המשטר הסורי: לסורי קרוז יש כמה דברים להגיד על הסטייל שלכם
להוליווד יש שוטרת אופנה חדשה: דמות פיקטיבית של סורי קרוז הזאטוטה, שהאטיטיוד האופנתי והמתנשא שלה עומד במרכז ספר ובלוג פופולריים, בהם "היא" משתלחת בסטייל של ילדי הסלבס, ואפילו ב"אמא" קייטי הולמס. מזל שהתינוקת של ביונסה וג'יי זי עושה לה קצת נחת
בטח שאתם יכולים. עם נעלי עקב מיניאטוריות, חולשה לתיקי מעצבים וסטייל מסוגנן להפליא, קרוז ג'וניור, בתם הפוטוגנית של הגרושים הטריים טום קרוז וקייטי הולמס נותנת פייט לכוכבות הוליוודיות שמבוגרות ממנה בשלושה ובארבעה עשורים. כך סבורה גם אלי הייגן, 25, יועצת למדיניות ציבורית מוושינגטון, שעומדת מאחורי הטאמבלר הסאטירי "הפנקס השחור של סורי", שנכתב כביכול על ידי הילדונת קרוז, שמצטיירת בו כשנונה, מפונקת, יהירה וחדה כתער, וכמי שששה למתוח ביקורת עוקצנית ומתנשאת על עמיתיה הקטנים, רדופי הפפארצי.
דוגמאות יש בשפע. "אנשים רוצים להאמין שהארפר סבן בקהאם (הזאטוטה של ויקטוריה ודיוויד בקהאם) ואני הולכות להיות יריבות. זה לא יכול להיות יותר רחוק מהאמת. אין לי שום מחלוקת עם עוללים מפורסמים לבושים היטב ומחונכים כראוי, ואם אתם חושבים שאני הולכת לקנא במלתחה של תינוקת, תנו לי רק להזכיר לכם שהשקעתי 100 אלף דולר מכספו של טום בקולקציית הנעליים שלי", נכתב בבלוג. וגם: "סרפינה אפלק (בתם של בן אפלק וג'ניפר גרנר) צולמה השבוע לבושה בשמלה של אחותה ויולט. אני מבינה את הצורך להיות חסכנים בימים אלה, אפילו בקרום העליון של השמנת של החברה הוליוודית. אבל אופנה אינה המקום לקמץ!".
הבלוג, שנפתח ביולי 2011, יצר מיד באזז היסטרי ברשת, עם קהל של 63 אלף גולשים בחודש, והוכתר על ידי "טיים מגזין" בתואר "הטאמבלר הפופולרי ביותר של השבוע". הייגן קראה לו בהשראת הסרט "ילדות רעות", שם נתקלת הגיבורה התמימה בספר עב כרס בצבע ורוד עז שבו תיעדו הבנות המקובלות בתיכון עובדות מרשיעות על בני שכבתן, ואז פרסמו אותן ברבים.
החודש הוא הפך לספר בכריכה קשה (בצבע ורוד זועק, כמובן), בשם Surie's Burn Book, כותרת המשנה היא Well-Dressed Commentary from Hollywood's Little Sweetheart ובו קרוז מחלקת עצות לעמיתיה הקטנים בעולם התהילה (ואף להוריהם).
היא תוקפת שם, למשל, ענייני נימוסים והליכות: "נימוסי שולחן גרועים הרסו להיילי ג'ואל אוסמנט (ילד הפלא שהיה מועמד בגיל 11 לאוסקר על הסרט "החוש השישי") את הקריירה". ויש גם התייחסות לנושאים פיננסיים: "יש הבדל בין סלבריטאים
מטעמה שלה היא מרוצה, אבל סורי לא מסתירה מהקוראים את מורת רוחה מהטעם הנוראי של אמה בנעליים (וכן, היא קוראת לה קייטי): " לקייטי יש נעליים חדשות! שקר. אני המצאתי את זה, כי אני כל כך רוצה שזה יהיה נכון. אני ממש מתחילה להאמין שאלה מגפי שדונים מרותכים לרגליה כמו נעלי האודם ב'הקוסם מארץ עוץ' - רק שבמקרה של קייטי, זה נובע מעצלות וטעם רע, לא מקללה של מכשפה. אני חוששת שהיא מתכננת לנעול אותם לתצוגת האופנה שלה בשבוע הבא. איכס".
הייגן סיפרה בראיון לתוכנית הטלוויזיה "האינסיידר", כי בחרה דווקא להתמקד בסורי משום שהאחרונה כבשה את לבה ביופיה ובאופיה הדעתני והבועט. "לאחר שנתקלתי בביקורת מרושעת בצהובונים, שם לגלגו על סורי שתמיד נישאת על הידיים, צייצתי בטוויטר: 'סורי היא הילדה הכי קולית בהוליווד', בליווי תמונה שלה נצמדת לירך של קייטי עם הכיתוב: 'אל תדאגו לי. אני מכריחה אותה לסחוב אותי על הידיים'. חברתי צייצה לי בחזרה בהומור 'אני לא סובלת את החבורה של ג'ולי ופיט' - וכך נרקם הרעיון לכתיבת הגיגים דמיוניים על עולם הסלבריטאים, מהפרספקטיבה של סורי".
אבל לא כולם חשבו שסוג ההומור הזה בספרה משעשע. ה"וושינגטון פוסט" העלה בפני קוראיו את השאלה אם מדובר ב"חציית קווים אדומים וטעם לפגם". "ואיך היינו מגיבים אם הבלוגרית הייתה גבר שכותב באובססיביות על ילדים קטנים? איך היינו מכנים אותו אז?!", ענה להם אחד הקוראים.
"זה הופך להיות תאונת רכבת מוזרה, כאשר המציאות מתנגשת עם הדמיון", אומר סטיוארט פישהוף, עורך בכיר של כתב העת "הפסיכולוגית של מדיה", בדאגה. "האתר של סורי משעשע אבל יש בו גם צד אפל". פישהוף סבור שהבעיה היא שזה חלק מתופעה תרבותית רחבה יותר, שהכל פרוץ ואין תחושה של פרטיות. "הרעיון שילדים יכולים להיות מנוצלים וחשופים רק משום שנולדו לידוענים - פגום מיסודו". פישהוף מאמין שרמת ההתעסקות המטרידה שלנו בחייהם הפרטים של ידוענים רק תחמיר עם הזמן, אלא אם כן טרגדיה תחזיר את כל הציבור שוחר הצהובונים לשפיות ולהתעסקות ביותר חסד וחמלה. הוא מזכיר את "חטיפת לינדברג" בשנת 1932, בקליפורניה, הפרשייה שבה נחטף התינוק של צ'רלס לינדברג, הטייס המיתולוגי שהפך לגיבור לאומי בארה"ב. בכורו נחטף בהיותו בן 20 חודש, לאחר שהחוטף ליקט מידע אישי על אודות המשפחה מהסיקור הפרטני של התקשורת.
ואילו ויקטור קורונה, סוציולוג מאוניברסיטת ניו יורק, אומר ש"אם תלמידי כיתה ח' יעלו אתר הומוריסטי שבו יעבירו ביקורת וילעגו לחבריהם לכיתה, אנחנו נתפוס זאת כבריונות. האם זה באמת שונה ממה שעושה הייגן באתר שלה?".
כצפוי, הייגן טוענת בתגובה שאת חצי הסרקאזם בספרה היא מפנה אל התקשורת ואל עיסוקה החולני בנושא. ל"דיילי ביסט" היא אמרה ש"הרבה אנשים רגישים לרעיון שילדי הסלבס מנוצלים לרעה. אני לגמרי מקבלת את זה, הם לא בחרו באורח החיים הזה. אך אני חושבת ש'הפנקס השחור של סורי' מבליט את האירוניה והפאתטיות בכך שהחברה שמה ילדים מפורסמים תחת מיקרוסקופ ובולשת אחר כל דבר שהם לובשים ואוכלים. לשמחתי, רוב האנשים קוראים את הבלוג שלי בהומור ולוקחים את הדברים בפרופורציה".
היא מדגישה שהיא מתייחסת בפוסטים שלה רק לילדים שהוריהם כבר חשפו אותם לתקשורת. "שאלת הפרטיות, כשמדובר בתמונות של ילדים בתקשורת, בהחלט נתונה לוויכוח, אבל כשאתה מציג את התינוקת שלך על שער ה'וניטי פייר' כשהיא בת שבעה חודשים, כמו במקרה של הולמס וקרוז - נראה לי שזה הרגע שבו לקחת ממנה את הפרטיות", הייגן עונה למבקריה. "להמון אנשים מפורסמים מאוד כמו ג'וליה רוברטס וטינה פיי יש ילדים שלא תוכלו לזהותם במסדר זיהוי".
הייגן לא יכולה להתעלם מתחומים "אפורים" רלוונטיים, כמו השחקנית נב קמפבל, שצולמה עם תינוקה על חוף הים באל.איי תחת הכותרת "נב קמפבל מציגה את תינוקה!" וזאת מבלי שהייתה מודעת להימצאות צלם פפראצי. "היא, בניגוד לידוענים אחרים, מעולם לא הוציאה הודעה לעיתונות על הולדת התינוק, ולא פרסמה את שמו או מינו", הייגן אומרת. "זו פגיעה גסה בפרטיות, ונראה לי שהמגזינים הלכו קצת רחוק מדי".
אפרופו סוגיית האתיקה והמוסר, להייגן יש כמה כללי יסוד בכתיבת הבלוג. היא משתדלת שלא לשים דגש על הופעה חיצונית ולא לכתוב רק עליה ("אני לא הולכת לכנות ילד עם פנים שטוחות 'מכוער'"), והיא מגבילה את עצמה כ"קולה של סורי" רק להערות על בגדים, אופנה והתנהגות. כאמור, "היומן של סורי" עוסק רק בצאצאים המצולמים על בסיס יומיומי, עם הופעות אורח מזדמנות של בלו אייבי קרטר (בתם של ביונסה וג'יי זי) או לואיס בולוק (בנה של סנדרה בולוק).
הייגן אכן הוכיחה הגינות מסוימת ואיפוק רב בעניין הגירושים הסוערים והמתוקשרים של הוריה של סורי, ב-20 ביוני השנה. בעוד הצהובונים והפפראצי חגגו, היקף הכיסוי של הייגן ב"יומנה של סורי" הוגבל רק לשתי הודעות. ביום של החדשות פרסמה תמונה של סורי כשהיא מציצה בהבעת רוגז מתוך מסוק עם כיתוב: "הודעה רשמית: אנא כבדו את הפרטיות שלי בתקופה קשה זו" ("ואני מתכוונת רק לפרטיות שלי... כל השאר... זה משחק הוגן"). " אני אהיה בחופשה באיי קיימן ביום העצמאות עם איש הכספים שלי, ונעבור ביחד על התוכניות בכדי לדרוש משמורת בלעדית על עצמי. אני מעריכה את הדאגה והרצון הטוב". ההודעה הבאה "מטעם סורי" הגיעה ב-4 ביולי, עם תמונה של אמה, קייטי, כרווקה טרייה, צוחקת ומשתובבת בין הגלים עם בתה, סורי - תחת הכיתוב: "תנו לחופש לנגן".
"קל לדמיין את סורי כילדה עסיסית ואופנתית כזאת, אבל כולם יודעים שבסופו של יום היא ילדה קטנה שהוריה נפרדו. המצב הרגיש הזה יצר לחץ, ומאוד רציתי להיות יותר זהירה בקשר לזה", אמרה הייגן לטאמבלר "הלו גיגלס". לאחר מספר שבועות חזרה לדווח כהרגלה ופרסמה תמונה של סורי ואמה בשדה התעופה, בה נאמר: "לטוס בטיסה מסחרית? את לא יכולה להיות רצינית. אני עדינה מדי לנסיעה עם איכרים".
למרות ההצלחה, הייגן, המתגוררת לבדה בדירת חדר בוושינגטון עם כלב רועים גרמני, אינה מתכוונת לעזוב את עבודתה כיועצת מדיניות ציבורית בחברת ייעוץ גדולה, משום שאינה יכולה לדמיין שהבלוג של סורי יתקיים לנצח. נכון לעכשיו, היא לא רואה סיבה להפסיק את כתיבתו. "לא כאשר יש כל כך הרבה למה לצפות", היא אומרת. "אין תוכניות מיידיות לחסך בחומרים כשמדובר בסורי קרוז, אני גם לא יכולה לחכות בכדי לראות את ויולט אפלק עם פלטה על השיניים, וכמובן ששום דבר לא יאפיל על אירועי התינוק הסלבריטי העתידי: כאשר הנסיך וויליאם וקייט מידלטון יביאו לעולם יורש".
ב"הלו גיגלס" היא השיבה בשלילה כאשר נשאלה אם היא רוצה לפגוש את מושא כתיבתה והמוזה שלה. "לא עכשיו - היא רק בת שש, וכנראה שאין לנו הרבה במשותף. אבל כשהיא תהיה מבוגרת, אני אשמח לקנות לה משקה ולשאול אותה על חייה. אולי אפילו אוכל לכתוב כסופרת צללים את האוטוביוגרפיה שלה".
על שיילו ג'ולי-פיט: "היא כישלון אופנתי. אין לי בעיה עם כך שהיא מעדיפה את הסגנון הגברי, אבל למה הבגדים חייבים להיות כל כך מכוערים, חסרי צורה ומוכתמים? הארון שלה נראה בטח כמו שדה קרב, ויש חשש שאמה תרצה לאמץ ילדים משם".
על קרוז בקהאם: "הוא שבר את לבי. אני לא חושבת שאי פעם אתגבר על האהבה הנכזבת אליו".
על הארפר בקהאם: "אני מודה, להארפר יש הרבה דברים שלי אין, כמו קשרים עם בית המלוכה האנגלי, הזמנה פתוחה לשבוע האופנה בניו יורק, ואזרחות כפולה בריטית ואמריקאית. אך לי יש גוף חטוב ולה אין. אמה מנסה להסתיר את גופה השמנמן בשמלות רחבות וטייטס צבעוני".
על ויולט אפלק: "מתלבשת כמו סבתא זקנה. למה את חייבת לנעול סנדלים אורתופדיים? תלמדי קצת סטייל. את יכולה לערבב מותגים יקרים עם פרטי לבוש זולים מטארגט, אבל רצוי שלא".
על סשה אובמה: "ה'ג'קי או' החדשה של הדור הצעיר: יפהפייה, שקולה, חזקה, רק חבל שהבית שלה קטן משלנו...".
על ווילו סמית: "חבובה שתויה. היא חושבת שהיא ליידי גאגא על השטיח האדום של ילדי הסלבריטי, עם התסרוקות החדשניות והמוזרות שלה. האמת שהיא סתם מעצבנת. הסטייל שלה לא קיים, חסר השראה וסתם מטורף. את מנסה יותר מדי להרשים וסתם מעייפת את העיניים שלי".
על מקסוול דרו ג'ונסון (בתה של ג'סיקה סימפסון): "נמאס לי ממנה עוד לפני שנולדה. האמא הנרקיסיסטית שלה חלקה יותר מדי אינפורמציה עם פרטים אינטימיים על ההריון ועל חיי המין שלה שאף אדם עלי אדמות לא מעוניין לשמוע. גם תמונת השער שלה בעירום, עם בטן הריונית, צרבה את עיני. מסכן התינוק הזה, סליחה, התינוקת".
על לואיס בולוק: "מה שעושה את לואיס למיוחד הוא לא רק חיבתו לצעיפים וכובעים קוליים, אלא הצורה שבה הוא מתנהג. לואיס הוא התינוק עם הארשת הכי רצינית בהוליווד. סטואי, תרבותי וג'נטלמן".
על אלה טרבולטה: "הוריה התאמצו כל כך חזק להפוך את אלה לכוכבת בגיל שש, ואף הציגו אותה בהופעת בכורה על השטיח האדום לכבוד תפקיד קטן שקיבלה בסרט הכושל של אבא שלה, 'מזל תאומים'. הם גם פתחו לה דף מעריצים עם הצהרות מעוררות פיהוק כמו: 'השחקן הנערץ עלי: אבא. והשחקנית המועדפת עלי: אמא...'. אך המאמצים גרמו פעולה הפוכה, ולפני גיל 10 היא התאיידה מהשוק. אני בטוחה שהוריה אף פעם לא יסלחו לה על כך שלא התאמצה מספיק חזק".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם