מגלה שהיא בכתה לבעלי ש'התעללתי בה - בקושי הוצאתי לה כוס מים'. כמובן שהוא רב איתי, ואני רתחתי מכעס. היא כל הזמן הסיתה אותו נגדי. בעלי רב איתי על זה המון. גם גירושים עלו על הפרק".
מערכת היחסים של אפרת וחמותה הלכה והידרדרה עד לרגע מכריע אחד. "באחד הביקורים של בעלי אצלה היא כמובן תחקרה אותו מה נעשה בבית, ומשהו שם חימם אותה, אז היא לקחה את התמונות של הילדים שלנו, וקרעה אותן לגזרים באקסטזה. כששמעתי על זה החלטתי שזהו. אני והיא לא מכירות יותר. נתק מוחלט".
מאז , היא מספרת, "הילדים שלנו נפגשים איתה במקרה הטוב אחת לשלושה חודשים. הפעם האחרונה שאני ראיתי אותה הייתה לפני למעלה משנה. בעלי ביקש, אז נסענו לבקר אותה. ישבתי מולה שותקת. לא הייתי מסוגלת. אחרי שעה הוא בעצמו אמר לי'בואי נלך'. הוא אמר לי'אני יודע שאמא שלי כלבה, אבל היא עדיין אמא שלי'. אני לא מקבלת את זה. אמא לא תנסה לעשות לבן שלה כל כך רע על הלב ".
"סיטואציה שבה משפחה לא יכולה לחגוג ביחד בגלל אחד מההורים, משפיעה מאוד לרעה על הילדים, כי זה המודל שהם מקבלים ל'מהי משפחה'", אומרת ד"ר נגה נברו-רובינשטיין, מנכ"ל מכון שינוי - המרכז הישראלי לתהליכי שינוי במשפחה, פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית. "המודל הופך להיות מודל של ניתוק, והדור הצעיר לומד שנתק זה אמצעי ודרך לגיטימית לפתור בעיות במשפחה. כאשר הם גדלים המסר הזה מוטמע בהתנהגות שלהם. לפעמים אפילו עדיף שיראו את אמא רבה עם סבתא, מאשר שלא יחגגו איתם בכלל".
מה תפקידו של הבעל בסיטואציות מסוג זה?
"תלוי בסוגיות, אבל זה ברור שמצב כזה יוצר סטרס אדיר על מערכת הזוגיות. אף אחד לא יכול להיות באמצע בין האשה שלו לאמא שלו. אני נתקלת בזוגות שבהם הבעל צריך להיפגש בהסתר עם הוריו, כי אשתו דרשה נתק מוחלט, גם את הנכדים הם לא רואים. נשים צריכות להבין שהבחירה בהן לא מחזיקה מעמד לאורך זמן, המצפון והגעגועים של הגבר להוריו או שאלות הילדים מדוע לא הולכים לסבא וסבתא יציפו הכל, והנישואים יתפרקו".
כרמית, 41, מדרום הארץ, נשואה ואם לתאומים, עשתה את ראש השנה אצל הוריה. "ברוך השם", היא אומרת על זה. "בעבר לא הייתי מגיעה להורי בעלי לחג, והם לא אלי, נמנעתי לגמרי. בגלל שהם ממרכז הארץ, אז כל חג שלהם כאן הם גם נשארים לישון. החג הופך לסיוט. היא אשה צווחנית, מתנהלת רק בצעקות. בחג האחרון היא אמרה לי שהיא גאה בי שהשתניתי ושאני יותר שקולה. אמרתי לה תודה בנימוס. בציניות. פשוט למדתי לסגור את הפה. זה או לבלוע ולהיחנק, או להישאר עם ילדים בלי בעל. היום יש לנו יחסים מלאכותיים - החיבוקים והנשיקות בינינו, זה הכל אחיזת עיניים. כשיושבים לשולחן החג אני שמה את מה שאני חושבת עליה בצד ועושה שמח, כי עכשיו זה כבר בשביל הילדים. אם אנחנו מתקרבות למריבה, אני פשוט לוקחת את עצמי החוצה עם ספר וסיגריה, סופרת את השעות שיעברו".
לדבריה , חמותה ניסתה להרוס לה את הנישואים. "היינו ממש חברות עד שזה הגיע לחתונה. ההורים שלי רצו להיפגש איתה בנושאים כספיים, והיא לא רצתה לשמוע בכלל", משחזרת כרמית. "אז התחיל חוסר היחס, ניסיונות לסכסך ביני לבעלי, הייתי רבה איתו בגללה על הכל. היא רצתה לשלוט עד הפרטים הכי קטנים. השיא היה בקניית הדירה. היא עשתה אפליה גסה בינינו לבנות שלה. לכל אחת מהן היא קנתה בית חדש, ולנו לא הסכימה לעזור, אמרה לנו: 'למה אתם צריכים דירה גדולה וחדשה? תמצאו דירת שני חדרים ישנה, ונשפץ אותה'. אבל בפועל היא לא עזרה בסוף. והוא בנה הבכור והיחיד, הם היו קשורים מאוד לפני החתונה, היא הרגישה שקטפתי לה אותו, והחליטה לפתוח איתי מלחמה עד הסוף".
במערכות יחסים עכורות בין כלה לחמותה, הסובלים העיקריים הם הבעל והילדים. בעלה של כרמית ניסה לאזן את מערכת היחסים ביניהן, אבל הותש מהמלחמה. "אני מרחמת על בעלי, זה לא קל, ולפעמים הוא מצטט אותה. כל ויכוח שיש והיא מעורבת, הוא יצדד בה, תמיד. אבל אני לא מרימה ידיים עם ההחלטות שלי, היא לא תחיה את החיים שלי והיא לא תחליט לי. היא גם יצאה למלחמה נגד הילדים שלנו - כאילו אלו הילדים רק שלי ולא של בעלי, לכן הם בעדיפות אחרונה".
מערכת היחסים בין כרמית לבעלה הידרדרה עד כדי סכנת גירושים. "הייתי אבודה. אני אוהבת את בעלי, אנחנו החברים הכי טובים והיא הרסה לנו את מערכת היחסים במו ידיה. היא שמה לו את הבחירה מול העיניים, לא אני. אני מעולם לא אמרתי לו לבחור, אמא זאת אמא, ואני לא באתי אליו בתלונות מעולם. הוא התחרט שבוע אחרי שהציע שנתגרש, אבל זה כבר היה מאוחר, היה שם משבר אמון מאוד גדול. ניסינו להיכנס להריון שני קצת לפני שזה קרה. כמובן שחזרתי לגלולות. במשך שנה וחצי בקושי דיברנו, לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו".
בסופו של דבר כרמית ובעלה עברו טיפול זוגי, והיחסים ביניהם השתפרו. כרמית החליטה על נתק מוחלט מחמותה, אבל הקפידה לשלוח את הילדים ואת בעלה לבקרה. "לא נעשתה בינינו סולחה מעולם, ואני לא מעוניינת. אני חושבת שלמדנו לכבד את הגבולות אחת של השנייה, אבל הפצע לעולם לא יגליד. היא לימדה אותי שיעור מאוד חשוב בחיים. היום אני שומרת על עצמי ועל המשפחה שבניתי קרוב-קרוב".
ישנם מקרים שבהם הנישואים עולים על שרטון בצל משברים עם המשפחה המורחבת. רויטל מספרת שהפסידה כך את בעלה הראשון. "בעלי היה ילד של אמא. כבר בתקופת החברות שלנו היא הייתה סופרת לנו כמה שבתות בילינו אצלה לעומת ההורים שלי, כמות טלפונים, הכל. עם הזמן התחלנו לשמוע משפטים כמו 'אנחנו לא רואים אותך יותר', 'היא לוקחת לנו אותך'. ככה זה התחיל, ובהדרגתיות הגיע ל'עזבת אותי', 'את לא נותנת לי ליהנות ממנו' - כאילו שהיא גוססת ונשארו לה רק 24 שעות לחיות. היא ראתה בי אויב. התחרות בי העבירה אותה על דעתה".
ארבעה ימים לפני נישואיהם, לאחר שלוש שנות זוגיות, התקשרה החמות לרויטל והמטירה עליה "את לוקחת לי את הבן שלי, את שטן, שתראי שחור כל החיים שלך". " לא עניתי לה, אני לא אוהבת מריבות. למעשה, זאת הייתה הטעות שלי. הרשיתי לה להתבטא בצורה הזאת והיא הרגישה בנוח לחזור על זה שוב ושוב. היא חיפשה אותי בכל דבר. כל הזמן טרחה להסביר לי שיש לי מזל שהתחתנתי עם הבן שלה כי הם מלח הארץ, ואני רק מעיירת פיתוח מסכנה. ממש כמו סינדרלה. ואבוי לבושה, ההורים שלי גם גרושים. כל השיחות האלו היו מאחורי הגב שלו. הרגשתי שאני במלחמות כל הזמן ולא נוח לי. פחדתי להיכנס להריון" .
אחרי החתונה חמותה ביקשה שבנה ורויטל יגורו בקרבתה. "רק רציתי משפחה מורחבת חמה ואוהבת מכל הכיוונים", אומרת רויטל. "ככה גדלתי וככה רציתי להמשיך לחיות. רק אחר כך הבנתי שזה בור ללא תחתית, לא משנה כמה תיתני וכמה תעשי, היא תרצה יותר. בימי ההולדת שלה הייתי טורחת לעשות לה מסיבה גדולה, אופה לה עוגות ורושמת לה ברכות. והיא הייתה קוראת ואומרת לי ליד כולם 'בטח הורדת את הברכה מהאינטרנט, מה, את כתבת?', והיא יודעת שזאת אני. וכשירדתי מההפקות ורק הייתי מתקשרת לומר מזל טוב הייתה מתלוננת'מה? את כבר לא עושה לי מסיבה?'. בקיצור , אי אפשר לרצות אותה".
בשנים הראשונות בעלה תמך בה והגן עליה בפני אמו, אבל התמונה השתנתה כאשר נכנסה להריון. אמו שכנעה אותו שרויטל לא יודעת מה טוב עבור תינוקם. "היא הייתה מבקרת כל יום, בודקת כמה זמן אני מיניקה, מה אני מבשלת לבעלי. החיים הפכו לגיהינום. אמרתי לבעלי 'אנחנו נשואים לאמא שלך'. אז הוא סיפר לה את זה, כי כל דבר הוא רץ לספר לה, והיא זימנה אותנו לארוחת שישי, ובכתה שאני מרחיקה ביניהם. בארוחת שישי אחרת היא תפסה אותי ואת גיסי לבד במרפסת ואמרה לנו:'אתם לקחתם את הילדים שלי ממני ואני אחזיר אותם אלי חופשיים ומאושרים'. ובאמת באותה השנה שנינו התגרשנו מהילדים שלה".
ד "ר נברו-רובינשטיין, כאשר חמות אומרת לכלתה במפורש שהיא לקחה לה את הבן שלה ושהיא עוד תחזיר אותו אליה, כיצד עליה לנהוג?
"זה באמת חמור לומר כזה דבר, אבל יש אפשרות להפוך להיות אויב ויש אפשרות לקבל את זה עם ביטחון, כלומר לענות משהו בסגנון של 'את יכולה לנסות, אבל מי מבטיח לך שהאשה הבאה תהיה לטעמך?'. זה מצב פתולוגי. אם הכלה תדע לעשות את ההפרדה בינה לבין האמא שחושבת שהיא מאבדת בן ולא מקבלת בת נוספת, כלה, היא תדע לתת תשובות שלא מלבות את החמות".
כלות טוענות שחמיותיהן משתמשות בתמיכה כלכלית כמו בנשק, ועורכות אפליה גסה בין ילדיהן מבחינת העזרה שהן נותנות.
"במקום של מערכת יחסים כה טעונה ובעייתית, אנשים לא מוכנים לעזור, גם כלכלית, וגם אם מדובר בהורים וילדים. ובואו לא נשכח, זאת לא חובתם של ההורים לתת מתנות לכלות וחתנים. ובמקרים של אפליה מסוג כזה, ככל הנראה החמיות מפחדות שהקשר לא יאריך ימים, ולכן חוששות לקנות לזוג בית, שמא הכלה השנואה תיהנה ממנו לאחר מכן. אלו לא דברים שנעלמים מאליהם, אלא רק באמצעות טיפול או גישור".
היום , מספרת רויטל, לבעלה לשעבר יש משפחה חדשה, ואשתו הנוכחית מעמידה את אמו במקום. "היום היא לא יכולה לראות את הנכד שלה, כי אשתו החדשה אמרה לו:'תבחר בי או באמא שלך'. אני ביקשתי שנלך לטיפול זוגי. הוא התייעץ עם אמא שלו, ואת התשובה קיבלתי ממנה, אמרה לי,'מה, הבן שלי משוגע? את צריכה טיפול'. ובאמת הלכתי, וזה מה שהציל אותי. הבנתי שאני בדרך הלא נכונה. אמרתי לו שככה אי אפשר לחיות, ואם אתה לא מוכן להשתנות יותר, צריך להיפרד. איבדתי כל רצון להיאבק כי לא רציתי להישאר במשפחה הזאת".
רויטל התגרשה, קנתה לה ולילדה בית, החליפה עבודה והתחתנה בשנית. "גם חמותי הנוכחית לא קלה", היא אומרת בחיוך כבוש, "היא עוקצת אותי, מנסה להתערב בחינוך של הילדים, אומרת שאני צמחונית אבל אוכלת בשר במקומות אחרים, טוענת ששיניתי את הבן שלה - אבל אני זאת שהשתנתה, ולא אתן לאף אחת להוריד אותי למטה. למדתי לענות, לא בחוצפה ולא בכעס, אלא לעמוד על שלי.
"היום אני מאופקת ולא נותנת לזה להיכנס אלי הביתה. הבנתי שכשהיא מכעיסה אותי, אני מוציאה את זה על בעלי. אני עברתי גיהינום, ואני לא מוכנה להיכנס לזה שוב. אני מאוד אוהבת אותו, אבל הוא יודע שאם הוא לא מרוצה או שאמא שלו לא מרוצה, הוא יכול ללכת. יש לי ילדים ופינה משלי שבניתי בעשר אצבעותי, אני עובדת קשה, עברתי מספיק ואני רוצה ליהנות. גם ככה החיים קשים, אז למה צריך להוסיף עליהם סבל?".
revital.blumenfeld@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם