אמו של שי פירון בראיון ראשון: "הוא לא מקשיב לי לכל דבר"
בריאיון ראשון מספרת אמו של שר החינוך שי פירון על הבית החילוני בו גדל. בית מלא ניגודים בו חיים אמא אשכנזייה שמאלנית, אבא בן עדות המזרח ואיש ימין, ובן, שי פירון, שמחליט לחזור בתשובה
מאחורי החיוכים והמילים היפות מסתתר סיפור משפחתי מרתק, שעד כה עוד לא נחשף לגמרי. שר החינוך החדש, רב בהכשרתו ובהשכלתו, נולד וגדל במשפחה חילונית למהדרין. אמו האשכנזייה נשואה לאביו בן עדות המזרח, ואם זה לא מספיק – אז היא שמאלנית ואילו האב ימני. פירון הבן חזר בתשובה בגיל הנעורים, וכצפוי במשפחה שההגדרה "ניגודים נמשכים" נתפרה למידותיה, ההורים קיבלו את הצעד של בנם בהבנה, אפילו באהבה.
כיום, בריאיון ראשון, אומרת אסתר בחיוך: "בכל מפגש שלי עם אנשי החינוך הממלכתי דתי אני חוזרת על אותו משפט: 'היזהרו בבני חילונים, כי מהם יצאו רבנים'".
אישה מרשימה היא אסתר פירון. בת 70, אנרגטית ונמרצת, חדת מחשבה ודיבור ולא חוששת להביע עמדות לא צפויות. להוריה קשי היום הייתה חנות בעיר התחתית בחיפה. "אבא שלי היה שמאלן דתי, על גבול הקומוניזם. הוא התפלל כל בוקר בבית הכנסת, אבל זה לא הפריע לו לשמוע רדיו בשבת לאחר התפילה. הלכתי לשומר הצעיר, אבל בערב שבת הלכנו לקבלת שבת אצל הויזניצ'ר. גדלנו בתחושה שאין סתירה בין הדברים".
בעלה הוא בן למשפחה מיוחסת מקהיר, משפחה בית"רית, שבניה לקחו חלק בפעילות האצ"ל. סבו של שר החינוך, שהיה מראשי הקהילה בקהיר, עמד בקשרים חמים עם רבה הצעיר של הקהילה, הרב עובדיה יוסף.
כשבני הזוג פירון הכירו, נתקל הקשר ביניהם בהתנגדות עזה מצד בני משפחותיהם. "ההורים שלי לא הצליחו להשלים עם העובדה שהבת שלהם נישאת לבחור ממוצא מזרחי. זה לא היה מקובל אז. לשמחתי, בעלי כיבד את הוריי למרות הכול, ועם השנים ההתנגדות קהתה. זה הרקע ששי גדל בו". לאחרונה, היא מספרת, הרבה שואלים אותה מה הסוד? איך מגדלים שר? "ואני אומרת רק מילה אחת: 'אהבה'. אין מעבר לכך".
כשהגיע הילד שי לגיל בית הספר, בני הזוג החליטו לשלוח אותו לחינוך ממלכתי-דתי. בשנים הראשונות ללימודיו בממ"ד המשיך פירון הבן לחיות בין העולמות. "היה לנו בית חילוני לגמרי." מסבירה פירון, "בשנים הראשונות שי גם נסע איתנו למשחקי כדורגל בשבת ושמע 'שירים ושערים' ברדיו. זאת הייתה נחת השבת שלו, כי הוא מאוד-מאוד אוהב כדורגל".
"כן. גם כדורגל וגם כדורסל. הוא ובעלי היו כמעט הולכים מכות על זה".
שחקן מגרש או שחקן כורסה?
"תראי איך הוא נראה", היא מחייכת. "בטח שחקן כורסה. איך לא? לפעמים הוא משחק עם התלמידים שלו, אבל הוא לא מאלה שיצטלמו בפוזה הזאת לתקשורת".
כשהגיע לכיתה ה', והצטרף לבני עקיבא, חל המפנה. "זה היה השינוי האמיתי והגדול בחייו", היא נזכרת. "לאט-לאט הוא התחיל ללכת בשבתות לבית הכנסת ואמר לנו שהוא לא נוסע יותר בשבת"
כשסיים כיתה ו' וביקש לעבור לישיבה התיכונית 'אדרת' בבת-ים, חוותה פירון משבר. "הוא החליט לעזוב את הבית והיה לי קשה עם זה. גם אם היה רוצה ללמוד בכפר הירוק או במקווה ישראל הייתי חווה משבר, כי מה רע בבית? למה הוא רוצה ללכת לפנימייה?".
כשהלכה לרשום אותו בישיבה, שהייתה ממש בקצה הרחוב, הדמעות זלגו מעצמן. "מאוד בכיתי. המזכירה ניסתה לנחם אותי ואמרה: 'אסתר, יום אחד את תהיי מאוד גאה בו'. לפני שבוע היא שלחה לי מכתב ובו כתבה: 'את זוכרת?'".
הקשרים בתוך הבית, לדבריה, נותרו טובים. "לפני שיצא לישיבה, בעלי אמר לו שלא נשנה בבית שלנו שום דבר. שי לקח על עצמו את האחריות שלא לשנות אותנו".
והמשכתם לראות טלוויזיה בשבת?
"בוודאי".
ואיך הסתדרתם?
"נפלא. ממש נפלא. הוא היה מגיע לשבת אחת לשבועיים. בערב שבת הלך לבית הכנסת וכשהוא חזר, הכול היה מוכן. עשינו קידוש ושרנו בארוחת השבת. בזמן שהדחתי כלים, שי הקריא לי את פרשת השבוע, הסביר והביא פירושים שונים. אני נתתי פרשנות משלי. לא הייתה שום בעיה, אבל זאת תוצאה של שני דברים. האחד הוא התפיסה שהוא הילד שלנו ולא חשוב מה הוא יעשה. והאחר, שהוא ידע לכבד אותנו. היה לו ראש ישיבה, הרב רוז'ה, שהיה איש מאוד חכם. הוא אמר לו: 'שי, כיבוד אב ואם שווה כנגד כל המצוות שבתורה'. וזה עשה דבר מדהים לחיים שלנו עד עצם היום הזה".
למרות האידיליה, פירון אינה עושה הנחות ומספרת שגם אצלם התפרץ משבר גיל ההתבגרות בכל עוזו. "כששי היה בכיתה י' פינו את ימית", היא נזכרת. "יום אחד הוא חזר הביתה עם תרמיל על השכם והודיע שהוא עוזב את הישיבה והולך לימית. איימתי שאם ייצא מהבית, לא יהיה לו לאן לחזור. עד היום אני לא יודעת מאיפה היה לי אומץ לומר משפט כזה. זה משפט שאני תמיד אומרת להורים שלא להגיד, כי לא ברור מה יקרה אחריו. אמרתי לו שזאת החלטה פוליטית ושהפינוי יקרה, ואז אחרי הכול, לא תהיה לו בגרות. פרץ בינינו ויכוח מאוד גדול. הוא טען שאני שמאלנית שלא מבינה מה זאת קדושת הארץ. אמרתי לו שאני יודעת בדיוק מה זאת קדושת הארץ, אבל את ימית יפנו".
פירון הבן יצא מהבית בלהט הוויכוח, התיישב על שפת המדרכה ובכה. "בעלי ירד אליו ושכנע אותו לעלות. בסוף הוא חזר הביתה ואמר שיישאר בישיבה, אך לאחריה הוא מתכוון ללמוד בישיבת 'שבי חברון'. בשביל שמאלנית כמוני ללמוד בחברון היה סוף העולם ואשתו. אבל חשבתי שיש עוד שנתיים, ובטח יעבור לו".
אבל לא עבר לו והוא נהיה רב בישראל, מחנך וראש אולפנה והחל מבחירות 2013 הוא גם שר החינוך, שליח מפלגת 'יש עתיד'. כאשת חינוך, לא ממהרת פירון להסכים עם בנה בכל הצהרה שהוא משחרר, בעניין יעד צמצום הבגרויות למשל היא חולקת עליו.
הוא מקשיב לך כשאת מעלה ספקות?
"הוא מקשיב. יש דברים שהוא מסכים ויש דברים שאנחנו חלוקים בהם וזה בסדר גמור".
***
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של 'נשים'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם