אורלי לוק מוציאה ספר וממשיכה לא לטגן שניצלים
אמנון לוי והשד העדתי? "כילדה בבית שמש לא הרגשתי כל קיפוח, אני יאפית מובנית". אוכל מבושל לילדים? "מוציאים קפואים למיקרו". לכלוך בבית? "לא רואה אותו". אורלי לוק, שהשתתפה בעבר בדוקו-ריאליטי "אמא מחליפה", שוטחת את חוויותיה ותפיסותיה על החיים בספר חדש
לוק, נשואה לדני וינטראוב ואם לתום, מפיקה-חיילת בגלי צה"ל, גל, בת 16 וחצי, ורועי, בן 13, התחלפה עם אלזה כהן, אם לשישה ילדים, גננת ממושב קדש ברנע שבמועצה האזורית רמת הנגב, ועקרת בית למופת. לוק הוצגה כמראה ההפוכה שלה. "אני לא יודעת ולא רוצה לבשל ", היא מכריזה. "ביום הראשון במשפחת כהן הוצאתי מהמטבח לילדי המשפחה שניצלים שרופים. אצלנו דני מבשל, ושניצלים לא מטגנים לילדים כל יום טרי. מוציאים קפואים למיקרו, אוכלים אוכל שבושל לפני שלושה ימים, אבל בכל ארוחה הנרות דולקים".
את חוויותיה מההתנסות הטלוויזיונית, עם עוד כמה תובנות על החיים, מתארת כעת לוק בספרה "מי מנקה את תקרת הזכוכית? ". למרות שם הספר, לוק מדגישה, היא לא ממקרצפות המרצפות וממבריקות המראות: "הייתי מזועזעת שלאחר יום עבודה בגן של אלזה וקרצוף הבית שלהם, אלזה הסופרוומן לא מרשה לבעלה ולילדיה להיכנס למטבח. כשבעלה חזר מהעבודה הוא ביקש שאכין לו כוס קפה. מה?. . . שיכין קפה לי ולו. אצלי המילה בעל מחוץ ללקסיקון. כשהחברות שלי מוציאות את המילה בעל מהפה, אותי זה מקומם. בעל מתקשר עם בועל פטרוני. אף אחד לא בועל אותי". נדמה שהחוויות מ"אמא מחליפה" בספר הן בשביל לוק רק תירוץ להציג את המשנה שלה לחיים: "הייתי חייבת ללדת את הספר. השקעתי 36 אלף שקלים להוציא אותו לאור. אני רוצה שצעירות יקראו, יצחקו ויחשבו על מקום הנשים בחברה".
איך יאפית שמרימה הפקות וכנסים נכשלת בטיגון שניצלים?
"אני יאפית ואשה טוטאלית, ואם הייתי מתאמצת לטגן שניצל, הוא לא היה נשרף. אני לא מוכנה שריח פלאפל מטוגן ושניצלים יידבק לי לעור. לא מוכנה לבזבז שעות במטבח כדי להוכיח לילדי שאני אוהבת אותם. ילדים יכולים להסתדר גם אם אמא לא בישלה. ואל תגידו שלעשות עוגה בבית זה זוטות, מה בסך הכל צריך. קמח והקצפה? בולשיט. העוגה יכולה לא לצאת טוב, וחבל לי על הזמן שאינו מנוצל לשיחות עם ילדי. הילד שלי לא יושב לדבר עם אמא עצבנית שמדיפה ריחות טיגון. הוא יושב איתי בגינה שלנו עם קפה טוב, ואמא שיודעת איפה לקנות אוכל הכי טוב. שניצלים אני קונה בקפה נואר".
אני מתארת לעצמי את השוק שחטפת כשברשימת המטלות שהשאירה לך אלזה גילית שעלייך לנקות את הבית ולהאכיל שני אוגרים.
"לא הבנתי איך אלזה מנהלת את חייה. שעות רבות ביום האשה הזאת עומדת כשגבה לילדים שלה והפרונט לכיריים. השעות האלו שאלזה וכמוה מבלות בהכנת סנדוויצ'ים ובתחושה שהאוכל המושקע שלהן מביע אהבה - בעיני זה בזבוז משווע. אני לא קונה את התיאוריה שאוכל מבושל לילדייך שווה לאהבה. בבית שלנו העוזרת באה פעם בשבוע. אנחנו לא נפגשות. משאירים לה כסף, ורק היא מנקה. אם אבחין בכתם מכוער על הרצפה, אעביר עליו מגבון - והשאר מחכה לטניה. אני לא רואה את הלכלוך בבית, והלכלוך לא מסתכל עלי. האבק לא מפריע לי. אין לי באמת מושג מתי טניה מנקה את התריסים. לא מעניין אותי".
בספרך את משחזרת רגעי משבר בקדש ברנע.
"כשכתבתי לחבר טוב שבכיתי הוא לא האמין, כי אף אחד לא רואה אותי בוכה. הרגשתי שאני מתגעגעת, מבזבזת בקדש ברנע שבוע מהחיים, במקום להיות עם הילדים שלי ודני שאני אוהבת. החזרה הביתה הייתה טראומטית כשהבנתי שתום בכתה הרבה עם האמא המחליפה. אלזה ביקרה את האמהות שלי, ובתי תום, שבעיניה אני אמא אידיאלית, הגנה עלי בחירוף נפש. אלזה ניסתה לחנך את המשפחה שלי ואמרה להם שאני אמא עצלנית שלא עושה כלום, לא משחקת איתם משחקי קופסה, מעדיפה לשבת בבתי קפה ומשאירה לילדיה אוכל לא מבושל. מה לעשות שאני שטותניקית, ומשחקי קופסה לא מתאימים לי? תום ספגה וספגה, והתפרצה:'תפסיקי להגיד שאמא שלי עצלנית. היא לא. אלה כל החיים שלך, לנקות ולכבס?'. הדברים של תום עשו לאלזה שוק ותובנות. היא עלתה לקומה השנייה בבית העץ שלנו ובכתה".
לפגישתנו לוק מופיעה בשמלת תחרה בצבע אוף ווייט. היא מתנשאת לגובה של 178 סנטימטרים, פלוס נעלי עקב. הנוכחות שלה בולטת. "אני אוהבת בגדים", היא אומרת, "אבל אף שמלה שלי לא עולה יותר מ-300 שקל". היא מרוקאית-טוניסאית גאה. אביה, עמרם לוק, שנפטר השנה, כיהן 11 שנים כראש העיר של בית שמש: "לחתונה שלי הגיעו יצחק נבון ורעייתו אופירה נבון ז"ל. באלבום שלי יש תצלום של פרס מנשק אותי".
אם הייתי אמנון לוי, בסדרה על השד העדתי, הייתי שואלת אותך איך הפכה ילדה מבית שמש, בת למשפחה מזרחית בת שישה ילדים, ליאפית.
"גרנו בדירת שיכון קטנה. החצר המוזנחת - בעיני הטום-בוי שלי-הייתה חיננית. לא הרגשתי מקופחת. ילדות מאושרת. אמא הייתה קונה חבילת מסטיק עלמה, וחמישה מסטיקים בחבילה חילקה לחצאים, שיספיקו לששת ילדיה. בגדים, סבתא מרגו ואמא תפרו, והדודה מקנדה שלחה חבילות. אין לי סיבה להרגיש קיפוח עדתי. בסוף התיכון עמוס עוז ביקר בבית שמש. אנשי בית שמש הזדעזעו מהדימוי שעוז נתן לעיירה בספר המסע הישראלי שלו. חשבתי:'פאק. מה רוצים מעמוס עוז, שפגש במרכז המסחרי רק מובטלים?'. לא העזתי להגיד מה אני חושבת. אני בפריפריה עשיתי חמש יחידות לבגרות בביולוגיה וספרות, כל האחים שלי אקדמאים. אבא ואמא מימנו לכולנו תואר ראשון. שירתתי בקלי"ה כנחלאית ועבדתי כקומונרית בקן הנוער העובד והלומד בבית שמש. אני יאפית מובנית. כמו אמנון לוי, שמעתי פה ושם שהשתכנזתי. אני לא מתכחשת למוצאי. אני נושאת את השם לוק מבית אבא ולא את וינטראוב. הילדים שלנו וינטראוב-לוק. אני לא רואה סיבה טובה לשנות לשם הבעל ולא להישאר עם השם שנולדת בו".
את בן זוגה, דני וינטראוב, הכירה כשלמדו מדעי המדינה באוניברסיטה: "הוא היה שומר לי מקום לידו. חשבתי שנהיה ידידים ואספר לו על החברים שלי המבוגרים ממני". כשהתאהבו גילו ששניהם נולדו באותו יום ובאותה שנה בבית החולים הדסה בירושלים. במספרי תעודת הזהות, שישה תינוקות הפרידו ביניהם. "דני נולד למשפחה מאוד משכילה בירושלים. אני ודני הכבשים השחורות, שמסתפקות רק בשני תארים".
בסדרה , אמנון לוי תהה אם חתונה לבנה מלבינה את השד העדתי. מה תגובתך?
"אמא שלו אהבה אותי מיד כשראתה שפתחתי משהו בבן המופנם שלה. קטע החתונה לא היה משמעותי בעיני, אבל ידעתי שאני מצערת את ההורים, ואחרי שלוש שנים ביחד החלטנו להתחתן. להורי הודעתי: אנחנו מתחתנים אבל לא רוצים ילדים. חשבתי שילדים זה מטרד".
לא רצית ילדים וילדת שלושה?
"כשדני התקבל לעבודה כרפרנט במשרד האוצר, את הכסף שחסכנו הוצאנו על נסיעות בעולם. טיול חתונה ברכבות באירופה ב-30 דולר ליום. בין תואר ראשון לשני יצאנו למזרח. התשוקה לילד נולדה בגסטהאוס בבנגקוק, כבר היינו נשואים חמש שנים. לידנו ישב זוג צרפתי עם ילדה יפהפייה. ראינו שאפשר לטייל בעולם עם ילדים קטנים. חשבנו: למה לנו אין יצור קטן כמו הילדה הזאת, שתטייל איתנו בעולם? ייתכן שאני מערבבת דמיון ומציאות, אבל תום דומה בדיוק לאותה ילדה. חזרנו לארץ והפסקנו עם הגלולות. מיד הרגשתי שיש לי מגנט בבטן. ההריון היה נפלא, ועוד בחודש השמיני טסנו לארצות-הברית. כל הלידות היו נפלאות".
כשבע שנים הייתה לוק אחראית על נושא התרבות ברשת המרכזים הקהילתיים בבית שמש, ולפני כ-12 שנה , אחרי לידת בנה רועי, הפכה לאשת עסקים עצמאית: "אני ממציאה לי עבודות. התחלתי להפיק ירידי אמנים בטבע בעמק האלה. חיברתי אהבה לטבע ואמנות בשיתוף רעות שחר, גלריסטית שעזבה את תל-אביב ופתחה גלריה בשום מקום בצפרירים. היריד היה מתקיים פעם בחודש בחורף. באו אלפים". אחר כך עברה לקיבוץ נתיב הל"ה, לרפת ישנה עם רישיון לעסק. "ישבתי לבדי ברפת מטונפת מבוץ וידעתי שסבבה", היא מספרת. "הקמתי רפת אמנים פעם בחודש. בישולים ביתיים, סדנאות אמנים ותיאטרון רחוב".
בהמשך פתחה עם שותפה את "מוזה", מקום לכנסים בקיבוץ רבדים, ואחר כך גם בפלמחים. לאחר כמה שנים מכרה את חלקה, ופתחה בקיבוץ צרעה בית קפה על שם סבתה, מרגו. המקום נסגר לאחרונה, ובימים אלה לוק ווינטראוב מובטלים. "דני סיים את עבודתו כמנכ"ל חברת ההשקעות של בנק איגוד. בחיים כל סגירת דלת מביאה הזדמנויות חדשות. אם זה תלוי בי, אני רוצה שדני ימצא עבודה רק אחרי החגים, שיהיה לו עוד זמן איתי. דני בוחן הצעות, ואני עומדת לפתוח מקום במשתלה באזור עמק האלה שנראה כמו טוסקנה".
האם את מגדירה את עצמך כפליטת ריאליטי?
"בעונה הראשונה של'אמא מחליפה' לא הייתה מודעות לתוכניות ריאליטי, והפרסום שלי היה מוגבל. מאז תוכניות הריאליטי מידרדרות. לא הלכתי לתוכנית כדי להיות סלבריטאית או משהו שאני לא. כן ציפיתי שבעקבות התוכנית יציעו לי להנחות תוכנית טלוויזיה".
את יודעת שהגננת אלזה כהן עשתה שינוי בחייה, וכיום היא אשת עסקים כמוך ומאכילה אנשים?
"באמת? איזו חמודה. אקפוץ לקדש ברנע לברך אותה".
אתן בקשר?
"אין קשר. אני לא ברוגז איתה, אבל לא היה עתיד ליחסים בינינו. אלזה נפגעה מדברים שאמרתי עליה בבלוג שביקשו שאפתח. אין לה זכות להיפגע. לא גרמתי עוגמת נפש לה ולילדיה המקסימים שהתאהבו בי. הכנסתי קצת פלפל לחייהם. פעם אחת נפגשנו במקרה. מכיוון שלא קיבלנו כסף עבור ההשתתפות בתוכנית, קיבלנו סוף שבוע חמישה כוכבים בדן פנורמה. בעיני זו מתנה גרועה, אבל היה טיפשי לא לנצל אותה. משפחת כהן גם הייתה שם".
חמישה כוכבים זו מתנה גרועה?
"אני ודני חולי נסיעות. כל הכספים שהרווחנו בחיים הולכים על נסיעות לא קונבנציונליות. דני ואני בורחים לסופי שבוע בפריז, רומא ותל-אביב. מלונות בוטיק קטנים בנווה צדק או בסינמה בכיכר דיזנגוף, שמעוררים בך רומנטיקה ותשוקה, לא מלון ממוסחר וכוכבים".
בגיל 48, כשברקורד שנות נישואים ארוכות, איך אתם משמרים תשוקה?
"כדי לשמר את האהבה צריך לשמר חברות ועניין. כששעמום נכנס לזוגיות יש בעיה. אני פוגשת כל יום אנשים מאוד מעניינים, אבל לא מסתנוורת מאף גבר".
כשגיל 50 ברקע, את מתכננת ניתוח פלסטי?
"לא עשיתי, ולא דחוף לי לחתוך את עצמי. כשאני שומעת על נשים שעושות ניתוח פלסטי לכבוד יום ההולדת של הבעל, זה מצלצל לי משפיל. תעשי ניתוח פלסטי רק למען עצמך".
אולי תכתבי ספר שני, מדריך אהבה לזוג ותיק? נרות ארומטיים בחדר האמבטיה, סרטי פורנו ואביזרי מין?
"לא מאמינה באביזרי מין, פורנו מעורר בי גועל נפש, ואת חיי המין שלי אני לא חולקת בשיחות עם החברה הכי טובה. אני עובדת על'סקס עם אפלטון', ספר שיבחן אם תיתכן אהבה אפלטונית בין גבר לאשה, והמסקנות שהגעתי אליהן הן שאין אהבה אפלטונית, וזה פאק של הגברים שמפסידים אותנו כידידות ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם