אודטה: קווים לדמותו של "גבר אמיתי"
וגם: איך להתייחס למראות מנופצות, לייבש עלים ירוקים, למנוע עיגולי זיעה על בגדים וליהנות מיצירות ישראליות
אישה שרוצה "להיכבש בכל יום מחדש", צריכה לדעת ששום בנאדם לא יכול להשביע שובע שהושבע כבר. אלא אם כן רעבים מחדש, ואז משביעים רעב - לא שובע. והנמשל? שאם בעלה, ילדיה וכל משפחתה כבר "כבשו" אותה עד זרא, אך היא עדיין מתעקשת על פוזת האטרייה הלחה, הנכנעת, חסרת החוליות והרצון העצמי (כי רק ככה היא "אישה ואם טובה", בניגוד ל"אגואיסטית"), איך בדיוק היא מצפה ש"יכבשו אותה בכל יום מחדש", איך?
המינימום שהיא אמורה לספק לסידור הכיבוש היומיומי המחודש הזה (אם היא חפצה בו) הוא למשוך בחזרה אל עצמה, בכל יום מחדש, את ה"כיבוש" שכבר כבשו אותה. איך? בכך שהיא תהיה שייכת לעצמה בלבד ותמיד תהווה את נמל הבית שלה. ומתוך כך (ורק מתוך כך) שתעניק את עצמה, אד-הוק, כרצונה (ורק כרצונה), לאהוביה. בלי אע-בע-ציגלע-מע, השתוחחויות, פחדים, אשמות או אמונה ש"ככה לא אוהבים". כי רק ככה מותר ואפשר לאהוב את האחרים. מלא מלא לאהוב אותם. לא מתוך כורח, אילוץ והרגלי חיים רעים, אלא מתוך רצון ובחירה תמידית. כן, סורה'לה, מהפכה בחשיבה, אבל גם אלף צעדים מתחילים בצעד אחד.
ומי שהבין את זה הבין את סוד האש והתשוקה בנישואיה של מיכל קידר לוי, שהיא מטפלת מחוננת המטפלת רק בנשים, ומחזירה להן את עמוד השדרה האבוד שלהן (שמואל הנביא 24, הוד השרון, raba.co.il-bar@ahava). " בכל בוקר", היא מספרת, "בעלי מציץ לתוך הכיס שלו, ועה? הוא לא מוצא אותי שם. . ."
"הלילה נפלה לי בבית מראה גדולה והתנפצה לרסיסים. אצלנו מאמינים שזה מזל מאוד רע, וקמתי מודאגת", כתבה ו"מ.
אז לו"מ, ולכל הרבים המאמינים בזה: את צריכה להיכנס לבתי המלאכה הגדולים האלה לממכר זכוכיות ומראות, כדי להיווכח איך שברי המראות שבכל פינה ממש לא מפריעים לבעלי הבית לחיות טוב, ולקופה הרושמת שלהם לצלצל. ומצד שני, אם את מאמינה שזה רע - זה אכן יהיה רע, כי כל מה שתאמיני בו - תצאי צודקת, כי ככה החיים. את בטח יודעת שבניגוד לגויים, אצל היהודים 13 הוא דווקא מספר מזל. מה מפריע לנו לשים על מדף הבידול הזה גם את המראות המתנפצות? ("כמו מראה זו, ככה יתנפץ כל הרע מתוך חיינו").
ואם אין לך כוח לשנות לעצמך את החיווט בראש כרגע, קחי כוס ועטפי אותה היטב בשתיים או בשלוש שכבות של נייר אלומיניום. קחי פטיש (רגיל או שניצלים), ונפצי את הכוס הזו, שנותרת סגורה בתוך האריזה ההרמטית שלה. בלי לפתוח, זרקי את כל הרסק הזה לפח. ככה, עם האריזה. אז מה עשית פה? עשית שקרה הדבר הרע שהיה אמור להתרחש בגלל המראה המנופצת. אבל בבקרה, בבחירה, ובשליטה. ובית הלל, שיעשו את אותו הנומער עם ביצה (בתוך שקית ניילון סגורה הרמטית, ביטה-שיין) והיידה לפח. נשמי עמוק, ודווחי לעצמך שזה מאחורייך. מזלטוף
"איך מייבשים עלים אחרי השטיפה? ", שואל קש, כי אנחנו רוצים אותם יבשים בתוך המאכלים והסלטים שלנו, בלי כל המים האלה. יש לך רעיון? בוודאי שיש, יקירי. קנה לך מתקן פלסטי עם צנטריפוגה להוצאת הנוזלים מחסות, ושים בתוכם כל עלה ירוק שבא לך (קונים אותו בחנויות הטובות לכלי ואביזרי בישול). יש לו רשת פנימית שבה משכיבים את העלים הירוקים. סוגרים, מסובבים מנואלה (או לוחצים על כפתור) על המכסה שלו, הרשת מסתובבת במהירות שיא, והמים נזרקים לצדדים ומותירים את החסה או את העלים הירוקים יבשים מאוד יחסית. בהצלחה.
"האם יש לך טיפ איך ללבוש חולצות מהממות בלי להתפדח מעיגולי זיעה על החולצה באזור בית השחי? ", שאלה ל"ש. "אני מזיעה - בחיי רק מים, בלי ריח - ולכן לגמרי מוגבלת בחולצות. אני צריכה פתרון לפדיחת הסימנים או להיפטר מכמה חולצות סופר-שוות. מחכה לעצתך וחיבוק גדול".
יקירה , השיטה הפופולרית, לצערי, לעצור זיעה, היא להשתמש בדיאודורנט מסוג "אנטי-פרספירנט", שאינו מומלץ לפי כל הנטורופתים, כי הוא מכיל אלומיניום שהעור סופג, ובמחקרים אינספור נמצא קשר בין רמות גבוהות של אלומיניום בגוף ובין אלצהיימר. למה לך אפילו החשש לחשד הזה?
במקרי הזעה קיצוניים אפשר להזריק בוטוקס (שהוא, כידוע, רעל עכברים, ותעשי מה שאת רוצה עם האינפורמציה הזו) שמאט את ההזעה. סיפרתי פה לא פעם שהאמצעי הכי טבעי ויעיל נגד ריח הזיעה הוא למלא מלחייה באבקת סודה לשתייה, ולפזר מתחת לבית השחי ובקפלי הגוף. אבל אם החולצות שלך הן עם שרוולים, יצאו לשוק בארץ "עלי זיעה". פעם לא היה בגד שלא היו תופרים לו את הדבר הסופג הזה מתחת לבית השחי. אלא שזה היה עשוי מבד, ולא מחומר מתכלה של "השתמש וזרוק" כמו בימינו. אז חידשו פה את פטנט התפירה האירופי עתיק היומין הזה. היכנסי לאתר www.idry.co.il ותראי במה מדובר. בהצלחה.
1. את המופע החדש והמצחיק עד דמעות של חנה לסלאו "חנה לא נחה".
2. את הספקטקולר המוזיקלי החדש והמצחיק של ננסי ברנדס, "הסופרנוס".
3. את הסרט החדש והיוצא מן הכלל טוב, מצחיק, רגיש ומקסים "לצוד פילים" של רשף לוי.
תענוגות נפש של קיץ, חברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם