רק אני והגלשן שלי: נשים על הגל
קמרון דיאז, ג'יזל בונדשן וג'ניפר אניסטון כבר עלו על הגל, והן לא לבד. גם בארץ מתגברת הנהירה הנשית אל הגלשן - תשאלו את נטלי דדון, בר רפאלי ומרינה קבישר. גלישת גלים מחטבת, מרגיעה, משפרת את הביטחון העצמי ואפילו נותנת משמעות חדשה לחיים. שלא לדבר על להיות קולית
ואיך הלך?
"כשיש גלים לאף אחד אין באמת סבלנות ללמד אותך. כל הזמן היו צועקים לי מרחוק כזה -'תתקדמי, תסגרי את הרגליים, תחתרי, תחתרי', אבל הגלשן בכלל לא התאים לי, ורק אחר כך הבנתי את זה".
בפעם הרביעית שלה, בחוף מכמורת, היא הבינה שהיא לא לבד. "היו גלים גבוהים ולא ידעתי איך לאכול את זה, ופתאום אני רואה בחורה שאני מכירה. הפתיע אותי לראות שהיא גולשת, וזה נתן לי כוח".
למה פתאום נשים מגלות את הגלישה?
"אני לא יודעת להגיד למה זה קורה, אני רק רואה שזה קורה. אם לא הייתי קצת מדברת ומכירה, הייתי אומרת שאלו בחורות טום בוי, אבל זה לא נכון. הופתעתי לגלות שיש גם המון בנות עדינות, והכל מכל".
פוביצר החליטה להפוך את הגלישה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלה, ולא רק בגלל התרומה הנאה לגזרה. "אני באה מרקע של כדרות וזה מחזק בדיוק את אותם שרירי הידיים, אבל גם את שרירי הבטן והרגליים, ואת הגב, מאוד". אבל לפוביצר זה נותן הרבה מעבר לכך. "לעבוד עם משהו שהוא חלק מהטבע, זה לעבוד על עצמי. לדעת לרכוב על הגל ולהבין איך הוא בנוי זה מרתק. זה להיות חלק מהטבע, איחוד שלי עם משהו גדול".
נשמע שנדבקת בחיידק.
"בוויז'ן שלי אני יוצאת בקרוב למסע של לפחות חודש של גלישה באיזה מקום".
בינתיים פוביצר משכללת את ביצועיה ב Mayasurf, מרכז הגלישה לנשים ולילדים בעלמה ביץ' בתל-אביב של מאיה דאובר, לשעבר אלופת הארץ בגלישה, ונציגת ישראל בתחרויות גלישה עולמיות. דאובר נחשבת לפורצת דרך בגלישת גלים לנשים, והיא דמות נערצת בקרב גולשים. יחד עם שותפתה, דלית חכים, הקימה את Mayasurf לפני שלוש שנים כמקום שמתמחה בגלישה ככלי להגשמה עצמית ולהעצמה נשית.
כשהייתה בת 27 חזרה ללמוד במכללה הימית במכמורת, ומאז היא פעילה בתחום ואף מנכ"לה את ארגון גולשי הגלים בישראל. ההחלטה להקים מרכז שילמד נשים לגלוש נבעה מניסיון החיים שלה. "גדלתי במכמורת, וזה קצת כמו לגדול על אי בודד, על הים. כל הילדים במכמורת נחשפים מגיל צעיר לענפי הספורט הימי, ואותי תפסה הגלישה. בגיל 10 התחלתי לגלוש ובגיל 12 התחלתי כבר להתחרות". אבל בישראל של שנות ה-80 אפשר היה לספור את הנשים הגולשות על אצבעות כף יד אחת. דאובר נאלצה להתחרות מול גברים, "ואני חייבת לציין שמאוד לא אהבתי את זה", היא אומרת.
למה?
"הרגשתי לא בנוח להתחרות איתם, הרגשתי לא בנוח לנצח אותם, והיה לי הרבה יותר נוח להתחרות בסביבת נשים. תחושת השייכות, אני מניחה".
אבל מה עם היתרון הפיזי של הגברים?
"יתרון פיזי יש, אבל יתרון בראש אין להם עדיין. בגלישה יש המון יצירתיות. זה ספורט שמתבטא בהרבה טכניקה, זרימה עם הגל והבנה של הים והתנאים שלו. מי שלומד ויודע איך לנצל את הגל לטובתו, מתקדם ויכול להגיע לרמת גלישה גבוהה, וזה לא משנה אם זה גבר או אשה".
במשך שנים דאובר הסתובבה בעולם, גלשה בחופים מרהיבים ונחשפה לתרבות שלמה שהקסימה אותה. "בחו"ל זה עולם אחר, תרבות בפני עצמה. במקומות כמו קליפורניה, אוסטרליה והוואי, מקומות שמובילים את גלישת הנשים בעולם, את רואה משפחה הולכת לים - אבא, אמא ושני ילדים - וברור שגם לאמא יש גלשן על האוטו. שם המון נשים גולשות, זה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלהן", היא מספרת. "אנחנו לא מחפשות את אלופת העולם הבאה, אלא מנסות להעביר את המסר שהגלישה נותנת דבר מדהים לחיים בכלל. משיחות שלנו עם בנות, עצם זה שהן באות לים ומתמודדות עם התנאים שלו, זה נותן להן, לפני הכל, משמעות חדשה בחיים והמון ביטחון עצמי".
זה מביא אותה לחדד את ההבדל בין המין הגברי למין הנשי: "נשים מחמירות עם עצמן. נדירים הגברים שיגידו לפני שיעור,'תשמעי, אבל אני לא כל כך יודע לשחות טוב'", היא צוחקת. "זה כמעט לא קורה. להפך, גברים הרבה פעמים יקצינו לכיוון השני - הם יגידו שהם הרבה יותר טובים ממה שהם בתכלס, ואני רואה את זה עוד מהילדות, במסגרת חוגי הגלישה לילדים שאנחנו עושות. הבנים אומרים'כן, אני גולש טוב', נכנסים למים, והם לא אלוף העולם הבא כמו שהם מציגים את עצמם. אצל ילדות זה די נדיר. כמו הנשים, גם הן חוששות ואומרות'אוף, לא הצלחתי, אני לא טובה', והן דווקא ממש סבבה. זה ממש מתחיל שם, וזה מדהים לראות את זה. וכשהן מצליחות, הן יוצאות בתחושה של-'וואו, התמודדתי עם הגלים האלו, כבשתי אתגר, חשבתי שבחיים לא אצליח לגלוש - והנה הצלחתי, אז אני יכולה לעשות עוד המון דברים שלא האמנתי שאני אעשה'. הן מספרות שהן מתחילות את היום ממקום יותר רגוע, ובפירוש אומרות לנו שזה מקום שהן מוציאות בו את כל התסכולים והאגרסיות שלהן ".
מי הן הבנות שבאות?
"זה נורא מגוון, מבת 16 ועד בת 50, כשהממוצע הוא בין 30 ל-40, אבל לכולן כמה מאפיינים די מובהקים- Women Self Made, נשות קריירה וסטודנטיות, שמשקיעות בעצמן, שיש בהן משהו הישגי עם מוטיבציה להצליח. אלו נשים שיש להן את הראש המגניב, אחת-אחת".
זה בכל זאת ענף ספורט אקסטרימי, הן לא מפחדות להיפצע?
"לא רק שזה לא מרתיע אותן, זה קטע שהן אפילו קצת מתגאות בו. גם אם זה סתם איזה גלשן שנפל עליה, בסיפור זה יהיה -'נפצעתי מהגלישה'. הגלישה דומה לסקי, ספורט שנורא קשה להתחיל בו, אבל ברגע שמצליחים - זה ממכר".
בחוף הסמוך למועדון הגלישה התל-אביבי אפשר למצוא בחצי השנה האחרונה גם את ד"ר יעל להט (37), רופאה ואם לארבעה מכרמי יוסף, שהיה לה חשבון לא סגור עם גלישת גלים עוד מהטיול שלה אחרי הצבא לאוסטרליה. "הייתי באיזה חוף שכולם עושים בו שיעורי גלישה, אז עשיתי גם, והלך לי ממש גרוע. בסוף השיעור המדריך ניחם אותי ואמר 'טוב, כל אחד בקצב שלו', וזה מאוד עצבן אותי . היא זיהתה הזדמנות לחוויה מתקנת במרכז הגלישה של מאיה דאובר.
"בשיעור הניסיון ראיתי שזה אפשרי. בדרך כלל בחיים אני מרגישה שאני יכולה להצליח, ובגלישת גלים אמרתי לעצמי תמיד שאין מצב, אבל הצלחתי כמה פעמים לעמוד על הגלשן, וזה עשה תיאבון לעוד. כמה שניות של תחושת הישג". חיידק הגלישה תפס אותה והיא המשיכה לקורס מתקדמות. בעלה, שכלל לא חובב ספורט, מפרגן מאוד. הוא מטפל בארבעת ילדיהם כשלהט בשיעורים, וגם בשעתיים-שלוש שינה שהיא קורסת אליהן אחרי השיעורים, וגם נתן לה את ברכת הדרך לטיול הקרוב של גלישת נשים בחו"ל שדאובר וחכים מתכננות.
להט כל כך להוטה אחר התחביב החדש שאימצה, עד שהיא רוצה לצרף לעניין גם את הילדים הגדולים שלה, בני 7 ו-8. " בשבילי להיות פעם בשבוע בים זו חוויה מדהימה. זו תרפיה במים, זה ספורט נורא כיפי, וכשמצליחים בו זו תחושת סיפוק, זה ריגוש, ואני מרגישה נורא מגניבה", היא אומרת. להט מציינת כי בסביבת הגלישה הנשית יש יתרון. "זה מאוד נוח לי - שקט, רגוע, החברה מאוד נחמדה ומפרגנת. עם נערים בני 17-16 הייתי מרגישה מוזר".
גם לין לאור (24), שחקנית מתל-אביב, מימשה לאחרונה את התחביב שנחשפה אליו בזמן לימודיה בפנימייה הצבאית במכמורת. לאון רצתה להיכנס לכושר בלי שיהיה לה יותר מדי חם, שמעה שהספורט הזה "מחטב בטירוף", חיפשה "ספורט שאני לא אסבול בו", ועכשיו היא "קצת מרגישה שאני מכורה". היא מעידה שכבר חודשים היא צופה בסרטי גלישה באינטרנט, מעלעלת במגזיני גלישה מחו"ל ומחכה בקוצר רוח לבואם של הגלים. לחדר כושר היא מעולם לא העיזה להתחייב, אבל לשלושת חודשי קורס גלישה לנשים בלבד היא נרשמה בלי חשש. "הפחיד אותי להתמודד מול גברים בספורט הזה, ולהרגיש שאני מאחור כל הזמן כי אני לא בכושר. מול נשים הרגשתי נוח", היא אומרת. "זה שאני קמה בשש בבוקר, שזה לא אופייני לי בשום דרך כי השעה הרגילה שלי זה 11, אומר הרבה ".
סצנת גלישת הגלים לנשים מתפשטת גם אל מחוץ לחופי תל-אביב. "זה ספורט לכל דבר, כמו חדר כושר או ספינינג", אומרת שדרנית הספורט שרון פרי, 41, שהתמכרה לגלישה כבר לפני שש שנים בעקבות בן זוגה לשעבר, יוני הדני, מייסד בית הספר החיפאי לגלישה "גליש". פרי גולשת בחופי חיפה, והדני, 30, אומר שהיא משמשת השראה לנשים, בדומה ל"קמרון דיאז, ג'יזל בונדשן וג'ניפר אניסטון" שסוחפות אחריהן גולשות ברחבי העולם. פרי מבינה למה נשים רוצות ללמוד לגלוש בסביבת נשים: "יש בזה משהו יותר חופשי".
את מקבלת יחס שונה במים?
"אני מקבלת המון פרגון מהגברים במים. במים צריך להוכיח את המקום שלך, כמו בכל מקום. אוקיי, בואו נראה אותה לוקחת גל, ונראה אם בכלל יש לה מקום כאן עם כולנו. ואז את נכנסת לים ותופסת גל חורפי ענק, ואומרים לך'אל תשבי כאן, בואי, שבי קרוב'. יש המון פרגון מהחבר' ה".
גם בחופי הרצליה מגמת הגולשות נמצאת בעלייה. "מבחינת הבנות, בחמש השנים האחרונות הייתה קפיצה מטורפת", מספר אלעד עוז (31), מנהל ומייסד גזיבו ביץ' קלאב בהרצליה, שמעיד שאצלו היחס בין כמות הגולשות לגולשים הוא זהה. עם הנשים שהחלו לגלוש אצלו נמנות נטלי דדון, סנדי בר, שלי גפני, מרינה קבישר ובר רפאלי.
עוז התחיל ללמד גלישה כשהיה בן 14, וכבר אז לימד גם ילדות שבמהלך השנים הפכו למדריכות. היום הוא מלמד גלישה נשים בכל הגילאים. "פעם היו רק גלשנים קשיחים וזה היה ספורט אגרסיבי", הוא אומר, "אבל הציוד התפתח להרבה כיוונים שפותחים את התחום לנשים, שהן עדינות יותר. כיום גלשני הלימוד הם מספוג, יותר קלים מבחינת משקל ויותר רכים מבחינת. . . מכות . נכנס גם ספורט חדש, Up Paddle Board SUP - Stand, גלשן גדול ורחב עם משוט שחותרים איתו לעומק ותופסים איתו גלים. זה הכניס הרבה מבוגרים, בעיקר מבוגרות, שקשה להן עם החתירה בידיים. מעבר לזה, גולשים שהתבגרו ונולדו להם בנות רצו שגם הן יגלשו, וגם הבנות קלטו שהן הרבה יותר מוצלחות מהבנים בלמידה של הגלישה".
באמת ?
"כל ילדה הייתה בחוג בלט או ג'ז, אז עד שלב מסוים לבנות אפילו יותר קל, כי הן מגיעות עם משמעת של הגוף ושיווי משקל. מתחילים לראות את ההבדלים בין הבנים לבנות רק בשלבים גבוהים יותר, כשהכוח הפיזי משחק תפקיד יותר גדול".
לטענת עוז, גם לקולנוע יש תפקיד חשוב בטרנד המתפתח של גלישה בקרב נשים. "סרטי גלישה הוליוודיים כמו'נקודת פריצה' ו' בלו קראש', שהשתתפו בהם מתחרות מקצועניות בעולם, עשו פוש רציני לתחום. אפשר לדבר על לפני'בלו קראש' ואחריו", אומר עוז, ומזכיר גם את הסרט Soul Surfer, המבוסס על סיפורה האמיתי של בתני המילטון, הגולשת שאיבדה זרוע בתקיפת כריש והמשיכה לגלוש.
בסצנת הגלישה האשדודית המתפתחת יש לנשים עוד לאן לשאוף. שירן בוחבוט (29), שעובדת במועדון הגלישה של אחיה, "ליגל", וגולשת כבר תשע שנים, מעידה שהיא עדיין בין הנשים המעטות שתופסות גלים בשגרה. "מתוך 100 אחוז גולשים זה עדיין שמונה-תשעה אחוזים בנות במים, אבל זה מתקדם. אני יכולה אפילו להגיד שפעם הייתי היחידה. זה אשדוד, לא הרצליה ולא תל-אביב. זה היה מוזר, תופעה, לראות אשה מחזיקה גלשן ויורדת לים בלי נעליים".
איך זה היה להיות הבת היחידה במים?
"זה מחמיא ונחמד, אבל לא עושים לך חיים קלים, ואת צריכה להראות שאת יודעת לגלוש כדי שיתנו לך כבוד במים, כמו כולם. אין מצב שיתנו לאשה כבוד במים כי היא אשה. תראי נוכחות, תראי שאת טובה ושאת אוהבת גלים ואז יתנו לך לגלוש. כמו בטבע - אם תראי פחד, תישארי מאחור".
ואת מקבלת כבוד במים?
"הייתה פה תחרות גלישה לזכר חבר קרוב שלנו, וזכיתי במקום ראשון במקצה של הנשים. אני כבר לא מתחרה כי אני אמא ואין לי זמן, אבל באוגוסט יש תחרות ואני מקווה שאני אקח גם אותה".
בוחבוט שואפת להכניס את הגלישה לעולם הטיפול בילדים עם קשיי קשב וריכוז ואפילו אוטיזם. בימים אלו היא מצויה בסוף החודש התשיעי להריונה השני, ומכעיס אותה שהיא לא יכולה לגלוש. "הבטן ענקית, ואני רואה כל היום את הים מול הפנים, ולא יכולה להיכנס לגלוש. זה כאילו שמונעים ממני את עצמי", היא מתלוננת, "אבל אני רוצה שהבנות שלי יגלשו, שיהיו מדריכות כאן, ואני מקווה שיהיו איתן עוד ועוד בנות. גלישה מחזקת את הביטחון העצמי בהמון רמות, ואני מדברת מניסיון. אני לא יודעת איפה הייתי היום בלי הגלישה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם