משפחה בהפרעה: הקרב על הירושה
ההורים נפטרים והילדים מתחילים לריב. קרבות הירושה בתוך המשפחה הפכו לתופעה עצובה שקיימת כמעט בכל מקום וכוללת במקרים רבים תלונות במשטרה, חוקרים פרטיים ובתי משפט. הכסף, בדרך כלל, הוא רק תירוץ
כעבור כמה חודשים מצא אותו האח קונה שהסכים לשלם עבור הבית פחות מערכו בשוק. האח המליץ, והאחים הסכימו לעסקה כי העריכו שכמה עשרות אלפי שקלים לכאן או לשם לא שווים את הזמן וההתעסקות בנושא.
יום אחד בלבד לפני החתימה על החוזה, הודיע האח המוכר כי בנו הבכור מתקשה להיפרד מבית הסבתא ומבקש לקנות את הדירה מדודיו. הפרשה הסתבכה. האחים זעמו על אחיהם, הרגישו מרומים וטענו כי הוא ניהל את המו"מ וסיכם על מחיר נמוך מערך השוק רק כדי לדאוג לבנו. במקביל החליט הבן לקבוע עובדות בשטח ועבר לבית סבתו. הדיון עבר לבית המשפט. האחים הוציאו צו מניעה נגד הבן והאחיין, מכירת הבית בוצעה רק לאחר שנים וגם כאשר כל אחד מהאחים קיבל את חלקו בירושה, הכעס והאיבה נשארו.
סכסוכי ירושה, אומרת ד"ר נוגה נברו, פסיכולוגית משפחתית, מנהלת מכון 'שינוי' לייעוץ, טיפול וגישור, אינם מתחילים לאחר מות ההורים, אלא הם סימפטומים לדברים שהתרחשו תקופה ארוכה לפני כן. "לפעמים הסכסוך מוביל לאלימות פיזית, קרבות בית משפט ונתק ארוך שנים", אומרת נברו. "למתבונן מן החוץ, המריבות נראות מיותרות וקטנוניות, וכל תוחלתן היא תאוות בצע".
"כשאין רכוש שאפשר לריב עליו, באופן טבעי תהיינה פחות מריבות", אומרת קרין בר-כליפא, עורכת דין בתחום דיני המשפחה ומגשרת. "אבל במקרים שבהם נותר כסף או רכוש, לא משנה עד כמה הילדים מבוססים כלכלית, אנשים מגיעים לסיטואציות שלא חשבו אי פעם שיגיעו אליהן, ואומרים דברים שלא חשבו שיאמרו אי פעם".
גם מיכאל רוזן, חוקר פרטי, מדבר על תופעה. "לקוחות רבים מגיעים אליי בגלל סכסוכי ירושה ומתנהלות מלחמות מכוערות. אחים מוכנים להרוג אחד את השני, ולא בגלל סכומים אדירים. לפעמים מדובר על כמה עשרות אלפי שקלים. זו כבר ממש תופעה".
הסיבות לסכסוכי ירושה רבות ומגוונות. "כבר ראיתי מקרים בהם אח אחד מבין שההורה נוטה למות ומתחיל לבקר אותו לעיתים תכופות ולטפח אותו ואת הקשר ביניהם מתוך מטרה לקבל בסופו של דבר יותר בירושה. במקרים אחרים, מסתבר שזמן קצר לפני מות ההורה, כשהוא היה על ערש דווי, הצוואה השתנתה לטובת אחד האחים. ישנם גם מצבים בהם הילדים מנצלים את חולשת ההורים והתלות שלהם כדי להעביר על שמם את רכוש ההורים בעודם בחיים", מספר רוזן. "אנשים מגיעים אליי ומבקשים שאאסוף עדויות על מהלכים לא חוקיים שביצע אחד היורשים. כשזה נוגע לירושות, המציאות עולה על כל דמיון. לא פעם אני מופתע מהיצירתיות של היורשים".
"לפני כמה שנים טיפלתי בתיק מורכב", מספרת עו"ד בר כליפא. "מדובר היה במשפחה עם שני אחים, אח ואחות, שאביהם נפטר 20 שנה לפני מותה של האם. לאורך השנים הבת והאם לא הסתדרו, אך לעת זקנתה האם חלתה וביקשה לגור עם בתה. היא קיוותה לתקן בכך את מערכת היחסים הבעייתית ביניהן. הבת לא הסכימה למרות בקשתה המפורשת של אמה, ובסופו של דבר הבן והכלה לקחו את האמא אליהם וטיפלו בה עד יומה האחרון. בעקבות זאת, האם העבירה לבנה וכלתה את הרכוש שלה עוד בחייה.
"בבית המשפט הבת העלתה טענה שנקראת בשפה המשפטית 'השפעה בלתי הוגנת'. המקרה הקלאסי של השפעה בלתי הוגנת הוא כאשר אחד האחים מטפל בהורה באופן שמונע ממנו כל קשר עם שאר הילדים, וכך יוצר מצב שההורה או ההורים מעבירים את הנכסים לבן המטפל. במצבים כאלה, בית המשפט יכול לפסול את הצוואה".
אבל במקרה הזה הבת הזניחה את אמה. הבן דווקא טיפל בה במסירות נפש.
"נכון, מדובר בטענה לא פשוטה להוכחה. במקרה הזה, המריבות על הירושה הפכו את שני האחים לאותו זוג ילדים שנלחמים על המקום שלהם בלב ההורים. בעוד הבן תמיד הרגיש שאמא שלו אוהבת אותו, הבת הרגישה תמיד דחויה. את התחושות האלו הם הביאו לבית המשפט".
מלחמות הירושה, מספרת בר-כליפא, מחזירות לפעמים את הצדדים למקום הילדי והכמה לאהבת ההורים. בית המשפט עד לא פעם להתפרצויות אמוציונליות חזקות. "כשהגענו לבית המשפט במקרה הזה, הבת, שהיא אשה בשנות ה-60 לחייה, בכתה כמו ילדה קטנה כשאמרה שאמא שלה לא אהבה אותה".
נושא בולט למריבות ירושה הוא סביב הטיפול בהורים המתבגרים. "הגיעו אלי אנשים שאמרו: 'אני טיפלתי בהורים ואח שלי לא עשה כלום", מספר רוזן. "איך זה שהוא בא עכשיו ומבקש שהצוואה תחולק שווה בשווה בינינו? הגיע אלי אדם שסעד את הוריו עד יומם האחרון. ההורים באופן טבעי נתנו לו יותר, ואחרי מותם האחים האחרים תבעו שהירושה תחולק אחרת. במקרה כזה יש לכמת את זמן הטיפול ולחשב. האח סעד במשך עשר שנים את ההורים. העלויות נאמדו בכ-10,000 שקלים לחודש. הכפלנו את ההוצאה במספר החודשים והשנים ועלויות הטיפול הגיעו למיליון ומאתיים אלף. אספנו ראיות מהשכנים ומבני משפחה והוכחנו שהאח אכן סעד את ההורים, בעוד האחים האחרים לא עשו למענם כלום. את כל החומר שאספנו הבאנו כראיה לבית המשפט".
לדברי ד"ר נברו, "לאנשים קשה לקבל חוסר איזון. יצירת חוסר איזון בירושה עשויה להוביל פעמים רבות לתחושת מחסור רגשי. היה לי מקרה שבו אחת האחיות התגוררה בארץ בסמוך להורים ואילו שאר האחים התגוררו בחו"ל. ההורים השאירו לאותה בת שטיפלה בהם שני-שליש מהירושה. לכל שאר האחים ביחד, הם הורישו את השליש הנותר. הבת החליטה שאינה מוכנה לקבל את הירושה ודרשה שהיא תחולק שווה בשווה בין האחים. לאחר שהיא התחלקה איתם, החליטו האחים להחזיר לה חצי ממה שקיבלו ממנה. במצב הזה כולם הרגישו בסדר, אבל אם הירושה הייתה מחולקת על פי צוואת ההורים, היה נוצר נתק בין האחות לאחים".
מריבות נוספות מתגלעות כאשר דווקא הבן שדאג וטיפל בהורים, מקבל פחות מאחיו ואפילו מנושל לחלוטין מהירושה.
איך קורים מצבים כאלה?
"כי הקרבה והטיפול בהורים יוצרים פעמים רבות מתחים בינם ובין הבן המטפל", אומרת הפסיכולוגית רבקה גלסנר. "הבן המטפל הופך עם התבגרות ההורים למבוגר האחראי, ובאין ברירה הוא מתפקד כהורה של ההורה שלו. שאלות כמו: 'למה אתה לא אוכל?' או 'מתי אתה הולך לרופא?' אינן נעימות כשהן מגיעות מהבן שלך, ועשויות ליצור קונפליקטים. כך גם לגבי החלטות לא פשוטות, כמו ההחלטה להעביר את ההורה לבית אבות. ההורים עשויים לחוש שנלקחת מהם העצמאות.
"כשמגיע האח שלא מטפל, הוא הופך בקלות להיות הילד הטוב. הוא יכול לומר לילד המטפל: 'אתה רק הרגזת את אמא'. יש משפחות שבהן האחים מבינים שההורה כועס על האח המטפל שלא בצדק, ויש כאלו שמנצלים את המצב כדי לגרוף רווח אישי. הדברים האלו קורים בעיקר על רקע יריבות מוקדמת בין האחים".
כדי למנוע מצבים כאלה, יש למנוע יריבות לאורך השנים. "על ההורים להיות מאוזנים ולא להעלות את מפלס הקנאה, כי הרקע הזה יהפוך לסיבת המאבקים בהמשך. כשילד גדל להיות הבן הבעייתי והשני הופך להיות הבן הנערץ, ייווצרו בהמשך קנאה ומשקעים".
מדוע הורים מעדיפים ילד אחד על פני האחר?
"לעיתים מדובר בשיקולים אובייקטיביים. אם יש אח אחד חולה או אחות חד-הורית, פעמים רבות ההורים נוטים לתת להם יותר. האחים לא תמיד מקבלים את זה ומרגישים שהם אינם אשמים במצב. במקרים אחרים הם חשים שמה שנכון היה לאותה נקודת זמן שבה נכתבה הצוואה, כבר לא נכון לנקודת זמן אחרת, והחלוקה בין האחים אינה בהכרח צודקת".
"שום מריבה על ירושה אינה נמצאת בוואקום של מערכת יחסים", מסכמת ד"ר נגה נברו, "הרקע תמיד נמצא בילדות או בשנים האחרונות. הפסיכולוגיה שלנו קשורה קשר הדוק עם אהבה, קבלה ומוגנות. הירושה מסמלת את כל הדברים הללו ביחד. המריבות הן סימפטומים של הצורך להיות נספר וחשוב. עבור חלק מהאנשים הירושה נותנת תחושה שסופסוף גם הם חשובים ואהובים, אחרי שכל השנים הרגישו לא מספיק אהובים או מקופחים על ידי ההורים. כשהירושה היא שווה, הם מרגישים שהכירו בהם כשווה בין שווים. כשאין חלוקה שוויונית, או כשההורה מנשל את אחד האחים מהירושה, התחושות שהיו קיימות מתחת לפני השטח לאורך שנים פורצות החוצה ומלוות במריבות גדולות. ההורה העניש את הילד, אבל ההורה כבר לא כאן כדי להילחם בו, ועכשיו נשאר לריב עם האחים".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם