רצח בגבעת שמואל: ספר חדש

מה הניע גבר דתי מבוסס לרצוח את אשתו וילדיו ולהתאבד? הסופרת מיכל הרטשטיין, מסבירה לכתבת 'נשים' שיש הרבה מניעים. ויש לה גם הרבה מה להגיד לאנשים שחיים בגבעת שמואל

שושנה כרמון, מגזין 'נשים' | 6/3/2013 8:06 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בבוקר יום שני, 18.5.2009, התגלו בדירה יפה בגבעת שמואל גופותיהם של בני משפחת דנילוביץ'. אבי המשפחה, מאיר דנילוביץ' בן ה-35, כך התברר במהירות, ירה ברעייתו חני ובשלושת ילדיהם, והתאבד. דנילוביץ', חובש כיפה סרוגה ובעצמו מגיע מבית דתי לאומי קלאסי, היה נטול עבר פלילי. אז מה גרם לו לקום ולעשות את הנורא מכול?
מציבה מראה. מיכל הרטשטיין
מציבה מראה. מיכל הרטשטיין צילום: אלי דסה
 הסיפור הזה אומנם לא קרה במציאות, אבל הוא תמצית ספרה החדש של מיכל הרטשטיין, 38, דתל"שית, נשואה ואם לילד מרמת גן, שבחרה להציב זירת רצח מסתורית דווקא בגבעת שמואל המנומנמת. לדבריה, זה לא קרה במקרה.
 "מנקודת המבט שלי, החברה הדתית בגבעת שמואל, כמו גם בריכוזים אחרים של אוכלוסייה דתית, חיה כמו בנשף מסכות. כשאני מגיעה לשם בשבת לבקר את אחותי או את החברות שלי, אני מרגישה את זה ביתר שאת. כולם מאופרים יפה, מחייכים ולי משום מה יש תחושה שמאחורי החיוכים יש זיוף. כמעט כולם מעמידים פנים שהכול בסדר. בפועל, חלק מהאנשים חיים אורח חיים בזבזני, בזמן שבבנק המינוס הולך וגדל. התוצאה עלולה להיגמר כמו במקרה של משפחת דנילוביץ' כשהאב כבר לא היה יכול לעמוד בקשיים הכלכליים. אני משתדלת להיות אמיתית. אני לא מסוגלת לחיות בשקר".

זו דעה לא פשוטה על החברה הדתית.
"לדעתי יש המון צביעות בחברה הזאת. הם מסתירים יותר דברים מאחרים. מסתירים בעיות אצל הילדים, מסתירים בעיות כלכליות, מסתירים אפילו בעיות פריון. למה צריך להסתיר דבר כזה? מה, אני אשמה שהיו לי בעיות בהריונות? במה יש פה להתבייש?".

למה לדעתך מסתירים בחברה הזאת יותר?
"כך קורה לדעתי בחברות סגורות מאוד".

למה הצבת את הדמויות דווקא בגבעת שמואל? הרי יש עוד מעוזי בורגנות דתיים בארץ.
"כי לא הייתי צריכה לערוך מחקר על המקום. אני מכירה אותו היטב בזכות אחותי שגרה שם".
אחותה הייתה גם האדם הראשון שזכה לקרוא את טיוטת הספר. "לא רציתי לפגוע בה, לכן נתתי לה לקרוא לפני הפרסום וגם זכות וטו להחליט אם היא לא רוצה שהעלילה תתרחש בשכונה שלה. היא קראה, התלהבה ואישרה. אילו היא הייתה אומרת שזה מפריע לה, הייתי משנה את המיקום של העלילה".

מה קורה בתוך הבית?

את מספר ספרי המתח הישראליים שעוסקים בחיי קהילה דתית עירונית מצויה, סביר להניח שניתן למנות על אצבעות יד אחת. אולי על שתיים. גם סופרי וסופרות המגזר שהעזו להביט פנימה, עשו זאת בדרך כלל ברומנים רציניים ומעמיקים שגילו את סודות חייהם הכמוסים מהילדות ועד הבגרות. הרטשטיין העדיפה להביע את דעתה דווקא באמצעות ספר מתח. בספר, 'משפחה הורגת', שיוצא בימים אלו לחנויות (הוצאת 'רימונים/עמדה', סדרת 'בראשית'), מנסה הרטשטיין להציב מראה מול הציבור הדתי לאומי ולהכריח אותו להסתכל שוב על חייו ועל סדרי העדיפויות שלו.


מביעה דעה באמצעות ספר מתח. כריכת הספר 'משפחה הורגת'
מביעה דעה באמצעות ספר מתח. כריכת הספר 'משפחה הורגת' יחצ

"קשיים במשפחה, רצח או התאבדות לא קשורים דווקא לחברה הדתית", היא מסבירה. "לפני מספר שנים הרג אדם דתי את כל בני משפחתו והתאבד על רקע קשיים כלכליים, אך היה גם מקרה שבו קצין משטרה מצטיין מהוד השרון רצח את אשתו וילדיו והתאבד. המקרה הזה זעזע אותי. הם היו נראים כמו משפחה מקסימה עם שני ילדים יפהפים. השבר של משפחה שנראית מושלמת מבחוץ, אבל איש אינו יודע מה מתחולל בה בפנים, היה נורא בעיניי. המקרה הזה גרם לי לכתוב את הספר".

יש בספר אלמנטים אישיים שלך או של משפחתך?
"ברור שהסיפורים עצמם בדויים, אבל חלק ניכר מהדברים שהם אומרים  מבוססים עליי ועל החברים ובני המשפחה שלי. כל מכריי יודעים לזהות את עצמם בספרים. אני בדרך כלל כותבת על דברים שקורים במציאות, דברים שאנשים מטאטאים מתחת לשטיח, וכך חושפת כל מיני תחושות שלקורא קל להזדהות איתן. הרי ידוע שספר טוב זה כמו מופע סטנדאפ טוב. מתי הוא טוב? כשהסטנדאפיסט צוחק על עצמו והקהל מרגיש כאילו הוא מדבר עליו".

אבל למה צריך רצח כדי להביע עמדה?
"במציאות אני בכלל לא אדם פטאלי, אלא פשרנית גדולה. אבל כדי להבליט את הרעיון של קדושת המשפחה, השתמשתי בתיאורים קיצוניים".

ילדה טובה מתיכון הרא"ה

היא נולדה במשפחה דתית-לאומית מבוססת וחיה כדתייה עד גיל 26. אך למרות זאת, כהגדרתה, תמיד הייתה יוצאת דופן, "אאוטסיידרית".  את בעלה, למשל, הכירה כשלמדה קונג-פו. "באותה תקופה הייתי עדיין דתייה, התאהבתי בבעלי וכשרצינו לממש את האהבה שלנו היה לנו ברור שנתחתן. כבת למשפחה דתית וכבוגרת התיכון הדתי 'הרא"ה' ברמת גן, היה לי ברור שלא נגור ביחד לפני הנישואים".

השינוי הגדול בחייה והיציאה לשאלה החלו כשהייתה בת 26. "גיליתי שיש לי בעיית פריון", היא מסבירה את נקודת השבר. "עד אותו הרגע, הכול הלך לי טוב ופתאום בגיל 26, שלוש שנים אחרי שנישאתי, גיליתי פתאום שבדבר פשוט שכל חתולת רחוב מצליחה בו, אני לא מצליחה. נכנסתי להיריון אך מהר מאוד הפלתי. סיפורי ההפלות חזרו על עצמם, וכל הפלה ואובדן של עובר היו בשבילי משבר נוראי. בגיל 32,לאחר שלא הצלחתי לשאת אף היריון, הפנו אותי להפריית מבחנה. בטיפול הראשון הריתי, ונולד בני שהוא משוש חיי".

את שש השנים בהן חיכתה לילד, היא מגדירה כתקופה הקשה ביותר בחייה. "באותה תקופה התעוררו אצלי הרבה שאלות קיומיות. שאלתי מה תכלית החיים ולא מצאתי תשובות".
הקושי הרגשי התעצם כשמכל עבר ייעצו לה לפנות לבקש ברכת רבנים. "מאחר שאני באה מבית דתי, אמי ואחיותיי לחצו בכוון הזה. 'בואי לרב הזה, לכי למקובל ההוא' ואני התעקשתי לא ללכת. אמרתי להם שאם אני לא הולכת לרבנים ומקובלים כשטוב לי, אין סיבה שאלך כשרע. הפריע לי שאנשים לא הולכים להגיד תודה לקב"ה כשהם מצליחים וטוב להם, אבל כשרע להם הם פונים לבקש בקשות".

הכבשה השחורה במשפחה

אחרי הלידה, היא חוותה שוב אכזבה. "מיד אחרי שבני נולד, כולם אמרו לי להיכנס במהירות להיריון שני. עשיתי את זה ושוב חוויתי הפלה קשה. יום ההפלה ההיא היה אחד הימים הקשים, ועם זאת המשחררים ביותר בחיי. החלטתי להרים ידיים ולוותר על היריון נוסף, אלא אם כן אכנס להיריון באופן טבעי. הפסקתי את הטיפולים ואני נהנית ממה שיש".
היא שוב חיפשה את עצמה, ואז התחילה לכתוב. בהתחלה כתבה בלוג באתר 'תפוז' תחת זהות בדויה ולאחר מכן כתבה ספר בשם 'וידויה של עגונת היי טק', העוסק, איך לא, בעולם ההיי טק. כשסיימה את ספרה הראשון, החלה לכתוב את הספר 'משפחה הורגת'. 
במקביל היא עובדת לפרנסתה כרואת חשבון ומוצאת זמן גם לציור, אמנות ואפילו לריקודי בטן.
כיום, למרות שהיא אינה שומרת מצוות, היא מקפידה לומר תפילת הדרך בכל נסיעה מחוץ לעיר, "גם כשאני נוסעת בשבת", היא מודה בחיוך נבוך.

נשארת עם טעם מר מהציבור הדתי?
"לא בהכרח, במובנים מסוימים אני אפילו מקנאת בהם. אין לי ספק, למשל, שהחינוך הדתי הוא החינוך הטוב ביותר. מאוד רציתי שהבן שלי ילמד בבית ספר דתי, אבל מצד שני נראה לי שזה לא מתאים כי אנחנו משפחה חילונית, וילד מבית חילוני שלומד בבית ספר דתי עלול לסבול ממשבר חברתי ורגשי. בנוסף, גם לשבת יש בעיניי קסם מיוחד. בכלל, החברה הדתית היא המשפחה שלי".

***
הכתבה התפרסמה במגזין 'נשים'. את המגזין ניתן לרכוש בחנויות ובמרכולים

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

עוד ב''פרוייקטים''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים