הכי בעדי: כך הפכה עדי רונן מחובבת שופינג לסיפור הצלחה עסקי
בגיל 27 יש לעדי רונן אתר שופינג בשם Adika עם מאגר של 13 אלף לקוחות, מעריצות סלבריטאיות, חבר דוגמן, וחברה אחת קרובה בשם בר רפאלי
- עשו לייק לעמוד הפייסבוק של סגנון
רונן, בת 27 בסך הכל, שותפה ומנהלת את Adika, אתר רכישות אינטרנטיות שנושא את שמה. הבגדים מיובאים על ידה מהמזרח הרחוק, המשלוחים וההחזרות בחינם, הסלבס מתקתקות בגדים להשקות אופנה, הלקוחות מעלות לפייסבוק תמונות של עצמן פותחות את החבילות במשרד, והאקזיט בפתח. דנה פרידר, אלין לוי, יוליה פלוטקין, ירדן הראל, ימית סול ולירן כוהנר הן כבר מעריצות מושבעות של המותג, ונוהגות להיתפס בבגדים מהאתר בשלל מדורי רכילות. ויש לרונן עוד לקוחה שאולי שמעתם עליה - בר רפאלי, חברתה הקרובה. רפאלי כבר העלתה פוסט לבלוג של האתר, ואף טורחת לפרגן לרונן באינסטגרם שלה. מה שנקרא, החיים דבש.

רונן נולדה ברמת אביב ג', היא בת בכורה ויש לה שתי אחיות, וכשהייתה בת 12 עברה להוד השרון עם הוריה - האב טייס באל-על והאם מקימת עמותה לאחים שכולים. את רפאלי היא פגשה ביום הראשון ללימודים, בכיתה. "אני זוכרת מה היא לבשה - ג'ינס וטי שירט כחולה עם הדפס של כפות ידיים. היה לה גשר על השיניים ואף אחד עוד לא הכיר אותה. בהתחלה לא היינו חברות הכי טובות, ובערך בכיתה ט' התחברנו. זה היה בדיוק כשהיא התחילה להתפרסם, ונהיינו דבק. בנות בית אחת אצל השנייה, מסיבות פיג'מות, חברים משותפים, הכל. לא נפרדנו".
הייתן מלכות השכבה של תיכון "הדרים"?
"לא הרגשתי שהיה דבר כזה, אבל היינו חבורה מאוד מגובשת, בעיקר בנים, ונשארנו חבורה עד היום. זה די מדהים איך שמרנו על קשר, אבל עכשיו, כשמתחילה עונת החתונות, מרגישים את זה ממש - כל שבוע יש לנו חתונה. הייתה לנו ילדות ממש נהדרת, ולא נעים לי, כי תמיד בכתבות מספרים על הקושי, ואצלי הסיפור המשפחתי ממש נהדר. גדלתי בבית טוב, עם הורים טובים ואחיות נהדרות, וסבא וסבתא והכל".
אחרי התיכון רונן שירתה כמדריכת כושר בווינגייט, ואז עשתה את הטיול המתבקש בדרום אמריקה. "הייתי שם חצי שנה, טיול כמו שטיול אחרי צבא אמור להיראות, בזמן שבר ראתה את מקסיקו וברזיל מצדדים קצת אחרים", היא נזכרת. כיאה לבחורה מבית טוב, אחרי המסלול הזה המשיכה ליעד הבא: לימודים במכללה על שם רייכמן.
רייכמן נחשבת סופר צפונבונית.
"נכון, ובצדק. לא סתם נוצר השם הזה. הייתה ההרגשה הזו שכל מי שלומד שם, המעמד מחייב אותו. אני זוכרת שקניתי לפני תחילת הלימודים תיק שיהיה לי, ואחרי חודש כשהסתכלתי מסביב הבנתי שלא מספיק תיק אחד ללימודים. כולם שם כאלה אנשי מותגים, אברקרומבי וכאלה. זה לא שיש לי בעיה עם מותגים, אבל ברייכמן כולם שטאנץ. לכל אחת יש את הספריי גוף של ויקטוריה'ס סיקרט בתיק, ואת המחטא ידיים של באת'
"אני באתי מבית שסלד ממותגים. בגיל 14 ביקשתי מאמא שלי ג'ינס דיזל, שעלה אז 400 שקל, והיא אמרה לי 'אני נותנת לך 100 שקל, כמו שעולה ג'ינס שאני חושבת שאת צריכה, ואת תשלימי את היתר'. עבדתי בחנות בגדים בהוד השרון, ואת כל הכסף שהרווחתי שמתי על הג'ינס הזה. גם יתר המשכורות הלכו על בגדים מהחנות".

את פרנסתה עד אז מצאה רונן בחיי הלילה. את הקריירה התחילה עוד בימי התיכון, כשבירמנה ב"לכת", מועדון בעמק חפר שנערכו בו אז מסיבות לחיילים בחסות איש חיי הלילה נדב שצר, היום מבעלי רשת הברים "אוטו", מסעדת "יאסו" ועוד, שהתחיל שם את הקריירה. "ככה אני ושצר התחברנו. היינו אז בנות 16 ומתנו להיכנס למסיבות של חיילים, אבל לא הכניסו אותנו. הכרתי אותו דרך חברים, הוא היה אז יחצ"ן ב'לכת', הוא סידר לי לעבוד שם וככה יכולנו גם לבלות שם.
"אחר כך המשכתי לעבוד איתו בכל מקום שהוא פתח. כשאני הייתי בווינגייט, הייתי מארגנת לו מסיבות של חיילים, מד"סניקיות ומד"סניקים ב'לכת' כל שבוע. אחר כך הייתי יחצ"נית של הלנדן, הגלינה, הגוסיפ, הדיסקוטק. כל מקום ששצר פתח, עבדתי בו. יחצ"נית זה אחלה ג'וב ואחלה כסף, כי כל מה שאת צריכה לעשות זה תכלס לבוא עם החברים שלך למקומות בילוי. אני בחורה שמאוד אוהבת אנשים ומכירה הרבה, אוספת מכל מקום - מרמת אביב, מהוד השרון, מהמכללה, מהצבא, מכל שלב בחיים. אני ונדב הפכנו לחברים הכי טובים, ובר הכירה אותו דרכי".
בשנה השנייה ללימודיה ברייכמן רונן מאסה בחיי הלילה ("נמאס לי ללכת לישון בארבע בבוקר"), והחליטה לנסות ולהתפרנס ממכירות ביתיות של בגדים. "בגלל שאני חברה של בר ובאופן כללי בחורה שאוהבת לבלות, יצא שנסעתי הרבה מאוד לחו"ל, ואת הבגדים שלי קניתי שם. הכל במסגרת מה שיכולתי להרשות לעצמי, אף פעם לא הייתי במינוס, ותמיד החזקתי את האוטו ואת הדירה שלי בעצמי.
"לאורך כל השנים, וברייכמן בעיקר, תמיד בנות שאלו אותי 'מאיפה זה ומאיפה זה?', וכשעניתי 'מחו"ל', תמיד אמרו לי, 'אז בפעם הבאה תביאי לי גם'. בשנה השנייה שמעתי על מישהי שעושה מכירה ביתית, והצעתי לה להצטרף אליה. נסעתי להונג קונג, הבאתי איזה 200 פריטים, קצת אקססוריז, קצת שמלות, פרסמתי בפייסבוק, סיפרתי לחברות, והגעתי לאיזו דירה תל-אביבית ששם נערכה המכירה. המכירה הייתה מדהימה, מכרתי כמעט את כל הסחורה, והרווחתי משכורת של איזה שלושה חודשים שהייתי עושה כשכירה".
רונן הבינה את הפוטנציאל, והחלה לערוך מכירות כאלה כל שלושה חודשים, כל פעם בלוקיישן אחר. הפייסבוק, לדבריה, היה הכלי שהפך את הסיפור להצלחה. "בדיוק אז התחיל הפייסבוק, וכל העסק שלי התרומם בזכותו. כבר לא הייתי צריכה לשלוח אס.אם.אסים או להסתובב ברייכמן ולספר לבנות. עשיתי דף פייסבוק, הזמנתי את הבנות, שהיו גם מעלות תמונות שלהן עם הפריטים, והשמועה עברה מפה לאוזן. עוד לא היה לי מושג בניהול עסק כזה. הייתי לוקחת פריט, מסתכלת עליו וחושבת בכמה הייתי קונה אותו, וזה היה תג המחיר שלו. עד 300 שקל, זה היה החוק שלי אז וזה החוק שלי גם היום באתר".

איך מארגנים מכירה ביתית?
"אז זה באמת היה נדיר יותר. היום אני פותחת פייסבוק ואני מקבלת טונות של הזמנות למכירות ביתיות, וזה נורא מבאס אותי הנזילות של זה, כי לא כל אחת יכולה לעשות את זה. בשביל לעשות את זה מוצלח צריך להכיר את הלקוחות שלך. אני ידעתי בדיוק מי יגיע ומי יקנה מה. הייתי קוראת לפריטים בשמות של לקוחות. היו לי 'גופיות שפיגלמן' ו'חולצות קאליש'. כל החברות שלי הפכו לקליינטיות, והן היו מדהימות. הן לא כעסו שלא עשיתי להן הנחה, והיו מגיעות ומביאות איתן חברות. סנדרה רינגלר הייתה אצלי במכירה, רותם סלע. גם בר, שמקבלת טונות של בגדים, הייתה מגיעה וקונה".
אבל הנחת סלבס זה משהו מקובל בענף.
"אני מבינה איך העולם עובד ושצריך לצ'פר אותן, אבל מבחינתי ללקוחה קבועה מגיע צ'יפור בדיוק כמו לסלב. יש לי לקוחות סלבריטאיות כמו סנדרה רינגלר, שי לי שינדלר. אני לא נותנת להן הנחה, אבל אני תמיד מצ'פרת בעוד משהו, פריט נוסף, אקססורי".
המכירות הלכו וגדלו, הדירות שבהן הן התקיימו גדלו בהתאם, רונן פתחה עסק במע"מ, קנתה כבר קולבים וסטנדים, מגהץ אדים מיוחד, והפכה לסיפור הצלחה. עכשיו היה צריך לחשוב מה הלאה. "ידעתי בוודאות שאני לא רוצה חנות בגדים, כי עבדתי בחנות בגדים וזו עבדות. לא רציתי להיות סטייליסטית, כי השוק רווי בהם, יש כל כך הרבה, ואולי עשרה מהם עובדים באמת. לא רציתי להמשיך את המכירות, כי סיימתי עם הלימודים וכל החברות שלי התחילו לעבוד במשרדים, ולא רציתי להיות היחידה שיושבת כל היום בבית. מה אני אעשה חודשיים בין מכירה למכירה? וממש לא רציתי להפסיק לנסוע ולהביא בגדים, וגם היה לי כבר מאגר לקוחות יפה מכל הארץ. הגיעו אלי מטבריה ומירושלים ומהקריות למכירות האלו. ואז הגיע הרעיון של אתר".

הרעיון לאתר "עדיקה" ("זה הכינוי שלי בבית, בין בני המשפחה") עלה אחרי שרונן החלה לרכוש בעצמה בגדים באינטרנט. אסוס, ויקטוריה'ס סיקרט, נט אה פורטה - הזמינה, קיבלה וראתה כי טוב. עם הרעיון היא הלכה לחבר הטוב שצר, שהפגיש אותה עם דדי שוורצקוף, חבר ואנליסט בשוק ההון, כדי שזה יעזור לה לבנות תוכנית עסקית. התוכנית העסקית הפכה לשותפות עסקית כששוורצקוף הבין את הפוטנציאל הכלכלי הגלום באתר ונכנס כמשקיע.
"דדי - שאגב, הוא רווק ממש שווה, אם יש לך מישהי להכיר לו - הוא גאון בכספים, ותאמיני לי שהוא לא צריך את זה, אבל הוא הבין את הפוטנציאל ועודד גם אותי להשקיע בזה הרבה יותר ממה שתכננתי. מעבר להשקעה הכספית, שהייתה גדולה בהרבה משחשבתי, הייתה פה השקעה עצומה. להקים אתר כזה זה המון פרוצדורות: תוכן, רכש, סטיילינג, צילומים, ספקים. לפתוח חנות זה פי אלף קל. דדי אומר שהוא מנתח חברות במיליונים, וזה הדבר הכי מסובך והכי מאתגר שהוא עשה".
האתר עלה לאוויר לפני חצי שנה, והיום הוא מחזיק מאגר של 13 אלף לקוחות. רונן נוסעת כל חודש למזרח - הונג קונג, סין או קוריאה - ומביאה משם סחורה חדשה. את הנסיעות האלה מלווה מתורגמן שמסתובב איתה בין המפעלים ועוזר לה לסגור את העסקאות. לדבריה, אף על פי שזה נשמע חלומי, זה לא ככה. "זה המון לבד. המתורגמן הוא תאילנדי, ולמרות שנהיינו כבר חברים, זה די בודד. בסופו של יום עבודה ארוך אני חוזרת למלון לבד, והולכת לאכול ארוחת ערב עם עצמי במסעדה".
מה דעתך על העמדה הנפוצה, שהבגדים המיובאים מהמזרח נמכרים פה במחירים מופקעים כשהאיכות בזבל?
"היום אני יודעת שלתמחור של הפריטים יש כל מיני נוסחאות סבוכות, שמגלמות את מע"מ והמכס והטיסה. אלה דברים שבנות לא כל כך מבינות כשהן באות לקנות בגדים מהמזרח, הן חושבות שבגלל שקניתי את זה שם בזול, הן צריכות לקבל את זה באותו מחיר, הן לא מבינות את כל ההוצאות שכרוכות בזה. זה בכלל לא משנה בכמה אני קניתי את הפריט. מה? לגוצ'י לא עולה לייצר את התיק פי מאות אחוזים פחות ממה שהם מוכרים לך אותו? היום כל הבגדים מיוצרים באותו מקום, ויש כל מיני רמות של איכות. אני מביאה כל מיני רמות ומתמחרת לפי זה. בגד באיכות טובה יהיה יקר יותר באתר מבגד באיכות פחות טובה, וכל אחת תחליט מה בא לה".
טווח המידות שלכם די מזערי.
"נכון. כרגע יש לנו טווח של 34 עד 40, וגם הארבעים גבולי. שתי החברות הכי טובות שלי לא יכולות לקנות בגדים באתר, והן מאוד מתבאסות על זה. אני מפצה אותן באקססוריז, תיקים, איפור - כל מה שאנחנו אוהבות לקחת 'ליד הקופה', שזה בעיני הקניות הכי מהנות. אני לא מייצרת בשלב זה, אבל אם אני אגיע לשלב הזה, אני אייצר מידות לכולם. ועדיין, אני מאמינה שלא כל הבגדים מתאימים לכולן. אני לא מאמינה שמי שהיא מידה 42 צריכה ללבוש ג'ינס קצרצרים כמו שיש לי באתר".
מדיניות ההחזרות שלכם היא חופשית וחינמית. כמה משתמשים בה?
"משתמשים הרבה. בתוך החבילה שמגיעה אלייך יש מדבקת גוביינא, וכל מה שאת צריכה זה פשוט להדביק אותה על החבילה ולשים בדואר. זה מאוד נוח, וזה מאוד מקל על הפחד הזה מהמשלוח הראשון. בדרך כלל אחרי הקנייה הראשונה הן כבר יודעות איזו מידה הן, ויש הרבה פחות החזרות. בנות 16-15 עושות את זה נורא בקלות, הן לא חושבות פעמיים לפני שהן מזמינות באינטרנט. נשים שהתרגלו כל החיים לקנות ולמדוד, יש להן מחסום, וזה עוזר להן להתמודד איתו. אני חושבת שדווקא לנשים שהן אמהות האתר הזה פרפקט, כי למי יש זמן ללכת לקניון? ככה הן יכולות בלילה לעשות את הקניות שלהן באתר, ובלי לשלם חנייה".

אם עד עכשיו קינאתם קצת בחיים של רונן, עכשיו בכלל תתגרדו. רונן חולקת את הקפה של הבוקר כבר שנתיים וחצי עם יואב ראובני, 26, דוגמן לוהט ("גולף", "רושאס", "זיפ"), מושבניק מיבנאל במקור, מי שחלק את יצועו בעבר עם לירון ויצמן, וגם כיכב בפאנל של אסי עזר בתוכנית "מה ש'תה שומע".
"אחרי שלוש שנים של זוגיות נפרדתי ממי שהיה אז חבר שלי, וממש לא רציתי כלום. אבל הייתי בהופעה של מדונה וראיתי אותו עומד ליד הבר, ורק אמרתי לחברה שלי 'מי זה הדבר החתיך הזה', והיא אמרה לי 'מה, את לא יודעת? זה יואב ראובני'. אחר כך ראיתי שהוא הציע לי חברות בפייסבוק דרך איזה חבר משותף, ולמרות שהוא יכחיש את זה, הוא כנראה גם סימן אותי איפשהו. בקיצור, התחלנו לדבר בפייסבוק וגילינו שאנחנו גרים במרחק שני בניינים אחד מהשני, אז הזמנתי אותו לבוא אלי".
נועזת.
"אם יש משהו שאני רוצה, אני פועלת. הזמנתי אותו, אבל לא היינו לבד. תמיד יש אצלי מלא אנשים בדירה, יש ספה ענקית ותמיד יש בה מישהו. גם כשיוצאים תמיד זה מתחיל אצלי, ואז זורמים. אני ממוקמת טוב".
אז הכל התחיל בפייסבוק?
"כן, כל החיים שלי בזכות הפייסבוק. יש לי משם בן זוג, יש לי משם עסק, וגם את הדוגמניות שלי לאתר אני מוצאת בפייסבוק, כי אני מאמינה שהכי נכון שבנות אמיתיות ידגמנו את הבגדים".
אחת מהדוגמניות שרונן איתרה בפייסבוק היא ספיר ווינר, מי שזכתה להכרה לפני כמה חודשים כחברה של ציון ברוך, ההיא עם הילד. בזכות התמונות באתר, הרומן החל. רונן מספרת: "בר ראתה את התמונות של ספיר באתר, התקשרה מיד לציון ואמרה לו: 'אתה לא מאמין, יש פה מישהי שממש דומה לך'. ציון ראה את התמונות, התלהב וככה זה התחיל".
סביבך, חוץ מבר, כולם מתחתנים. גם לך בא?
"אני ממש לא מהלחוצות חתונה. אני רוצה ילדים יותר ממה שאני רוצה חתונה, אני רוצה ארבעה, אני מרוקאית במסווה. ארוחות שישי נורא חשובות לי, המשפחה נורא חשובה לי, בא לי. אבל עכשיו העסק שלי הוא חיי, ואני מאוד טוטאלית לגבי זה. אל דאגה, אני ויואב כבר מדברים על זה, זה לא איזה אישיו שלא נוגעים בו. בכל מקרה, כשזה יקרה, ברור מי יארגן את זה. אני מארגנת באופי שלי. יש מסיבת רווקות, יש נסיעה לצפון - ברור לכולם שאני מארגנת הכל. זה מה שאני אוהבת בבר, שגם היא כזו. הזמן היחיד שאני יכולה לנוח בו זה כשהיא פה. כי אז היא מארגנת את כולם ואני לא צריכה לדאוג".

רפאלי , כאמור, כבר פרסמה פוסט אישי על הקיר של האתר, שעסק באובססיית התיקים שלה. "לבר אין בעיה להיחשף", מספרת רונן. "היא נמצאת במקום מאוד טוב מבחינת החשיפה שלה בתקשורת בשנים האחרונות, וזה מאז שיש את האינסטגרם. הרבה יותר נוח לה ככה, כשהיא מחליטה מה להגיד ואיזה תמונות להעלות. זה לא שהיא לא הסכימה להיחשף לפני זה, פשוט הדרך לא הייתה לה נעימה".
את עושה לה סטיילינג?
"היא לא ממש צריכה אותי, אבל אני מכירה את הטעם שלה בול. אני יודעת בדיוק מה היא תאהב ומה היא תלבש. כשאנחנו עושות יחד שופינג, יש דברים שהיא יודעת להעריך את היופי שלהם, אבל תגיד לי 'זה יהיה מהמם עלייך' והיא בעצמה לא תלבש. הטעם שלה מאוד נקי ופשוט, אבל מוקפד. אם זה ג'ינס וגופייה אז זה יהיה הג'ינס המושלם, וגופייה ממשי עם קצת תחרה, לא סתם. יש לה סטייל והיא אוהבת אופנה, ובגלל זה גם יש לה אתר מכירות משלה. עכשיו זה נורא כיף, כי איכשהו לשתינו פתאום יש אותו עסק. לה יש את 'אנדר מי' ולי יש את 'עדיקה', ויש לנו עוד נושא משותף לדבר עליו".
לפני שהקימה את העסק, רונן הייתה גם בת לוויה של רפאלי בנסיעותיה הרבות לחו"ל. "הייתי איתה בהמון יעדים בעולם: בסלובניה, בניו יורק, בווגאס, בסן טרופה, איפה לא? הנה, הג'ינס שאני לובשת עכשיו זה 'ג'ינס סלובניה', שקניתי בנסיעה לצילומים לקמפיין שיער לגרנייה. זו הזדמנות לחוות קצת את החיים שלה, ואלה חיים באמת מטורפים, אבל גם מאוד קשים. נסעתי איתה לשבוע האופנה בניו יורק לפני ארבע שנים, שזה נשמע חלום, נכון? אבל זה היה לא נורמלי. כל היום היא התרוצצה מעבודות לפגישות, לאודישנים ולאירועים. בערב זה ממסיבה למסיבה למסיבה. אני כבר בכיתי שאני רוצה לחדר. תשמעי, זה מעייף, אבל כמו שהיא אומרת, זו עבודה, ולמי לא מעייף בעבודה? זה נכון.

"זה מאוד כיף שאפשר להתלוות אליה בכל זה, אבל לא פחות כיף לי לשבת איתה בסלון ולראות מרתון 'אחים ואחיות'. שתינו מכורות ל'אחים ואחיות' בצורה היסטרית, ואתמול סימסתי לה באחת בלילה, כשראיתי פרק שהם שיחקו בו משחק שגם אנחנו משחקות, שבו מתחלקים לזוגות, שמים בכובע פתקים עם שמות של סלבס, ולכל אחד יש ארבעים שניות לגלות כמה שיותר סלבס שבן הזוג מנסה להעביר לו בלי להגיד את השם".
בר סיפרה לי פעם בראיון שכשהיא נמצאת בדירתה באל.איי, מגיעים לשם ארגזים של בגדים ונעליים של מעצבי על בחינם, ומה שלא מוצא חן בעיניה היא מעבירה לחברות. את נהנית מזה?
"בואי נגיד שבכל פעם שהיא מסדרת את הארון, מאוד כדאי להיות באזור. לצערי הרב אנחנו לא באותה מידת נעליים וזה מאוד חבל, כי יש לה המון זוגות, ודברים מהממים. אז פעם הייתי לוקחת ממנה בגדים, אבל התבגרתי, ואני לא כל כך אוהבת לשאול בגדים מחברות. כאילו, מה הטעם להסתובב עם תיק של גוצ'י אם את יודעת שהוא לא שלך? צריך לשמור עליו, ואני נורא לא מאלה ששומרות על דברים. אני חרדתית על אנשים, לא על חפצים ובגדים".

