הצעקה האחרונה: קרב סקטוריאלי בלי ידיים
הערה פשוטה על מישוש מיותר של חלות הפכה לקרב סקטוריאלי במאפייה. כרמית ספיר ויץ חזרה בשביל לספר
הטקס המשיך ובסוף נפלה ההחלטה: צמד חלות נאות למראה שיבואו איתו בברית הנישואים. זה היה זיווג משמים והוא לא שאל שאלות בוטות כמו האם הוא היה הראשון ומי נגע בהן קודם.
טוב מראה עיניים. לא חייבים למשש לפני שקונים צילום: ראובן קסטרו
הוא שלח מבט מזרה אימה ונבח: "תודה".
"בבקשה", אמרתי .
"שתהיה לך שבת שלום", אמר .
"גם לך", איחלתי בחזרה.
"חוצפנית", המשיך.
"שתהיה בן אדם", המשכתי באיחוליי.
הבחור התקדם לעבר הקופה. "באמת תודה", המשיך בשלו.
"באמת שכדאי שתהיה בן אדם. עדיין לא מאוחר. מותר להעיר לך על זה שתקעת ידיים בכל החלות. עם כל הכבוד, אני לא יודעת איפה הידיים שלך בילו קודם ואני לא צריכה אותן במערכת העיכול".
ואז זה קרה:
"את גועל נפש!", הוא צעק, "את בטוחה שההתנהגות שלך אליי היא לא בגלל שאני חרדי?"
" כשאתה אומר חרדי, למה אתה מתכוון?", שאלתי , "כי אתה יודע שעל התלבושת אפשר להתארגן בכמה דקות. זה לא סיפור. בבקשה די עם תסביך הרדיפה".
לא הועילו גם ההצטדקויות שלי על זה שאני נצר לשושלת מקובלים וגאונים מפוארת. הוויכוח נמשך ונמשך. לא ברור איך הערה פשוטה על מישוש מיותר של חלות הפכה לקרב סקטוריאלי. חד צדדי, אבל סקטוריאלי. באותו זמן, ליד הקופה ישב והקיש במרץ בחור ערבי והבליע חיוך מתחת לזקן הג' ינג'י.
"למה האיש הזה התנהג ככה כשדיברת איתו על החלות? ", שאלו אותי הבנים שלי (8.5, 11.5), אותם בנים שבחרנו לשלוח לבית ספר ממלכתי-דתי למרות שאנחנו לא מנהלים אורח חיים דתי. האמת? לא היתה לי תשובה מספיק טובה. כל תשובה עלולה להנציח את הוויכוח הסקטוריאלי ולשחק לידיו של הבחור, שהתיז עוד קצת שמן על מדורת מלחמת האחים שבוערת פה כבר שנים ונדמה שמתקרבת לפיצוץ. אבל הילדים לא התרצו. הם רצו הסבר טוב יותר. הם התעקשו להבין למה איש זר טוען שאני רודפת קבוצה שלמה שהוא חלק ממנה. למה הוא מאשים אותי בשנאת חרדים.
"הרי הוא גם משקפופר ויכול לחשוב שאת פשוט שונאת אנשים עם משקפיים למרות שאת עצמך משקפופרית", אמרו בתבונה של ילדים, כזו שנעלמת עם השנים. ואז הצטרף לשיחה אבא שלהם החכם והזכיר שבמדינת ישראל חיים בין שבעה לעשרה אחוזים חרדים.
"המונח 'חרדים' הוא שם משפחה ולא שם פרטי", אמר , "גם אם על הדלת כתוב 'משפחת כהן', אחרי שהיא נפתחת אתם מגלים שמות פרטיים. אל תשכחו אף פעם שנורא חשוב להגיע אל מאחורי השלט שעל הדלת ולהיכנס לתוך המשפחה פנימה".
carmit.weitz@maariv.co.il
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם