פרויקט חירות: יציאת פייסבוק
המשוררת בכל סרלואי הרגישה שהיא הפכה להיות עבד לפייסבוק, ושהיא גם לא יודעת מי באמת החברים שלה. אז היא התנתקה
like במקום חיבוק
מערכת היחסים של סרלואי עם הפייסבוק התחילה לפני כשלוש שנים והיא מדברת עליה במונחים מעולם ההתמכרות. "כמו שמתחילות הרבה התמכרויות, גם אני רק רציתי לדעת על מה כולם מדברים", היא מסבירה. "המון אנשים שהכירו אותי דרך הכתיבה יצרו קשר דרך האינטרנט והיה נעים לגלות חברים וחברות חדשים וישנים. נוצרו לי כמה חברויות אמת שלא הייתי זוכה בהן באף דרך אחרת. הן נוצרו דרך הפייסבוק ונשארו איתי עד היום".
החזירה לעצמה את החיים. בכל סרלואי מנותקת מהפייסבוק צילום: מירי צחי
אבל אז התחילו גם הבעיות. היא הפסיקה לכתוב שירים ולהעלות אותם לפייסבוק כי הרגישה שבכך היא עוברת על כללי הענווה של המשוררים, ועם הזמן גילתה גם את הצדדים האפלים של הרשת החברתית. "בפייסבוק אתה רואה את הדימוי שלך, את הפרופיל שלך יותר מאשר את עצמך", היא מסבירה. "יש יותר הזדהות עם ציר הזמן שלך מאשר עם ההתנהלות הממשית שלך בחיים. ידעתי שאני מתמכרת לאהדה המדומה של הרשת, לחברה המדומה, לבדידות שהיא מסירה. הפייסבוק הוא בהכרח עולם דו ממדי. הוא מדמה את המציאות, ואפילו מספק אשליה של מציאות. יש תמונות, רכילות וקודים פנימיים, אבל המציאות מורכבת בהרבה. אי אפשר להחליף like בחיבוק. העולם האנושי מתקיים בתלת ממד. גם הדיונים שניהלתי בפייסבוק, עם כל הרצון הטוב, היו רק אשליה. לא היה בהם עומק אמיתי. הכי קל לחרוץ דעה ב-like.
גיליתי שאני מחפשת את עצמי דרך ההדהוד שלי אצל אנשים אחרים, מאשרת את הקיום שלי על ידי עיניים של אחרים בפייסבוק. זו ריקנות ואומללות מאוד גדולה, זה השלב המתקדם של ההתמכרות. אסור שזה יקרה".
רגש בלחיצת כפתור
רבי יהודה הלוי ודאי לא דמיין את הפייסבוק, אבל הדברים שכתב לפני אלף שנים עוזרים לסרלואי להבהיר מה היא מרגישה. "רבי יהודה הלוי כתב 'עבדי זמן עבדי עבדים', אתה כל הזמן עבד למה שהזמן מציע לך, אתה חייב להיות מעודכן ובעניינים. אם תפסיד משהו, אתה לא קיים. ככה אתה מאבד משהו מלהיות עבד ה'". חלקו השני של המשפט המפורסם מסביר למה סרלואי בחרה לבסוף להגיד שלום לפייסבוק. "עבד ה' הוא לבד חופשי", היא מצטטת. "עבד ה' הוא לבד, אבל חופשי. הבדידות שיש בהתנתקות מהפייסבוק יש בה הרבה חופש".
לא באמת חברים. מארק צוקרברג צילום: איי פי
מתי התנתקת?
"הרגשתי שזה מענה אותי, אבל אני לא יכולה להפסיק. התחלתי לחלום בלילה על תמונות לפייסבוק או מחשבות על מה אפרסם מחר. כל דבר שפרסמתי חיכיתי לראות כמה לייקים הוא מקבל. הייתי יושבת ובוהה במחשב, מחכה שמשהו חיצוני יקרה.
"הבנתי שהפכתי את המרחב הפנימי והאינטימי שלי, מרחב שחשוב כל כך לי כמשוררת, לעולם דו ממדי שאפשר להביע אליו רגש בלחיצת כפתור".
אחרי ההתנתקות מהפייסבוק היה לסרלואי הרבה זמן להבין מה בדיוק קרה שם. "יש הרבה טוב בפייסבוק, אבל אני הפכתי לעבד. בפייסבוק אדם מרפרש כל הזמן, מחפש התרחשות חיצונית על חשבון ההתרחשות הפנימית. הוא גם מגדיר מחדש את המושג חברות. היה יום אחד שאמרתי לעצמי שאומנם יש לי 700 חברים בפייסבוק, אבל אני כל כך בודדה. היום יש לי שלושה או ארבעה חברי נפש, שאני יכולה לדבר איתם כי אני לא בפייסבוק, יש לי זמן. מהרגע שהפסקתי לכתוב בפייסבוק הכתיבה שלי הפכה להיות יותר נוכחת. היא כבר לא כתיבה מגיבה, או כתיבה שמחכה לתגובה, היא מגיעה מתוכי".
איך החיים אחרי?
"אחרי ההתנתקות נפער בי חלל עצום, זה לא פשוט. אני מקווה שה' ייתן לי כוח להמשיך עם זה. מרגע הניתוק הפסדתי הרבה דברים טובים, והם חסרים לי היום".
מה למשל?
"אני מפסידה הרבה כיף. אני בטוחה שאני מפסידה עוד אנשים נפלאים שיכולתי להכיר. אני מפסידה חלק חשוב בעולם שלנו שזה 'להיות בעניינים'. הפייסבוק הוא כלי לקידום של כל דבר, ממוצר עד פרסונה ועכשיו, כשאני עומדת להוציא את ספר השירים הראשון שלי 'בית בחיק הלילה', אני יודעת שמצד השכל הכי נכון לעשות לעצמי מחדש עמוד פייסבוק. אבל מצד הרגש, כל כך טוב לי להיות קיימת באמת ושהקשרים האישיים שלי אינטימיים וקרובים ועמוקים ומחייבים".
"כמו כל האסירים אני לא בטוחה שלא אחזור לכלא בסופו של דבר", חותמת סרלואי בחיוך. "גם עכשיו, כשאני יודעת שאני עושה את הדבר הכי נכון עדיין מקנן בי החשש שאין בי מספיק כוחות של חירות לצאת לחופשי".
***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם