האור והכלים שלנו: איך נייצר שפע כלכלי?
אלו כלים אנחנו ומהו אור? וגם: למה אמנים מצליחים מתאבדים? לגזור ולשמור
אנחנו מורכבים מ"כלים" ומ"אור". "אור" הוא הדבר הזה שבא עוד לפני האנרגיה ומחולל אותה. תקראו לזה "אלוהים", "תודעה טהורה" או "מקור". "כלים" הם כלי הקיבול של ה"אור", והגוף המנטלי שלנו (שגר בגוף הגשמי שלנו) הוא ה"כלים" הזה. כל מוצק וכל חומר על האדמה התחיל את הקריירה שלו בתור "אור". מפני שכל מוצק הוא "אור שהתגלם" - שהתמיר עצמו והתמצק לחומר.
אפילו רגש הוא "חומר", אם כי דליל ביותר בדחיסותו, אבל בהחלט ניתן לקריאה במכשירים עדינים. לכן, כשנדבר על "חומר", נכנה אותו "אור". כי כל שפע - חומרי או רגשי - הוא קודם כל "אור". וה "אור" הזה זקוק ל"כלי" מנטלי בגודל מתאים, שיוכל להכיל אותו. וכגודל הכלי, כן גודל האור שיכול להיכנס אליו. וזה מסוכן לנו פיזית, פשוטו כמשמעו, לא להביא בחשבון שגודל הכלי יתאים לגודל האור.
מפני שאם מגיע אלינו אור שהוא גדול בהרבה מגודל הכלי שלנו, האור שובר את הכלי, כי לעולם כוחו של האור גדול מכוחו של הכלי. ביהדות אומרים שהאלוהים לא נגלה לאדם מאהבה רבה. כי האדם, שהוא כלי קטן, אינו יכול להכיל את האור הגדול האלוהי, ואם זה קורה - האדם מת. פשוט מת. ללמדך כמה גדולה היא עוצמתו של האור. לכן, אם מגיע אלינו (אל הגוף הגשמי המנטלי שלנו) אור גדול בהרבה מגודל הכלי שלנו, אנחנו, כאקט של הגנה עצמית, "שוברים" את האור, כדי שהכלי שלנו לא יישבר (כי אין לנו בחיים האלה ובסיבוב הזה כלי אחר).
איך מגיע אלינו אור גדול בהרבה מגודל הכלי שיש לנו? מנתינה מופרזת וחסרת הבחנה שנותנים לנו בילדותנו או בבגרותנו, מעשייה טכנולוגית נכונה שלנו, שמביאה לתוצאות בחומר (באור) - בלי מודעות לכך שיש להגדיל, בהתאמה, גם את הכלי.
כל דבר על האדמה הזו זקוק לכלי הכלה. אנשים קוראים לכלי הזה, בלי לדעת עד כמה הם מדייקים, "יכולת הכלה". כי זו אכן יכולת, וניתן להגדיל אותה על ידי חשיפה הדרגתית לאור הזה, אבל בל נקדים את המאוחר. אם לאנשים אין כלי מספיק גדול שיכיל את האור שנכנס אל חייהם, הם מתחילים "לקצץ בנטיעות" של האור. איך? במיליארד ואחת דרכים יצירתיות שאנשים מפסידים דרכן ממון או אושר משפחתי.
כי גם אושר רגשי, כאמור, זקוק לכלי להכלה. והכלי הזה, בניגוד לחשיבה המקובלת, לא קשור ל"מגיע-לא-מגיע-לי", או ל"אני-אוהב-לא-אוהב את-עצמי". אלא רק לידע הטכנולוגי הפשוט של "איך פועל הכסף" או העדרו. למשל, אנשים שזוכים בפיס ומאבדים את כל כספם בדקה - אין להם כלי להכיל את כל השפע (שהוא, כאמור, אור שהותמר לחומר) שנפל עליהם בפתאומיות.
הפתגם: "מי שאין לו מזל בקלפים, יש לו מזל באהבה", בא גם הוא מאותו המקום. כי כשלאנשים אין כלי מספיק גדול שיכיל גם אהבה וגם כסף (ולרוב האנשים אין), הם מכילים רק אחד מהשניים. ובמקרה של כלי קטן במיוחד - בגלל רעיון עוועים פסיכולוגי-פילוסופי, או נתונים כוזבים על הוויה מוסרית עליונה - הכלי לא מכיל אף אחד מהשניים: לא כסף ולא אהבה. אומרים ש"כסף נדבק לכסף" וש"עוני מנציח את עצמו" - והאמת היא, שהגישה לנושא וצורת החשיבה של ההורים (או של המשפחה המורחבת או החברה) המונחלת לילדים היא היא העושר או העוני העוברים בתורשה.
הראו לי בנאדם שרוצה אהבה, זוגיות, ילדים, או הצלחה בתחום מסוים, ואין לו את אלה, או אדם שהפסיד כסף בצורה משמעותית - ואראה לכם בנאדם שגודל הכלי שיש לו כרגע (ודגש על המילה "כרגע", כי יש לזה תקנה, כמובן), אינו תואם את גודל האור שהוא זקוק/מבקש/קיבל בחייו, במקצה המסוים הזה שבו הוא חווה חסר. זה הכל. ויש לסייג, כמובן, מקרי שכול, שאינם קשורים לנושא זה.
ירידה מנכסים (או אביונות, כמצב קבוע) היא השוואת לחצים אינטואיטיבית בין כמות האור וגודל הכלי המנטלי המכיל אותו. הבלתי מודעים מאשימים את העולם: "אכלו לי שתו לי", "אין לי מזל",
"אני קורבן", "אי אפשר להצליח בלי להיות גנב", "גנטיקה". ורוב האנשים פשוט לא זזים מהמקום הקטן והצר שלהם בתור "תרופה" לכלי קטן וצר. הם לא עושים שום תזוזה אמיתית לעבר הרבה יותר אור שיהפוך לחומר שיגדיל להם (ונלמד איך) את הכלי.
כשאנחנו רואים (אפילו במראה) אדם שהפסיד כסף בגלל שיקול דעת "מוטעה", הזדמנות פז ש"הוחמצה", יועצים או מנהלים "רעים", מעילה , בורסה שהתרסקה לו על הראש, הלוואה גרועה, או "ערוץ הזרמה מניב" לשוק האפור - אנחנו רואים אדם שמצא דרך יצירתית לפרוק מעצמו את המטען החשמלי העודף הזה של "עודף כסף (עודף אור, חומר) על גודל הכלי". כדי שלא יישבר לו הכלי.
במציאות החיצונית הדברים מתנהלים כסדרם, עם חוקים ובתי משפט, והנראות של זה היא שהאדם הזה התחבר עם נבלות או גורמים שעשו לו, כביכול, הרבה רע. אבל בשורש הדברים זה לא כך. כי מבחינת הנשמה הכל יודעת שלו (ועל כן, תמיד בוחרת מדויק - גם כשמבחוץ זה נראה כמו טעות), היא התחברה לעלוקות האלה כדי שהן ישחררו אותה מהחומר, שהוא עודף האור. ולמה? כי אחרת הכלי שלה היה נשבר, והבנאדם הנושא אותה היה מת - פשוטו כמשמעו. בשבוע הבא: איך מגדילים את כלי ההכלה?
למה אמנים מדהימים (ולא רק הם), שלכאורה היה להם כל מה שבנאדם רק יכול לבקש לעצמו, התאבדו? לשיטתי, כי הכלי שלהם (שהיה אמור להכיל עבורם את חייהם ואת הצלחתם) לא גדל (או הוגדל) בהתאם להצלחה הזו, ועל כן נבצר ממנו להכיל עבורם את האור. טכנולוגיית ההרס הייתה סמים ו/או התמכרויות, אבל בשורש הדברים - זה היה כלי הכלה קטן מדי יחסית לאור גדול מדי. והשורדים שבהם? ברגע מסוים פשוט הפסיקו להצליח, כדי לא למות.
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם