לרקוד עם צעירים: אודטה עושה סדר
וגם: למה הרוע קיים, ואוכל ביתי טעים וזול. לגזור ולשמור
יקירי, ותר על החשבונאות הזו עם ילדיך במקצה המסיבות. הפסק לארוב לכל מיני התנהגויות מפחיתות ערך שלך, כביכול, כי זה בדיוק מה שייצר לך את העלבון הבא מהם. באחריות. כי כשיש לנו בתוך ראשנו איזו תאוריה, היא תגשים את עצמה. תפסיק עם זה, כי אתה לא רוצה להיות הנרגן ההוא שחייבים להזמין לכל מפגש, אחרת הוא ייעלב. תן לילדיך את ההזדמנות להזמין אותך אליהם כי בא להם, ולא כי הם חייבים. וקח בחשבון שבאמת ובתמים אנשים אוהבים לבלות עם החברים שלהם, ואתה, מה נעשה, לא חבר שלהם.
יש לך יחסים חבריים עם ילדיך, שזה מצוין, אבל אתה האבא שלהם, ראבק, ה-א-ב-א. הם יכולים לאהוב אותך מאוד, ועדיין לרצות לבלות עם בני גילם. קח אחריות על זה שאתה פקטור, אינך זבוב על הקיר. וכשיש אבא מבוגר בסביבה (או אמא, או שניהם), תרצה או לא, כל הדינמיקה של המפגש משתנה. עזוב "אבא מבוגר". רק מעצם היותך "אבא" בסביבה, השיחות הן אחרות, והחופש שלהם לנהל שיח חופשי - פוחת. ככה זה וזהו זה. קבל את זה. השג לעצמך חיי חברה עם בני גילך, או עם בעלי אותם תחומי עניין כשלך, ורד מווריד הצוואר החברתי של ילדיך.
>> גברים בדיכאון אחרי לידה
>> איזה מקדם הגנה כדאי לרכוש?
>> הספר ה-50 של בני סיידא
הפסק אתה להתייחס אל עצמך כאל אובייקט מיותר או פריט שאין בו חפץ. כי זו, בעצם, המחשבה הסודית (והבלתי מדווחת לעצמך) שבשורש העניין. ובלי שום קשר למסיבות, אלא לחיים בכלל, יש משהו שכדאי לך לדעת באופן עקרוני: שבדיוק, אבל בדיוק מאותו המקום שאתה מחמיץ את נוכחותם, הם אלה שמחמיצים את זו שלך. לו היית מתייחס אל עצמך כאל אוצר נדיר, וזו הגישה הנכונה, היית יודע שמי שלא רוצה את נוכחותך, או אותך, בלי ריב ובלי כעס, היית מעביר אותו דירה בתוך הלב שלך, לחדר פחות מרכזי מזה שהענקת לו בטעות.
אז מה אם קוראים לו ילד שלך? הוא כבר חמור גדול ועצמאי. ככה, אגב, לא תגדל בתוכך מורסות של קיפוח וטינה. כי כל שנייה ושנייה יש לנו אפשרות בחירה. ותמיד כדאי לך להיות בצד הבוחר. אל תעמיד את עצמך מול ילדיך בתפקיד המועמדת למלכת היופי: "תבחרו בי תבחרו בי". יאללה , שלא יבחרו בך. הרי לכל מעשה יש תוצאות. אהוב אותם מאוד, אבל תייצר תוצאות למעשיהם. לא היה לך טעים דבר מסוים שהם עשו לך? אז שגם להם לא יהיה. כן, הלימוד אף פעם לא נגמר והוא לשני הכיוונים. בלי קרע, בלי כעס. רק היה בצד של עצמך.
כמה שנים טובות עוד נותרו לך? אז מה, תשים אותן בידיים של ילדיך? הפסק למכור לעצמך, בתוך ראשך, את הסיפור שאתה תלוי בהם. כי פה, לדעתי, טמון כל ההבדל באיכות חייך. היה עצמאי פיזית, נפשית וכלכלית עד יומך האחרון, בגיל 200. אל תעביר (ובמיוחד את, אל תעבירי) לילדייך את כל כספך, ואז "שהם ידאגו לך". כי הנתינה הקלה היא רק קדימה, לא לאחור. ולהוציא את עניין המסיבות (שזה באמת מבאס את הצעירים טילים, כשהזקנים מתעקשים לבלות איתם חרטום מול חרטום), לרובנו יש שריר אחריות מפותח להורים זקנים. אלא שאף פעם לא כדאי לבדוק את זה. יש להניח שכן, להיערך כאילו לא, ואז החיים יפים.
בחור צעיר ממרכז הארץ כתב לי על עבודתו הקודמת. אחת העובדות שם התנכלה לו קשות, ולשאלתו "למה" - לא הייתה לה תשובה או סיבה הגיונית, וסופו של דבר שהיא גרמה לפיטוריו. הוא מצא עבודה אחרת, טובה יותר, אבל מאז, כל יום הוא מעביר בראשו את הסצנות, ומנסה להבין מה מקור הרוע הזה כלפיו מצד אותה בחורה. "איך אפשר להשתיק את הסערה הזאת שבתוך נפשי?", הוא שואל.
יקירי, לבנאדם הסביר באמת שאין מדפים או קולטנים כדי להתמודד עם רוע טהור, כי רוע כזה הוא "סוף המוח" שלו. ומצד שני, הרי רק טוב יצא לך מזה שפוטרת. ואם זה עדיין מציק לך, יש מצב שזה מפני שאתה חייב להיות בסדר כל הזמן. אם לא עולה בדעתך שום רעיון, מה (לדעתה) עשית לה - אז במחילה ממך: ותר על ה"בסדרניקיות" הזו ללא רבב שלך. תן ל"גיליון ההרשעות" שלך להיות קצת מלוכלך. למד להכיל את עצמך גם קצת לא בסדר בעיני אנשים אחרים. תפסיק לרצות בני אדם 24/7 ולחשוב שדפקת לעצמך את הסטטיסטיקה אם לא הצלחת לעשות את זה בכל המקרים.
די כבר עם זה. כי לאנשים שונים יש אג'נדות שונות, ובחיים לא תצליח להיות בסדר עם כולם כל הזמן. ובמסגרת האג'נדות האלה, יכול להיות שלא באת לה טוב כי הזכרת לה גבר מסוים מעברה, והסתומה הזו לא ידעה לדווח לעצמה מי הוא מה. יכול להיות שהיא תפסה אותך כמאוד מוכשר, ובכך, כמאיים על מקומה שם. הבעיה היא שאתה מנסה לברר בכלים הגיוניים דבר שהוא לא הגיוני, וזה בלתי אפשרי. כך או כך, תניח את החבילה הזו מאחוריך. די, סמן אותה כ"תעלומה מטופלת", וזרוק אותה לפח. ככה, בלי תשובה. ה"טיפול" הוא הבחירה שלך להפסיק להפוך ולהפוך בתוך החרא הישן הזה, בתקווה לדלות משם ממצאים חדשים - כי הם לא יהיו. רק תבין את הפסוק: "ויקשה אלוהים את לב פרעה". אלוהים היה זה שהקשה את לבו. כי חס ושלום, עם טיפה יותר נחמדות מצד פרעה, בני ישראל לא היו יוצאים ממצרים, והיו נותרים בעבדות. והאנלוגיה ברורה.
רוצו ל"פוד מרקט" (רחוב החושלים 7, הרצליה פיתוח, איזור התעשייה, צמוד לתחנת הדלק). זו מעדנייה ע-נ-ק-י-ת, טעימה פחד וזולה פלאים לאוכל ביתי במשקל, ומכל העדות. ארנון שמש ושלום חיו, בעלי הבית, שבאים מתחום שיווק הבשר מייצרים את הנתון המדהים הזה, שיותר זול לקנות שם בשרים מבושלים במשקל, מאשר לקנות חומרי גלם ולבשל לבד. מי פילל לכזה צדק חברתי, באמצע הרצליה פיתוח!
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם