ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

השבט אמר את דברו: ההשראה האפריקאית של אודליה ארנולד

אחרי שעיצבה תלבושות עבור אפרת גוש, אמילי קרפל ולהקת בת שבע, אודליה ארנולד פנתה ליצור קולקציה משלה. הכירו את השם שעובר מפה לאוזן בתעשיית האופנה

אודליה ארנולד היא בחורה שקשה לא לחבב. היא נאה ושברירית, כמעט נערית, בעלת קול פריך על סף שבירה, וסוג של שלווה סטואית עוטפת אותה. היא מתגוררת בבניין תל-אביבי של פעם שתואם את מידותיה האסתטיות. בתוך הדירה ספונים להם אינספור גלילי בד בצבעוניות מחשמלת, בסלון מונחים על קולבים עיצוביה המרשימים, ועל הקירות עבודות מקוריות וחתומות של רפי לביא ואמנים נוספים (ששייכות במקור לדוד שלה), שמשתלבות בהרמוניה עם שמלותיה בעלות האפיל האפריקאי. על כל זה מנצח בנה, אוריין בן השבע, צ'ארמר מקצועי.

ארנולד, 32, נודעת בשנים האחרונות כמי שמנפקת בגדי הופעה תיאטרליים עבור פיגורות כמו אפרת גוש, אמילי קרפל ולהקת טרי פויזן, וכן עבור להקת המחול בת שבע (על התלבושות לשתיים האחרונות עבדה במשותף עם הסטייליסטית מעין גולדמן). במקביל היא פיתחה את כתב ידה האישי, ועמלה על עיצוב קולקציות מצומצמות מאוד, שניתן לזהות למרחוק בשל הצבעוניות העמוקה, תיפורי הקוטור והשימוש בחומרים לא קונבנציונליים. שתי קולקציות בלבד שעיצבה עד היום הספיקו כדי להפוך את ארנולד למעצבת עולה בתעשייה המקומית, ששמה עובר מפה לאוזן ושמלותיה מככבות במדיה.

ארנולד נולדה בתל אביב. אביה הוא ארכיטקט ממוצא אנגלי.

האם, ממוצא רוסי, מעצבת טקסטיל שעבדה בעבר עבור חברות כמו כיתן ואסקדה, הייתה השראה עבור ארנולד עוד בילדותה. "הסתובבתי בסטודיו בכיתן, ישבתי ועזרתי לה לבחור דוגמאות. התעסקתי המון בבדים ובטקסטורות".

מגיל 11 היא עסקה בתפירת תלבושות ובגדים, ובגיל 13 קיבלה במתנה מאביה מכונת תפירה. בעת הלימודים בתיכון עירוני א' היא יצרה תכשיטים, שאותם מכרה לחנויות. בגיל 18 היא דילגה על השירות הצבאי, והתייצבה במחסן התלבושות של דני בר שי, שם שימשה כשוליה. "למדתי שם את המקצוע על כל גווניו", היא אומרת. אחרי שנה וחצי נסעה לטייל במזרח, ואף גרה ועבדה בטייוואן במשך עשרה חודשים.  

התחנה הבאה הייתה דרום אפריקה, מקום שהפך למשמעותי מאוד בחייה של ארנולד. ההשראה לקולקציה הנוכחית שלה, אותה שהיא מכנה "קאריבית ים תיכונית" ("טוקולוש"), היא טקסטיל אפריקאי, והיא מייבאת את רוב הבדים מדרום אפריקה. היא חייתה במדינה במשך חמש שנים, ושם פגשה את בן זוגה לשעבר ואבי בנה. "הוא מתעסק באנרגיה סולארית, ובעקבות העבודה שלו טיילנו הרבה מכפר לכפר, ועשינו הדגמות באזורים נידחים", היא מספרת. "דרום אפריקה הייתה מקום מעניין מאוד להיות בו, מבחינתי. התחברתי שם לקבוצה של אנשים אלטרנטיביים מאוד".

איך נראו החיים שלך שם?
"החיים שלי ושל בן זוגי היו בדרכים. לא היה לנו ממש בית, טיילנו הרבה, גרנו בהרבה חוות אורגניות, חיינו בהסתובבות בלתי פוסקת. בבית הוריו ביוהנסבורג הייתה מכונת תפירה, ולא רחוק משם היה קניון קטן רק של בדים. הייתי הולכת לשם לקנות מלא בדים, ואז יושבת חודש שלם ותופרת".

הנשים האפריקאיות מתלבשות מדהים. אפילו בארץ ניתן לראות את ההתהדרות המיוחדת שלהן ביום ראשון כשהן הולכות לכנסייה.
 "נכון. הצבעוניות בבגד קשורה אצלם מאוד למעמד ולמקום שהם באים ממנו, משום שאפריקה היא כל כך שבטית. הם משתמשים בצורות ובהדפסים כדי לציין, למשל, אם אישה היא נשואה או לא. יצרתי שם המון תלבושות, ומכרתי באופן פרטי. חוץ מזה היו לי שם חברים שהיה להם מעין קרקס כזה, והם עשו פסטיבלים עם קבוצות של ילדים משכונות מצוקה. עבדתי איתם על כמה פרויקטים גדולים כאלה, ועשיתי שם תלבושות בהיקף ענק".

כשבנה היה בן שנה וחצי סיימה ארנולד את מסעותיה בעולם וחזרה לארץ. היא למדה בקורס תדמיתנות של משרד העבודה, והתפרנסה מעיצוב פריטים בהזמנה אישית, כולל לסרטים ולפרסומות. לאחר מכן שימשה במשך שנתיים וחצי כאסיסטנטית של המעצבת דורין פרנקפורט. 

איך הגעת לטרי פויזן? הלוקים שיצרת להן עזרו לך לפרוץ.
"את התלבושות של טרי פויזן יצרתי יחד עם מעין גולדמן, שהיא חברת ילדות מגיל 15. מעין התחילה לעבוד איתן עוד כשהייתי בחו"ל, וכשחזרתי לארץ עשיתי איתה כמה פרויקטים. את הרעיונות פיתחנו יחד ואני הוצאתי אותם לפועל. היא המוח והיא ישבה איתי בזמן שהייתי תופרת. הרכבנו לוקים לכל אחת מחברות הלהקה, שהיו מאוד ברורים ומאפיינים את הדמות".

הרבה שנים שמך מפומפם בתעשייה, ובכל זאת לקח לך זמן עד ששחררת קולקציה שנושאת את שמך.
"לקח לי הרבה זמן להגיד שאני 'מעצבת'. כדי שבאמת תוכלי לומר שאת מעצבת, את צריכה שהדברים יהיו מנומקים. לקח לי הרבה זמן להבין מה אני רוצה להגיד".

מי הלקוחה שלך?
"בחורות אסופות, דינמיות, מסוגננות, שצריכות שיהיה להן נוח אך הן גם רוצות להיראות טוב. אני לא אוהבת שחושפים יותר מדי, ובעיניי המרומז הוא הרבה יותר סקסי".

את לא חשה שהגישה העיצובית שלך מתנגשת עם הבחורה הישראלית הממוצעת, שמפחדת להעז ולהתבלט?
"לדעתי זה משתנה בעקבות האינטרנט, נשים צעירות רואות מה מתרחש בעולם בזמן אמת. אבל מעבר לזה, נראה לי שיש לנו בעיה. בישראל אין קודים של תרבות לבוש כפי שיש באירופה או בארה"ב. אנחנו חיים במקום ים תיכוני שבו הפרקטי הוא קוד הלבוש המרכזי, וכך אנשים מוצאים את עצמם הולכים למסעדה יוקרתית במכנסיים קצרים ובכפכפים, וזה נחשב בסדר ולגיטימי. אופנה לא נתפסת בארץ כתרבות".

את פריטיה של ארנולד ניתן להשיג אם מתקשרים אליה באופן אישי, באירועי מכירות ובחנויות פופ-אפ. היא מתפרנסת מסטיילינג ומקסטמייזינג בהפקות של פרסומות.

- איך את משלבת את הקריירה שלך עם היותך אם חד-הורית?
"יש לי קבוצת תמיכה חזקה מאוד. הבן שלי בוגר מאוד לגילו, והוא ילד טוב מאוד. אומנם החיים השתנו מאז שיש לי ילד, אבל בגדול אני די עושה מה שאני רוצה, יוצאת ומבלה, ושומרת על איזון בין כל העולמות. חלוקת הזמן שלי היא מטורפת, אבל אלו הם החיים, בעיקר עם תעשיית האופנה שבה הכל כל כך דחוף, נזיל ומשתנה".

- אם לא היית מעצבת, מה היית רוצה להיות?
"ילדתי את בני בבית בעזרת מיילדת ודולה. הייתה לי לידה מדהימה, וזה שינה לי את הפרספקטיבה על החיים ועל נשיות. במשך זמן רב רציתי לעשות קורס לדולות ולהיות סייעת לידה, ולתת כוח והשראה בצורה מסוימת מאוד שמחזקת נשים. אבל הנה, עובדה שזה לא יצא לפועל, ולא התמדתי בזה, אלא בעיצוב ".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...