פרוייקט חירות: כבר לא עבד לטלוויזיה
בלי טלוויזיה, בלי שלט ואפילו בלי תוכניות אקטואליה. מיקול ניצא-גורדון החליטה להתנתק חד צדדית מהמכשיר, ולעבור לעשייה חברתית פעילה. מגזין 'נשים' מציג עוד בת חורין
כמו מרבית מאזרחי ישראל גם ניצא-גורדון הייתה רואה טלוויזיה, והרבה. אחרי העבודה, בזמן בישול, יחד עם הבעל בערב. "התמכרתי. הייתי רואה כל דבר שהיה משודר, אפילו טלנובלות. באיזה שהוא שלב התחלתי להרגיש שאני מבזבזת את הזמן שלי. שאני מרותקת לתוכניות מתארכות שחוזרות על עצמן. תוכניות החדשות למשל. הייתה תוכנית בחמש, אחר כך בשבע, ובמהדורה של שמונה, ובתקציר של הלילה. הכתבים הפוליטיים לא הצליחו לחדש לי שום דבר. לקח לי זמן עד שהבנתי שבמבזק חדשות קצר ברדיו, פעם בשעה, אפשר לקבל תמונה מספקת".
"בהתחלה היה לי קשה לעזוב את הכבלים", היא נזכרת. "היה חבל לי על החדשות ועל ערוץ 8. יש גם תוכניות טובות בטלוויזיה. אבל השאלה שהציקה לי כל הזמן היא מה אני עושה עם הזמן שלי. האם אני באמת צריכה עכשיו לראות תוכנית על חקר האריות בסוואנה?
"הרגע בו נפקחו לי העיניים סופית היה אצל חמותי. ישבנו וצפינו בטלוויזיה, דווקא בערוץ בריטי של תחקירים. היה תחקיר על כמות החרקים שיש לנו באוכל ואני ישבתי מול הטלוויזיה והתחלתי לצחוק. הבנתי שהחיים שלי לא ישתנו אם יימנע ממני המידע על כמות החרקים שאני אוכלת בלא יודעין. באותו רגע החלטתי לשים את הגבול. החלטתי שאני לא רוצה יותר להיות עבד לתכנים שבטלוויזיה".
את יכולה לבחור תכנים גם אם את מחוברת לכבלים.
"זה נכון שאפשר לשלוט על התכנים, אבל זה קשה. יש מעט מדי דברים טובים. הרגיז אותי גם התשלום הגבוה על הכבלים. למה אני צריכה לשלם על תוכניות שלא מעניינות אותי ופוגעות בי כצופה. רציתי להפסיק את העבדות הזאת, את התלות בהם".
התנתקת בקלות?
"ניסו לשכנע אותי בשירות הלקוחות והציעו מבצעים. אמרו לי 'מה תעשי עם הילדה? כל החופש הגדול בלי טלוויזיה?' אבל כבר אז ידעתי שאני לא צריכה טלוויזיה כדי לארגן לעצמי את הזמן החופשי".
ומה באמת עשית עם הבת שלך באותו החופש?
"הבת שלי לא שמחה בהתחלה, אבל בניגוד למה שחשבתי, הניתוק מהטלוויזיה לא היה טראומתי ובילינו מצוין. הלכנו לפארק, הזמנו חברות. ככה זה ממשיך מאז, בדיוק כמו שרציתי".
שש שנים עברו מאז ההתנתקות. בבית ניצא-גורדון יש עדיין מכשיר טלוויזיה, אבל הוא משמש ככלי לצפייה בסרטים או תוכניות על די-וי-די בלבד. "אנשים חוזרים הביתה ואומרים 'אני עסוק, כי יש את הפינאלה של 'כוכב נולד'. אני משוחררת מהעבדות הזאת. אין לי את הג'סטה האוטומטית של להושיט יד לשלט ולראות מה יש שם עכשיו. אפילו ביום השחרור של גלעד שליט לא הרגשתי את הצורך לפתוח טלוויזיה. לא רציתי להיות חלק מהפלישה לפרטיות של משפחת שליט. זה לא נכון. מגיע להם הזמן שלהם. החלטתי לשמוע את החדשות ברדיו".
מרגע שהפסיקה לצפות בטלוויזיה התפנה לניצא-גורדון הרבה זמן והיא מנצלת אותו למעורבות חברתית. היא פעילה במאבק הצהרונים בירושלים, במנהל הקהילתי ומתנדבת בקואליציה הארצית להעסקה ישירה. "אני מרגישה שההתפטרות מהטלוויזיה פתחה לי מקום לאקטיביזם. במקום להיות מוזנת מסדר היום של הטלוויזיה ולהיות פסיבית מולה, אני מעדיפה להשקיע את הזמן שלי בעשייה".
קורה שאת מרגישה מחוץ לעניינים?
"אני יודעת שאני לא בעניינים. מי זה ה'דה וויס' אין לי מושג. אבל אני מרגישה משוחררת, זה לא חסר לי. אני צריכה טיפה פה ושם להכיר שמות בשביל העניין החברתי, אבל זה הכול. מקסימום אני נכנסת לאינטרנט לראות על מה כולם מדברים".
לאחרונה התחילה ניצא-גורדון גמילה חדשה, הפעם מקניית אוכל מוכן. "אנחנו כמעט ולא קונים אוכל בחוץ, משתדלים מאוד להכין את הכול בבית. נגמלתי מהטעם של המונוסודיום גלוטומט"
יש קשר בין הגמילה הזו לגמילה מהטלוויזיה?
"בוודאי, כל הדברים האלה הם צרכנות, ואני בעד גמילה מצרכנות יתר. עכשיו, בלי הטלוויזיה אני לא חשופה לפרסומות, לפיתויים, למסרים הסמויים והגלויים. אני לא יודעת על כל מוצר חדש שעולה על המדף. אני רואה אותו על המדף, אבל לא חשופה לפצצת הפרסומות בטלוויזיה שעושה חשק לנסות אותו. לא מזמן יצא לנו לראות פרסומת לחצילים, כמה זה בריא וכמה זה טעים, ובעלי אמר: 'כמה זמן כבר לוקח לעשות סלט חצילים בבית? שמים בתנור פותחים ושמים קצת שום'. אלה החיים שלנו".
***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם