פרויקט חירות: יוסי גבני כבר לא בורג במערכת
יוסי גבני הרגיש שהוא עבד לעבודה. הוא עזב משרד פרסום מצליח כדי להיות סטנדאפיסט. מגזין 'נשים' מציג בן חורין ראשון בפרויקט
והרכב החמוד שלהם היית אתה?
"כנראה. עד היום אני מאמין שהחלום הזה ניסה לשדר לי שאני לא שולט בחיים שלי, שהלכתי למקומות שלא רציתי ללכת אליהם והם שולטים בי".
אחד פלוס אחד
רצה לפרוש כנפיים צילום: אלי דסה
איך מתנהלת העבודה במשרד פרסום?
"שעות העבודה מטורפות, ימי עבודה של 12 שעות, עד תשע בערב, כמעט כל יום. יושבים שעות כדי למצוא את המילים המדויקות שימכרו. צריך להכין רשימה אינסופית של סלוגנים (סיסמאות) למוצר שלא באמת אכפת לך ממנו. מה כבר אפשר להגיד על שמפו? יום שלם ישבנו כדי להגיד 'שמפו חופף טוב'. זה היה מייגע. הייתה המון סיזיפיות בעבודה".
מה השאיר אותך שם?
"המשכורת, למרות שלא הייתה גבוהה במיוחד. העובדה שיש עבודה. אבל הרגשתי עבד. הייתי בורג במערכת. היה לי ברור שאין לי שום סיכוי לפרוש כנפיים בתחום הפרסום, כי לעולם לא אהיה הכי טוב בזה. בסוף הבנתי שבעצם אני בכלל לא אוהב את התחום".
סטנדאפיסט עמוד ענן
נקודת המפנה בחייו של גבני התרחשה בפסח, לפני חמש שנים. "ראיתי פרק של 'סדנה למשחק' עם הסטנדאפיסט האהוב עליי דייב שאפל. הוא סיפר שגדל במשפחה מאוד הישגית. אמא פרופסורית שלחמה למען שחורים, אבא דוקטור מרצה באוניברסיטה, אח מוצלח, אבל כל מה שהוא רצה היה להיות סטנדאפיסט. שאפל הלך על זה כנגד מה שההורים שלו והחברה ציפו ממנו.
"אולי זו הייתה גם האווירה של חג החירות שהתחברה לכל הסיפור, אבל באותו רגע שאפל הפך לעמוד ענן שלי. החלטתי שאני עוזב את הפרסום והולך בכל הכוח על החלום שלי להיות סטנדאפיסט. תמיד רציתי לכתוב דברים בעלי משמעות, להביע את הדעות שלי וסטנד אפ זו דרך מקסימה לעשות את זה. אני יכול להגיד מה שאני רוצה. זה אומנם מצחיק, אבל זה עדיין חשוב".
כשלעבודה יש משמעות אין סיזיפיות צילום מסך
"עכשיו אני מרגיש חופשי לגמרי. ההצלחה בתחום שאני אוהב ומאמין בו ממלאת ומספקת, גם בחיים האישיים שלי. כשעבדתי במשרד הפרסום הייתי אדם דכאוני ומכונס בעצמי. היום, כשאני מקבל את מחיאות הכפיים של הקהל או הצחוק ומבין שאני עושה משהו שרק אני יכול לעשות ואני עושה אותו טוב, הנפש מתמלאת באור. כשאתה עבד, רק בורג במערכת, במטריקס, זה פשוט מדכא. עבודה במה שאוהבים נותנת כנפיים".
אתה עובד עכשיו פחות שעות? קל יותר?
"אני עובד עכשיו הרבה יותר קשה, מהבוקר עד הערב. בשבוע שיש בו צילומים לתוכנית 'מחוץ לחוק' אני יושב עד חמש בבוקר לכתוב בדיחות. אבל כשלעבודה יש משמעות אתה לא מרגיש טיפת סיזיפיות. אני יכול להגיד דברים שאני מאמין בהם, אנשים רואים בטלוויזיה, צופים ביו טיוב, אני יודע שיוצא מזה משהו טוב".
מה הצעד הבא?
"החלום הכי גדול שלי הוא לפתוח בית ספר לסטנד אפ. סטנד אפ היא אמנות יפהפייה שמביאה הרבה שמחה. הכי הייתי רוצה להעביר הלאה את מה שיש לי ולראות עוד אנשים מוכשרים מוצאים את היכולות הקומיות שלהם".
כבר ארבע שנים שגבני לא חולם חלומות על חוסר שליטה. עכשיו יש לו חלום חוזר חדש. "אני יוצא מהאוטו של ההורים שלי ועולה על מסוק. נושם לרווחה, מסתכל על הרכבים למטה, עולה גבוה לשמיים שולט בכל התנועות של המסוק. היום טוב לי, אני לא צריך שיגידו לי שאני טוב, לא רוצה להיות מיליונר ולא מחפש אישור לכלום. אני רק רוצה לכתוב, לעשות סטנד אפ, להצחיק אנשים. אני רק רוצה לדעת איך לעלות יותר למעלה עם המסוק הרוחני שלי".
***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'
לעמוד הפייסבוק של נשים
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם