עד קצה המסלול: בוגרת "פרויקט מסלול" פורחת בלונדון
ההשתתפות בריאליטי "פרויקט מסלול" גרמה למאיה עמרמי-פינקלשטיין טראומה כה קשה, שבמשך שנתיים היא נמנעה מלהגיע לארץ ממקום מושבה בלונדון. בינתיים היא יצרה קולקציה חדשה, שמבוססת על מה שהפך לסימן ההיכר שלה: הדפסים תזזיתיים
- עשו לייק לעמוד הפייסבוק של סגנון
"הגענו ללונדון בערב", היא נזכרת, "לא הכרנו אף אדם. לא הייתה לנו עבודה. היינו אמורים לשכור דירה מחברת תיווך, אבל לא הייתה אף דירה. עמדנו בפינת רחוב בחושך, והבנו שיכול להיות שאת הלילה הראשון נעביר ברחוב. שוטטנו ברחובות שלא הכרנו, עד שמצאנו הוסטל שיכולנו להרשות לעצמנו. שתינו את הוודקה ותהינו איך ממשיכים".
לא חשבת שאולי זה סימן לחזור הביתה?
"נסענו כדי לחפש את הדרך באופנה, והמחשבה לחזור כשהזנב בין הרגליים נראתה בלתי אפשרית".
כברת דרך ארוכה עברה עמרמי-פינקלשטיין, 37, אם לאדם בן השנתיים, שלפני שלוש שנים זכתה במקום השני בתוכנית הריאליטי הישראלית "פרויקט מסלול". היא נולדה בישראל למשפחה בוהמיינית. אמה הייתה זמרת ג'אז שהופיעה בברים ואביה עסק בהכנת תפאורה לסרטים ולפרסומות. גירושיהם בילדותה הובילו למסע נדודים: מיפו לקריית אונו, לגני תקווה, להרצליה, לפתח תקווה, לתלאביב ולפרדס חנה. לא היה אף פעם מקום שקראה לו בית.
המעברים הרבים כילדה הקלו על המעבר החד ללונדון?
"יכול להיות שזה נתן לי כישורים שמאפשרים לי תמיד לנחות על ארבע רגליים. זה לא היה קל וזה עדיין לא קל. אבל יש בלונדון דברים שיש רק בה, והחוכמה היא למצוא אותם".
והיא מצאה. מעט לאחר שהגיעה ללונדון החלה עמרמי-פינקלשטיין לעבוד עבור המעצב הישראלי אבשלום גור לקראת שבוע האופנה בלונדון. במהלך העבודה פגשה במרצה בכירה מהקולג' סנטרל סיינט מרטינס, שיצרה עבור גור הדפסי טקסטיל. היא הכניסה את עמרמי-פינקלשטיין לכיתת הלימוד שלה ולימדה אותה את יסודות ההדפסה. מאז הפך ההדפס לסימן ההיכר שלה.
במקביל, היא מצאה עבודה במחלקת התלבושות של בית האופרה והבלט המלכותיים.
אף על פי שזכתה בתוכנית במקום השני והמכובד, התוכנית הותירה בעמרמי-פינקלשטיין צלקת עמוקה: היא לא חזרה לישראל במהלך שידורה, לא צפתה בה ולא ביקרה בארץ כמעט שנתיים. "הפניתי את כל האנרגיות להתנסויות. אהבתי את התוצאות, אבל הרגשתי שהתוכנית השאירה בי גרורות, טראומה מוחלטת שנמשכה שנתיים שלמות. פשוט לא הצלחתי להתמודד עם זה".
מה יצר את הקושי הזה?
"שמים אותך בבידוד מוחלט עם קבוצה של אנשים זרים, בסיטואציות קשות. הייתי אאוטסיידרית, ובמהלך הצילומים הרגשתי את זה במלוא העוצמה. את בחוסר שינה, לחוצה נורא וגם מלחיצים אותך מצד ההפקה, מעמידים אותך במצבים לא נעימים. למשל לקפוץ בשדרות שאול המלך כדי לנסות לתפוס חתיכות בדים שנתלו מהעצים".
איך התוכנית השפיעה עליכם כזוג?
"אנחנו יחד עשר שנים. הבסיס שלנו חזק מאוד. אנחנו לא חיים בשגרה, העובדה שבגיל 30 יצאנו לדרך חדשה הכינה אותנו לקראת התמודדות עם קשיים רבים בהמשך, בלי קשר לתוכנית".
למרות החוויה השלילית ההשקעה נשאה פרי. קולקציית הגמר שיצרה בתוכנית ועסקה בהדפסים מנוגדים (טרנד שכיכב בחורף האחרון), זכתה להצלחה ולחשיפה רבה בלונדון עם שובה. סטייליסטים שאלו ממנה פריטים להפקות אופנה שהתפרסמו, בין השאר, ב"דיילי טלגרף", במגזין LOVE, בקליפים ובטלוויזיה. עד היום שואלים ממנה את הקולקציה הזאת.
ואז היא הרתה, ו"זה היה הדבר הכי נכון ומדהים. אבל אחרי חצי שנה שישבתי בבית - מיניקה וצופה בתוכניות טלוויזיה כמו 'השופטת ג'ודי', חייתי בבועה טוטאלית - גיא, שעבר לעסוק בעיצוב חללי פנים, שאל איך הייתי רואה את עצמי בעולם אידיאלי, ואמרתי מיד שאני רוצה לשלב בין אופנה לאמנות. הוא אמר 'לכי על זה".
איך נכנסים לעולם תחרותי כל כך?
"יש בלונדון תעשייה שלמה של סטודיואים לעיצוב הדפס. גיליתי את הסטודיו של מרים רודן. היא עיצבה עבור כריסטיאן לקרואה במשך שש שנים את כל הבדים, ומוכרת למעצבי על ולרשתות כמו זארה וטופשופ. התקשרתי אליה חסרת ביטחון, אבל היא שכרה אותי. ציירתי שבע שעות ביום, ליד בוגרי סיינט מרטינס והרויאל קולג', דמויות מוזרות, מקוטעות, קולאז'ים צבעוניים וקונטרסטיים. מרים העניקה לי את כל החופש ולימדה אותי לעבוד על מחשב. עברתי לעבוד כעצמאית במשך שנה. הדוגמאות וההדפסים שיצרתי הוצגו בתערוכות הגדולות בעולם לטקסטיל. כשהרגשתי מוכנה, לקחתי החלטה לעצב רק בשביל עצמי".
הקולקציה הראשונה שלה, לאביב-קיץ 2013, נמצאת בשלבי ייצור סופיים בבריטניה. היא תושק בספטמבר הקרוב באתר האינטרנט שלה ובחנויות מעצבים מתמחות בלונדון. "הייצור מסחרי והבגדים לבישים", מדגישה עמרמי-פינקלשטיין. "אבל כל בגד הוא 'וואן פיס', וכל הדפס מיוחד ושונה. היה לי חשוב להגיע למחיר אפשרי שמתחיל ב-500 שקל".
היית רוצה להציג את הקולקציה גם בישראל?
"בישראל זה שונה. בלונדון אנשים לובשים מה שבא להם. עצוב לי כשאני מגיעה לביקור ורואה שכמעט כולם לובשים ג'ינס וחולצת טי. אני מערבבת בין טקסטורות שלא קשורות וזה ממלא אותי באושר. בלונדון אנשים נורא נחמדים אלייך כשאת צבעונית".
יש געגועים לארץ?
"כן. בעיקר חבל לי שהילד שלי לא נהנה מהחופים. אבל לעבור לפה מבחינת התפתחות אישית ומקצועית היה החלטה אדירה".
אף על פי שכסטודנטית תמיד אמרו לה שאינה יודעת לצייר, הציור הפך למרכזי בעיצוביה. את ההשראה לקולקציה הנוכחית שאבה עמרמי-פינקלשטיין מהבלט, מאמנות עכשווית ומהרחוב הלונדוני. הציורים התזזיתיים, התואמים את אופיה, נוצרו בטושים, באקריליק, בדיו שחור ובצבעי שמן, ותורגמו להדפסים אקספרסיביים על גבי בדי משי, ג'רזי, לייקרות איכותיות וכותנות. כשהיא מדברת על כוכבת הקטלוג החדש, רקדנית הסולו בבלט המלכותי מליסה המילטון, היא נרגשת במיוחד.
"את מליסה פגשתי לפני ארבע שנים כשהיא הגיעה לבלט לראשונה. היא הייתה אנדרדוג. לא היה לה רקע מקצועי, ובפעם הראשונה שניסתה להתקבל היא לא עברה. היא למדה שנה וחזרה לאודישנים. היא מוכשרת בטירוף, שאפתנית מאוד. היא הייתה השראה בשבילי לכל אורך הדרך. כשאת באמת רוצה משהו, את משיגה אותו. היום הכל אפשרי, את פשוט צריכה להגדיר את זה לעצמך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם