ביס של גאון: עמרי פולק טועם כריסטוף אדאם
הקונדיטור כריסטוף אדאם עזב את המוסד הקולינרי המכובד ה'פושון' ופתח בוטיק קטן של אקלרים. עמרי פולק הגיע לפריז, טעם, התענג והחליט שגאון נשאר גאון
רוצים לקרוא עוד על חוויותיו של עמרי פולק בפריז? היכנסו לבלוג הבישול שלו, שביתה איטלקית
את בוטיק האקלרים שלו פתח אדאם באזור המארה, לא רחוק מדוכני הפלאפל ושאר החנויות של הקהילה היהודית. בביקור הראשון שלנו אצלו סיפק המיקום סצנה קצת מוזרה - קנינו צמד אקלרים (קפה ושטרויזל, קרמל ומלח מצופה שוקולד וקשיו) ולקחנו אותם לגן המשחקים הקרוב, שם התענגנו על כל ביס בין כל אוכלי הפיתות (אלו התעקשו לאכול עם מזלג). וגר זאב (שוחה בעמבה וחריף) עם כבש (ממולא בקרם פרלינה).
אל הביקור השני כבר הגענו מוכנים והפעם דגמנו שישה אקלרים נוספים מהמבחר הדליל שנותר בשעת אחר הצהריים שכזאת (הפסיפלורה ופירות היער בלט מעל השאר - שוקולד גרנד קרו, פרלינה שקדים, קרם וניל מדגסקר ותפוחים מקורמלים, קרם וניל עם פקאן וקרם וניל עם אגסים). למען הגיוון הפעם החלטנו לאכול את הפינוק המתוק בגן על שם אנה פרנק, הרחק מאוכלי הפלאפל של המארה.
אקלרים הם הלחם והחמאה של אדאם, על גבם הוא החזיר את פושון - אחד המכובדים במוסדותיה הקולינריים של צרפת - אל פסגת הקולינריה המקומית. ב-2001, לאחר עזיבתו של השף הראשי פייר הרמה ועוזרו, קיבל אדאם את המושכות והוביל את מחלקת הקונדיטוריה למחוזות חדשים. נטייתו לקחת את הקלאסיקות הצרפתיות ולתת להן טוויסט מודרני הפכו את המוסד הוותיק למקום עלייה לרגל לאוהבי האקלרים ויצירתו - "המונה ליסה" - נחשבת לאחד מרבי המכר של פושון.
הביקור ב-"אקלר דה ז'ני" ישאיר אתכם המומים, אבל בגדול אין הרבה הבדל בין הקסמים שעשה אדאם בפושון לבין אלו שתראו בבוטיק הקטן. דווקא קפיצה אל אחת משתי חנויות הסנאקינג שלוAdam's - תיתן לכם תמונה קצת יותר מלאה של השף-קונדיטור.
נראה שאחרי שנים בפסגת הגסטרונומיה העולמית (החל כשהיה בן 16, כבר בגיל 18 החל לעבוד במסעדות יוקרה בחו"ל) אדאם רוצה לרדת קצת אל העם, לתת גם לכם הזדמנות לטעום את יצירותיו מבלי הצורך לשלם עליהן כמו מנה במסעדה ממוצעת. חנויות הסנאקינג, שהראשונה בהן נפתחה לפני כשנתיים, עונות בדיוק על הצורך הזה. הרגשת המשפחתיות שאופפת את החנות בה ביקרנו היא ההפך המוחלט מזו שתחושו בביקור בפושון היוקרתית.
אין שום דבר מפוצץ בתפריט שמוצע ב-Adam's, אלא בעיקר חזרה לשורשים וביצוע מרשים. ואריזות מדהימות. הכל ארוז כל כך יפה, נגיש ומחכה שתיקחו אותו אתכם כארוחת צהריים או סתם נשנוש. הסלטים נראו מעולה, גם הסנדוויצ'ים, אבל אנחנו הלכנו על שני טארטינים (פרוסת לחם ענקית עם תוספות, שמבקרת לכמה רגעים בתנור לפני ההגשה) - צ'וריסו, חצילים ועגבניות בשבילי, אגסים, זוקיני וברי בשבילה.
שלא תבינו לא נכון, היה טעים, אבל כריסטוף שלנו בא מעולם המתוקים ושם חנויות הסנאקינג שלו באמת מתעלות לרמה של גאונות. אם במלוחים הסתפקנו בטעימה של דבר אחד כל אחד, בכל הנוגע למתוקים שחררנו נצרה וזאת היתה ההחלטה הטובה ביותר של היום. עוגת שוקולד חמה (נשמע כ"כ פרובנציאלי) ועוגת גבינה-פסיפלורה עם רוטב משמש ופירורים נבלעו עוד בחנות תוך השמעת קולות עונג שהפחידו קצת את הגרמנים מהשולחן ליד.
המשך היום היה מתוק להפליא - בכלי זכוכית קטנים וחמודים (כתבתי כבר ששמו דגש רב על האריזה?) לקחנו הביתה קרם וניל עם קרמל-חמאה מלוחה (גאונות), קרם שוקולד עם פירורי בראוניס, קרם פיסטוק עם חתיכות משמש, מילפיי וניל מדגסקר (הקרם ודפי בצק העלים מגיעים בנפרד, להרכבה עצמית כשתהיו מוכנים), עוגת שקדים עם תותי יער ותפוחים, עוגיות שוקולד צ'יפס ועוגיות דיים (מגיעות בזוגות, עטופות בשקיות ואקום קטנטנות).
שלוש מסקנות הסקתי לעצמי במהלך היום הזה. אחת, ביקור בפריז לא יהיה שלם בלי טעימה מיצירותיו המתוקות של אדאם. שנייה, היא שעדיף לבקר בבוטיק האקלרים, בכל זאת המומחיות שלו. שלישית, כריסטוף אדאם לא צריך שאני אקרא לו גאון, הוא כבר קרא כך לעצמו. ובצדק.
הכותב היה אורח בי"ס בישולים, שיארח בחודש מאי את כריסטוף אדאם במסגרת סדרת "ענקי הקולינריה"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם