נגד עין רעה: אודטה מטפלת בשעורה
וגם: איך נציל את עצמנו מכלבים תוקפניים, ומה עושים נגד ריחות גוף רעים
רק לפני כמה שבועות התפרסמו שתי ידיעות על כלבי דם, השלוחה התוקפנית של מגדליהם, שתקפו באופן אכזרי וקטלני נערה וילדה. לא פעם הבעתי פה את דעתי על בעלי הכלבים האלה, כי לא הכלבים אשמים - אלא רק בעליהם, החוטאים ברשלנות פושעת. ובעניין הזה בדיוק כתב לי ד"ו:
"מה עושים כאשר כלב תקיפה (פיטבול, אמסטף, רוטוויילר) מתקרב אליך ברחוב בלי הבעלים שלו? ללכת לאט? לעצור? ללכת מהר? ואם הוא תוקף - האם לתקוף אותו בחזרה? איך? יש אולי ספריי מיוחד להסתובב איתו בלילות? שוקר? משהו אחר?"
טוב , יקירי, מניסיוני הדבר היעיל ביותר נגד הכלבים האלה הוא גז מדמיע (גז פלפל חריף. תגגל, קונים אותו בכל החנויות האלה למטיילים). אפשר להעבירו (במזוודה שבתא המטען) במטוסים ובמקומות בתת-לחץ. התרסיס הזה גורם לגירוי עז בעיניים, בדרכי הנשימה ובעור, אבל הוא לא גורם לנזק בלתי הפיך, והוא יעיל לשימוש ממרחק של 3-2 מטר מהאובייקט. הולכים איתו ברחוב כשהוא אסוף בתוך 4 אצבעות כף היד (הדומיננטית) הסוגרות עליו כמו אגרוף, והבוהן כבר במצב לחיצה על המתז שלו. והולכים ככה, כי בזמן פקודה אדם לא יכול להרשות לעצמו לאבד שניות יקרות מפז, כדי להסתדר למצב "ירי". מאפסנים אותו בבית במקום הכי גבוה ומוחבא, ורוחצים היטב את הידיים שנגעו בו, למקרה שטיפה רטובה דלפה ממנו.
אני נוהגת ללכת רק ככה ברחובות השכונה שלי המלאה כלבים. ומזלי שכך, כי פעם התפרץ לעברי מאחד הבתים סוס תקיפה כזה, שהבעלים שלו שכח לסגור את דלת החצר. אין להם מושג, לאידיוטים האלה, כמה מסוכן הכלב שלהם, כי להם, אישית, הוא הרי לא עושה כלום. בחיים לא אשכח איזה פרצוף ר-צ-ח חושף שיניים היה לכלב הזה. אין מצב שהוא רצה להתנפל עליי בשמחה. האידיוט חווה אותי חודרת לו לטריטוריה, ו. . . מבחינתו, מוות לפולשים. ישר, ברפלקס שרידה, ריססתי לו מול הפנים שכבר היו קרובות אליי את הגז הזה, ונייייייייייייייאם! כמו רכבת בסיבוב, מאמצע הזינוק באוויר, הגוף שלו עשה יו טרן בחזרה לבית שלו כשהוא מייבב כמו כלבון מובס. נס גלוי קרה לי באותו היום.
ומילה על כלבים:
באופן עקרוני, כלב מכל גזע תופס את הבלבית שלו כ"ראש הלהקה" שלו. הוא חיה שצריכה ומכבדת "ראש להקה", ומתנהגת איתו ככזה. אם הבנת את פרינציפ האדנות הזה עד הסוף, יהיה לך קל לא להראות לו שום סימני פחד, אלא שפת גוף בטוחה בעצמה של "אתה לא מרשים אותי". בסצנה אידאלית של אילוף, כשיש לך זמן להראות ולהדגים לכלב "מי הבוס", הגישה שלך לכלב שלך היא: "מהרגע שנתתי לך פקודה לבוא אחריי, אני הולך קדימה בידיעה ברורה שאתה הולך אחריי ומבצע את מה שאמרתי". ולעולם אינך מסתובב אליו כדי לבדוק אם הוא אכן ביצע את הפקודה. ואתה נותן לו משוב חיובי (ליטוף, חטיף) כשהוא מבצע את מה שאתה רוצה, או, את הכי קרוב למה שאתה רוצה (כשזה קורה בתהליך הלימוד שלו, והוא עדיין לא הגיע ליעד). ומצד שני, אתה מתעלם לחלוטין מאי ביצוע פקודות שלך. יענו, אתה מתגמל אותו רק על טוב, ולא נותן לו שום משוב על רע, כי גם משוב רע הוא תשומת לב. וזה, אגב, חוק החינוך הכי טוב גם עם ילדים. אבל כשאתה ברחוב, וקופצים עליך פילי תקיפה שקוראים להם "כלב", גז מדמיע ביד האחת (עם הבוהן במצב התזה על הצופצ'יק של הקומקום שלו) ומקל ביד השנייה, יעשו לך את עבודת ההרתעה וההצלה הכי טוב.
חותכים שן שום טרייה לחצי, ולפני השינה מורחים עם החלק החתוך על השעורה. בזהירות, שלא ייכנס מיץ לעין.
בן משפחה בא עם עין עצומה לארוחת השבת. סיפרתי לו מה לעשות, הוא עשה, ולמחרת, פלא, הוא קם עם עין חדשה. עוד מקרה? "לקח לי זמן להסכים לנסות את הרעיון הזה", כתבה קוראת שהצעתי לה את הנומר הזה. "אבל לפני שבוע, כשהמצב כבר היה בלתי נסבל, מרחתי, וזה עובד
"בטח עובד. ואני מאלה שאוהבות להגיד "אמרתי לך". . .
מופע הסטנד אפ הקורע מצחוק של הפסיכיאטר והסקסולוג המומחה ד"ר צחי בן ציון (רח' אשל 78 עומר, benzion@bgu.ac.il), הוא הדבר הכי טוב שקרה בשטח החינוך המיני בארץ. כי צוחקים צוחקים, אבל משכילים. ובמסגרת ה"משכילים" הזה, הנה פיסת מידע מאלף: איך למנוע ריחות רעים מאזורים מוצנעים בגוף. ריחות שהרבה פעמים ממש מונעים מאנשים מסוימים את האפשרות לאינטימיות.
ד"ר בן ציון מלמד את המטופלים שלו פטנט פשוט מאוד להשגת ולשימור הריח הטוב באזורים רגישים, אבל רק כשמטופל שלו נזף בו איך הוא לא שולח לי את הפטנט הזה כדי שאפרסם לכולם, הוא התיישב לכתוב.
"יש הרבה סיבות לריחות גוף רעים", כתב הד"ר, "ובכל מקרה של ספק, יש לפנות לרופא לייעוץ. יחד עם זאת, אחת הסיבות השכיחות היא הגיינה לא נכונה של האזורים האינטימיים. לרוב, מדובר בפטרת או בחיידקים יוצרי ריח המסתתרים בקפלי העור/השומן באזורים המוצנעים, וגם מתחת לחזה של נשים (וגברים נמוכים למשקלם. . .). ברפואה זה נקרא ?אינטרטריגו' - בין קפלים, כי זה המקום שבו מתגבשת כל אוכלוסיית היצורים יוצרי הריח.
"הפטנט לחסל את החברים האלה הוא להתנהל כאילו מתכוננים לניתוח: אחרי כל מקלחת יש
לייבש היטב את המקומות המוצנעים בעזרת מגבת יבשה לחלוטין (שיובשה במייבש הכביסה
לאחר כל מקלחת) כי פטריות וחיידקים ממשיכים לשגשג במגבת לחה, וללא הייבוש המיידי בחום הם "דוגרים" בה עד להרטבה החוזרת. לא יאומן כמה אנשים משתמשים שוב ושוב באותה המגבת מבלי לייבש אותה תחילה היטב בחום, ובכל פעם הם מדביקים לעצמם מחדש את הבקטריות (קרי: את הריח).
"ופה מגיע השוס העיקרי: אחרי הניגוב במגבת יש להשתמש במייבש שיער ("פאן" FAN). כן , ההוא של הספרים, שפולט זרם אוויר חם. מייבשים בו את כל הקפלים באזורים המוצנעים בגוף, אבל בזהירות, ממרחק בטיחות של 40 ס"מ, כדי לא לגרום לכוויות. "אגב, הפטנט הזה עובד טוב גם נגד הפטרת ברגליים, והריחות הבלתי אפשריים שעולים משם. מייבשים ממש ממש טוב עם פן בין כל האצבעות, בוזקים (מתוך מלחייה ייעודית) אבקת סודה לשתייה, שהיא דאודורנט טבעי מעולה, וחייתה נפשם של הסובלים. "רעיון הפן הזה פשוט מציל נפשות", הוא חתם את המייל. ולהשומע ינעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם