טעימות פרובנסיאליות: טיול מהנה בדרום צרפת
טיול קצר בין אתרי תיירות לחופי הים התיכון. במרסיי, שמתכוננת להיותה בירת התרבות של אירופה, בארמון האפיפיורים המרשים באביניון, בכיכרותיה של אקס אן פרובנס, גם מסע בעקבות יצירות ואן גוך וסזאן, סיור בבית הכנסת בקרפנטרה ונגיסות ממטעמי המטבח המקומי
נחתנו פעמים אחדות בשדה התעופה הנושק לים לאור היותו נקודת מוצא לטיולים בדרומה של צרפת. העיר עצמה, שהיא השנייה בגודלה בארצה, צפויה למשוך תיירים ב-2013, כאשר תחל לכהן כ"בירת התרבות של אירופה" וגם כשתארח את "אירופרייד" - אירועי הקהילה הגאה ובראשם מצעד הגאווה (מרסיי גברה על תל אביב בתחרות על אירוח האירופרייד).
בימים אלה עסוקה העיר בשיפוצים של אתריה המרכזיים ובמרכזם רציפי הנמל הישן. הנמל הישן הוא מעגן מלבני עמוס בסירות וביאכטות, המוקף משלושת עבריו ברציפים פתוחים עמוסים במסעדות ובבתי קפה. בצד הצפוני של הנמל מצויים בית העירייה, הרובע העתיק לה-פאנייה וקתדרלת דה מג'ור החדשה, המרשימה בגודלה. בתווך, משיקה לרציף המזרחי שדרת לה-קאנבייר, שהיא רחובה הבולט של מרסיי.
בפתח הנמל ניצבות שתי מצודות: פור סאן ז'אן שנבנתה במאה ה-13 בעבר הצפוני ובזה הדרומי מיתמרת מצודת סנט ניקולס. בצד זה של הנמל מצויה גם הבזיליקה סנט ויקטור שזוכה לכוכב מישלן אחד. מעבורת משיטה ללא תשלום את החפצים מגדה אחת של הנמל לחברתה.
מן הנמל הישן וגם מן הרציף החדש יוצאות ספינות לשייט בנתיבים שונים, והאטרקציה המרכזית שלהן היא קו החוף של העיר. משמאל, מאחורי שוברי הגלים של הנמל החדיש, עוגנות ספינות המעבורת והקרוז שמבהיקות בלובן צבען. מימין, ניצבת מעל לעיר וחולשת על כל סביבותיה כנסיית נוטרדם דה לה גארד, שבה שמו מבטחם הספנים שיצאו אל הים מנמל מרסיי. הביקור בבזיליקה הוא חובה בזכות יופיה ובזכות העיטורים המקשטים את אולמות התפילה שלה, והן בשל המראה הנשקף ממרפסותיה אל בתי העיר הצפופים ואל המפרץ, שעל מצוקיו נסללה במאה ה-19 דרך החוף, הקורניש הנושא את שמו של הנשיא קנדי.
הספינה המפליגה דרומה חודרת מדי
פרובנס היא עולם ומלואו ולכן בשלב ראשון נסקור בקצרה במדור זה את אפשרויות הביקור הנוספות בקרבתה של מרסיי. כשעתידו של עיתון זה יובטח נרחיב בכתבות נוספות.
העיר האוניברסיטאית אקס אן פרובנס-ובקיצור אקס - היא הפנינה שבכתר בחלקו המערבי של האזור. האוטובוס הביא אותנו ללה רוטונד, הכיכר המרכזית של העיר המקיפה מזרקה ענקית ומרשימה. שדרת מיראבו היוצאת מן הכיכר היא רחובה הראשי של אקס והיא מחלקת אותה לשניים. מצפון מצויה העיר העתיקה שמרבית רחובותיה וסמטאותיה הם מדרחובים, ומן העבר האחר של קור מיראבו ממוקם רובע מזארין שנבנה במאה ה-17. רובע זה מאופיין בבתי מידות בסגנון בארוק שבנו עשירי העיר באותה תקופה וכולם בגוון צהוב פרובנסיאלי. הבולטים שבהם הם בגדה הדרומית של שדרת מיראבו.
בכיכר לה רוטונד, ששמה הרשמי הוא ז'נרל דה גול, עמדנו לצד פסלו של הצייר פול סזאן שניצב בירכתיה. סזאן הוא המפורסם בבני העיר, ואנשי התיירות המקומיים עושים בכך שימוש כדי לקדם את זרם המבקרים לאקס. לשם כך נוצר מסלול הליכה מיוחד- de Cezanne Circuit. המסלול עובר דרך מחוזות ילדותו, שם פגש והתחבר לאמיל זולא, ובסדנה שבה צייר. יצירותיו מוצגות במוזיאון גראנה (ברובע מזארין), הממוקם במנזר לשעבר.
סיורנו החל בשדרת מיראבו, השזורה עצי דולב ומזרקות נוספות המכוסות טחב. מדריכי התיור המקומיים מבטיחים שאקס משופעת בכיכרות ובמזרקות ומזכירים שבמקורה היתה עיר מרחצאות. בקצה האחר של שדרת מיראבו, בכיכר פורבן, עומד פסלו של המלך רנה (בן המאה ה-15) שאחראי לקידום האוניברסיטאי-תרבותי של העיר. המלך אוחז באשכול ענבי מוסקט, זן שמייחסים לו את הבאתו לאזור.
רחוב מזארין, הפונה מן השדרה לעבר הרובע העתיק (ולא לרובע מזארין!), מוליך לעוד כיכר יפה, כיכר אלברטה. במעלה הרחוב פוגשים בבית העירייה, במגדל השעון ובקתדרלת סן סובר הבלתי שגרתית שנבנתה במשך מאות שנים, ואפשר לראות בה את ביטוייהן האדריכליים של התקופות השונות. הטריפטיכון (ציור בן שלושה חלקים) של הסנה הבוער מן המאה ה-15 של ניקולה פרומן מצוי באולם התווך, והמדריכים המקומיים מספרים שסזאן ישב שעות והביט ביצירה, וממנה שאב השראה מי שנחשב לאחד מאבות הציור המודרני.
הרובע העתיק הוא חגיגה לתייר הקיצי הנהנה משקיעה מאוחרת המלווה במופעי רחוב, חנויות ומסעדות. הצעירים שבחבורה הבטיחו לנו שגם חיי הלילה שלה תוססים.
העיר אביניון במחוז וולקז נהנית מן העובדה שהאפיפיור קלמנט החמישי נמלט אליה מרומא במאה ה-14 ובעקבותיו נמשחו בעיר עוד שמונה אפיפיורים. ארמון האפיפיורים הוא האטרקציה המרכזית של העיר, ובקיץ מושך פסטיבל הדרמה המקומי מבקרים נוספים. נזכיר גם את גשר סן בנזה, הוא גשר אביניון שהתפרסם בזכות השיר. גשר הקשתות שבנייתו החלה במאה ה-12 היה גשר האבן היחיד מעל נהר הרון, ובשיטפון שהיה במאה ה-17 נסחפו 18 מקשתותיו עם הזרם.
גשר אביניון מצוי למרגלותיו של ארמון האפיפיורים, וביניהם מפרידה חומה המקיפה את כל העיר העתיקה לאורך 4 ק"מ וחצי. עוצמתו של הארמון (פאלה דו פאפ) נשקפת מן הכיכר שלרגלי חומותיו. התיירים הבאים בשערי הארמון, שנבנה במהלך 20 שנים ומשתרע על פני 15 אלף מ"ר (6,500 מ"ר מהם בנויים), צועדים בנתיב קבוע בין אולמותיו רחבי הממדים וגבוהי התקרה.
מרבית האולמות ריקים, והם מארחים לעתים תערוכות או מופעים. לארמון שני מבנים עיקריים, הארמון הישן והארמון החדש, וכל אחד מהם מקיף חצר פנימית. בארמון הישן מתעכבים לא מעט זמן על המרפסות המביטות על הקלויסטר. מכיכר הארמון אפשר להיכנס את תוככי הסמטאות המשופעות בחנויות המציעות כל טוב תיירותי למבקר.
בכיכר דה ל'מיראנד שבצל חומות הארמון מצוי ארמון זעיר באופן יחסי שנבנה ב-1688. זהו מלון-מסעדה לה מיראנד. הוא מציע 26 חדרים, מסעדה ומרתף יינות משובחים. עד 1990 התאכסנה שם אחת ממשפחות העילית המקומיות, ובאותה שנה הוא נהפך לבית מלון ששימר אלמנטים ארכיטקטוניים של המאה ה-18.
לצד המסעדה, המתפרשת אל גן מוצל, הוקם בית ספר לבישול. סיור בזק שעשינו עם פלורנס, מנהלת יחסי הציבור של המלון שהזכירה לנו את קרלה ברוני, עורר בנו תשוקה לבישול ולהכנת מנות צרפתיות מסוגננות. הארוחה שהוגשה מילאה את הציפיות.
מסענו המהיר עבר גם דרך קרפנטרה, דרך בית הכנסת שמתפקד כמעט ללא הפסקה מאז המאה ה-14 ונמצא עתה בהליכי שיקום נוספים. הוא פתוח באופן סדיר לביקורים. חלפנו גם בקמראג', אזור הדלתה של הרון, והצלחנו לראות סוסי פוני אחדים ועדר של שוורים. מארגני הסיור שלנו נענו לעצת מטיילים מנוסים ושינו את המסלול כדי שניסע
מעט בכבישים הכפריים ונחוש את הנוף הפרובנסיאלי. בשל כך ויתרנו על ביקור בארל המכונה "רומא של הגאלים" המארחת בתחומה אמפיתאטרון ותיאטרון רומיים ואשר הונצחה בציוריו של ואן גוך שהתגורר בה כשנה. גולת הכותרת של סטיה זאת מן התכנית המקורית היה הביקור בכפר לה בו (Le Baux) דה פרובנס.
הכפר בולט במיקומו כשעל פסגתו הצחיחה מצודה חרבה ובתים נטושים. כדאי לטפס לשם (ולשלם עבור הכניסה) רק בשל הנוף הנשקף משם. בדרך למצודה עוברים ברחובות מצועצעים עתירי חנויות מזכרות ומסעדות. למרגלות הכפר אפשר לעצור במופע אור-קולי (קארייר דה לומייר) מרשים הנערך במנהרות גבוהות תקרה וצוננות, ששימשו בעבר מכרה. השנה המופע מוקדש ליצירות ואן-גוך וגוגן. בית החולים שבו אושפז ואן-גוך בעיירה סנט-רמי השכנה, פתוח לביקורים. בביקורנו האחרון בצרפת, משם שבנו בשבוע שעבר, עלינו לרגל לקברו של הצייר בכפר רגוע בקרבת פריז.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם